הרחוב הערבי מגיב לחשיפה כי ראש ממשלת סוריה לשעבר היה בקשר עם בן גוריון
הסערה שעוררו הגילויים בדבר היות ראש ממשלת סוריה במלחמת העצמאות סוכן ישראלי הציתו שיח ער ברחוב הערבי. אל"מ (בדימוס) פסח מלובני בסקירה מיוחדת
פסח מלובני
| 17/12/2020
מימין: ג'מיל מרדם. קרדיט: By Zmardam - Own work, Public Domain, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=4824272
משמאל: דוד בן גוריון. קרדיט: מאת Israeli GPO photographer - קובץ זה זמין באוסף התצלומים הלאומי, לשכת העיתונות הממשלתית, מחלקת צילומים (קישור), תחת מספר מזהה: D683-095.תבנית זו אינה מעידה על מצב זכויות היוצרים של היצירה. לתבנית זו יש לצרף תבנית רישיון מתאימה. למידע נוסף ראה כאן., CC BY-SA 4.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=79164976
מאז קום המדינה, זכה המודיעין הישראלי להערכה רבה בקרב מדינות ערב והציבור הערבי על כל רבדיו, וכגוף דמוני היודע להגיע לכל מקום ולהשיג את יעדיו באשר הם. בשל כך הפך המודיעין ויכולותיו לאחד מסמלי העוצמה הישראלית. העולם הערבי עמד לא פעם נדהם ואף חסר אונים בעקבות גילויים על הצלחות המודיעין הישראלי לחדור ללב המשטרים הערביים באזור.
בעיקר בולט הדבר בסוריה, על רקע היותה יעד לפעילות מודיעינית ישראלית בעבר ובהווה. הממשל הסורי אף פירסם ספר ב-2001 שנועד להזהיר את הציבור הסורי מסכנת החדירה של גורמי מודיעין זרים ובעיקר ישראלים לסוריה. ( תא"ל מוצטפא אנטאקי, מלחמות ישראל הסודיות- תולדות מנגנוני המודיעין הישראליים. את ההקדמה לספר כתב שר ההגנה, מוצטפא טלאס).
ראש ממשלת סוריה - סוכן ישראלי
דוגמה טובה לכך היא הסערה בתקשורת הערבית בעקבות פרסום מאמרו של פרופ' (אמריטוס) מאיר זמיר, מהמחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בן גוריון, בעיתון "הארץ", ב-13בנובמבר 2020 ובאתר אמריקאי העוסק בענייני סוריה, החושף כי ראש ממשלת סוריה, ג'מיל מרדם, סיפק מידע לדוד בן גוריון בשנים שקדמו למלחמת העצמאות.
מאיר זמיר החוקר את פעילות ארגוני המודיעין הבריטים והצרפתים במזרח התיכון בשנות ה-40 וה-50 , גילה בארכיונים צרפתיים מסמכים של הממשלה הסורית והמודיעין הבריטי לפיהם גוייס ג'מיל מרדם ב-1941 על ידי הבריטים והעיראקים, אך נאלץ לשתף פעולה לאחר 1945 עם הצרפתים, שאיימו לפרסם מסמכים על תשלומי שוחד ניכרים שקיבל מהעיראקים ומהבריטים תמורת שיתוף הפעולה שלו.
המודיעין הצרפתי ששיתף אז פעולה עם בן גוריון ואנשיו, איפשר לאליהו ששון, ראש האגף הערבי במחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, להיות מעורב בהפעלת מרדם שכיהן כראש ממשלת סוריה בשנים 1946-8. המידע שסיפק מרדם לבן גוריון היה חיוני ביכולתו של המנהיג הציוני להכין את היישוב לעימות עם הצבא הבריטי ועם מדינות ערב. מרדם התפטר בדצמבר 1948 בעקבות התבוסה הסורית במלחמת העצמאות.
