תבעו את משמר הגבול - והפסידו
פעיל ארגון ה- ISM, טריסטן אנדרסון, הוריו ובת זוגו, הפסידו בתביעה נגד משמר הגבול. הטענה: פגיעה מרימון גז. בית המשפט: התובעים לא הוכיחו את הגרסה שהעלו בכתב התביעה
עמי רוחקס דומבה
| 15/12/2020
אילוסטרציה. צילום: משטרת ישראל
בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט יעקובי) קיבל את עמדת המדינה ודחה תביעת נזיקין של פעיל ארגון ה- ISM, טריסטן אנדרסון, הוריו ובת זוגו, שבמסגרתה נטען כי התובע נפגע מרימון גז אשר נורה לעברו על ידי כוחות משמר הגבול בכפר נעלין במהלך מרץ 2009. בנוסף, ביהמ"ש קבע כי התובעים ישלמו 20,000 ₪ הוצאות משפט ושכר טרחה.
בפסק הדין קבע בית המשפט כי "בראש ובראשונה יש לדחות את התביעה בשל כך שהתובעים לא הוכיחו את הגרסה שהעלו בכתב התביעה. כך במיוחד כשיש אינדיקציות חזקות לכך שהגרסה בכתב התביעה היא שקרית." (סעיף 21)
רקע: התובעים הינם אזרחי ארה"ב. ביום שישי ה - 13.3.2009, לאחר סיום התפילה במסגד בכפר נעלין, התקיימו בסמוך לגדר ההפרדה צעדת מחאה והפגנה כנגד בניית הגדר. לאחר סיום ההפגנה וצעדת המחאה, בהן לקחו חלק תושבי הכפר, פעילים ישראלים ופעילים זרים החלה מהומה בשולי הכפר, אשר כללה זריקת אבנים ושימוש באמצעים לפיזור הפגנות.
לטענת התובעים, במהלך האירוע שהתרחש בשולי הכפר, עמדו אנדרסון ובת זוגו, גבריאלי סילברמן, עם מספר תושבי הכפר ופעילים זרים כ- 200 מטר מהמקום וצפו באופן פאסיבי במתרחש. בשלב מסוים, נורה אל עבר אנדרסון רימון גז אשר פגע במצחו והסב לו נזקים קשים.
המדינה, שיוצגה על ידי פרקליטות מחוז ת"א (אזרחי), טענה כי יש לדחות את התביעה כיוון שהתובעים מתארים בכתב התביעה אירוע שונה ממה שהתרחש בפועל, גם בכל הקשור לחלקם של אנדרסון וסילברמן, שהינם זרים אנרכיסטים חברי הארגון ISM (תנועת הסולידריות הבינלאומית). בנוסף, נטען כי יש לדחות את התביעה בשל החסינות הנגזרת מכך שהאירוע אירע במסגרת "פעולה מלחמתית".
יודגש כי בנוגע לאירוע התנהלה חקירה פלילית, אשר כללה גם הליכי ערר ועתירה לבג"צ, בסיומה הוחלט שלא להעמיד לדין אף אחד מאנשי כוחות הביטחון.
במסגרת פסק הדין קבע ביהמ"ש כי: "התמונה העולה ממכלול הראיות היא כי הנתבעת אינה אחראית כלפי התובעים משום שבמקרה דנן מדובר ב"פעולה מלחמתית". גם בכך כשלעצמו די כדי שהתביעה תידחה, שכן "הכרה בחסינות משמעותה, שבית המשפט לא צריך להידרש כלל לשאלה אם הצבא פעל ברשלנות אם לאו, ... גם אלמלא הקביעות הנ"ל הייתה התביעה נדחית, בשל כך שהחיילים פעלו כראוי בנסיבות שבהן נאלצו לפעול ובנתונים שהיו להם בעת שפעלו, ומכל מקום הם לא עוולו כלפי התובעים." (סעיף 23)
בנוסף, קבע בית המשפט כי התובעים העלו גרסה קיצונית בחומרתה ולא עמדו בנדרש להוכיח גרסה זו. בין היתר, מהסרטונים והתמונות שהגישו התובעים עולה שההתרחשויות לא היו כפי שנטען בכתב התביעה ובי"מ אף שוכנע כי הסרטונים שהגישו היו ערוכים באופן מלאכותי ומגמתי; התובעים לא הגישו את מלוא החומר שהיה במצלמה של אנדרסון (הגישו 40 תמונות מתוך 120); העדים העובדתיים מטעם התובעים לא היו אמינים ניכרה אצלם מגמתיות ונתגלו סתירות פנימיות בין היתר בין עדויות השונות ובין העדויות לסרטונים; אנדרסון לא העיד על אף שהיה ניתן להעידו (במהלך השנים התראיין לרשת חדשות אמריקאית בעודו יושב על כסא גלגלים וללא הפרעה קוגנטיבית). (סעיפים 29-30)
כמו כן, קבע ביהמ"ש כי העדים העובדתיים של המדינה הותירו רושם מהימן, כאשר חלק מעדותם אף נתמכה על ידי הסרטונים שהגישו התובעים; חוקרי הנתבעת הביאו הודעות מתושבי הכפר, המחזקות את עמדת התובעת (גם אם לא עלה בידם להביאם כעדים במשפט); והעדים המומחים שהביאה הנתבעת הותירו רושם מקצועי. (סעיפים 33-35)
בנוסף קבע בית המשפט: "התובע (אנדרסון) והתובעת 4 (סילברמן) נטלו חלק פעיל בהתפרעויות וחלקם לא היה תמים כפי שהם ועדי התובעים ניסו להציג". (סעיף 38). את התיק ניהל עו"ד אריאל אררט מפרקליטות ת"א (אזרחי).
