כמו לבנון: גם בישראל אין חושפים מפעלי נפיצים בקרבת יישובים 

בעוד ממשלת ישראל חושפת סיכונים לתושבי ביירות ממפעלי חיזבאללה, היא אינה חושפת מיקומי מפעלים מסוכנים לציבור הישראלי. דעה של דני קרוננברג

תמונות מהשריפה בנוף גליל. צילום: משטרת ישראל

בחודשיים וחצי האחרונים, לבנון הפכה ל"מעבדה מעשית" לגבי הסיכונים, הכרוכים בנפיצים המאוחסנים בסמוך למתחמי מגורים אזרחיים. בתאריך 4.8.20 התרחש הפיצוץ בנמל ביירות, שגבה קורבנות רבים בנפש והחריב אזורים נרחבים בעיר ביירות.

בתאריך 22.9.20 התפוצץ מאגר תחמושת בכפר עין קנע שבדרום לבנון, עקב מה שהוגדר כ"תאונת עבודה". הפיצוץ גבה קורבנות בנפש וזרע חורבן בכפר. בתאריך 29.9.20 ראש הממשלה, בנימין נתניהו, חשף בעצרת האו"ם כי החיזבאללה מפעיל בתי מלאכה לייצור נפיצים ומחסני תחמושת באזור עירוני בביירות. 

בתקופה זו התרחשו תקריות נפיצים גם בשתי מדינות אחרות. בתאריך 7.10.20, אירעה תקרית של דליקה ופיצוץ מחסן תחמושת ברוסיה, ובעקבות תקרית זו פונו בבהילות התושבים של 10 כפרים סמוכים. 

זכות הציבור לדעת

ביום שישי האחרון, 9.10.20, דליקות יער השתוללו בסמוך לנוף הגליל (שנקראה בעבר "נצרת עילית"). על פי פרסומים ברשת האינטרנט, האש התקרבה למפעל תחמושת הנמצא בקירבת העיר. הדבר עורר חרדה רבה, כי לפני 13 שנה, בתאריך 18.5.07 (שבמקרה גם היה יום שישי), מצבור גדול של פסולת תחמושת קליעית ניצת, בער והתפוצץ במשך שעות רבות במפעל תע"ש בנצרת עילית.

באירוע הנוכחי, תושבים רבים פונו מאזורים הסמוכים למפעל, על פי הנהלים המקובלים בישראל ובעולם במקרים כאלו, על מנת לשמור על ביטחונם. בכל המקרים שפורטו לעיל (בלבנון, ברוסיה ובישראל), כנראה שחלק מהאוכלוסייה שהתגורר בקירבת זירות האירוע, כלל לא היה מודע לסיכון המדויק שהוא היה שרוי בו.

במדינות מתקדמות כמו ארצות הברית, קנדה, מדינות שונות באירופה וכדומה, מתייחסים כראוי ל"זכות הציבור לדעת" לגבי גורמי סיכון הנמצאים בקרבתו, והדבר ישים למגוון רחב מאוד של חומרים מסוכנים ולא רק לגבי נפיצים.

בישראל לפני עשרות שנים, מפעלי התעשייה הביטחונית פעלו כ"ממלכות אקס-טריטוריאליות" ואפילו לנציגי המחלקות לרישוי עסקים ברשות המקומיות, לא איפשרו להיכנס למפעלים אלו על מנת לפקח על המתרחש בתחומם. הדבר גבל באנרכיה וגרם לזילזול מוחלט של חלק מהמפעלים לגבי החוקים הנוגעים לבטיחות, להגנה על הסביבה וכדומה.  

בעקבות סדרת תאונות קשות מאוד שהתרחשו במפעלים ביטחוניים בארץ, הוקמה וועדת חורב, שמסקנותיה שמו קץ להתנהלות מופקרת זו, והוקם האגף לרישוי מפעלים ביטחוניים במשרד הפנים. אגף זה הוביל תהליכי שיפור נרחבים לגבי בטיחות והגנה על הסביבה במפעלים אלו, ובעקבותיהם רוב המפעלים עמדו בדרישות רישוי עסקים וקיבלו רישיון עסק. יש לציין כי האגף לרישוי מפעלים ביטחוניים פועל בשקיפות ראויה לציון, ובעמודי האינטרנט שלו ניתן לגלות מידע רב בנושא.