יצויין כי במסגרת שיתוף הפעולה שלו עם הממשלה העיראקית ועם המודיעין הבריטי, הסכים מרדם לתכנית בריטית להקמת "סוריה הגדולה", שתכלול את ממלכות עיראק וירדן, ותמצא תחת השפעה בריטית. רעיון שלא מומש אז, אך עלה מחדש עם הקמת האמירות של דאע"ש ב-2013, שהשתרעה הן בצפון-מערב עיראק והן בצפון-מזרח סוריה.
תגובות בעולם הערבי
בעקבות הופעת המאמר במוסף הארץ, התפרסמו מאות תגובות באתרי חדשות וברשתות הערביות החברתיות שעסקו לא רק בעבר, אלא הציפו ונתנו ביטוי למחלוקות הבין ערביות והעמיקו את תחושת חוסר האימון של הציבור הערבי במנהיגיו. התפתח אף שיח ברשתות החברתיות על בוגדנותם של המנהיגים הערביים בעמיהם בעבר ובהווה.
דוגמה לכך הוא אתר חדשות אלג'יראי שהשווה את בגידת מרדם ומנהיגים ערבים אחרים בעבר, להכרה בישראל על ידי מדינות המפרץ. לעומת זאת, אתרי חדשות במפרץ הבליטו את הידיעה דווקא כדי להוכיח שמנהיגים ערביים שמדינותיהם נלחמו נגד ישראל, קיימו איתה בחשאי קשרים ואף סייעו בהקמתה, וכי יחסים גלויים טובים יותר מהיחסים הסודיים שנחשפים בישראל מידי פעם.
דוגמה בולטת לשיח על בוגדנות המנהיגים הערביים היא השימוש שעשו מתנגדי המשטר הסורי בכתבה במוסף הארץ, כדי לתקוף את העומד בראשו, בשאר אל-אסד. במכתב גלוי בטוויטר לנשיא אסד כתב העיתונאי הסורי רב ההשפעה, פייסל אל-קאסם,שתוכניתו "הכיוון ההפוך" בערוץ אל-ג'זירה נצפית על ידי מיליוני צופים בכל העולם הערבי.
לפיו, בשאר אל-אסד הוא גדול הבוגדים בתולדות סוריה. וכי יומם של כל הבוגדים והסוכנים יגיע, ולא משנה כמה זמן זה ייקח. בניגוד לג'מיל מרדם, שסיפור בגידתו התפרסם על ידי ישראל 60 שנה לאחר מותו, הרי שבמקרה של בשאר אסד אין הסורים זקוקים לישראל כדי שתחשוף בפניהם את מעשיו ומעלליו הידועים לכולם.
היסטוריוגרפיה ככלי שיווקי
אין זה מפתיע שהתגובות הרבות ביותר לגילוי שראש ממשלת סוריה היה סוכן ששירת את הבריטים, הצרפתים והישראלים היו בסוריה. עד לפרסום זה נהנה מרדם בהיסטוריוגרפיה הסורית ממעמד של גיבור לאומי שנלחם בצרפתים לעצמאותה של סוריה; כמנהיג ערבי שמילא תפקיד חשוב בהקמת הליגה הערבית; וכמי שפעל ללא ליאות לגייס את מנהיגי מדינות ערב לצאת למלחמה נגד המדינה היהודית ב-1948.
ניתן להבחין בתגובות שונות בסוריה לגילוי של החוקר הישראלי. האחת, ממשיכה לראות במאבקה הלאומי של סוריה להשגת עצמאותה מהמנדט הצרפתי תקופה הרואית, ומזהירה מניסיונותיה של ישראל לעוות תקופה מזהירה בתולדותיה של סוריה.
לעומת זאת, תומכי המשטר הנוכחי וחסידיה האדוקים של מפלגת הבעת' הסורית רואים בו הצדקה לעמדתם, שכל התקופה שלפני עליית מפלגת הבעת' לשלטון ובכלל זה של משפחת אסד, לא הייתה סוריה עצמאית באמת וכי רבים ממנהיגיה פעלו בשירות גורמים זרים. מפלגת הבעת' היא שהצליחה להדיחם ולהציל את המולדת הסורית מידיהם.
