רוסיה מגשימה מטרות במזרח התיכון ובאפריקה

ההסכם החדש בין מוסקבה לח'רטום, בנוגע להקמת נמל רוסי בסודאן, מהווה ביטוי מובהק להצלחת המדיניות הרוסית בזירה המזרח התיכונית בשלהי עידן הנשיא דונלד טראמפ. מאמר דעה של קסניה סבטלובה

 נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, יחד עם בכירי מערכת הביטחון ומפקד חיל הים בסיור בספינת קרב. ארכיון. צילום: Sputnik/Alexei Nikolsky/Kremlin via REUTERS

*המאמר פורסם לראשונה באתר המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) של המרכז הבינתחומי הרצליה. למאמר המקורי: https://www.idc.ac.il/he/research/ips/pages/russia-middleeast/russia-29-11-20.aspx

*****

לאחר שלוש שנים של דיונים ותכנונים שבמהלכן אף הוחלף השלטון בח'רטום, התוכנית להקמת הנמל הרוסי בשטחה של סודאן יוצאת לדרך. ההסכם החדש בין מוסקבה לח'רטום היא ביטוי מובהק להצלחת המדיניות הרוסית בזירה המזרח התיכונית בשלהי עידן הנשיא דונלד טראמפ. כידוע, התוכנית הזאת לא נולדה אתמול, והנושא כבר סוכם ונדון עם עומר אל-בשיר, הנשיא הסודאני שהודח במהלך המהפכה בשנת 2019. אך ההחלטה של המשטר  הנוכחי לקדם את הרעיון מעידה על כך שרוסיה הצליחה להגיע להסכמות לא רק עם ח'רטום, אלא גם עם נותנות החסות שלה בעולם הערבי, ובראש ובראשונה עם איחוד נסיכויות המפרץ, וייתכן שגם עם ארה"ב.

מדוע רוסיה זקוקה לנמל בסודאן? 

הנמל הרוסי בפורט-סודאן יהיה לבסיס הצבאי  הרוסי הראשון ביבשת השחורה ויאפשר תחנת עגינה נוחה לספינות הקרב הרוסיות שם יוכלו לעצור, לתדלק ולבצע את התיקונים הדרושים. כמו-כן, מדובר בצומת אסטרטגית חשובה ביותר שתאפשר לרוסיה מידה גדולה של השפעה על המתרחש הן באפריקה והן במזרח התיכון. הנמל הזה מתווסף לנמל טרטוס בסוריה בו רוסיה עומדת להשקיע כ-חצי מיליארד דולר על מנת להפכו בסיס מודרני ולעוגן משמעותית לצבא הרוסי בים התיכון. מהנמל הרוסי בים האדום יעבור נתיב סחר משמעותי לים הערבי ולאחר מכן לים התיכון, דרך תעלת סואץ, שם רוסיה מקימה בימים אלה אזור תעשייה ואזור סחר חופשי.

במקביל, רוסיה לא זונחת את הניסיונות להקים בסיסים ונמלים נוספים באפריקה ומנהלת מגעים קרובים עם מספר מדינות כמצרים ואריתריאה, כל זה בניסיון להרחיב את ההשפעה הגאו-פוליטית של מוסקבה ולהקים עוגנים שיאפשרו לה להשיג את מטרותיה באזורים שנחשבים בעיניה קריטיים – המזרח התיכון ואפריקה.

מאז ומעולם רוסיה חלמה על היציאה ל"מים החמים", והחלום הזה מתגשם עכשיו בשתי היבשות ובשני צמתים חשובים – הים התיכון והים האדום. 

אפשר להניח בבטחה שבנוסף לספינות קרב, בתוכן גם ספינות גרעיניות, בבסיס הרוסי החדש יוצבו גם מערכות ביון אלקטרוניות ומערכות הגנה אווירית רוסיות.

הנמל בסודאן הוא גם השער לאפריקה בו יעברו נתיבי מסחר חשובים, והוא גם יאפשר לרוסיה לפעול בקלות יתרה בשטחן של מדינות אפריקאיות נוספות, כגון הרפובליקה המרכז אפריקאית, שם, על פי הדיווחים פועלים כבר מספר שנים שכירי חרב רוסיים. בנוסף לכל מה שנאמר, מדובר בסימון טריטוריה משמעותי, ולאור המאבק ההולך והמתגבר בין המעצמות השונות על ההשפעה באפריקה, מדובר בהישג חשוב ביותר למוסקבה.

באיזה אקלים גאופוליטי מתקיים ההסכם בין מוסקבה לח'רטום? 

המגעים הראשונים בין ממשלת סודאן למוסקבה בעניין הנמל בפורט-סודאן החלו כבר לפני 3-4 שנים. אז הנשיא עומר אל-באשיר, פושע מלחמה הנאשם ע"י בית הדין בהאג, הוזמן לביקור רשמי במוסקבה. זמן קצר לאחר הביקור דיווחו כלי התקשורת ברוסיה ובמערב על כך שהצדדים הגיעו להסכמה בנוגע להקמה של נמל רוסי ראשון בסודאן ולעוד שורה של הסכמים על כריית מינרלים בשטחה של סודאן. 

