דעה: שדרוג קטאר לבעלת ברית תהיה שגיאה אמריקנית
פרופ׳ אפרים ענבר מסביר מדוע לדעתו, למרות שקטאר מארחת בשטחה את המתקן הצבאי האמריקני הגדול במפרץ, היא אינה בעלת ברית אמיתית של ארה״ב
אפרים ענבר
| 05/10/2020
פרופ׳ אפרים ענבר. צילום: ישראל ברדוגו
לאחרונה התבטא סגן עוזר שר החוץ האמריקני לענייני המפרץ הפרסי, טימותי לנדרקינג, כי הוא מקווה שקטאר תוגדר בקרוב בת ברית חשובה שאינה חברה בנאט"ו (Major non-NATO ally). מדובר במעמד המספק לאותה מדינה גישה מועדפת לציוד וטכנולוגיה צבאית אמריקאית ושיתוף פעולה ביטחוני. נכון לכתיבת שורות אלה, 17 מדינות מחזיקות במעמד זה, כולל כווית ובחריין.
מדובר בשיקול אמריקאי אשר משקף, ככל הנראה, אינטרסים אזוריים ובעיקר כלכליים. הרצון למכור נשק לאחת המדינות העשירות בעולם הוא מובן, אך זה בא על חשבון שיקולי מדיניות חוץ ארוכי-טווח. אם אכן תכנית זו תתממש, הרי שמדובר בהחלטה אמריקאית שגויה. קטאר אמנם מארחת בשטחה את המתקן הצבאי האמריקני הגדול במפרץ, אך היא אינה ראויה להיחשב כבעלת ברית אמיתית של ארה"ב.
קטאר משקיעה מדי שנה מיליוני דולר בתמיכה שיטתית בפעילות הקיצונית של "האחים המוסלמים" במצרים ובסניפיה בכל רחבי העולם. מדובר בארגון אנטי-מערבי ואנטי-דמוקרטי שמעודד גם פעילות טרור בעולם. כמו כן, קטאר מממנת קבוצות ג'יהאדיסטיות רבות, ולא מעט מאזרחיה הורשעו במעורבות בפעילות טרור.
קטאר משתמשת גם ברשת הטלוויזיה המשפיעה "אל-ג'זירה" על מנת לערער את יציבות שכנותיה הערביות הפרו-מערביות. הרשת פעלה במהלך האירועים המכונים "האביב הערבי" כדי לערער משטרים במדינות ערב, ומאיימת כיום גם על יציבות שלטונו של נשיא מצרים א-סיסי – שכזכור שם קץ לנשיאותו של מוחמד מורסי, הנתמך באחים המוסלמים. ארה"ב אפילו הכריזה על אל-ג'זירה כעל ארגון שתדלני, ולא כלי תקשורת.
אין זה מפתיע, איפוא, כי מדינות שכנות דוגמת ערב הסעודית, איחוד האמירויות, בחריין ומצרים, הטילו סגר על קטאר מאז 2017 בניסיון להניא אותה מפעילותה, אך ללא תוצאות עד כה. בעקבות המהלך, הזעיקה קטאר את טורקיה וארדואן (המזוהה גם הוא עם האחים המוסלמים) הציב 5,000 מחייליו על אדמתה. קטאר היא תומכת נלהבת במדיניות החוץ ההרפתקנית והמסוכנת של ארדואן אשר מונעת על ידי דחפים עות'מאניים ואיסלאמיסטיים.
כזכור, בחיפוש אחר יציבות קצרת טווח, ישראל אפשרה לקטאר להזרים כספים באופן קבוע להמשך קיום שלטון חמאס בעזה, בצעד פזיז ושאינו מרחיק ראות.
מדובר אם כן בציר מסוכן שארה"ב לא אבחנה, הכולל את טורקיה וקטאר, שטומן בחובו איום לאזור כולו. שתי המדינות התנגדו להסכם השלום בין ישראל לאיחוד האמירויות, מאיימות על יציבות מצרים ותומכות בגלוי בחמאס ובחיזבאללה. במקביל, הן מחזקות את המתיחות הקיימת ממילא בברית נאט"ו ושעלולה להתגלגל לעימותים צבאיים יוונים-טורקיים וצרפתים-טורקיים.
