הנשיא ביידן והמדיניות האמריקנית הצפויה במזרח התיכון
האתגרים העצומים מבית צפויים להסיט חלק נכבד מתשומת הלב של הממשל החדש ממדיניות חוץ, אך עדיין יש לצפות לשינויים אזוריים, מישראל ועד איראן דרך מצרים וסעודיה. פרשנות
מנדי קוגוסובסקי
| 09/11/2020
ביידן נושא את נאום הניצחון בבחירות. William Bretzger-USA TODAY NETWORK via REUTERS
עם כניסתו לתפקיד נשיא ארה״ב, ב-20 בינואר 2021, צפויים לנשיא הנבחר ג׳ו ביידן אתגרים אדירים מבית: לא רק ההתמודדות עם מגפת הקורונה שמשתוללת ללא רחם בכל 50 המדינות ושוברת שיאי תחלואה ותמותה יומיים, אלא גם איחוי הקרעים העמוקים בקרב העם האמריקני עצמו, שנחשפו במלוא עוזם עם היוודע תוצאות הבחירות. לכן, הדגש על מדיניות חוץ צפוי להיות מופחת בהרבה מאשר בממשלים קודמים, לפחות בהתחלה. ואולם, כראש המעצמה החזקה בעולם, הנשיא ביידן ימשיך להכתיב את הטון, להתוות מדיניות וכמובן – להפוך במקרים רבים את זו של קודמו בתפקיד, דונלד טראמפ, ולהחזירה למדיניות דומה יותר לזו של הבוס הקודם, הנשיא ברק אובמה.
אחד ההישגים הגדולים ביותר של אובמה היה הסכם הגרעין עם איראן משנת 2015, ממנו פרש טראמפ שלוש שנים מאוחר יותר. טראמפ הצהיר כי בקדנציה השנייה שלו יפעל להשיג הסכם טוב יותר (והפרשנויות בנוגע להגדרה זו השתוללו), אך כעת זה כבר לא יקרה. ״אני מניח שבחודשים הראשונים לכהונתו (של ביידן) נראה או חזרה להסכם המלא או חזרה להשהיית סנקציות בתמורה להשהייה של כמה ממערכות הגרעין האיראניות שנבנו בשלוש השנים האחרונות״, אמר אתמול (א׳) לחדשות 12 עמוס הוכשטיין, לשעבר יועץ בממשל אובמה ויועץ לנשיא הנבחר ביידן. בנוסף, בחודש יוני צפויות להתקיים בחירות לנשיאות באיראן, ויש להניח שלתוצאותיהן תהיה השפעה על המדיניות האמריקנית.
טראמפ אמנם הבטיח להחזיר את כל כוחות הצבא הביתה, אל אדמת ארה״ב, אבל רק בחודש ספטמבר נשלחו כוחות אמריקניים נוספים לסוריה, למלחמה שנמשכת כבר עשור שלם. ממשל אובמה ספג ביקורת על כך שלא פעל מספיק. על פי כתבה של Foreign Policy, ביידן צפוי להחזיק לפחות מספר קטן של חיילים בצפון-מזרח סוריה כדי להגן על הכורדים ולשמור על דריסת רגל במדינה הנמצאת תחת השפעה מסיבית של רוסיה, וכן להשאיר על כנן את הסנקציות שהטיל טראמפ נגד הממשל כדי להפעיל לחץ על אסד. מלחמה נוספת המשתוללת באזור היא כמובן זו שבתימן, ובמהלך הקמפיין שלו ביקר ביידן את סעודיה וקרא לסיים את המעורבות האמריקנית ואת הלחימה כולה. עם זאת, מאחר וסעודיה היא אחת השותפות האסטרטגיות החשובות ביותר של ארה״ב, וכמובן אחד הלקוחות העיקריים של תעשיית הביטחון שלה, עוד לא ברור מה באמת יעשה בפועל. על פי הערכות שונות, ייתכן ויפעל במישור הדיפלומטי שבו סעודיה כבר מאותת כי היא מעוניינת.