רישיונות עסק למפעלי נפיצים

הליך הוצאת רישיון עסק נועד למנוע סיכונים ומטרדים לאנשים המגיעים לעסקים, ולשכנים של אותם עסקים, והוא הפך, בין השאר, לכלי בקרה על מפעלי הנפיצים (כמו על עסקים רבים אחרים הגורמים סיכון או מטרדים לציבור).

בעקבות נאומו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בעצרת השנתית של האו"ם שבו הוא חשף שתושבי ביירות כלל לא היו מודעים למתקנים לייצור תחמושת ולאחסון תחמושת בקרבת מקום מגוריהם, אני סבור שעליו לפעול על פי הפסוק "נאה דורש ונאה מקיים". אני לא מצפה שיפורסמו התוכניות של מפעלי הנפיצים בישראל, תהליכי הייצור בהם, וסוגי התחמושת שהם מייצרים.

אני סבור שיש לפרסם לפחות אם למפעלי נפיצים יש רישיון עסק בתוקף, ולאילו מפעלים אין רישיון עסק בתוקף. אם למפעל יש רישיון עסק בתוקף, ניתן להניח שהוא נמצא בפיקוח של רשויות הרישוי וכי, לאחר בדיקה, הן מצאו כי הסיכון שאותו מפעל גורם לסביבתו הינו סיכון קביל, והדבר עשוי להוריד במעט את מפלס הפחד והחרדה. אם למפעל אין רישיון עסק, הדבר עלול לרמז על קיומן של בעיות שונות, ולגרום דאגה ואף חרדה.

עצם העובדה שלמפעל יש או אין רישיון עסק אינה סודית מבחינה ביטחונית, והיא בבחינת המידע המינימלי שיש לספק במסגרת "זכות הציבור לדעת", בהתאם לקווי המדיניות שהציג ראש הממשלה בעצרת האו"ם. לפני שיטענו שהדבר עלול להיחשב כביוּש (שיימינג) של מפעלים שאין להם רישיון עסק, ברצוני לציין כי מדובר בדרך פעולה מקובלת. כך לדוגמה, באתר האינטרנט של רשם החברות מפרסמים לגבי כל חברה שלא מילאה את חובותיה לרשם החברות (כגון תשלום אגרה לרשם החברות) כי מדובר ב"חברה מפרת חוק".

רצוי שצרכן נבון שעומד לערוך אירוע באולם אירועים, יברר האם לאותו אולם אירועים יש רישיון עסק, על מנת לדעת שאולם האירועים עומד בסטנדרטים ראויים (לדוגמה לגבי בטיחות אש) ועל מנת למנוע סיכון שהרשויות יוציאו צו סגירה למקום, לפני האירוע שהוא עומד לקיים באותו אולם. יש לציין כי הפעלת עסק ללא רישיון היא עבירה פלילית.

על שר הפנים – ח"כ אריה דרעי, מוטלת אחריות להנחות את אנשי משרד הפנים לפרסם בעמודי האינטרנט של האגף לרישוי מפעלים ביטחוניים, לאיזה מפעלי נפיצים יש רישיון עסק, ולאיזה מפעלים אין רישיון עסק. כפי שהוצג בעצרת האו"ם, המדיניות של ראש הממשלה היא ששכנים של מפעלי נפיצים אמורים לדעת על הסיכונים הכרוכים בכך (במיוחד אם קיימים סיכונים בלתי קבילים לסביבת המפעל). אני מניח שראש ממשלת ישראל לא מגביל את מדיניות הדאגה לאזרחים רק ללבנון, וכי הוא דואג גם לאזרחי ישראל.

אני גם סבור כי מפעלי הנפיצים עצמם עשויים לקדם בברכה את הפרסום למי מהם יש רישיון עסק ולמי אין רישיון עסק, כי הדבר ימנע חרדה ציבורית מיותרת לגבי המפעלים המתנהלים היטב, שומרים על כללי הבטיחות וההגנה על הסביבה,  ויש בידם ראיות לכך בדמות ההיתרים הנדרשים מהמשרד להגנת הסביבה ורישיון עסק תקף.