אלא שהתוכניות הללו לא יצאו אל הפועל. במהלך 2018 פרצה בסודאן מחאה עממית שהלכה וצברה תאוצה. ב-2019 עומר אל-בשיר הודח מתפקידו על ידי אנשי הצבא שעד לא מכבר היו עוזריו ושותפיו הקרובים. בתקשורת המערבית פורסמו פרטים מרתקים על המעורבות הרוסית בניסיון לדכא את המחאה ואת המהפכה. אך גם אם אל-באשיר היה נוח יותר ליושבי הקרמלין, הם הכירו באופן מיידי בשלטון הסודאני החדש, אולי כי השלטון הזה לא היה מאוד שונה מקודמו. חברי המועצה הצבאית הזמנית שנטלו לידיהם את השלטון באו כאמור מתוככי המשטר של עומר אל-בשיר, ורבים מהם הכירו היטב את מקביליהם הרוסיים. היחסים בין השלטון הסודאני החדש לבין רוסיה הלכו והתפתחו במקביל לקשרים ההדוקים בין ח'רטום לקהיר, א-ריאד ואבו-דאבי. לזו האחרונה היה, ככל הנראה, תפקיד מפתח בעיצוב של השלטון החדש בסודאן ובהטיה הפוליטית הפרו-מערבית שלו. קשה להאמין  שהחלטה כלשהי, ובמיוחד החלטה כה משמעותית כמו מתן אישור לפדרציה הרוסית להקים בסיס צבאי בשטחה של מדינה שתלויה כל כך בחסדי אבו-דאבי וא-ריאד לא תקבל קודם "אור ירוק" בבירות האלה. בהנחה שלארה"ב יש את הכוח האולטימטיבי להוציא את סודאן מרשימת הסנקציות של המדינות התומכות בטרור, האם ח'רטום הייתה מעיזה להתקדם  בצעד כזה ללא הסכמה שבשתיקה של וושינגטון?

מהן  התוכניות של רוסיה באפריקה? 

במהלך השנים האחרונות רוסיה הפכה ליצואנית נשק מספר אחת לאפריקה והצליחה לדחוק את המדינות האחרות שבאופן מסורתי סיפקו נשק למדינות אפריקאיות – צרפת וארה"ב. מדובר בשוק נשק יוקרתי ונחשק, אך במוסקבה מעוניינים לא רק באספקת הנשק למדינות העניות בתבל, אלא גם בהגברת הפעילות הכלכלית, לרבות בתחום כריית המינרלים ובהרחבת ההשפעה הרוסית ביבשת השחורה. בשנה שעברה רוסיה אירחה בשטחה את פסגת אפריקה ובשוליה נחתמו עסקאות רבות בתחומים של נשק, אנרגיה גרעינית ומזון. מרבית ההסכמים לא מומשו עד כה, אך רמת המעורבות הרוסית באפריקה רק המשיכה לגבור במהלך 2020 (הדבר מתבטא גם במספר הביקורים למדינות אפריקה של בכירים רוסיים).

בעבר רוסיה ניסתה להגיע להסכמות בנוגע להקמת נמל ימי גם עם ג'יבוטי, אך המאמצים הללו לא צלחו, בין היתר בגלל הנחישות האמריקאית לשמור את הנקודה האסטרטגית הזאת שצופה אל האוקיאנוס ההודי לעצמם. בסודאן השיחות דווקא נשאו פרי בגלל שלל נסיבות לוקאליות וגאו-פוליטיות. בדיוק כמו אחותה הגדולה מצרים, סודאן נהנית מיחסים קרובים עם ארה"ב, אך במקביל מנסה לרקוד גם בחתונות אחרות ולהפיק תועלת מירבית מהקשר עם מעצמות אחרות כגון רוסיה שניסתה לסייע בעבר לנשיא עומר אל-בשיר להישאר בכסאו, ומשלא הצליחה – כרתה ברית עם השלטון החדש-ישן ששולט היום  בח'רטום. חייבים לזכור שהמצב בסודאן רגיש ביותר, הממשלה היא ממשלת מעבר שאינה מספקת את הדרישה של סודאנים רבים לדמוקרטיזציה והיפרדות מהעבר הקשה. בעתיד הממשלה הזאת תזדקק סיוע רב מכל מי שמוכן להעניק סיוע. מעתה לרוסיה יהיה אינטרס ממדרגה ראשונה להגן על נכסיה בסודאן ועל יציבות המשטר שאיפשר זאת.

נראה שהמדיניות הרוסית שבא למצב את רוסיה מעל לשחקנים האזוריים, מעצמת-על שמסוגלת גם לתווך בין היריבים וגם לספק להם את הנשק ואת הכוח שלו הם זקוקים במלחמות המקומיות שלהם, הצליחה הפעם ובגדול. ההצלחה שרושמת לעצמה מוסקבה מתווספת למאמציה להגיע להפסקת האש בין ארמניה לאזרבייג'אן בנגורני קרבאך, ולתמרונים המוצלחים מול טורקיה בסוריה, בקווקז ובלוב שם רוסיה מקדמת את מטרותיה מבלי להגיע למשבר ממשי עם אנקרה. הנשיא טראמפ נהג לשתף פעולה עם המדיניות הזאת (עד כמה שהיה ניתן בהתחשב להאשמות בשיתוף פעולה עם רוסיה בקמפיין הבחירות שלו). השאלה היא האם רוסיה תצליח בקידום המדיניות שלה בעידן הנשיא ביידן, המודע היטב לאסטרטגיה הרוסית ונראה נחוש לסכל את המאמצים של מוסקבה להגביר את השפעתה במזרח התיכון, אפריקה ובאזורים האחרים בעולם.

מסמך זה משקף את תובנות המכון למדיניות ואסטרטגיה בסוגיות מוקד אסטרטגיות. 

נכתב על ידי קסניה סבטלובה, עמיתת מחקר בכירה במכון למדיניות ואסטרטגיה, הבינתחומי הרצליה.

אולי יעניין אותך גם