על פי דו״ח של המועצה האירופית ליחסי חוץ, השינוי הגדול ביותר ביחסי ארה״ב-מזה״ת עשוי להתרחש במצרים. בעוד שטראמפ תמך במידה רבה בנשיא א-סיסי (״הדיקטטור החביב עלי״), מתחו ביידן ויועציו ביקורת חריפה על הפרת זכויות האדם המתרחשת במדינה, והצפי הוא כי הם יעודדו נקיטת קו קשוח יותר, גם מתוך תחושה גוברת והולכת בחוגי המדיניות הפנימיים כי מצרים מאבדת את מעמדה כשותפה משמעותית של ארה״ב באזור. הגישה של א-סיסי מעודדת הקצנה שמעוררת דאגה בקרב קובעי המדיניות העוסקים בלוחמה בטרור, כך על פי הדו״ח. עוד מצוין, כי ייתכן וביידן ישעה או יפחית חלק מהמימון השנתי העצום למצרים אם יחמיר בה מצב זכויות האדם. בנוגע לסכסוך עם אתיופיה בנושא סכר הנילוס הכחול, צפוי הנשיא הנכנס לנקוט עמדה מאוזנת יותר מאשר קודמו, שרק לפני כשבועיים אמר כי קהיר לא תוכל להשלים עם המצב הקיים ועלולה לפוצץ את הסכר. משרד החוץ האתיופי התייחס לאמירה זו כאל ״הסתה למלחמה״.
ומה לגבי ישראל והפלסטינים? ביידן ידוע כאוהד ישראל מושבע, וכך גם סגניתו המיועד, קאמלה האריס (שנשואה ליהודי-אמריקני). ביידן מפגין בקיאות רבה בסכסוך עם הפלסטינים. הוא עוקב אחרי הנושא כבר מימיו כסנאטור צעיר, מאמין בכל ליבו פתרון שתי המדינות ורואה בבנייה בהתנחלויות מכשול מרכזי בשלום. ניתן לצפות לניסיונות לחידוש הדיאלוג בין הצדדים ולאוזן קשבת יותר בבית הלבן עבור הפלסטינים, יחד עם נקיטת קו תקיף בנוגע לבנייה הישראלית בשטחי יהודה ושומרון. קשה להאמין כי ביידן שכח את סטירת הלחי שקיבל בשנת 2010 כאשר, במהלך ביקור בישראל, הודיעה ממשלת נתניהו על תכניות להקמת 1,600 יחידות דיור נוספות במזרח ירושלים. בנוגע לנורמליזציה האזורית, סביר שביידן ימשיך את הקו שהתחיל קודמו ויפעל לכינון יחסים עם מדינות נוספות, גם אם לא באותו עזוז.
ואולם, יש לזכור שבארה״ב התוויית מדיניות ויישומה לא חד הם: האלמנט החשוב ביותר שישפיע על יכולתו של הנשיא הנבחר ביידן לפעול, הן בענייני פנים והן בענייני חוץ, יהיה הרכב הסנאט. סיבוב שני ומכריע של בחירות לשני הסנאטורים של מדינת ג׳ורגיה יתקיים בחודש ינואר, ורק אם ינצחו שני המועמדים הדמוקרטיים, יעמוד הרכב הסנאט בשנתיים הראשונות לכהונתו של ביידן (עד לבחירות האמצע) על 50 חברים דמוקרטיים ו-50 רפובליקניים. במקרה כזה, קולו של סגן הנשיא – סגנית הנשיאה בממשל הקרוב – הוא המכריע. אך אם יזכו הרפובליקנים לרוב, הרי שהם יוכלו לסכל כל פעולה וחקיקה מתוכננת של הנשיא ולהפוך אותו ל״ברווז צולע״. מצד שני, עוד בטרם היוודע תוצאות הבחירות הרשמיות, כבר הציעו רפובליקנים בכירים דוגמת ג׳ון קייסיק וריק סנטורום תרחיש אחר: ביידן שואף להיות הנשיא המאחד, אמרו השניים במסגרת פאנלים שונים ברשת סי.אן.אן. לפיכך, עליו למצוא את הדרך להגיע לחקיקות ולהסכמים המקובלים על שתי המפלגות הגדולות, לעמק השווה, דבר שלא יוכל להתקיים אם יהיה ״גל כחול״ של נשיא דמוקרטי, קונגרס דמוקרטי וסנאט דמוקרטי.
