מדיניות טיפול בנפיצים: מדוע מתנגדים משרד הביטחון והתאחדות התעשיינים? 

בעוד המשרד להגנת הסביבה מנסה לקדם חקיקה שקופה על בסיס הנחיות של האו"ם לטיפול בנפיצים, משרד הביטחון והתאחדות התעשיינים פועלים בסתר לסכל זאת. מדוע? מאמר מיוחד של אל"מ (מיל.) אבי רונן 

bigstockphoto

"טיוטת מסמך מדיניות מרחקי הפרדה למקורות סיכון נפיצים נייחים", פורסמה בפומבי על ידי המשרד להגנת הסביבה בתאריך 15.9.20, כדי לקבל את הערות הציבור עד תאריך 27.10.20. מסמך חשוב זה נועד להגן על חייהם ורכושם של תושבי היישובים השכנים למתקנים העוסקים בנפיצים. בדברי ההסבר ניתנה התייחסות למספר מרכיבים חשובים.

ישראל: מאות מתקנים עם חומרי נפץ

היקף הבעיה: "בישראל ישנם 29 מפעלים ביטחוניים בהם מאות מתקנים (מבנים עם חומרי נפץ), חמישה מפעלים אזרחיים המחזיקים נפיצים, וחמישה יבואני זיקוקים המחזיקים מחסני זיקוקים." הפער בהגנה על הציבור: "ההסדרה הקיימת אינה נותנת מענה מספק להגנה על הציבור ועל הסביבה מפני הסיכונים הטמונים בעיסוק בחומרים נפיצים, שכן אינה תואמת את הרגולציה במדינות אירופה ובמדינות ה- OECD ".

הכתובת על הקיר: "בשנים האחרונות, עלה הצורך לקבוע מדיניות פרטנית לגבי נפיצים. בעיקר בגלל אירועי חומרים מסוכנים שבהם היו מעורבים חומרים נפיצים ואשר היוו סיכון לאוכלוסייה, וכן נוכח מאפייניהם הייחודיים של חומרים אלה. צורך זה התחדד מאוד גם לנוכח האסון שהתרחש בנמל ביירות בלבנון ביום 4 באוגוסט 2020."

הפתרון הנבחר: "המשרד להגנת הסביבה החליט לאמץ את מרחקי ההפרדה ממקורות סיכון נפיצים נייחים בהתאם לרגולציה בינלאומית מעודכנת ומקובלת במרבית מדינות העולם שנקבעה על ידי ועדת המומחים לנפיצים של האו"ם (IATG) , שהתבססה, בין השאר, על הנחיות נאט"ו." הציבור, שעליו נועדו הנחיות אלו להגן, לא העיר לטיוטה. כנראה שיודעי דבר בציבור הופתעו לטובה מכך שהמשרד להגנת הסביבה החליט להגן על תושבי הערים הסמוכות למפעלים כאלו. 

אולי תושבי רמת השרון והרצליה נזכרו באסונות 1975, 1979, 1992 שפגעו בהם קשה מאד, ואולי תושבי הישובים אפק, גורן ופורת נזכרו באסונות הזיקוקין שפגעו בהם בשנים 2005, 2013, 2017, בהתאמה. וכנראה, כולם חשו שאסור להאט את התהליך החשוב הזה. מי שכן הגיבו, בהסתר, היו התאחדות התעשיינים ומשרד הביטחון. המגיבים הציבוריים הללו נמנעו מלפרסם את תגובתם המפורטת בפומבי. מה הם מסתירים? 

טובת הציבור?

אפשר להניח שאם טובת הציבור הייתה עומדת בראש מעייניהם, היינו רואים פרסום פומבי ומפורט, בהתאמה לפרסום הפומבי של טיוטת המשרד להגנת הסביבה. כדאי לזכור ששני המגיבים הללו מייצגים את גורמי הסיכון והאינטרסים הכלכליים שלהם. התאחדות התעשיינים מייצגת, כמובן, את התעשיינים, ומשרד הביטחון הוא הלקוח הראשי והממונה על חלק ניכר מהמפעלים הללו.