כמו כן, קיימים סימנים שהסונים הקיצוניים מתקרבים לשיעים הרדיקלים בהנהגת איראן. חברת התעופה של קטאר היא חברת התעופה הזרה היחידה שנחתה באיראן במהלך חצי השנה האחרונה. לכן, ייתכן שנשק אמריקאי שנמכר לקטאר ימצא את דרכו לאיראן, וכך ייצור איום על כוחות אמריקנים באזור.
הנשיא לשעבר אובמה האמין, בתמימות, כי האחים המוסלמים יכולים להיות כוח פרו-דמוקרטי בפוליטיקה הערבית. ארה"ב גם פלירטטה עם הסונים הקיצוניים, בכללם ארדואן. ממשיכו בתפקיד הנשיא, טראמפ, פועל ברוח דומה למדיניות ההתנתקות של אובמה מהמזרח התיכון, מגמה שאפשרה חופש פעולה גדול יותר עבור גורמים אזוריים קיצוניים. טורקיה וקטאר ידעו לנצל את הריק הזה לטובתן.
במקום לתמוך במאמץ של בעלות בריתה במפרץ ללחוץ על קטאר להתנהגות אחראית יותר, מנסה וושינגטון ללא הצלחה לתווך בינה לבין סעודיה, כדי ליצר ציר חזק יותר נגד איראן. באופן דומה, לא הצליחה וושינגטון לרסן את מדיניותה התוקפנית של טורקיה כנגד בעלות הברית המסורתיות של אמריקה באזור באגן מזרח הים התיכון והמזרח התיכון.
הממשל האמריקאי – בין אם יהיה בראשות טראמפ או יריבו הדמוקרטי ביידן- חייב להתעשת וללמוד להבחין בין ידיד לאויב. בהקשר זה, הענקת המעמד המועדף לקטאר תהיה טעות חמורה ליציבות האזור.
הכותב משמש כנשיא מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון (JISS)
פרופ׳ אפרים ענבר מסביר מדוע לדעתו, למרות שקטאר מארחת בשטחה את המתקן הצבאי האמריקני הגדול במפרץ, היא אינה בעלת ברית אמיתית של ארה״ב
פרופ׳ אפרים ענבר. צילום: ישראל ברדוגו
לאחרונה התבטא סגן עוזר שר החוץ האמריקני לענייני המפרץ הפרסי, טימותי לנדרקינג, כי הוא מקווה שקטאר תוגדר בקרוב בת ברית חשובה שאינה חברה בנאט"ו (Major non-NATO ally). מדובר במעמד המספק לאותה מדינה גישה מועדפת לציוד וטכנולוגיה צבאית אמריקאית ושיתוף פעולה ביטחוני. נכון לכתיבת שורות אלה, 17 מדינות מחזיקות במעמד זה, כולל כווית ובחריין.
מדובר בשיקול אמריקאי אשר משקף, ככל הנראה, אינטרסים אזוריים ובעיקר כלכליים. הרצון למכור נשק לאחת המדינות העשירות בעולם הוא מובן, אך זה בא על חשבון שיקולי מדיניות חוץ ארוכי-טווח. אם אכן תכנית זו תתממש, הרי שמדובר בהחלטה אמריקאית שגויה. קטאר אמנם מארחת בשטחה את המתקן הצבאי האמריקני הגדול במפרץ, אך היא אינה ראויה להיחשב כבעלת ברית אמיתית של ארה"ב.
קטאר משקיעה מדי שנה מיליוני דולר בתמיכה שיטתית בפעילות הקיצונית של "האחים המוסלמים" במצרים ובסניפיה בכל רחבי העולם. מדובר בארגון אנטי-מערבי ואנטי-דמוקרטי שמעודד גם פעילות טרור בעולם. כמו כן, קטאר מממנת קבוצות ג'יהאדיסטיות רבות, ולא מעט מאזרחיה הורשעו במעורבות בפעילות טרור.
