דעה: שימוש באי שוויון ביחידות עילית ככסות לביטול גיוס חובה

אל"מ מיל' רונן איציק מסביר במאמר דעה מדוע צה"ל עדיין כור היתוך, וכיצד בעלי אינטרס משתמשים בדרישה לצבא מקצועי על מנת להמנע מגיוס חובה

רונן איציק. צילום: עצמי

בימים האחרונים התעצם השיח סביב שירות החובה בצה"ל – הנתונים לפיהם המתגייסים ליחידה 8200, יחידת מודיעין יוקרתית, מגיעים בעיקר ממרכז הארץ, והפריפריה נעדרת, מתדלקים את התהודה על הצורך בשינוי מהותי בצה"ל עד הפיכתו לצבא מקצועי. כל זאת בשם השוויון.

8200 אינה אינדיקטור

ובכן, לפי הנתונים בשנים האחרונות יש ירידה באחוז המתגייסים לצבא, עד כדי פחות מ-60 אחוזים. הנתון הזה מעיד על חובה שאינה שוויונית בעליל. בתוך כך, המיקוד שבוצע בימים האחרונים באשר ליחידה 8200 מעיד על פער בין האוכלוסיה במרכז ובין הפריפריה. רוב מוחץ של משרתים ביחידה זו, כך "מסתבר", מגיע מאוכלוסיה עתירת משאבים, המשתייכת למאיון העליון.

השאלה הנשאלת היא מה חדש בכך? ויותר מזה, האם זהו האינדיקטור שדורש מעבר לצבא מקצועי? רצוי להדגיש כי 8200 אינה אינדיקטור עבור שום דבר. הכישורים הנדרשים לשירות ביחידה הזו הם גבוהים מאוד – יכולת אנליטית, חשיבה מחוץ לקופסא, יכולת למידה אישית (אוטודידקטיות), זיקה לשפות הרלוונטיות ועוד. ברור שמי שמגיע לגיוס עם נתוני השכלה ברמה גבוהה מצוי בתוך המאתר של היחידה. אבל לא רק היא – זה נכון לכל יחידת עילית בצה"ל. 

ומה זה אומר? ראשית, מישהו בעל אינטרס מנסה להפוך את 8200 לכדי קרדום חברתי שניתן לחפור בו. שנית, כמו בכל ארגון, לא תתכן שיוויוניות, בטח ביחידות מובחרות. הנתונים האלו לא מצביעים על בעיה בצבא, אלא על חלוקת המשאבים בחברה הישראלית, וביתר שאת, בהיבט של חובת הגיוס והאוכלוסיות המקבלות ממנו פטור כמעט אוטומטי.

החברה לא שוויונית

הצבא לא יכול להיות שוויוני אם החברה לא שוויונית. אחרי הכל, צבא העם, אמור לשקף את העם. אבל כאן נכנס היבט נוסף, והוא תפקידו של צה"ל כמנוע למוביליות חברתית. גם כאן, בעלי האינטרס כופרים ביכולת של הצבא להיות מנגנון יעיל בהקשר זה. כשבוחנים את פעולתו החברתית של צה"ל, מוצאים שהוא עומד באתגר המוביליות. נדרש רק לתת מבט באוכלוסיה המשרתת ביחידות הקרביות, ביחידות החוד, במסיימי קורס הקצינים, וכמעט על כל במת טקס צה"לית. 

הצבא מאפשר הזדמנות לאוכלוסיות רבות, בייחוד מהפריפריה, ולא רק. ראו כדוגמה את השתלבות האוכלוסיה הדרוזית, ואת הכניסה של יותר ויותר נשים לתפקידים מבצעיים. התהליכים האלה מואצים בכל שנה והם מסמנים מגמה ברורה. יחידות צה"ל פתוחות לכל החברה.

אינטרסים. ושוב אינטרסים 

אז למה לקחת את 8200 ולבפוך אותה ל"דגל שחור" של אי-שוויון? ברור שמי שמעוניין לקחת את הפלטפורמה הממלכתית האחרונה שעוד יש לנו, את הצבא, ולהפוך אותו לצבא מקצועי, מגיע מאינטרס מסויים. אתם לא מעוניינים לשלוח את ילדיכם לצבא – אל תתחבאו מאחורי רשת הסוואה. 

לעניין הצבא המקצועי – שמרבית העולם המערבי כבר אימץ אותו. מודל זה הוא פחות רלוונטי למדינת ישראל. הוא לא יותר זול כמו שחושבים, נהפוך הוא, הוא יותר יקר. המוטיבציה להתגייס לצבא מקצועי תהיה נמוכה משמעותית, ואדישה לשכר חודשי כל שהוא, גם אם יהיה גבוה מאוד.

אבל מעל כל זאת, הנוער הישראלי, כך לפי ממצאי מחקר ארוך שאני מקיים בשנים האחרונות, בעצמו מתנגד לשירות בצבא מקצועי. אם רוצים לדבר על עובדות, כדאי להתבונן בצבאות המערב. שם, הקצונה מגיעה מהשכבות האריסטוקרטיות של החברה, ואילו החיילים בשורות, ה"חפ"שים" מגיעים מרקע סוציואקונומי מאוד נמוך. ברור שמדובר בפלטפורמה אי שוויונית בעליל.

אפשר להעביר ביקורת על צה"ל, וגם שם כדאי לעשות לעיתים אבחנה מתקנת גם ביחידה 8200. אך להפוך את היוצא מן הכלל לכלל, ובדרך לשחוט את המנגנון החברתי-לאומי הכי מובהק שלנו, זהו מעשה שלא יעשה. הנתונים הינם מתוך המחקר שהכותב עוסק בו ב-5 השנים האחרונות, בו השתתפו מעל 3800 נשאלים ברשתות החברתיות, בחלוקה דמוגרפית הדומה לתמהיל המשרתים בצה"ל. כלל הנשאלים היוא בגילאי 16-18.

גרף מספר 1 – מצביע על העמדות של נוער כלפי צבא מקצועי

גרף מספר 2 – מצביע על רמת המוטיבציה לשירות ברמות שכר שונות

הכותב הינו מפקד חטיבת שריון לשעבר, כיום חוקר יחסי צבא וחברה, מחבר הספרים "האדם שבטנק" , ו- "כיוון ברור".

אולי יעניין אותך גם