האתגרים העצומים מבית צפויים להסיט חלק נכבד מתשומת הלב של הממשל החדש ממדיניות חוץ, אך עדיין יש לצפות לשינויים אזוריים, מישראל ועד איראן דרך מצרים וסעודיה. פרשנות
ביידן נושא את נאום הניצחון בבחירות. William Bretzger-USA TODAY NETWORK via REUTERS
עם כניסתו לתפקיד נשיא ארה״ב, ב-20 בינואר 2021, צפויים לנשיא הנבחר ג׳ו ביידן אתגרים אדירים מבית: לא רק ההתמודדות עם מגפת הקורונה שמשתוללת ללא רחם בכל 50 המדינות ושוברת שיאי תחלואה ותמותה יומיים, אלא גם איחוי הקרעים העמוקים בקרב העם האמריקני עצמו, שנחשפו במלוא עוזם עם היוודע תוצאות הבחירות. לכן, הדגש על מדיניות חוץ צפוי להיות מופחת בהרבה מאשר בממשלים קודמים, לפחות בהתחלה. ואולם, כראש המעצמה החזקה בעולם, הנשיא ביידן ימשיך להכתיב את הטון, להתוות מדיניות וכמובן – להפוך במקרים רבים את זו של קודמו בתפקיד, דונלד טראמפ, ולהחזירה למדיניות דומה יותר לזו של הבוס הקודם, הנשיא ברק אובמה.
אחד ההישגים הגדולים ביותר של אובמה היה הסכם הגרעין עם איראן משנת 2015, ממנו פרש טראמפ שלוש שנים מאוחר יותר. טראמפ הצהיר כי בקדנציה השנייה שלו יפעל להשיג הסכם טוב יותר (והפרשנויות בנוגע להגדרה זו השתוללו), אך כעת זה כבר לא יקרה. ״אני מניח שבחודשים הראשונים לכהונתו (של ביידן) נראה או חזרה להסכם המלא או חזרה להשהיית סנקציות בתמורה להשהייה של כמה ממערכות הגרעין האיראניות שנבנו בשלוש השנים האחרונות״, אמר אתמול (א׳) לחדשות 12 עמוס הוכשטיין, לשעבר יועץ בממשל אובמה ויועץ לנשיא הנבחר ביידן. בנוסף, בחודש יוני צפויות להתקיים בחירות לנשיאות באיראן, ויש להניח שלתוצאותיהן תהיה השפעה על המדיניות האמריקנית.
טראמפ אמנם הבטיח להחזיר את כל כוחות הצבא הביתה, אל אדמת ארה״ב, אבל רק בחודש ספטמבר נשלחו כוחות אמריקניים נוספים לסוריה, למלחמה שנמשכת כבר עשור שלם. ממשל אובמה ספג ביקורת על כך שלא פעל מספיק. על פי כתבה של Foreign Policy, ביידן צפוי להחזיק לפחות מספר קטן של חיילים בצפון-מזרח סוריה כדי להגן על הכורדים ולשמור על דריסת רגל במדינה הנמצאת תחת השפעה מסיבית של רוסיה, וכן להשאיר על כנן את הסנקציות שהטיל טראמפ נגד הממשל כדי להפעיל לחץ על אסד. מלחמה נוספת המשתוללת באזור היא כמובן זו שבתימן, ובמהלך הקמפיין שלו ביקר ביידן את סעודיה וקרא לסיים את המעורבות האמריקנית ואת הלחימה כולה. עם זאת, מאחר וסעודיה היא אחת השותפות האסטרטגיות החשובות ביותר של ארה״ב, וכמובן אחד הלקוחות העיקריים של תעשיית הביטחון שלה, עוד לא ברור מה באמת יעשה בפועל. על פי הערכות שונות, ייתכן ויפעל במישור הדיפלומטי שבו סעודיה כבר מאותת כי היא מעוניינת.