קטאר משתמשת גם ברשת הטלוויזיה המשפיעה "אל-ג'זירה" על מנת לערער את יציבות שכנותיה הערביות הפרו-מערביות. הרשת פעלה במהלך האירועים המכונים "האביב הערבי" כדי לערער משטרים במדינות ערב, ומאיימת כיום גם על יציבות שלטונו של נשיא מצרים א-סיסי – שכזכור שם קץ לנשיאותו של מוחמד מורסי, הנתמך באחים המוסלמים. ארה"ב אפילו הכריזה על אל-ג'זירה כעל ארגון שתדלני, ולא כלי תקשורת.
אין זה מפתיע, איפוא, כי מדינות שכנות דוגמת ערב הסעודית, איחוד האמירויות, בחריין ומצרים, הטילו סגר על קטאר מאז 2017 בניסיון להניא אותה מפעילותה, אך ללא תוצאות עד כה. בעקבות המהלך, הזעיקה קטאר את טורקיה וארדואן (המזוהה גם הוא עם האחים המוסלמים) הציב 5,000 מחייליו על אדמתה. קטאר היא תומכת נלהבת במדיניות החוץ ההרפתקנית והמסוכנת של ארדואן אשר מונעת על ידי דחפים עות'מאניים ואיסלאמיסטיים.
כזכור, בחיפוש אחר יציבות קצרת טווח, ישראל אפשרה לקטאר להזרים כספים באופן קבוע להמשך קיום שלטון חמאס בעזה, בצעד פזיז ושאינו מרחיק ראות.
מדובר אם כן בציר מסוכן שארה"ב לא אבחנה, הכולל את טורקיה וקטאר, שטומן בחובו איום לאזור כולו. שתי המדינות התנגדו להסכם השלום בין ישראל לאיחוד האמירויות, מאיימות על יציבות מצרים ותומכות בגלוי בחמאס ובחיזבאללה. במקביל, הן מחזקות את המתיחות הקיימת ממילא בברית נאט"ו ושעלולה להתגלגל לעימותים צבאיים יוונים-טורקיים וצרפתים-טורקיים.
כמו כן, קיימים סימנים שהסונים הקיצוניים מתקרבים לשיעים הרדיקלים בהנהגת איראן. חברת התעופה של קטאר היא חברת התעופה הזרה היחידה שנחתה באיראן במהלך חצי השנה האחרונה. לכן, ייתכן שנשק אמריקאי שנמכר לקטאר ימצא את דרכו לאיראן, וכך ייצור איום על כוחות אמריקנים באזור.
הנשיא לשעבר אובמה האמין, בתמימות, כי האחים המוסלמים יכולים להיות כוח פרו-דמוקרטי בפוליטיקה הערבית. ארה"ב גם פלירטטה עם הסונים הקיצוניים, בכללם ארדואן. ממשיכו בתפקיד הנשיא, טראמפ, פועל ברוח דומה למדיניות ההתנתקות של אובמה מהמזרח התיכון, מגמה שאפשרה חופש פעולה גדול יותר עבור גורמים אזוריים קיצוניים. טורקיה וקטאר ידעו לנצל את הריק הזה לטובתן.
במקום לתמוך במאמץ של בעלות בריתה במפרץ ללחוץ על קטאר להתנהגות אחראית יותר, מנסה וושינגטון ללא הצלחה לתווך בינה לבין סעודיה, כדי ליצר ציר חזק יותר נגד איראן. באופן דומה, לא הצליחה וושינגטון לרסן את מדיניותה התוקפנית של טורקיה כנגד בעלות הברית המסורתיות של אמריקה באזור באגן מזרח הים התיכון והמזרח התיכון.
הממשל האמריקאי – בין אם יהיה בראשות טראמפ או יריבו הדמוקרטי ביידן- חייב להתעשת וללמוד להבחין בין ידיד לאויב. בהקשר זה, הענקת המעמד המועדף לקטאר תהיה טעות חמורה ליציבות האזור.
הכותב משמש כנשיא מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון (JISS)