אחרים טוענים שלאור הגילויים החדשים, יש לבחון מחדש את מעמדו של מרדם בהיסטוריוגרפיה הסורית, ואת תדמיתו כלוחם ללא חת למען עצמאות סוריה, לאחדות ערבית ולהתגייסות כוללת במאבק הפלסטיני.
קבוצה גדולה של מגיבים, חלקם היסטוריונים, התגייסו כדי להפריך את הנאמר במאמר ולהגן על כבודו של ראש הממשלה הסורי. הם טוענים שבמאמר יש טעויות, אי דיוקים וסתירות, ואף מטילים ספק במסמכים, שלכאורה המאמר מתבסס עליהם. טענתם שהמאמר אינו מחדש כלל ועיקר, והם מזהירים את אלה שלומדים את ההיסטוריה ממאמרים בעיתונות, או מאמינים לכל מה שמתפרסם בשפות זרות, בעיקר באנגלית.
הם גם מפנים את תשומת ליבם של הקוראים לכך שדיווחים על מגעים בין הסוכנות היהודית לגוש הלאומי בסוריה הופיעו במידע ארכיוני בישראל מאז 2014 לפחות. הם כמובן מתעלמים מהעובדה שהמחקרים הללו עסקו בשנות ה-30 ולא בקשר החשאי של מרדם עם המודיעין הצרפתי ועם בן גוריון ערב הקמת המדינה.
אף על פי כן, לדיונים מסוג זה באתרי חדשות ערביים ובשיח ברשתות החברתיות יש חשיבות רבה שכן הוא מביא לידיעת הציבור הערבי את העובדה, שלפני הקמת מדינת ישראל, נפגשו מנהיגים לאומיים ערביים, ובכלל זה סורים כדוגמת ג'מיל מרדם, עם מנהיגים ציונים. זאת, בניסיון להסדר של שלום בין המדינה היהודית העתידית למדינות ערב.
המטרה: קשרים עם מנהיגים סורים
בהקשר זה מוזכרים שני מאמרים שפרסם פרופסור מחמוד מוחארב, חוקר פלסטיני מאוניברסיטת אל-קודס, בכתב העת "אוסטור" (מיתוס/אגדה) למחקרים היסטוריים. הראשון: "משא ומתן בין הסוכנות היהודית לגוש הלאומי בסוריה" שפורסם בשנת 2015, והשני שהתפרסם ב-2017 תחת הכותרת- "ממשא ומתן לחדירה: היחסים בין הסוכנות היהודית, הגוש הלאומי והאופוזיצייה השהבנדרית" (על שמו של מנהיג האופוזיציה בסוריה בתקופת ג'מיל מרדם בסוף שנות ה-30).
שני המחקרים הללו, מציגים לדעתם גישה אובייקטיבית לנושא לאור המסמכים הנמצאים בארכיונים הישראלים. על בסיס זה הם טוענים כי הסוכנות היהודית ייחסה בזמנו חשיבות רבה לסוריה, בעיקר לאחר פרוץ המרד הערבי ב-1936, וכי ראשיה פעלו אז לפתח קשרים עם מנהיגים סורים, באופן שישרת את מטרותיה.
מן המחקרים עולה כי התנועה הציונית הצליחה לגייס מספר סוכנים צעירים בסוריה, וכן שלושה ממנהיגי הקהילה היהודית בדמשק. זאת בין השאר, כדי לעצור את הסיוע הצבאי והכספי שהגישה סוריה למרד הפלסטיני. מנגד, היו כאלה בסוריה שחשבו שהמגעים עם היהודים יכולים לסייע להם במאבק להשגת העצמאות, וזאת בשל ההשפעה שהייתה ליהודים בחוגים הפוליטיים בצרפת ובבריטניה, עימם התמודדו הסורים בעניין זה.
