המטכ"ל

כיצד הוא לומד, מתכנן ומתארגן, מאת מאיר פינקל, הוצאת מערכות ומודן, 2020

המטכ"ל

באדיבות הוצאת מערכות ומודן

המטכ"ל הוא ישות צבאית ייחודית, המפקדה האסטרטגית הרב-זרועית של צה"ל, המצויה בממשק עם הדרג המדיני, עם גופים ממשלתיים ועם ארגוני ביטחון אחרים. לאופן תפקודו יש השפעה גדולה על קבלת ההחלטות של הרמטכ"ל, על המלצות הדרג הצבאי לדרג המדיני ועל יישום מגוון תהליכי בניין הכוח והפעלתו. למרות מרכזיות גוף זה בביטחון המדינה, לא בוצע עליו עד היום מחקר שיטתי.

ספר זה הוא המשך והרחבה של הספר 'הרמטכ"ל', מחקרו של פינקל על מוסד הרמטכ"לות. במחקר לפנינו משלים המחבר את התמונה באמצעות בחינת המטכ"ל והגופים המרכזיים בו, אבחון כמה מן הבעיות המרכזיות שמהן סובל המטכ"ל ומגיש הצעות לדרכים לשיפור.

הספר מציג מחקר מקיף ושיטתי, על סמך מגוון מקורות היסטוריים ומקרי מבחן ייחודיים, באופן היכול לסייע לצה"ל לברר את דרכי למידתו ואת דפוסי התארגנותו והשתנותו לנוכח האתגרים העומדים בפניו, בימים אלה ובעתיד.

פינקל בחר לנתח במחקרו אירועים מארבעה נושאים עיקריים. תהליכי התכנון במטכ"ל – התכנון הרב־שנתי לבניין הכוח; התכנון המבצעי למלחמה והתכנון תוך כדי מלחמה (הפעלת מוצב הפיקוד העליון, המצפ"ע). דפוסי למידה שונים  של המטכ"ל – כמו בחינת יכולת הדרגים הטקטיים (בקרב על המים 1965);  הפקת לקחים ממלחמה (לבנון הראשונה 1993-1985); למידה מלקחי צבאות זרים (האמריקנים במלחמת עיראק 2006-2003) ועוד.

דפוסי התארגנות אל מול אתגר מתפתח כגון הקמת גופי מטה חדשים וניהול ישיר של המטכ"ל. (הקמת קו בר-לב; התמודדות עם לגיטימציה ותודעה; הקמת חטיבת התקשוב שהפכה לאגף התקשוב) ועוד. התמודדות עם התנגדויות במטכ"ל – כיצד רמטכ"לים שונים, לסקוב, בר-לב, מופז,  התמודדו עם מטכ"ל "לעומתי" שהתנגד לרעיונות השינוי שביקשו ליישם וכיצד ניהלו ויכוחים תפיסתיים במטכ"ל.

המטכ"ל עבר שינויים רבים לאורך שנותיו, ולכל שינוי יש תועלת בתחום שחוזק. פינקל סבור כי היכולת להשתנות באמצעות תהליכים מתקרבת לתקרת זכוכית ועל כן מציע, למשל, הקמת "מנהלת מבצעית", מקבילה מבצעית למנהלת טכנולוגית במפא"ת, כזו שתקדם תחומים מתפתחים שאינם מצויים בליבת בעיסוק של זרועות או אגפים קיימים.

המלצה חשובה אחרת מוגשת כמענה לאתגר אי-הוודאות : לאמץ גישה של בניין כוח מבוסס גמישות ארגונית-טכנולוגית, צבא גמיש, אשר יצליח ליצור איזון בין יכולות התקפיות והגנתיות,  יכולות תמרון ואש מנגד וכדומה. זו המלצה המתאימה למציאות בה הדרג המדיני מבקש תדירות לקבע משאבים לפעולה נגד איראן, להגנה על העורף ועל ישובים סמוכי גדר וגם ליכולות התקפיות מבוססות מודיעין ואש.

ברור כי מגוון כזה יוצר קושי בתעדוף. מתבקש כי הדרג המדיני יאשר כי תכנית רב שנתית תכלול את כל המרכיבים הללו. המלצה תאורטית נכונה, לא בטוח כי נובטת על מציאות פוליטית ומשאבית דומה.

אולי יעניין אותך גם