הבניין שבו נולדה המדינה
בית המוסדות הלאומיים, מאת מרדכי נאור, הוצאת ספריית יהודה דקל, 2020
אפרים לפיד
| 12/10/2020
באדיבות הוצאת ספריית יהודה דקל
זה ספר על בניין רחב ממדים ורב חשיבות ברחוב מרכזי בירושלים, שהוא סיפורם של ארבעה ארגונים ציוניים שתרמו בגדול להקמת מדינת ישראל : הסוכנות היהודית; ההסתדרות הציונית; הקרן הקיימת לישראל וקרן היסוד. השנה מלאו 90 שנה להקמתו של הבניין, ולציון מועד זה יצא עתה הספר בהוצאת "ספריית יהודה דקל", בעריכת ההיסטוריון, ד"ר מרדכי נאור.
דווקא חיים וייצמן, יו"ר ההסתדרות הציונית אחרי מלחמת העולם הראשונה, הוא זה שהקים בירושלים את 'ועד הצירים', הנציגות הציונית לקשר עם הבריטים בארץ ישראל. משרדים קודמים של מוסדות הישוב העברי היו בזיכרון יעקב וביפו. מעתה ירושלים היא המקום בו מתקבלות ההחלטות של ההנהגה.
לשם כך יש להקים בנין שיאכלס את המוסדות המרכזיים – ההסתדרות הציונית הוותיקה, שהוקמה עם הרצל ב-1897; הסוכנות היהודית, גוף הביצוע שהוקם ב- 1929 ליישום הרעיונות הציוניים בתחומי העלייה, ההתיישבות, החינוך, הבריאות, הפעילות המדינית וכל מה שבעתיד תעשה ממשלה; הקק"ל הוותיקה עוד מ-1901, למשימות גאולת הקרקע, ההתיישבות ושמירת הטבע וקרן היסוד, שהוקמה ב-1920, לגיוס המשאבים הכספיים מהעולם היהודי ליישוב הארץ ולהעלאת יהודים אליה.
לארגונים אלה נדרש בניין מתאים במרכז ירושלים ולהקמתו הוצא קול קורא ברחבי קהילת האדריכלים. ועדת השופטים בראשות אדריכל מווינה העדיפה את הצעתו של מרצה בטכניון בחיפה, שהוקם רק לאחרונה, על פני הצעות של בעלי שם באדריכלות מהעולם הגדול. יוחנן רטנר, המהנדס שזכה לתכנן את הבניין, מלא בנוסף להיותו אדריכל ומרצה, גם משימות חשובות במערכת הביטחונית של היישוב העברי.
הוא יעץ במיוחד לנושא התיישבות וביצורים בתקופת 'המרד הערבי' ו'חומה ומגדל'. לימים היה לראש הראשון של המפקדה הארצית (רמ"א) של ההגנה. עם הקמת צה"ל הקים את המטה הכללי ואת חיל המדע בדרגת אלוף.
שלושה מאורעות היסטוריים (דרמות, בלשון הספר) התחוללו בבניין בעשרים השנים לפני קום המדינה : הצום הציבורי של חלק גדול מהנהגת היישוב באביב 1946 להזדהות עם אלף מעפילים באנייה 'לה ספצייה', שתפסו הבריטים בדרכם לארץ ישראל; 'השבת השחורה' של 29 ביוני 1946 בו "נכבש" הבניין ע"י הצבא והמשטרה הבריטיים והוחזק עשרה ימים על ידם, כולל חיפוש נשק ומסמכים;
והדרמה הטרגית בתולדות הבניין ובתולדות היישוב ב-11 במרץ 1948, בעיצומה של מלחמת העצמאות, בו הוכנסה מכונית תופת ומהפיצוץ נהרגו 12 מעובדי הבניין, בהם לייב יפה, מנהל קרן היסוד ועוד כמאה נפצעו. העלייה שזורה כחוט השני בספר כמשימת יסוד של היישוב העברי. מחלקת העלייה של הסוכנות, בראשה עמד אליהו דובקין, הובילה מבצעי העפלה והצלה של יהודים מרחבי העולם עד הקמת המדינה, והיתה אחר כך לזרוע הביצוע של הממשלה לעידוד עלייה בארצות שלא טבעי כי ממשלת ישראל תניע אזרחי מדינות אחרות להגר מהן.