לטענתם, היו שתי גישות אז בקרב מנהיגי סוריה באשר תמיכה במרד הפלסטיני באותה עת. האחת שעודדה מעורבות גלויה של סוריה במאבק הפלסטיני, כולל אספקת נשק ותרומות כספיות, ודחתה את פרויקט הבית הלאומי היהודי. השנייה, שהייתה זהירה יותר גרסה שיש לנהל משא ומתן עם הסוכנות היהודית, מחשש להשלכות השליליות של המרד הפלסטיני על מצבה הפוליטי והביטחוני של סוריה ויחסיה הטעונים עם צרפת.
אחד האישים בקבוצה זו היה ג'מיל מרדם , שגם נפגשו עם נציגי הסוכנות היהודית במהלך 1935-6. לדבריהם, התקיימו מגעים עם נציגי הסוכנות גם בהמשך, שעסקו בשאלת הקמת בית לאומי יהודי בפלסטין.
הנושא הפלסטיני
בהקשר הפלסטיני, מונה ג'מיל מרדם לראש הועדה לנושא הפלסטיני שהוקמה על ידי הליגה הערבית, והוא נטה לקבל את החלטת החלוקה, ולא הסתיר את דעתו בעניין. על רקע זה הואשם כמי שקיבל את רעיון החלוקה.
למרות ניסיונות אלה להמשיך ולהציג את סוריה כנושאת הנס בתמיכה בפלסטינאים, הרי המאמר על שיתוף הפעולה של מנהיג סורי לאומי עם המדינה היהודית, כאשר הפלסטינים היו בעימות גורלי נגדה, מערער את תדמיתה של סוריה כלוחמת ללא חת בתנועה הלאומית הפלסטינית.
לסיכום, החשיפה במוסף "הארץ" על קשריו החשאיים של ראש הממשלה הסורי עם המודיעין הבריטי, הצרפתי ועם דוד בן גוריון ערב הקמת המדינה, ערערה אמיתות רבות בהיסטוריוגרפיה הסורית והערבית, ובו בזמן העמיקה את החשדנות הרבה של הציבור הערבי במנהיגיו. היא שימשה כלי נוסף בידי גורמי האופוזיציה הסורים לנגח את המשטר והעומד בראשו, שבמעשיו בגד בעמו, ומסר את ארצו לאלה שמחזיקים אותו בשלטון באמצעות כידוני כוחותיהם.
הסערה שעוררו הגילויים בדבר היות ראש ממשלת סוריה במלחמת העצמאות סוכן ישראלי הציתו שיח ער ברחוב הערבי. אל"מ (בדימוס) פסח מלובני בסקירה מיוחדת
מימין: ג'מיל מרדם. קרדיט: By Zmardam - Own work, Public Domain, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=4824272
משמאל: דוד בן גוריון. קרדיט: מאת Israeli GPO photographer - קובץ זה זמין באוסף התצלומים הלאומי, לשכת העיתונות הממשלתית, מחלקת צילומים (קישור), תחת מספר מזהה: D683-095.תבנית זו אינה מעידה על מצב זכויות היוצרים של היצירה. לתבנית זו יש לצרף תבנית רישיון מתאימה. למידע נוסף ראה כאן., CC BY-SA 4.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=79164976
מאז קום המדינה, זכה המודיעין הישראלי להערכה רבה בקרב מדינות ערב והציבור הערבי על כל רבדיו, וכגוף דמוני היודע להגיע לכל מקום ולהשיג את יעדיו באשר הם. בשל כך הפך המודיעין ויכולותיו לאחד מסמלי העוצמה הישראלית. העולם הערבי עמד לא פעם נדהם ואף חסר אונים בעקבות גילויים על הצלחות המודיעין הישראלי לחדור ללב המשטרים הערביים באזור.
בעיקר בולט הדבר בסוריה, על רקע היותה יעד לפעילות מודיעינית ישראלית בעבר ובהווה. הממשל הסורי אף פירסם ספר ב-2001 שנועד להזהיר את הציבור הסורי מסכנת החדירה של גורמי מודיעין זרים ובעיקר ישראלים לסוריה. ( תא"ל מוצטפא אנטאקי, מלחמות ישראל הסודיות- תולדות מנגנוני המודיעין הישראליים. את ההקדמה לספר כתב שר ההגנה, מוצטפא טלאס).
