דעה: אמנת ה-EMGF חשובה, אך יש לתרגמה לצעדים מעשיים
כינון פורום הגז של מזרח הים התיכון (ה-EMGF) כאירגון אזורי הוא צעד נוסף המבצר את מעמדה האסטרטגי של ישראל, במיוחד מול שאיפותיו הניאו-עות׳מאניות של ארדואן, אך אין זה מספיק
ערן לרמן
| 22/10/2020
שר האנרגיה, יובל שטייניץ, בפגישה של EMGF בקהיר, ינואר 2020. צילום: REUTERS/Shokry Hussien
שבוע לאחר מעמד החתימה עם איחוד האמירויות ובחריין, חתמו בקהיר שרי האנרגיה של מצרים, ירדן, איטליה, יוון, קפריסין, ירדן והרשות הפלסטינית על מסמך רשמי, ההופך את "פורום הגז של מזרח הים התיכון" (East Mediterranean Gas Forum - EMGF), הקיים מאז ינואר 2019, ל"ארגון בין-ממשלתי אזורי" שמושבו בקהיר. בכך מתבסס ביתר שאת מעמדה של ישראל כגורם אסטרטגי לגיטימי באזור. ההודעה המשותפת מזמינה כל מדינה באזור להצטרף אם היא שותפה "לערכיו וליעדיו" של הפורום, ולפחות להלכה מותירה פתח להידברות עם אנקרה על הסדרת המים הכלכליים - אך מעמדת כוח. עם זאת, בעיתוי הנוכחי, המהלך נתפס בתורכיה כ"זדוני" ומכוון כנגדה.
למהלך זה חשיבות יתרה בעיתוי הנוכחי, במיוחד למול גילויי העוינות מצד ארדואן והתמיכה של השושבינות - ארה"ב והאיחוד האירופי גם יחד בפורום - מהווה מסר חשוב של תמיכה בעמדות ישראל, מצרים ויוון בעיתוי קריטי. יש משקל אסטרטגי רב גם לבקשתה של צרפת (אף שאיננה מדינה במזרח הים התיכון) להצטרף כחברה מלאה בפורום.
עיתוי מהלך החתימה על האמנה נקבע זמן רב מראש, אך יש בו כדי לשקף עמדה נחושה של המשתתפות העיקריות שלא להירתע לנוכח העמדות העוינות של ממשלת ארדואן. זו, מצידה, פועלת בכמה אפיקים כדי לקעקע את הפורום: היא מסרבת להכיר בהסכמים בין יוון לבין איטליה, ובייחוד בין מצרים ליוון (6 אוגוסט) – הסכם שישראל ואיחוד האמירויות תומכות בו. היא אף שיגרה ספינות לביצוע סקר גאולוגי בעומק האזורים השנויים במחלוקת, ולאחרונה הורתה לפתוח לציבור את העיר הנטושה וארושה המצויה בשטח הכיבוש התורכי בקפריסין. מסכת לחצים זו נועדה לאיים על קפריסין, להכתיב ליוון ויתורים, ולהביא להתפוררות הפורום והשותפות האסטרטגית בין חברותיו.
בראייה האזורית הכוללת, בכל מקרה, יש זיקה מובהקת בין מעמד הכינון של ה-EMGF לבין ההסכמים שנחתמו עם האמירויות ובחריין שבוע לפני כן. שניהם מבצרים את מעמדה של ישראל כשחקן אסטרטגי לגיטימי במערכת האזורית. יתרה מזאת, מדינת איחוד האמירויות (בגיבוי סעודי, בולט פחות) תומכת באופן עקבי ומשמעותי במשטר סיסי במצרים. היא גם חוששת מהנוכחות הצבאית התורכית בקטר. התמיכה בחברות הפורום היא אחת הסיבות לזירוז המהלכים לקראת נורמליזציה.
לצד החישוב האסטרטגי וההישג המדיני, יש לדברים גם השלכה כלכלית ברורה. הגושפנקא הניתנת לפורום על ידי מדינות המפרץ, החולשות עדיין על המגמות בשוק האנרגיה העולמי, מאפשרת לחברות ענק דוגמת "Chevron" לפעול במזרח הים התיכון, ובין היתר בישראל, ללא חשש שהדבר יפגע במעמדה במפרץ. החתימה על אמנת ההקמה של הפורום כארגון אזורי מבססת אפוא את נוכחותה של ישראל הן כשחקן כלכלי והן כגורם אסטרטגי לגיטימי בסביבתה הגאו-פוליטית.