מפעלי הנפיצים הינם מפעלים חשובים ואף חיוניים, וכנראה שמרבית מפעלים אלו פועלים היטב, מקפידים על הבטיחות, עומדים בתנאי רישוי עסקים, ונחושים לפעול לטובת המדינה והקהילה שהם שכנים לה. נותר לקוות כי משרדי הפנים, העבודה וההגנה על הסביבה יפרסמו בקרוב, לגבי כל המפעלים הביטחוניים בישראל, כי הם פועלים בהתאם למיטב הכללים והטכנולוגיות מבחינת בטיחות והגנה על הסביבה, כי הם פועלים על פי כל החוקים, התקנות וההנחיות בעניינים אלו, וכי יש להם רישיון עסק בתוקף.

זכות הנפגעים לקבלת פיצוי

בתקרית שאירעה ביום שישי האחרון בנוף הגליל, למרבה המזל, בזכות פעולות נכונות, אמיצות ונחושות של לוחמי האש, האש לא הגיעה לחומרים הנפיצים במפעל התחמושת.  זה מקום לשבח את הפעולות של לוחמי האש, המשטרה, מד"א, איחוד הצלה ושאר גורמי החירום וההצלה, שהצליחו לטפל בתקרית ללא נפגעים בנפש, ופינו את התושבים למקומות מבטחים, תוך התגברות על הקשיים המיוחדים שגרמה מגפת הקורונה. 

יש לציין לטובה גם את הפעילות של עיריית נוף הגליל בראשותו של ראש העיר רונן פלוט, שדאגו לספק מחסה ומזון לפליטים במתקני קליטה שהוקמו במלונות, במתנ"סים וכדומה. למרבה המזל, מפעל התחמושת לא גרם נזקים באופן ישיר, אך ייתכן שכבר בשעה זו ישנם עו"ד המכינים תביעה ייצוגית על מנת לפצות את האנשים שנאלצו לפנות את ביתם, ועל מנת לשפות את העירייה וגורמים אחרים, עבור ההוצאות שנגרמו להם בגין הטיפול בתושבים שפונו מחשש שיתרחשו פיצוצים במפעל התחמושת.

יש לציין כי כבר קיים תקדים בנושא דומה, לגבי תאונה שבה קרון רכבת שהוביל ברום היה מעורב בתאונה, תושבי דימונה נאלצו להסתגר בבתיהם במשך שעות ארוכות, ונפסק פיצוי בתביעה ייצוגית שהוגשה בנדון.

באופן עקרוני, כל חומר מסוכן שעלול להיות מעורב בתקרית שתגרום סיכון רב לאוכלוסייה, עלול להצריך פינוי אוכלוסייה או לחייב להנחות אוכלוסייה להסתגר בבתים. אין זה משנה האם מדובר בחומר נפיץ או בגז רעיל. הצורך בפינוי אוכלוסייה או הנחייתה להסתגר זהה. למען ההגינות יש לציין כי, ככל הנראה, חלק מהמפונים עקב הדליקות בנוף הגליל, התגוררו באזורים מרוחקים ממפעל התחמושת, ופונו בגלל שריפות היער ולא בגלל חשש של פיצוץ במפעל.

המחבר הוא מהנדס יועץ בתחום החומרים המסוכנים, חבר האיגוד הישראלי להנדסת בטיחות, מחבר ומתרגם ספרים ובהם "מדריך תגובות חירום בתקריות חומרים מסוכנים".

אולי יעניין אותך גם

By Iraqi State Television - Iraqi State Television, Public Domain, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=25469912

הסכנה שאזרחי ישראל לא ידעו אודותיה: ״סדאם רצה ראש-נפץ שיפזר אבק רדיו-אקטיבי״

אחרי ההפצצה הישראלית, המשיך סדאם לחפש התקן גרעיני. כל החלופות היו רלוונטיות: העשרת אוראניום, מחזור דלק גרעיני ועד ראש-נפץ שיפזר אבק רדיו-אקטיבי. מאמר מיוחד של פרופסור אמציה ברעם