תנו לצה״ל לנצח, אבל קשה לו מול הנגיף

איך מכשילות המחלות הכרוניות את צה״ל במלחמה מול הקורונה? למה ״נזכר״ רוה״מ בבסיס טילים ותיק של חיזבאללה? מדוע זהו בדיוק הזמן לקצץ את הפנסיות של גמלאי מערכת הביטחון? מה הקשר בין הפרטת תע״א, רכישת בלו בירד והבחירה הקרובה של מנכ״ל לחברה? ומהי הבשורה שמגיעה משוויץ? טור שבועי של עמיר רפפורט, בין החגים הלא משמחים

תנו לצה״ל לנצח, אבל קשה לו מול הנגיף

שר הביטחון בני גנץ, השבוע. צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון

1. אם מישהו ציפה שהישועה במלחמה נגד הקורונה תגיע מצה״ל או ממערכת הביטחון כולה – זה עדיין לא קורה. ממש לא. ספק אם יקרה.

תנו לצה״ל אויב כמו חיזבאללה, איראן או חמאס, ותקבלו מבצעים על גבול הדמיון. במלחמה נגד הווירוס הבלתי נראה קוביד-19, לעומת זאת, לא יחולקו אותות קרב או צל״שים הירואיים, וצה״ל נגרר לקרב מולו כמי שכפאו שד.

החטא הקדמון של מערכת הביטחון התחיל כבר עם פירוקה המעשי של רשות החירום הלאומית, שנולדה כלקח שנכתב בדם בימי מלחמת לבנון השנייה וחוסלה מעשית ב-2019 (ה״פרחים״ בעניין הזה הם לשר הביטחון שקיבל את ההחלטה בזמנו, נפתלי בנט, מחבר הספר ״איך לנצח מגיפה״). ההמשך היה בהתמהמהות הבלתי-נסלחת מצד הדרג המדיני בהעברת האחריות ובהקמה של ״מפקדת אלון״ בפיקוד העורף, ובמלחמות הבלתי פוסקות גם מאז בין משרד הבריאות למערכת הביטחון (השבוע על הפרקף עוד קרב בלתי מוכר: מי ינהל את הסברה לציבור? משרד הבריאות, או צה״ל על מערכיו השונים ואולפניו הרבים?)

בשורה התחתונה, אפשר ממש לתלוש את השערות מרוב תסכול, על כך שהמערכת האופרטיבית הגדולה ביותר בישראל, כלומר צה״ל ומשרד הביטחון, אינה ממצה אפילו אחוזים בודדים מיכולותיה מול האויב הקשה ביותר (על פי הנזק הכלכלי, וגם על פי מספר הקורבנות עד כה) שעמו התמודדנו כאומה מאז מלחמת יום הכיפורים ב-1973, וזאת כבר שבעה חודשים אחרי פרוץ המערכה.

ואחרי כל ״הנסיבות המקלות״ שאינן באשמת צה״ל, אי אפשר להתעלם משרשרת הכשלים שהוא מפגין בשבועות האחרונים – וכולם ביטוי של מחלות היסוד שלו, שיבואו לידי ביטוי תמיד בהתמודדות מול אתגר משמעותי: מקצועיות ירודה (למעט היחידות המיוחדות, אגף המודיעין וחיל האוויר ואיים בחיל הים ובאגף התקשוב), זיכרון ארגוני מביך עקב תחלופת תפקידים מסחררת, חנפנות מפקדים וטאטוא של בעיות מתחת לשטיח, ושטחיות מדבקת. צה״ל הרחב, זה שמחוץ לקבוצות העלית, הוא צבא שאיכות משרתי הקבע שלו הולכת ויורדת עם השנים, והוא הולך ונעשה דומה יותר ויותר למשטרת ישראל (וזה על סמך התרשמות סובייקטיבית של מי ש״מלווה״ את צה״ל שנים רבות, וכן על פי מדדים אובייקטיביים של מחלקת מדעי ההתנהגות, שאגף כוח האדם יכחיש פורמלית תמיד).

המחלות הארגוניות הכרוניות באות כעת לידי ביטוי ביום-יום – מהבנייה האיטית של ״מפקדת אלון״ (שאמנם אינה בנויה להתמודד עם מסת החולים המאומתים שנופלת עליה, אך עדיין נראית מהצד כמקרטעת), ועד לברדק המדווח מבסיסים שונים בניהול מצבת חולי הקורונה, הצבת חיילים במחסומים מול מפגינים ככוח עזר למשטרת ישראל, ושליחת נתוני חיילים לחברות רפואיות (מחדל שחשפה השבוע כרמלה מנשה).

נותר רק לקוות שצה״ל יתעשת, ויסתער על הנגיף כמו על אויב בשר ודם, בכלים שיאושרו לו.

2. בינתיים בלבנון. את הגילוי הלא מדהים של ראש הממשלה בנאום זום לאו״ם (היו גילויים רבים כאלה בעבר), על בסיס טילים של חיזבאללה ליד מתקן גז בלבנון (גילוי שנראה שהחיזבאללה נערך להפריך, הפעם, מראש), אפשר לייחס בראש ובראשונה לדבר אחד: הכנת דעת הקהל בעולם ובלבנון למתקפה מסיבית של ישראל בלבנון, במקרה שחיזבאללה יממש בצורה מוצלחת את איומו לנקום את מותם של שניים מאנשיו במתקפה של צה״ל בסוריה ביולי (לאחר שני ניסיונות נקמה כושלים בחודשים האחרונים).

