דעה: על ביידן להמשיך את הקו הפיננסי הנוקשה מול הרשות הפלסטינית
טראמפ הרפובליקני, היה הנשיא האמריקני הראשון לומר לפלסטינים: אין לנו זמן בלתי מוגבל, לכו להסדר. זאת, באמצעות לחץ פיננסי. מאמרו של ד"ר אל"מ (מיל.) משה אלעד
ישראל דיפנס
| 10/11/2020
ד"ר אל"מ (מיל.) משה אלעד. התמונה באדיבות המצולם
פתגם ערבי עתיק יומין אומר: "הבדואי שביקש לנקום עשה זאת רק כעבור 40 שנה וגם אז התחרט באומרו – וואלה, הזדרזתי". מן הבחינה הזו, הפלסטינים הם צאצאי הבדואים. אורך הרוח שלהם הוא משאב אינסופי, וההמתנה לפתרון מדיני בתנאים שלהם איננה תלוית זמן. לשכבת מנהיגיהם זה אפילו עסק כלכלי לא רע המניב מיליארדי דולרים.
אחת הטענות המושמעות לאורך שנים ארוכות נגד הפלסטינים היא שהם לא החמיצו אף הזדמנות להחמיץ הסדר עם ישראל. מדובר בעיקשות רבת שנים של שאיפה למדינה עצמאית בתנאים שלהם, מבלי לוותר, מבלי להתפשר ומבלי למצמץ. ההמתנה המתישה של כלל הציבור הפלסטיני, ובמיוחד של שוכני מחנות הפליטים האומללים, מכונה "צוּמוּד" היינו עמידה איתנה.
כשפורסים את ה"עמידה האיתנה" הזאת, מסתבר שקיימת שם הנצחה צינית של הפליטות עד לדור החמישי מבלי לנסות לגאול את האוכלוסיות האומללות הללו מייאושן. כלולה בה גם נקיטה בטרור נגד מי שמשמיע דעה החורגת מהקונצנזוס, ונכללים בה מסע "שנור" בלתי פוסק בסימן מסכנות, תשלומים למחבלים ולבני משפחותיהם, בקיצור, כל מה שעשוי לשרת את המטרה הנעלה, המדינה הפלסטינית, שאיש לא יודע מתי וכיצד היא תמומש. כל זה עבד היטב עד לתקופתו של נשיא ארה"ב הקודם דונלד טראמפ.
לזכותו של טראמפ ייאמר שבתקופת נשיאותו הצליח הממשל האמריקני לפצח את קוד "העמידה האיתנה" המזויפת הזו והצליח לראשונה זה עשורים לכרסם בה. ממשלו יצא למלחמת חורמה בקיבוץ הנדבות הפלסטיני ארוך השנים, והוקיע את התופעה של ישות לא יצרנית המתיימרת להקים מדינה ריבונית טפילית.
ממשל זה הורה להפחית בסיוע הכספי הניתן לאונר"א, ודרש ממדינות אירופה לנהוג כמוהו. "אין כל הצדקה לקיומו של ארגון מפלצתי ובזבזני כזה בימינו", התריסו בממשלו כלפי סוכנות הסעד והתעסוקה של הפליטים, המיוחדת והנפרדת שנתפרה עוד ב- 1950 לטובת הפלסטינים בעוד שלשאר 11 מיליונים מבין פליטי העולם יש סוכנות אחרת.
טראמפ היה גם הנשיא האמריקני הראשון שהלם בַּלִיבָּה של "הצומוד", היינו בקופה הפלסטינית המשלמת שכר חודשי, פנסיות ותגמולים למחבלים שרצחו בדם קר אזרחים חפים מפשע. "אם תמשיכו לשלם להם - לא תקבלו תמיכה מאמריקה", הוא גער באבו מאזן לא פעם והאחרון נדהם מהתעוזה האמריקנית לגעת בקודש הקודשים הפלסטיני. מלבד זאת, בתי משפט בארה"ב החלו לחייב את הרש"פ ואת החמאס לשלם פיצויים לנפגעי טרור במיליוני דולרים.
נכון, אבו מאזן עשה קולות של צפצוף ארוך ומתמשך על החלטות נשיא ארה"ב אך בחדרי המוקטעה הלחץ גובר מיום ליום מפני סיוט יום הדין: האפשרות שהכלואים ומשפחותיהם יצאו לרחובות. לא החמאס, לא הג'יהאד ולא הקורונה יגרמו לפירוק הרשות הפלסטינית, אלא רק הסיטואציה בה לא יהיה כסף לשלם למחבלים.