עם זאת, ישראל נדרשת פעולה בארבעה או חמישה אפיקים עיקריים כדי לבסס את ההישג, להקנות לו משמעות רחבה יותר, ולהקל על שאר חברות הארגון להתמודד בהצלחה עם הלחצים האגרסיביים מצד תורכיה (תוך הותרת פתח להידברות עתידית עם אנקרה, אך לא מתוך חולשה):
- להעמיק את המודעות לקיומו של הפורום ואת התמיכה בו בזירה הציבורית והפוליטית בארה"ב, משני עברי המתרס המפלגתי. זאת יש לעשות תוך תיאום הדוק בין ידידי ישראל לבין הגופים המייצגים של הקהילה ההלנית (יוצאי יוון וקפריסין) ועם הפעילות הדיפלומטית והתודעתית של שאר חברות הפורום (ושל איחוד האמירויות כגורם תומך נוסף).
- לזרז את צירופה של צרפת, השותפה לעמדות היסוד של ישראל בסוגיות הים התיכון (במצרים, לוב ולבנון), כחברה מלאה בפורום.
- לזהות תחומים קונקרטיים לפעולה משותפת של כל חברות הפורום, כולל תכנון חלופות לצינור הגז, שהיתכנותו הכלכלית מוטלת בספק במחירי האנרגיה הנוכחיים. בין היתר עולה על הפרק האפשרות של הפקת חשמל וחיבור קו לרשת האירופית.
- לבחון במידת האפשר את האפשרות לגייס גיבוי גם מצד רוסיה, שבעבר גילתה עניין רב במגמת הידוק הקשרים בין ישראל ליוון וקפריסין.
- למצות את ההזדמנות הגלומה בחידוש התיווך האמריקני, ובמצוקה הקיצונית שאליה נקלעה הכלכלה הלבנונית, כדי להגיע להסדר נדיב והוגן לגבי חלוקתו של "משולש" המחלוקת לגבי גבול ה-EEZ בין ישראל ללבנון – בנפרד מן הדיון בשאלות תוואי הגבול היבשתי, ובלי תלות בתוצאותיו.
מקבלי ההחלטות בישראל ישכילו לעשות אם ידעו למנף את חתימת ההסכם כדי לבסס את השותפות בין המדינות המתונות באיזור לכדי מהלכים מעשיים שישרתו את האינטרסים המדיניים והכלכליים שלהן.
אל״מ (מיל׳) ד״ר ערן לרמן משמש סגן נשיא מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון (JISS); לשעבר סגן ראש המועצה לבטחון לאומי (המל"ל) ובכיר באמ"ן
כינון פורום הגז של מזרח הים התיכון (ה-EMGF) כאירגון אזורי הוא צעד נוסף המבצר את מעמדה האסטרטגי של ישראל, במיוחד מול שאיפותיו הניאו-עות׳מאניות של ארדואן, אך אין זה מספיק
שר האנרגיה, יובל שטייניץ, בפגישה של EMGF בקהיר, ינואר 2020. צילום: REUTERS/Shokry Hussien
שבוע לאחר מעמד החתימה עם איחוד האמירויות ובחריין, חתמו בקהיר שרי האנרגיה של מצרים, ירדן, איטליה, יוון, קפריסין, ירדן והרשות הפלסטינית על מסמך רשמי, ההופך את "פורום הגז של מזרח הים התיכון" (East Mediterranean Gas Forum - EMGF), הקיים מאז ינואר 2019, ל"ארגון בין-ממשלתי אזורי" שמושבו בקהיר. בכך מתבסס ביתר שאת מעמדה של ישראל כגורם אסטרטגי לגיטימי באזור. ההודעה המשותפת מזמינה כל מדינה באזור להצטרף אם היא שותפה "לערכיו וליעדיו" של הפורום, ולפחות להלכה מותירה פתח להידברות עם אנקרה על הסדרת המים הכלכליים - אך מעמדת כוח. עם זאת, בעיתוי הנוכחי, המהלך נתפס בתורכיה כ"זדוני" ומכוון כנגדה.
למהלך זה חשיבות יתרה בעיתוי הנוכחי, במיוחד למול גילויי העוינות מצד ארדואן והתמיכה של השושבינות - ארה"ב והאיחוד האירופי גם יחד בפורום - מהווה מסר חשוב של תמיכה בעמדות ישראל, מצרים ויוון בעיתוי קריטי. יש משקל אסטרטגי רב גם לבקשתה של צרפת (אף שאיננה מדינה במזרח הים התיכון) להצטרף כחברה מלאה בפורום.