הספר הוא שילוב (כה אופייני לנאור) של עובדות יסוד היסטוריות מרכזיות המתאימות לספר על המוסדות הלאומיים, אך גם לפרטים (לעתים זוטות), הנותנים לספר לחלוחית של "אבנים מספרות", איך מופיע הבניין לאורך השנים בספרות, בעיתונות ובתרבות הארץ ישראלית ואחר כך בשבעים שנות המדינה.
הבניין היה עם קום המדינה המקום בו התכנסה לישיבתה הראשונה האסיפה המכוננת (ט"ו בשבט תש"ט) , לימים הכנסת, ולטקס ההשבעה של הנשיא הראשון, חיים וייצמן. גם משרד ראש הממשלה בראשות בן גוריון שכן בבניין זה עד 1962. כיום ממשיך הבניין לאכלס את ארבעת המוסדות שהקימו אותו, כמובן בתפקידים המתאימים לזמננו, בעיקר בכל הנוגע לקשר עם יהדות העולם.
פרק מיוחד מוקדש לתפקידו של הארכיון הציוני המרכזי, מאגר המסמכים, התמונות והמפות של המוסדות הלאומיים.
לסיכום, במקום ספר על בניין בלבד קבלנו מסכת היסטורית על תקופת היישוב בצמתים מרכזיים. העיצוב מושך העין, התמונות הרבות ואינדקס השמות (חבל שלא מתייחס גם לשמות המופיעים בתמונות) הם עוד מקור חשוב למתעניינים בציונות ובהיסטוריה של עם ישראל בדורותינו.
בית המוסדות הלאומיים, מאת מרדכי נאור, הוצאת ספריית יהודה דקל, 2020
באדיבות הוצאת ספריית יהודה דקל
זה ספר על בניין רחב ממדים ורב חשיבות ברחוב מרכזי בירושלים, שהוא סיפורם של ארבעה ארגונים ציוניים שתרמו בגדול להקמת מדינת ישראל : הסוכנות היהודית; ההסתדרות הציונית; הקרן הקיימת לישראל וקרן היסוד. השנה מלאו 90 שנה להקמתו של הבניין, ולציון מועד זה יצא עתה הספר בהוצאת "ספריית יהודה דקל", בעריכת ההיסטוריון, ד"ר מרדכי נאור.
דווקא חיים וייצמן, יו"ר ההסתדרות הציונית אחרי מלחמת העולם הראשונה, הוא זה שהקים בירושלים את 'ועד הצירים', הנציגות הציונית לקשר עם הבריטים בארץ ישראל. משרדים קודמים של מוסדות הישוב העברי היו בזיכרון יעקב וביפו. מעתה ירושלים היא המקום בו מתקבלות ההחלטות של ההנהגה.
לשם כך יש להקים בנין שיאכלס את המוסדות המרכזיים – ההסתדרות הציונית הוותיקה, שהוקמה עם הרצל ב-1897; הסוכנות היהודית, גוף הביצוע שהוקם ב- 1929 ליישום הרעיונות הציוניים בתחומי העלייה, ההתיישבות, החינוך, הבריאות, הפעילות המדינית וכל מה שבעתיד תעשה ממשלה; הקק"ל הוותיקה עוד מ-1901, למשימות גאולת הקרקע, ההתיישבות ושמירת הטבע וקרן היסוד, שהוקמה ב-1920, לגיוס המשאבים הכספיים מהעולם היהודי ליישוב הארץ ולהעלאת יהודים אליה.