ראש ממשלת סוריה - סוכן ישראלי
דוגמה טובה לכך היא הסערה בתקשורת הערבית בעקבות פרסום מאמרו של פרופ' (אמריטוס) מאיר זמיר, מהמחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בן גוריון, בעיתון "הארץ", ב-13בנובמבר 2020 ובאתר אמריקאי העוסק בענייני סוריה, החושף כי ראש ממשלת סוריה, ג'מיל מרדם, סיפק מידע לדוד בן גוריון בשנים שקדמו למלחמת העצמאות.
מאיר זמיר החוקר את פעילות ארגוני המודיעין הבריטים והצרפתים במזרח התיכון בשנות ה-40 וה-50 , גילה בארכיונים צרפתיים מסמכים של הממשלה הסורית והמודיעין הבריטי לפיהם גוייס ג'מיל מרדם ב-1941 על ידי הבריטים והעיראקים, אך נאלץ לשתף פעולה לאחר 1945 עם הצרפתים, שאיימו לפרסם מסמכים על תשלומי שוחד ניכרים שקיבל מהעיראקים ומהבריטים תמורת שיתוף הפעולה שלו.
המודיעין הצרפתי ששיתף אז פעולה עם בן גוריון ואנשיו, איפשר לאליהו ששון, ראש האגף הערבי במחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, להיות מעורב בהפעלת מרדם שכיהן כראש ממשלת סוריה בשנים 1946-8. המידע שסיפק מרדם לבן גוריון היה חיוני ביכולתו של המנהיג הציוני להכין את היישוב לעימות עם הצבא הבריטי ועם מדינות ערב. מרדם התפטר בדצמבר 1948 בעקבות התבוסה הסורית במלחמת העצמאות.
יצויין כי במסגרת שיתוף הפעולה שלו עם הממשלה העיראקית ועם המודיעין הבריטי, הסכים מרדם לתכנית בריטית להקמת "סוריה הגדולה", שתכלול את ממלכות עיראק וירדן, ותמצא תחת השפעה בריטית. רעיון שלא מומש אז, אך עלה מחדש עם הקמת האמירות של דאע"ש ב-2013, שהשתרעה הן בצפון-מערב עיראק והן בצפון-מזרח סוריה.
תגובות בעולם הערבי
בעקבות הופעת המאמר במוסף הארץ, התפרסמו מאות תגובות באתרי חדשות וברשתות הערביות החברתיות שעסקו לא רק בעבר, אלא הציפו ונתנו ביטוי למחלוקות הבין ערביות והעמיקו את תחושת חוסר האימון של הציבור הערבי במנהיגיו. התפתח אף שיח ברשתות החברתיות על בוגדנותם של המנהיגים הערביים בעמיהם בעבר ובהווה.
דוגמה לכך הוא אתר חדשות אלג'יראי שהשווה את בגידת מרדם ומנהיגים ערבים אחרים בעבר, להכרה בישראל על ידי מדינות המפרץ. לעומת זאת, אתרי חדשות במפרץ הבליטו את הידיעה דווקא כדי להוכיח שמנהיגים ערביים שמדינותיהם נלחמו נגד ישראל, קיימו איתה בחשאי קשרים ואף סייעו בהקמתה, וכי יחסים גלויים טובים יותר מהיחסים הסודיים שנחשפים בישראל מידי פעם.
דוגמה בולטת לשיח על בוגדנות המנהיגים הערביים היא השימוש שעשו מתנגדי המשטר הסורי בכתבה במוסף הארץ, כדי לתקוף את העומד בראשו, בשאר אל-אסד. במכתב גלוי בטוויטר לנשיא אסד כתב העיתונאי הסורי רב ההשפעה, פייסל אל-קאסם,שתוכניתו "הכיוון ההפוך" בערוץ אל-ג'זירה נצפית על ידי מיליוני צופים בכל העולם הערבי.