פעיל ארגון ה- ISM, טריסטן אנדרסון, הוריו ובת זוגו, הפסידו בתביעה נגד משמר הגבול. הטענה: פגיעה מרימון גז. בית המשפט: התובעים לא הוכיחו את הגרסה שהעלו בכתב התביעה
אילוסטרציה. צילום: משטרת ישראל
בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט יעקובי) קיבל את עמדת המדינה ודחה תביעת נזיקין של פעיל ארגון ה- ISM, טריסטן אנדרסון, הוריו ובת זוגו, שבמסגרתה נטען כי התובע נפגע מרימון גז אשר נורה לעברו על ידי כוחות משמר הגבול בכפר נעלין במהלך מרץ 2009. בנוסף, ביהמ"ש קבע כי התובעים ישלמו 20,000 ₪ הוצאות משפט ושכר טרחה.
בפסק הדין קבע בית המשפט כי "בראש ובראשונה יש לדחות את התביעה בשל כך שהתובעים לא הוכיחו את הגרסה שהעלו בכתב התביעה. כך במיוחד כשיש אינדיקציות חזקות לכך שהגרסה בכתב התביעה היא שקרית." (סעיף 21)
רקע: התובעים הינם אזרחי ארה"ב. ביום שישי ה - 13.3.2009, לאחר סיום התפילה במסגד בכפר נעלין, התקיימו בסמוך לגדר ההפרדה צעדת מחאה והפגנה כנגד בניית הגדר. לאחר סיום ההפגנה וצעדת המחאה, בהן לקחו חלק תושבי הכפר, פעילים ישראלים ופעילים זרים החלה מהומה בשולי הכפר, אשר כללה זריקת אבנים ושימוש באמצעים לפיזור הפגנות.
לטענת התובעים, במהלך האירוע שהתרחש בשולי הכפר, עמדו אנדרסון ובת זוגו, גבריאלי סילברמן, עם מספר תושבי הכפר ופעילים זרים כ- 200 מטר מהמקום וצפו באופן פאסיבי במתרחש. בשלב מסוים, נורה אל עבר אנדרסון רימון גז אשר פגע במצחו והסב לו נזקים קשים.
המדינה, שיוצגה על ידי פרקליטות מחוז ת"א (אזרחי), טענה כי יש לדחות את התביעה כיוון שהתובעים מתארים בכתב התביעה אירוע שונה ממה שהתרחש בפועל, גם בכל הקשור לחלקם של אנדרסון וסילברמן, שהינם זרים אנרכיסטים חברי הארגון ISM (תנועת הסולידריות הבינלאומית). בנוסף, נטען כי יש לדחות את התביעה בשל החסינות הנגזרת מכך שהאירוע אירע במסגרת "פעולה מלחמתית".
יודגש כי בנוגע לאירוע התנהלה חקירה פלילית, אשר כללה גם הליכי ערר ועתירה לבג"צ, בסיומה הוחלט שלא להעמיד לדין אף אחד מאנשי כוחות הביטחון.
במסגרת פסק הדין קבע ביהמ"ש כי: "התמונה העולה ממכלול הראיות היא כי הנתבעת אינה אחראית כלפי התובעים משום שבמקרה דנן מדובר ב"פעולה מלחמתית". גם בכך כשלעצמו די כדי שהתביעה תידחה, שכן "הכרה בחסינות משמעותה, שבית המשפט לא צריך להידרש כלל לשאלה אם הצבא פעל ברשלנות אם לאו, ... גם אלמלא הקביעות הנ"ל הייתה התביעה נדחית, בשל כך שהחיילים פעלו כראוי בנסיבות שבהן נאלצו לפעול ובנתונים שהיו להם בעת שפעלו, ומכל מקום הם לא עוולו כלפי התובעים." (סעיף 23)
בנוסף, קבע בית המשפט כי התובעים העלו גרסה קיצונית בחומרתה ולא עמדו בנדרש להוכיח גרסה זו. בין היתר, מהסרטונים והתמונות שהגישו התובעים עולה שההתרחשויות לא היו כפי שנטען בכתב התביעה ובי"מ אף שוכנע כי הסרטונים שהגישו היו ערוכים באופן מלאכותי ומגמתי; התובעים לא הגישו את מלוא החומר שהיה במצלמה של אנדרסון (הגישו 40 תמונות מתוך 120); העדים העובדתיים מטעם התובעים לא היו אמינים ניכרה אצלם מגמתיות ונתגלו סתירות פנימיות בין היתר בין עדויות השונות ובין העדויות לסרטונים; אנדרסון לא העיד על אף שהיה ניתן להעידו (במהלך השנים התראיין לרשת חדשות אמריקאית בעודו יושב על כסא גלגלים וללא הפרעה קוגנטיבית). (סעיפים 29-30)
כמו כן, קבע ביהמ"ש כי העדים העובדתיים של המדינה הותירו רושם מהימן, כאשר חלק מעדותם אף נתמכה על ידי הסרטונים שהגישו התובעים; חוקרי הנתבעת הביאו הודעות מתושבי הכפר, המחזקות את עמדת התובעת (גם אם לא עלה בידם להביאם כעדים במשפט); והעדים המומחים שהביאה הנתבעת הותירו רושם מקצועי. (סעיפים 33-35)
בנוסף קבע בית המשפט: "התובע (אנדרסון) והתובעת 4 (סילברמן) נטלו חלק פעיל בהתפרעויות וחלקם לא היה תמים כפי שהם ועדי התובעים ניסו להציג". (סעיף 38). את התיק ניהל עו"ד אריאל אררט מפרקליטות ת"א (אזרחי).
