חמשת החימושים האוויריים שלא כדאי לפגוש על הקרקע
דן ארקין כותב על חמשת הפצצות, וקיטי הניווט, המובילים כיום בשוק הביטחוני העולמי. חלקם בפיתוח ושימוש ישראלי
דן ארקין
| 01/11/2020
האם ישראל מבקשת מארה"ב, במסגרת חבילת הפיצוי, פצצות ענק במשקל 14 טונות? לא בטוח. אין לחיל האוויר מטוס קרב שיוכל לשאת ולהטיל מפלצת כזאת, ועם מטוס תובלה לא טסים לאיראן. יותר מתקבל על הדעת שאנו מבקשים מארה"ב טכנולוגיות הקשורות לייצור פצצות כבדות וקטלניות במשקל יותר מ-10 טונות. יש כזאת לאמריקנים, מואב שמה.
ואילו לחיל האוויר יש מגוון פצצות יעיל וקטלני, מותאם למטוסי הקרב, חלקן ערכות (קיטים) חכמות שמרכיבים על פצצות טיפשות, חלקן מתקדם יותר, נשק אוטונומי מנגד (STAND OFF): הטייס משגר מרחוק, לא מסתכן לקרבת זירת הלחימה, והטיל המונחה נע במהירות אל מטרתו, בטווחים של עשרות רבות של ק"מ, ומשמיד.
בעתיד תפעל טקטיקה חדישה, שילוב של כלי טיס מאויישים וכטמ"מים: הטייס יזהה וירכוש מטרה, והכטמ"מ יבצע את מלאכת ההשמדה. דן ארקין בוחר חמש פצצות: האמריקנית הגדולה ביותר, וארבעה פצצות וחימושים תוצרת ארה"ב והתעשיות הביטחוניות הישראליות.
פצצת GBU-43 MOAB: באפריל 2017 הטיל מטוס MC-130 של פיקוד המבצעים המיוחדים של ארה"ב פצצת ענק על מטרות באפגניסטן. MOAB פירושו 'חימוש אווירי מאסיבי', והפצצה מכונה גם 'אם כל הפצצות'. 9,797 ק"ג (כמעט 10 טונות), מונחית GPS, מיועדת לפיצוח מטרות מבוצרות ותת-קרקעיות. בניסוי בפצצה בשנת 2003 עלתה השמימה פטריית עשן שנראתה בטווח של 20 ק"מ. הפצצה הקונבנציונלית הגדולה ביותר.
קיט הנחיה JDAM: תוצרת בואינג, פיתוח של חילות האוויר והים של ארה"ב. מותאמת בחיל האוויר למטוסי F-16. קיט מורכב על פצצת ברזל המורכבת ממשטחי היגוי, בזנב מקלט לוויינים ומחשב. הטייס מזין את המטרה למחשב והניווט הוא אינרציאלי. מערכת GPS נוהגת את הפצצה אל המטרה. תיקוני מסלול נעשים בעזרת משטחי ההיגוי. הקיט הופך את הפצצה ל'שגר ושכח' ולכן ניתן להטיל כמה פצצות ביעף אחד כאשר כל פצצה מכוונת למטרה אחרת. נחשבת לפצצה זולה יחסית, מחירה מוערך בין 21 ל-25 אלף דולר לכל פצצה.
קיט SPICE, רפאל: חימוש אוויר-קרקע, מצוי בצה"ל, יכול לתקוף באזורים נטולי GPS, רש"קים רגילים וחודרים, טכנולוגיות EO/IR מאפשרת רכישת מטרה, עיקוב אוטומטי אחר מטרות נייחות ונעות. טווחים בין 60 ל-100 ק"מ, פצצות בנות 1,000 או 2,000 ליברות. SPICE 250 הוא חימוש בן הדור הבא, טווח 100 ק"מ, יכול להשמיד מטרות יבשתיות וימיות, מתאים למטוסי קרב חד ודו-מושביים. חמוש קטלני אך עלול לגרום נזק סביבתי מזערי.
פצצת SDB, 'ברד חד' בחיל האוויר. תוצרת ארה"ב, דור מתקדם של פצצות בעלות טווח ארוך ויכולות חדירה. כנפיים נפתחות עם ההטלה, יכולת לחדור דת"קים ובונקרים. פצצה קטנה, ומכאן שמה SD SMALL DIAMETER. בחיל האוויר נישאת על ידי מטוסי F-15I 'רעם'. יתרון חשוב: בגלל ממדיה הקטנים יכול מטוס אחד לשאת כמה פצצות.
'ברד קל': רפאל/אלביט מערכות: חימוש אלקטרו-אופטי, מערכות תוכנה ואלגוריתמים, יכולות איתור ועיבוד, מותאם למטוסי 'ברק' F-16 C/D וכן לשדה הקרב המשתנה, כי משך עבודת ההטענה של הפצצה על המטוס הוא קצר וכך מתקצר סבב, מתקצר זמן עבודה מנחיתה, חימוש המטוס והמראתו, וכך נשמרת כוננות. פצצה מדוייקת, מיועדת בעיקר להרס מבנים, חסינה מפי איומים, בעלת יכולת תמרון ותגובה בזמן אמת בדרכה אל המטרה. היא חלק מסדרת חימושי 'ברד' של רפאל.