עיתוי מהלך החתימה על האמנה נקבע זמן רב מראש, אך יש בו כדי לשקף עמדה נחושה של המשתתפות העיקריות שלא להירתע לנוכח העמדות העוינות של ממשלת ארדואן. זו, מצידה, פועלת בכמה אפיקים כדי לקעקע את הפורום: היא מסרבת להכיר בהסכמים בין יוון לבין איטליה, ובייחוד בין מצרים ליוון (6 אוגוסט) – הסכם שישראל ואיחוד האמירויות תומכות בו. היא אף שיגרה ספינות לביצוע סקר גאולוגי בעומק האזורים השנויים במחלוקת, ולאחרונה הורתה לפתוח לציבור את העיר הנטושה וארושה המצויה בשטח הכיבוש התורכי בקפריסין. מסכת לחצים זו נועדה לאיים על קפריסין, להכתיב ליוון ויתורים, ולהביא להתפוררות הפורום והשותפות האסטרטגית בין חברותיו.
בראייה האזורית הכוללת, בכל מקרה, יש זיקה מובהקת בין מעמד הכינון של ה-EMGF לבין ההסכמים שנחתמו עם האמירויות ובחריין שבוע לפני כן. שניהם מבצרים את מעמדה של ישראל כשחקן אסטרטגי לגיטימי במערכת האזורית. יתרה מזאת, מדינת איחוד האמירויות (בגיבוי סעודי, בולט פחות) תומכת באופן עקבי ומשמעותי במשטר סיסי במצרים. היא גם חוששת מהנוכחות הצבאית התורכית בקטר. התמיכה בחברות הפורום היא אחת הסיבות לזירוז המהלכים לקראת נורמליזציה.
לצד החישוב האסטרטגי וההישג המדיני, יש לדברים גם השלכה כלכלית ברורה. הגושפנקא הניתנת לפורום על ידי מדינות המפרץ, החולשות עדיין על המגמות בשוק האנרגיה העולמי, מאפשרת לחברות ענק דוגמת "Chevron" לפעול במזרח הים התיכון, ובין היתר בישראל, ללא חשש שהדבר יפגע במעמדה במפרץ. החתימה על אמנת ההקמה של הפורום כארגון אזורי מבססת אפוא את נוכחותה של ישראל הן כשחקן כלכלי והן כגורם אסטרטגי לגיטימי בסביבתה הגאו-פוליטית.
עם זאת, ישראל נדרשת פעולה בארבעה או חמישה אפיקים עיקריים כדי לבסס את ההישג, להקנות לו משמעות רחבה יותר, ולהקל על שאר חברות הארגון להתמודד בהצלחה עם הלחצים האגרסיביים מצד תורכיה (תוך הותרת פתח להידברות עתידית עם אנקרה, אך לא מתוך חולשה):
- להעמיק את המודעות לקיומו של הפורום ואת התמיכה בו בזירה הציבורית והפוליטית בארה"ב, משני עברי המתרס המפלגתי. זאת יש לעשות תוך תיאום הדוק בין ידידי ישראל לבין הגופים המייצגים של הקהילה ההלנית (יוצאי יוון וקפריסין) ועם הפעילות הדיפלומטית והתודעתית של שאר חברות הפורום (ושל איחוד האמירויות כגורם תומך נוסף).
- לזרז את צירופה של צרפת, השותפה לעמדות היסוד של ישראל בסוגיות הים התיכון (במצרים, לוב ולבנון), כחברה מלאה בפורום.
- לזהות תחומים קונקרטיים לפעולה משותפת של כל חברות הפורום, כולל תכנון חלופות לצינור הגז, שהיתכנותו הכלכלית מוטלת בספק במחירי האנרגיה הנוכחיים. בין היתר עולה על הפרק האפשרות של הפקת חשמל וחיבור קו לרשת האירופית.
- לבחון במידת האפשר את האפשרות לגייס גיבוי גם מצד רוסיה, שבעבר גילתה עניין רב במגמת הידוק הקשרים בין ישראל ליוון וקפריסין.
- למצות את ההזדמנות הגלומה בחידוש התיווך האמריקני, ובמצוקה הקיצונית שאליה נקלעה הכלכלה הלבנונית, כדי להגיע להסדר נדיב והוגן לגבי חלוקתו של "משולש" המחלוקת לגבי גבול ה-EEZ בין ישראל ללבנון – בנפרד מן הדיון בשאלות תוואי הגבול היבשתי, ובלי תלות בתוצאותיו.
מקבלי ההחלטות בישראל ישכילו לעשות אם ידעו למנף את חתימת ההסכם כדי לבסס את השותפות בין המדינות המתונות באיזור לכדי מהלכים מעשיים שישרתו את האינטרסים המדיניים והכלכליים שלהן.
אל״מ (מיל׳) ד״ר ערן לרמן משמש סגן נשיא מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון (JISS); לשעבר סגן ראש המועצה לבטחון לאומי (המל"ל) ובכיר באמ"ן