ייתכן שאם חיזבאללה אכן יגבה חיים בצד שלנו, יתקוף צה״ל באופן שלא היה כמותו מאז מלחמת לבנון השנייה. ומה יקרה אחר כך? מה תהיה תגובת חיזבאללה? קשה לדעת. בכל מקרה, המתיחות בצפון עדיין גבוהה מאוד גם עם תחילת הסתיו.

3. לקצץ. והנה משהו שמערכת הביטחון יכולה לעשות ביעילות ובמהירות: להגיע להסכמה עם משרד הביטחון על קיצוץ מסוים בפנסיות הלא הגיוניות של הגמלאים, כהזדהות עם הנטל הכבד על אזרחי ישראל ובראשם העצמאים, משלמי המסים של פעם, שרבים מהם פשוט כורעים כיום תחת האסון הכלכלי של הקורונה. ואני כותב את זה למרות שרבים מחבריי הטובים וגם בני משפחתי האהובים ביותר נהנים מהפנסיה התקציבית הצבאית, שלא הפסיקה לתפוח גם אחרי השחרור בגיל צעיר מאוד. בנסיבות הנוכחיות, הגיע הזמן לקצץ אותה קצת.

4. סוער בתע״א. החלטת ועדת השרים לאשר את הנפקת התעשייה האווירית היא הישג אישי גדול של יו״ר החברה, הראל לוקר, שמכיר את הזירה הפוליטית היטב מימיו כמנכ״ל משרד רוה״מ.

על פי הפרסומים, המדינה מתכוונת להנפיק בשלב ראשון 25 אחוזים ממניות החברה, לפי שווי של 12 מיליארד שקל. יו"ר ועדת השרים להפרטה, דוד אמסלם, צפוי לקבוע את המועד לכינוסה של הוועדה בקרוב. על פי גורמים המעורבים בהליך, נוסח ההחלטה שאמורה לבוא מחר לאישור ועדת השרים לענייני הפרטה יאפשר מכירה של עד 35 אחוז ממניות החברה בדרך של הנפקה ציבורית בבורסה. רשות החברות הממשלתיות תוביל את הליך ההנפקה של החברה ותקבע את התנאים שלו. איך תשפיע ההפרטה המסתמנת על הליך הבחירה של המנכ״ל הבא, במקום האלוף במילואים נמרוד שפר שהתפטר במפתיע? עדיין לא ברור, אך זהו עניין מרכזי באג׳נדה של התעשייה האווירית כעת.

ואולם: על פי ידיעה שפורסמה בכלכליסט ממש בעת כתיבת שורות אלו, גנץ אינו מאשר את מתווה ההפרטה מאחר והוא מבקש זמן נוסף ללמוד את הנושא – שאינו מופיע בסדר היום של הוועדה מחר. אני מעלה את האפשרות, שהבקשה לעכב את הדיון מגיעה בעצם משר המשפטים אבי ניסנקורן, לשעבר יו״ר ההסתדרות. המשך יבוא.

בינתיים, נמרוד שפר הסכים להאריך את כהונתו עד לסוף חודש אוקטובר. אחרי סוכות, תוגש ההמלצה לדירקטוריון החברה לגבי המנכ״ל הבא. לפי לוח הזמנים הזה, עדיין לא ברור האם יהיה צורך למנות לשפר ממלא מקום עד שתושלם הבחירה של מחליפו. הבוקר כבר הספיק שי באב״ד להסיר את מועמדותו לתפקיד, בתואנה כי ״עדיף מנכ״ל עם רקע ביטחוני נרחב״.

ועוד משהו: התעשייה האווירית הודיעה על החלטתה לרכוש כמחצית מחברת המל״טים בלו בירד, לאחר שהפסידה לרפאל בקרב קודם על רכישת אירונאוטיקס. הרכישה תתבצע בניגוד לדעתו של שפר, שהתנגד לה, אך כבר נמצא עם רגל וחצי מחוץ לחברה. בלו בירד הייתה אחד מנושאי המחלוקת בין שפר ובין היו״ר. המנכ״ל הבא יקבל את רכישת החברה כעובדה קיימת.

ואם כבר מדברים על התעשיות הביטחוניות – בשורה נוספת מגיעה משוויץ, שם אישר הפרלמנט השבוע בארבע הצבעות מפרכות את תקציב הביטחון, הכולל רכישה של מערכות רדיו מתוצרת אלביט הישראלית תמורת לא פחות מ-300 מיליון פרנק (הסכום כמעט זהה בדולרים). אלביט מערכות ממשיכה להתחרות על מחצית מ-300 מיליון דולר נוספים, שיוקצו על ידי צבא שוויץ למערכות תקשורת.

ההחלטה אינה מפתיעה, מבחינתי לפחות: במסגרת נסיעה לשווייץ ממש לפני הקורונה, בעיקר לצורך פגישות לקידום שיתופי פעולה בראשותי עם ״סייברטק״, ערכתי ביקור באגף התכנון של הצבא השווייצרי ופגשתי את ראש האגף. ממקור ראשון, שמעתי עד כמה גבוהה ההערכה שיש בשווייץ לתעשיות הביטחוניות הישראליות.

עסקת הענק הנוכחית שאושרה בפרלמנט היא ביטוי נוסף (ובהחלט לא ראשון) לכך.

אולי יעניין אותך גם