לארגונים אלה נדרש בניין מתאים במרכז ירושלים ולהקמתו הוצא קול קורא ברחבי קהילת האדריכלים. ועדת השופטים בראשות אדריכל מווינה העדיפה את הצעתו של מרצה בטכניון בחיפה, שהוקם רק לאחרונה, על פני הצעות של בעלי שם באדריכלות מהעולם הגדול. יוחנן רטנר, המהנדס שזכה לתכנן את הבניין, מלא בנוסף להיותו אדריכל ומרצה, גם משימות חשובות במערכת הביטחונית של היישוב העברי.
הוא יעץ במיוחד לנושא התיישבות וביצורים בתקופת 'המרד הערבי' ו'חומה ומגדל'. לימים היה לראש הראשון של המפקדה הארצית (רמ"א) של ההגנה. עם הקמת צה"ל הקים את המטה הכללי ואת חיל המדע בדרגת אלוף.
שלושה מאורעות היסטוריים (דרמות, בלשון הספר) התחוללו בבניין בעשרים השנים לפני קום המדינה : הצום הציבורי של חלק גדול מהנהגת היישוב באביב 1946 להזדהות עם אלף מעפילים באנייה 'לה ספצייה', שתפסו הבריטים בדרכם לארץ ישראל; 'השבת השחורה' של 29 ביוני 1946 בו "נכבש" הבניין ע"י הצבא והמשטרה הבריטיים והוחזק עשרה ימים על ידם, כולל חיפוש נשק ומסמכים;
והדרמה הטרגית בתולדות הבניין ובתולדות היישוב ב-11 במרץ 1948, בעיצומה של מלחמת העצמאות, בו הוכנסה מכונית תופת ומהפיצוץ נהרגו 12 מעובדי הבניין, בהם לייב יפה, מנהל קרן היסוד ועוד כמאה נפצעו. העלייה שזורה כחוט השני בספר כמשימת יסוד של היישוב העברי. מחלקת העלייה של הסוכנות, בראשה עמד אליהו דובקין, הובילה מבצעי העפלה והצלה של יהודים מרחבי העולם עד הקמת המדינה, והיתה אחר כך לזרוע הביצוע של הממשלה לעידוד עלייה בארצות שלא טבעי כי ממשלת ישראל תניע אזרחי מדינות אחרות להגר מהן.
הספר הוא שילוב (כה אופייני לנאור) של עובדות יסוד היסטוריות מרכזיות המתאימות לספר על המוסדות הלאומיים, אך גם לפרטים (לעתים זוטות), הנותנים לספר לחלוחית של "אבנים מספרות", איך מופיע הבניין לאורך השנים בספרות, בעיתונות ובתרבות הארץ ישראלית ואחר כך בשבעים שנות המדינה.
הבניין היה עם קום המדינה המקום בו התכנסה לישיבתה הראשונה האסיפה המכוננת (ט"ו בשבט תש"ט) , לימים הכנסת, ולטקס ההשבעה של הנשיא הראשון, חיים וייצמן. גם משרד ראש הממשלה בראשות בן גוריון שכן בבניין זה עד 1962. כיום ממשיך הבניין לאכלס את ארבעת המוסדות שהקימו אותו, כמובן בתפקידים המתאימים לזמננו, בעיקר בכל הנוגע לקשר עם יהדות העולם.
פרק מיוחד מוקדש לתפקידו של הארכיון הציוני המרכזי, מאגר המסמכים, התמונות והמפות של המוסדות הלאומיים.
לסיכום, במקום ספר על בניין בלבד קבלנו מסכת היסטורית על תקופת היישוב בצמתים מרכזיים. העיצוב מושך העין, התמונות הרבות ואינדקס השמות (חבל שלא מתייחס גם לשמות המופיעים בתמונות) הם עוד מקור חשוב למתעניינים בציונות ובהיסטוריה של עם ישראל בדורותינו.