לפיו, בשאר אל-אסד הוא גדול הבוגדים בתולדות סוריה. וכי יומם של כל הבוגדים והסוכנים יגיע, ולא משנה כמה זמן זה ייקח. בניגוד לג'מיל מרדם, שסיפור בגידתו התפרסם על ידי ישראל 60 שנה לאחר מותו, הרי שבמקרה של בשאר אסד אין הסורים זקוקים לישראל כדי שתחשוף בפניהם את מעשיו ומעלליו הידועים לכולם.
היסטוריוגרפיה ככלי שיווקי
אין זה מפתיע שהתגובות הרבות ביותר לגילוי שראש ממשלת סוריה היה סוכן ששירת את הבריטים, הצרפתים והישראלים היו בסוריה. עד לפרסום זה נהנה מרדם בהיסטוריוגרפיה הסורית ממעמד של גיבור לאומי שנלחם בצרפתים לעצמאותה של סוריה; כמנהיג ערבי שמילא תפקיד חשוב בהקמת הליגה הערבית; וכמי שפעל ללא ליאות לגייס את מנהיגי מדינות ערב לצאת למלחמה נגד המדינה היהודית ב-1948.
ניתן להבחין בתגובות שונות בסוריה לגילוי של החוקר הישראלי. האחת, ממשיכה לראות במאבקה הלאומי של סוריה להשגת עצמאותה מהמנדט הצרפתי תקופה הרואית, ומזהירה מניסיונותיה של ישראל לעוות תקופה מזהירה בתולדותיה של סוריה.
לעומת זאת, תומכי המשטר הנוכחי וחסידיה האדוקים של מפלגת הבעת' הסורית רואים בו הצדקה לעמדתם, שכל התקופה שלפני עליית מפלגת הבעת' לשלטון ובכלל זה של משפחת אסד, לא הייתה סוריה עצמאית באמת וכי רבים ממנהיגיה פעלו בשירות גורמים זרים. מפלגת הבעת' היא שהצליחה להדיחם ולהציל את המולדת הסורית מידיהם.
אחרים טוענים שלאור הגילויים החדשים, יש לבחון מחדש את מעמדו של מרדם בהיסטוריוגרפיה הסורית, ואת תדמיתו כלוחם ללא חת למען עצמאות סוריה, לאחדות ערבית ולהתגייסות כוללת במאבק הפלסטיני.
קבוצה גדולה של מגיבים, חלקם היסטוריונים, התגייסו כדי להפריך את הנאמר במאמר ולהגן על כבודו של ראש הממשלה הסורי. הם טוענים שבמאמר יש טעויות, אי דיוקים וסתירות, ואף מטילים ספק במסמכים, שלכאורה המאמר מתבסס עליהם. טענתם שהמאמר אינו מחדש כלל ועיקר, והם מזהירים את אלה שלומדים את ההיסטוריה ממאמרים בעיתונות, או מאמינים לכל מה שמתפרסם בשפות זרות, בעיקר באנגלית.
הם גם מפנים את תשומת ליבם של הקוראים לכך שדיווחים על מגעים בין הסוכנות היהודית לגוש הלאומי בסוריה הופיעו במידע ארכיוני בישראל מאז 2014 לפחות. הם כמובן מתעלמים מהעובדה שהמחקרים הללו עסקו בשנות ה-30 ולא בקשר החשאי של מרדם עם המודיעין הצרפתי ועם בן גוריון ערב הקמת המדינה.
אף על פי כן, לדיונים מסוג זה באתרי חדשות ערביים ובשיח ברשתות החברתיות יש חשיבות רבה שכן הוא מביא לידיעת הציבור הערבי את העובדה, שלפני הקמת מדינת ישראל, נפגשו מנהיגים לאומיים ערביים, ובכלל זה סורים כדוגמת ג'מיל מרדם, עם מנהיגים ציונים. זאת, בניסיון להסדר של שלום בין המדינה היהודית העתידית למדינות ערב.