על פי דו״ח של המועצה האירופית ליחסי חוץ, השינוי הגדול ביותר ביחסי ארה״ב-מזה״ת עשוי להתרחש במצרים. בעוד שטראמפ תמך במידה רבה בנשיא א-סיסי (״הדיקטטור החביב עלי״), מתחו ביידן ויועציו ביקורת חריפה על הפרת זכויות האדם המתרחשת במדינה, והצפי הוא כי הם יעודדו נקיטת קו קשוח יותר, גם מתוך תחושה גוברת והולכת בחוגי המדיניות הפנימיים כי מצרים מאבדת את מעמדה כשותפה משמעותית של ארה״ב באזור. הגישה של א-סיסי מעודדת הקצנה שמעוררת דאגה בקרב קובעי המדיניות העוסקים בלוחמה בטרור, כך על פי הדו״ח. עוד מצוין, כי ייתכן וביידן ישעה או יפחית חלק מהמימון השנתי העצום למצרים אם יחמיר בה מצב זכויות האדם. בנוגע לסכסוך עם אתיופיה בנושא סכר הנילוס הכחול, צפוי הנשיא הנכנס לנקוט עמדה מאוזנת יותר מאשר קודמו, שרק לפני כשבועיים אמר כי קהיר לא תוכל להשלים עם המצב הקיים ועלולה לפוצץ את הסכר. משרד החוץ האתיופי התייחס לאמירה זו כאל ״הסתה למלחמה״.
ומה לגבי ישראל והפלסטינים? ביידן ידוע כאוהד ישראל מושבע, וכך גם סגניתו המיועד, קאמלה האריס (שנשואה ליהודי-אמריקני). ביידן מפגין בקיאות רבה בסכסוך עם הפלסטינים. הוא עוקב אחרי הנושא כבר מימיו כסנאטור צעיר, מאמין בכל ליבו פתרון שתי המדינות ורואה בבנייה בהתנחלויות מכשול מרכזי בשלום. ניתן לצפות לניסיונות לחידוש הדיאלוג בין הצדדים ולאוזן קשבת יותר בבית הלבן עבור הפלסטינים, יחד עם נקיטת קו תקיף בנוגע לבנייה הישראלית בשטחי יהודה ושומרון. קשה להאמין כי ביידן שכח את סטירת הלחי שקיבל בשנת 2010 כאשר, במהלך ביקור בישראל, הודיעה ממשלת נתניהו על תכניות להקמת 1,600 יחידות דיור נוספות במזרח ירושלים. בנוגע לנורמליזציה האזורית, סביר שביידן ימשיך את הקו שהתחיל קודמו ויפעל לכינון יחסים עם מדינות נוספות, גם אם לא באותו עזוז.
ואולם, יש לזכור שבארה״ב התוויית מדיניות ויישומה לא חד הם: האלמנט החשוב ביותר שישפיע על יכולתו של הנשיא הנבחר ביידן לפעול, הן בענייני פנים והן בענייני חוץ, יהיה הרכב הסנאט. סיבוב שני ומכריע של בחירות לשני הסנאטורים של מדינת ג׳ורגיה יתקיים בחודש ינואר, ורק אם ינצחו שני המועמדים הדמוקרטיים, יעמוד הרכב הסנאט בשנתיים הראשונות לכהונתו של ביידן (עד לבחירות האמצע) על 50 חברים דמוקרטיים ו-50 רפובליקניים. במקרה כזה, קולו של סגן הנשיא – סגנית הנשיאה בממשל הקרוב – הוא המכריע. אך אם יזכו הרפובליקנים לרוב, הרי שהם יוכלו לסכל כל פעולה וחקיקה מתוכננת של הנשיא ולהפוך אותו ל״ברווז צולע״. מצד שני, עוד בטרם היוודע תוצאות הבחירות הרשמיות, כבר הציעו רפובליקנים בכירים דוגמת ג׳ון קייסיק וריק סנטורום תרחיש אחר: ביידן שואף להיות הנשיא המאחד, אמרו השניים במסגרת פאנלים שונים ברשת סי.אן.אן. לפיכך, עליו למצוא את הדרך להגיע לחקיקות ולהסכמים המקובלים על שתי המפלגות הגדולות, לעמק השווה, דבר שלא יוכל להתקיים אם יהיה ״גל כחול״ של נשיא דמוקרטי, קונגרס דמוקרטי וסנאט דמוקרטי.