ממשל טראמפ קבע שאין ארוחות חינם, כלומר, מדינות הצורכות תמיכה כספית אמריקנית יציגו תמורתה מחיר מדיני או אחר. ירדן למשל, ממלכה של מדבר וסופות חול, יצרה לעצמה חוב לאומי של 40 מיליארד דולר נהגה להיתמך ע"י אמריקה. לממשל טראמפ היה פתרון מעולה לחוב הזה: ירדן תקלוט בשטחה 4 מיליון פליטים פלסטיניים, תמורת מענק של 45 מיליארד דולר. מפתה? מאוד, אבל לא בר ביצוע כי לעסקה יש שותף שלישי ששמו הפלסטינים. אבל סוף סוף יש תקדים לשיקום הפליטים שלא ב"פלסטין".
נשיא דמוקרטי בבית הלבן, משמעו, ניסיון לחידוש המו"מ בין ישראל לפלסטינים, גילוי הבנה לקשיים הפלסטיניים, מניעה מישראל לבצע צעדים חד צדדים, הרגעה בנושא סוגיית ירושלים ועוד. כל הנשיאים האמריקאים שניסו לגשר בין ישראל לפלסטינים, דמוקרטים ורפובליקנים כאחד, נכשלו במשימתם: ג'ימי קרטר, רייגן, בוש האב, קלינטון, בוש הבן ואובמה. נשיאים דמוקרטיים מאמינים שניתן להגיע להסדר בין הצדדים לא כי זה אפשרי, אלא משום שהם דמוקרטים. הם ויועציהם רוצים להאמין שהפערים בסוגיות הליבה הם אמנם גדולים אבל לא בלתי פתירים.
טראמפ הרפובליקני, היה הנשיא הראשון לומר לפלסטינים: אין לנו זמן בלתי מוגבל, לכו להסדר. טראמפ היה הראשון לקעקע את העיקשות הפלסטינית והראשון לחנך את מנהיגיהם שיש מחיר להתנהגותם. הלחץ האמריקני החל להצמיח שיח אחר ב"שטחים", לגרום למיעוט משתתפים בהפגנות, לירידה בהיקף הפיגועים ובכלל לקריאות פה ושם: עורו הפלסטינים, הרכבת יצאה מהתחנה, שלא תאחרו אותה שוב. לנשיא ארה"ב החדש ג'ו ביידן, מאחלים לך הצלחה רבה. אך אנא ממך, אל תשיב את הרכבת לתחנה.
ד"ר אל"מ (מיל.) משה אלעד הוא מרצה באקדמית גליל מערבי. בעבר מושל ג'נין ובית לחם וראש התיאום הביטחוני הראשון עם הפלסטינים בתקופת אוסלו.
טראמפ הרפובליקני, היה הנשיא האמריקני הראשון לומר לפלסטינים: אין לנו זמן בלתי מוגבל, לכו להסדר. זאת, באמצעות לחץ פיננסי. מאמרו של ד"ר אל"מ (מיל.) משה אלעד
ד"ר אל"מ (מיל.) משה אלעד. התמונה באדיבות המצולם
פתגם ערבי עתיק יומין אומר: "הבדואי שביקש לנקום עשה זאת רק כעבור 40 שנה וגם אז התחרט באומרו – וואלה, הזדרזתי". מן הבחינה הזו, הפלסטינים הם צאצאי הבדואים. אורך הרוח שלהם הוא משאב אינסופי, וההמתנה לפתרון מדיני בתנאים שלהם איננה תלוית זמן. לשכבת מנהיגיהם זה אפילו עסק כלכלי לא רע המניב מיליארדי דולרים.
אחת הטענות המושמעות לאורך שנים ארוכות נגד הפלסטינים היא שהם לא החמיצו אף הזדמנות להחמיץ הסדר עם ישראל. מדובר בעיקשות רבת שנים של שאיפה למדינה עצמאית בתנאים שלהם, מבלי לוותר, מבלי להתפשר ומבלי למצמץ. ההמתנה המתישה של כלל הציבור הפלסטיני, ובמיוחד של שוכני מחנות הפליטים האומללים, מכונה "צוּמוּד" היינו עמידה איתנה.
כשפורסים את ה"עמידה האיתנה" הזאת, מסתבר שקיימת שם הנצחה צינית של הפליטות עד לדור החמישי מבלי לנסות לגאול את האוכלוסיות האומללות הללו מייאושן. כלולה בה גם נקיטה בטרור נגד מי שמשמיע דעה החורגת מהקונצנזוס, ונכללים בה מסע "שנור" בלתי פוסק בסימן מסכנות, תשלומים למחבלים ולבני משפחותיהם, בקיצור, כל מה שעשוי לשרת את המטרה הנעלה, המדינה הפלסטינית, שאיש לא יודע מתי וכיצד היא תמומש. כל זה עבד היטב עד לתקופתו של נשיא ארה"ב הקודם דונלד טראמפ.