דן ארקין כותב על חמשת הפצצות, וקיטי הניווט, המובילים כיום בשוק הביטחוני העולמי. חלקם בפיתוח ושימוש ישראלי
האם ישראל מבקשת מארה"ב, במסגרת חבילת הפיצוי, פצצות ענק במשקל 14 טונות? לא בטוח. אין לחיל האוויר מטוס קרב שיוכל לשאת ולהטיל מפלצת כזאת, ועם מטוס תובלה לא טסים לאיראן. יותר מתקבל על הדעת שאנו מבקשים מארה"ב טכנולוגיות הקשורות לייצור פצצות כבדות וקטלניות במשקל יותר מ-10 טונות. יש כזאת לאמריקנים, מואב שמה.
ואילו לחיל האוויר יש מגוון פצצות יעיל וקטלני, מותאם למטוסי הקרב, חלקן ערכות (קיטים) חכמות שמרכיבים על פצצות טיפשות, חלקן מתקדם יותר, נשק אוטונומי מנגד (STAND OFF): הטייס משגר מרחוק, לא מסתכן לקרבת זירת הלחימה, והטיל המונחה נע במהירות אל מטרתו, בטווחים של עשרות רבות של ק"מ, ומשמיד.
בעתיד תפעל טקטיקה חדישה, שילוב של כלי טיס מאויישים וכטמ"מים: הטייס יזהה וירכוש מטרה, והכטמ"מ יבצע את מלאכת ההשמדה. דן ארקין בוחר חמש פצצות: האמריקנית הגדולה ביותר, וארבעה פצצות וחימושים תוצרת ארה"ב והתעשיות הביטחוניות הישראליות.
פצצת GBU-43 MOAB: באפריל 2017 הטיל מטוס MC-130 של פיקוד המבצעים המיוחדים של ארה"ב פצצת ענק על מטרות באפגניסטן. MOAB פירושו 'חימוש אווירי מאסיבי', והפצצה מכונה גם 'אם כל הפצצות'. 9,797 ק"ג (כמעט 10 טונות), מונחית GPS, מיועדת לפיצוח מטרות מבוצרות ותת-קרקעיות. בניסוי בפצצה בשנת 2003 עלתה השמימה פטריית עשן שנראתה בטווח של 20 ק"מ. הפצצה הקונבנציונלית הגדולה ביותר.
קיט הנחיה JDAM: תוצרת בואינג, פיתוח של חילות האוויר והים של ארה"ב. מותאמת בחיל האוויר למטוסי F-16. קיט מורכב על פצצת ברזל המורכבת ממשטחי היגוי, בזנב מקלט לוויינים ומחשב. הטייס מזין את המטרה למחשב והניווט הוא אינרציאלי. מערכת GPS נוהגת את הפצצה אל המטרה. תיקוני מסלול נעשים בעזרת משטחי ההיגוי. הקיט הופך את הפצצה ל'שגר ושכח' ולכן ניתן להטיל כמה פצצות ביעף אחד כאשר כל פצצה מכוונת למטרה אחרת. נחשבת לפצצה זולה יחסית, מחירה מוערך בין 21 ל-25 אלף דולר לכל פצצה.
קיט SPICE, רפאל: חימוש אוויר-קרקע, מצוי בצה"ל, יכול לתקוף באזורים נטולי GPS, רש"קים רגילים וחודרים, טכנולוגיות EO/IR מאפשרת רכישת מטרה, עיקוב אוטומטי אחר מטרות נייחות ונעות. טווחים בין 60 ל-100 ק"מ, פצצות בנות 1,000 או 2,000 ליברות. SPICE 250 הוא חימוש בן הדור הבא, טווח 100 ק"מ, יכול להשמיד מטרות יבשתיות וימיות, מתאים למטוסי קרב חד ודו-מושביים. חמוש קטלני אך עלול לגרום נזק סביבתי מזערי.
פצצת SDB, 'ברד חד' בחיל האוויר. תוצרת ארה"ב, דור מתקדם של פצצות בעלות טווח ארוך ויכולות חדירה. כנפיים נפתחות עם ההטלה, יכולת לחדור דת"קים ובונקרים. פצצה קטנה, ומכאן שמה SD SMALL DIAMETER. בחיל האוויר נישאת על ידי מטוסי F-15I 'רעם'. יתרון חשוב: בגלל ממדיה הקטנים יכול מטוס אחד לשאת כמה פצצות.
'ברד קל': רפאל/אלביט מערכות: חימוש אלקטרו-אופטי, מערכות תוכנה ואלגוריתמים, יכולות איתור ועיבוד, מותאם למטוסי 'ברק' F-16 C/D וכן לשדה הקרב המשתנה, כי משך עבודת ההטענה של הפצצה על המטוס הוא קצר וכך מתקצר סבב, מתקצר זמן עבודה מנחיתה, חימוש המטוס והמראתו, וכך נשמרת כוננות. פצצה מדוייקת, מיועדת בעיקר להרס מבנים, חסינה מפי איומים, בעלת יכולת תמרון ותגובה בזמן אמת בדרכה אל המטרה. היא חלק מסדרת חימושי 'ברד' של רפאל.