בכלל, האם יש בארץ עוד לקוח גדול כמו משרד הביטחון למוצרים נפיצים, מסך המכירות של 39 המפעלים הביטחוניים והעוסקים האזרחיים בנפיצים? הבה נתבונן בעובדות. לאחר אסון נוף ים (1992) במפעל התעשייה הצבאית, באותה עת באחריות משרד הביטחון, הקים שר הביטחון את "ועדת חורב", שבין המלצותיה "להקים גוף במשרד הביטחון, אשר יפקח על הטיפול בחומרי נפץ במערכת הביטחון". החקירה וההמלצה תואמות את העובדה שלשר הביטחון יש חובת "בעלים" - "השר הממונה" על התעשייה הביטחונית.

שר הביטחון, הבעלים בפועל של חלק מהתעשיות הביטחוניות, לא קיים את המלצת ועדת חורב לפיקוח. ועדה לבטיחות בנפיצים שהוקמה במשרד הביטחון, פוזרה לאחר כמה שנים על ידי היועץ המשפטי של המשרד, לאחר שגילה כי מרבית חברי הוועדה הם בעלי עניין – אנשי המפעלים העוסקים בנפיצים והגופים העוסקים בכך בצה"ל.

מסמך ההוראות שגיבשה וועדה זו, המבוסס לכאורה על מסמך אמריקאי (המכונה "מדריך 4145"), לא אומץ מעולם על ידי שר הביטחון ולא קיבל מעמד של "הוראת משרד הביטחון" (המ"ב). זהו המסמך שעליו ממליץ כיום משרד הביטחון כי ישמש בסיס הרגולציה על נפיצים. המסמך עליו ממליץ משרד הביטחון אינו מפורסם לציבור. 

ליישום הוראות המסמך נדרשת תוכנה ייחודית שאינה זמינה, אלא ליחידי סגולה. מסמך זה מאפשר למנהלי הארגונים/המפעלים לאשר חריגה מהוראותיו. המסמך ניתן לשינוי בכל עת על ידי בעל העניין, משרד הביטחון – "הבעלים". 

המטרה: שקיפות

האו"ם - UN פרסם בעבר את "הספר הכתום" (המלצות לשינוע חומרים מסוכנים), המשמש בעולם ובארץ כאבן בניין מרכזית בהוראות למניעת סיכוני חומרים מסוכנים. בספר זה פרק ייעודי העוסק בנפיצים. בשנת 2011, האו"ם פרסם מסמך מפורט (ספרייה שלמה) של המלצות לרגולציה לנפיצים – IATG. מסמך זה מפרט את המלצותיו בנוסח של חוק הנדסי, כמו הספר הכתום. עדכון ההוראות נעשה אך ורק על ידי צוות ייעודי בארגון הUN.

ספריית הפרקים של IATG זמינה באינטרנט לכולם. הפרקים מכסים את כל תחומי הסיכונים השונים (סביבה, כבאות, בטיחות.). כן, יש פרקים המנחים כיצד לבצע פיקוח עצמי מתועד התומך את הפיקוח החיצוני. התוכנה הנדרשת ליישום IATG זמינה לכל באינטרנט, היא בהירה ופשוטה לשימוש אנשי מקצוע במפעלים ובציבור. 

במאי 2013 מינתה מנכ"לית המשרד להגנת הסביבה, במסגרת "מנחה לאומי לחומרים מסוכנים", "צוות מקצועי לעניין נפיצים במסגרת הוועדה.". בצוות השתתפו כל נציגי משרדי הממשלה הרלבנטיים, נציג בכיר באקדמיה ואנשי מקצוע. הצוות מיפה את הפערים המקצועיים, חקר את האסונות והסיכונים, בחן את החלופות לרגולציה והגיש דוחות ביניים. 