לזכותו של טראמפ ייאמר שבתקופת נשיאותו הצליח הממשל האמריקני לפצח את קוד "העמידה האיתנה" המזויפת הזו והצליח לראשונה זה עשורים לכרסם בה. ממשלו יצא למלחמת חורמה בקיבוץ הנדבות הפלסטיני ארוך השנים, והוקיע את התופעה של ישות לא יצרנית המתיימרת להקים מדינה ריבונית טפילית.
ממשל זה הורה להפחית בסיוע הכספי הניתן לאונר"א, ודרש ממדינות אירופה לנהוג כמוהו. "אין כל הצדקה לקיומו של ארגון מפלצתי ובזבזני כזה בימינו", התריסו בממשלו כלפי סוכנות הסעד והתעסוקה של הפליטים, המיוחדת והנפרדת שנתפרה עוד ב- 1950 לטובת הפלסטינים בעוד שלשאר 11 מיליונים מבין פליטי העולם יש סוכנות אחרת.
טראמפ היה גם הנשיא האמריקני הראשון שהלם בַּלִיבָּה של "הצומוד", היינו בקופה הפלסטינית המשלמת שכר חודשי, פנסיות ותגמולים למחבלים שרצחו בדם קר אזרחים חפים מפשע. "אם תמשיכו לשלם להם - לא תקבלו תמיכה מאמריקה", הוא גער באבו מאזן לא פעם והאחרון נדהם מהתעוזה האמריקנית לגעת בקודש הקודשים הפלסטיני. מלבד זאת, בתי משפט בארה"ב החלו לחייב את הרש"פ ואת החמאס לשלם פיצויים לנפגעי טרור במיליוני דולרים.
נכון, אבו מאזן עשה קולות של צפצוף ארוך ומתמשך על החלטות נשיא ארה"ב אך בחדרי המוקטעה הלחץ גובר מיום ליום מפני סיוט יום הדין: האפשרות שהכלואים ומשפחותיהם יצאו לרחובות. לא החמאס, לא הג'יהאד ולא הקורונה יגרמו לפירוק הרשות הפלסטינית, אלא רק הסיטואציה בה לא יהיה כסף לשלם למחבלים.
ממשל טראמפ קבע שאין ארוחות חינם, כלומר, מדינות הצורכות תמיכה כספית אמריקנית יציגו תמורתה מחיר מדיני או אחר. ירדן למשל, ממלכה של מדבר וסופות חול, יצרה לעצמה חוב לאומי של 40 מיליארד דולר נהגה להיתמך ע"י אמריקה. לממשל טראמפ היה פתרון מעולה לחוב הזה: ירדן תקלוט בשטחה 4 מיליון פליטים פלסטיניים, תמורת מענק של 45 מיליארד דולר. מפתה? מאוד, אבל לא בר ביצוע כי לעסקה יש שותף שלישי ששמו הפלסטינים. אבל סוף סוף יש תקדים לשיקום הפליטים שלא ב"פלסטין".
נשיא דמוקרטי בבית הלבן, משמעו, ניסיון לחידוש המו"מ בין ישראל לפלסטינים, גילוי הבנה לקשיים הפלסטיניים, מניעה מישראל לבצע צעדים חד צדדים, הרגעה בנושא סוגיית ירושלים ועוד. כל הנשיאים האמריקאים שניסו לגשר בין ישראל לפלסטינים, דמוקרטים ורפובליקנים כאחד, נכשלו במשימתם: ג'ימי קרטר, רייגן, בוש האב, קלינטון, בוש הבן ואובמה. נשיאים דמוקרטיים מאמינים שניתן להגיע להסדר בין הצדדים לא כי זה אפשרי, אלא משום שהם דמוקרטים. הם ויועציהם רוצים להאמין שהפערים בסוגיות הליבה הם אמנם גדולים אבל לא בלתי פתירים.
טראמפ הרפובליקני, היה הנשיא הראשון לומר לפלסטינים: אין לנו זמן בלתי מוגבל, לכו להסדר. טראמפ היה הראשון לקעקע את העיקשות הפלסטינית והראשון לחנך את מנהיגיהם שיש מחיר להתנהגותם. הלחץ האמריקני החל להצמיח שיח אחר ב"שטחים", לגרום למיעוט משתתפים בהפגנות, לירידה בהיקף הפיגועים ובכלל לקריאות פה ושם: עורו הפלסטינים, הרכבת יצאה מהתחנה, שלא תאחרו אותה שוב. לנשיא ארה"ב החדש ג'ו ביידן, מאחלים לך הצלחה רבה. אך אנא ממך, אל תשיב את הרכבת לתחנה.
ד"ר אל"מ (מיל.) משה אלעד הוא מרצה באקדמית גליל מערבי. בעבר מושל ג'נין ובית לחם וראש התיאום הביטחוני הראשון עם הפלסטינים בתקופת אוסלו.