המטרה: קשרים עם מנהיגים סורים
בהקשר זה מוזכרים שני מאמרים שפרסם פרופסור מחמוד מוחארב, חוקר פלסטיני מאוניברסיטת אל-קודס, בכתב העת "אוסטור" (מיתוס/אגדה) למחקרים היסטוריים. הראשון: "משא ומתן בין הסוכנות היהודית לגוש הלאומי בסוריה" שפורסם בשנת 2015, והשני שהתפרסם ב-2017 תחת הכותרת- "ממשא ומתן לחדירה: היחסים בין הסוכנות היהודית, הגוש הלאומי והאופוזיצייה השהבנדרית" (על שמו של מנהיג האופוזיציה בסוריה בתקופת ג'מיל מרדם בסוף שנות ה-30).
שני המחקרים הללו, מציגים לדעתם גישה אובייקטיבית לנושא לאור המסמכים הנמצאים בארכיונים הישראלים. על בסיס זה הם טוענים כי הסוכנות היהודית ייחסה בזמנו חשיבות רבה לסוריה, בעיקר לאחר פרוץ המרד הערבי ב-1936, וכי ראשיה פעלו אז לפתח קשרים עם מנהיגים סורים, באופן שישרת את מטרותיה.
מן המחקרים עולה כי התנועה הציונית הצליחה לגייס מספר סוכנים צעירים בסוריה, וכן שלושה ממנהיגי הקהילה היהודית בדמשק. זאת בין השאר, כדי לעצור את הסיוע הצבאי והכספי שהגישה סוריה למרד הפלסטיני. מנגד, היו כאלה בסוריה שחשבו שהמגעים עם היהודים יכולים לסייע להם במאבק להשגת העצמאות, וזאת בשל ההשפעה שהייתה ליהודים בחוגים הפוליטיים בצרפת ובבריטניה, עימם התמודדו הסורים בעניין זה.
לטענתם, היו שתי גישות אז בקרב מנהיגי סוריה באשר תמיכה במרד הפלסטיני באותה עת. האחת שעודדה מעורבות גלויה של סוריה במאבק הפלסטיני, כולל אספקת נשק ותרומות כספיות, ודחתה את פרויקט הבית הלאומי היהודי. השנייה, שהייתה זהירה יותר גרסה שיש לנהל משא ומתן עם הסוכנות היהודית, מחשש להשלכות השליליות של המרד הפלסטיני על מצבה הפוליטי והביטחוני של סוריה ויחסיה הטעונים עם צרפת.
אחד האישים בקבוצה זו היה ג'מיל מרדם , שגם נפגשו עם נציגי הסוכנות היהודית במהלך 1935-6. לדבריהם, התקיימו מגעים עם נציגי הסוכנות גם בהמשך, שעסקו בשאלת הקמת בית לאומי יהודי בפלסטין.
הנושא הפלסטיני
בהקשר הפלסטיני, מונה ג'מיל מרדם לראש הועדה לנושא הפלסטיני שהוקמה על ידי הליגה הערבית, והוא נטה לקבל את החלטת החלוקה, ולא הסתיר את דעתו בעניין. על רקע זה הואשם כמי שקיבל את רעיון החלוקה.
למרות ניסיונות אלה להמשיך ולהציג את סוריה כנושאת הנס בתמיכה בפלסטינאים, הרי המאמר על שיתוף הפעולה של מנהיג סורי לאומי עם המדינה היהודית, כאשר הפלסטינים היו בעימות גורלי נגדה, מערער את תדמיתה של סוריה כלוחמת ללא חת בתנועה הלאומית הפלסטינית.
לסיכום, החשיפה במוסף "הארץ" על קשריו החשאיים של ראש הממשלה הסורי עם המודיעין הבריטי, הצרפתי ועם דוד בן גוריון ערב הקמת המדינה, ערערה אמיתות רבות בהיסטוריוגרפיה הסורית והערבית, ובו בזמן העמיקה את החשדנות הרבה של הציבור הערבי במנהיגיו. היא שימשה כלי נוסף בידי גורמי האופוזיציה הסורים לנגח את המשטר והעומד בראשו, שבמעשיו בגד בעמו, ומסר את ארצו לאלה שמחזיקים אותו בשלטון באמצעות כידוני כוחותיהם.