המדדים שבחן הצוות בהשוואה בין החלופות לרגולציה כללו: היקף המענה לסוגי האיומים. התייחסות למגוון סוגי רצפטורים – הגורמים שעליהם יש להגן. רמות החשיפה המותרות - רמת הסיכון המותרת. התאמת המסמך לרגולציה בישראל ובאירופה. 

צוות בינמשרדי ישראלי

כבר לפני 6 שנים, בסוף שנת 2014 הגיש הצוות הבינמשרדי הישראלי דוח המלצות סופי, שבו נקבע כי מסמך הIATG נמצא המתאים ביותר. עוד באותה שנה הוכנה מהדורה ראשונה של "טיוטת מסמך מדיניות מרחקי הפרדה למקורות סיכון נפיצים נייחים", על בסיס מסמך הIATG. מדוע משרד הביטחון, שהוא הלקוח והבעלים העיקרי של תעשיית הנפיצים בישראל, מנהל קרב מאסף בהמלצות הללו משנת 2014 ומשהה את מימושן? האם רק מפני חששו ממשמעות הכנסת מסמך הIATG לתעשיית הנפיצים?

במקביל, נלחם משרד הביטחון בסמכותו של המשרד להגנת הסביבה לקבוע הוראות בתחום הנפיצים, ואפילו המשנה ליועץ המשפטי לממשלה נאלצה לאשרר את סמכות המשרד להגנת הסביבה למנוע סיכונים סביבתיים מנפיצים. אולי יש כאן חשש גדול יותר הנובע מההבנה כי למחרת פרסום הוראת המשרד להגנת הסביבה ("מנחה לאומי") בנושא מרחקי הפרדה מנפיצים, יאמצו יתר הרגולטורים את מסמך ה-IATG ?

ואולי, חושש המעסיק הגדול בתחום הנפיצים, משרד הביטחון, מהסיוט הגדול ביותר – הרגולטורים עלולים לאכוף את ההוראות הללו גם על יחידות ישירות של מערכת הביטחון, יחידות הסמך ומפעלים המנוהלים ישירות על ידי המדינה. 

איפה ארגוני הגנת הסביבה, הבריאות ואיכות השלטון? מדוע רצף האסונות בארץ ובעולם לא מצליח להעיר אותם? מדוע אינם קמים ותומכים במשרד להגנת הסביבה? מדוע אינם תובעים את פרסום ההוראות ואכיפתן? ומדוע מבקר המדינה אינו בודק, ובאותה הזדמנות מקיים מעקב אחר דוחותיו משנת 1995 ואילך - 55א, 56א, 60א, 63ב, 64ב,  בהם מצא סיכונים סביבתיים וזיהומים בתעשייה הביטחונית, במיוחד כאשר קיים תיעוד כה נרחב?

תגובת משרד הביטחון באמצעות ארז זמרי, ראש חטיבת בטיחות בנפיצים ברלפ"ם:

"מסמך IATG עוסק בעיקרו בניהול מאגרי תחמושת, אך אינו נותן מענה לסוגיות בטיחות בייצור נפיצים ופעילויות אירות המתבצעות בתעשיות הביטחוניות בישראל. בשנת 2002 המליצה לשר הביטחון ועדת מומחים, שכללה בין היתר נציגי ציבור, להחיל את מדריך 4145 האמריקאי על התעשיות הביטחוניות, לאחר התאמתו למאפייני פעילותן. משרד הביטחון מעדכן לאורך השנים את דרישות הבטיחות בתחום הנפיצים, כמקובל בעולם, ובימים אלה פועל להוצאת מהדורה שלישית של המדריך, בהתאם לדרישות הבטיחות העדכניות ביותר, הן על פי המדריך האמריקאי M4145.26 והן ע"פ תקן נאט"ו 1 AASTP ."

אבי רונן, אל"מ (מיל),  שימש בין השנים 2001-2017 כמנהל היחידה לרישוי מפעלים ביטחוניים במשרד הפנים. לפני כן שירת כמנהל פרויקט בתעשייה ביטחונית, נספח צבאי באירופה ובמגוון תפקידי לחימה, פיקוד ומטה בצה"ל.