מלחמת יום הכיפורים, הרהורים

תא״ל (מיל׳) שמעון חפץ, ששימש כמפקד פלוגה במלחמה ואף נפצע בה, משתף במחשבותיו ממרחק של 47 שנים, זוכר את הנופלים ואינו מאמין כי ניתן לכפר על מהלכי הצמרת המדינית-ביטחונית 

מלחמת יום הכיפורים, הרהורים

צילום: מתוך ויקימדיה

ערב יום הכיפורים תשפ"א, ניצבים אנו כבר 47 שנה למלחמה, והזעזוע והדי המלחמה עוד נמשכים ומתגברים. מדובר באירוע שערער את בטחונה העצמי של החברה הישראלית, בו הקברניטים של ערב המלחמה לא קבלו ההחלטות הנכונות, ובזמן. הכשל במתן ההתרעה למלחמה תפס את הצמרת הביטחונית-מדינית ואת צה"ל בלתי מוכנים למלחמה, כך קבעה "עדת אגרנט. ראוי להדגיש כי הוועדה התמקדה בהתנהלות הדרג הצבאי בתקופה טרום המלחמה, ולעומת זאת לא דנה בחלקו של הדרג המדיני-ביטחוני, שהיה שותף מלא למודיעין התרעתי. זה אותו דרג שהכתיב לצה"ל את נתוני הפתיחה.

הלוחמים והמפקדים, ובהם בני דורי, הם ששינו את פני המלחמה זו. אנו לומדים הרבה מהספרות שנכתבת  מידי יום כיפור על ידי בעלי תפקידים, לוחמים ומפקדים. הכתיבה כוללת עדויות וחשיפות כבדות משקל משקל, כמו הספר אותו ליוותי מקרוב, ״כנגד כל הסיכויים״ המגולל את סיפור אוגדה 146 בחזית הצפונית אוגדת  האלוף מוסה פלד ז"ל שהשמידה שתי דביזיות  סוריות, והסיגה את הסורים אל מעבר לקו הסגול שממנו פרצו. כדי ללמוד על שארע בחזית הדרומית, כדאי לקרוא את ספרו של אלוף (מיל׳) חיים ארז, ״מסע חיים״. ארז, מפקד חטיבה 421, חצה עם הטנק שלו את תעלת סואץ, התייצב על אדמת מצרים והוביל את המתקפה ששינתה את פני המערכה בחזית הדרום באוגדה 143, בפיקודו של אריאל שרון.

אל מול המהלכים הצבאיים המתוארים בספרים לעיל, ההתנהלות הצמרת המדינית –ביטחונית של אותה תקופה התאפיינה בשורה של החלטות יהירות וגרועות, גם בחלוף השנים. הקיבעון המחשבתי, אי הבנת המצב לאשורו, והחשש ללקיחת אחריות, הביאו את הדרג המדיני לקבלת החלטות שגויות, מנותקות מהמציאות. מעל הכול, ריחפה המחלוקת החריפה של ראשי קהיליית המודיעין, בין ראש המוסד צבי זמיר לראש אמ"ן אלי זעירא, באשר להערכה והסבירות למלחמה. על פי אמ״ן, ההערכה הייתה ״נמוכה ביותר״. הוא התעלם ממידע מודיעיני מוצק אותו הביאו המוסד וכן מפקד יח' 8200, יואל בן פורת ז"ל.

חובה עלינו להצביע על האחריות הגורלית למחדלים של אותם ימים, שאין להם כפרה. בהם: ההחלטה שלא לגייס את המילואים ולהימנע ממכה מקדימה, מכת מנע – מתוך הסברה שגם בתנאי הפתיחה יוכל צה״ל להכות בצבאות מצרים וסוריה, מה שבדיעבד הוכח כטעות אסטרטגית שכשלה. עומדת ועולה השאלה, האם היה בכוחם של קברניטי ישראל למנוע את המלחמה, ומדוע לא עשתה למניעתה – כשבידה המודיעין ההתרעתי הברור לעין.

ייתכן כי המניעים לכך היו שישראל עם לבדד ישכון, ומאז הקמת המדינה חיינו תחת תחושת איום מתמדת. תפיסת הביטחון התבססה על עקרונות שעוצבו למול מצבה ויחסי הכוחות הצבאיים  של ישראל מול צבאות מצרים, סוריה, ירדן ולבנון, עוד מתקופת ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון, שמשנתו שימשה כבסיס לתפיסת הביטחון ובנין הכוח של צה"ל על הצבא הסדיר והמילואים.

במלחמות קדש וששת  הימים, צה"ל הוא זה שקבע את הזמן והמקום לפתיחת המלחמה. לעומת זאת, במלחמת יום הכיפורים נכנסה ישראל לשדה הקרב רק לאחר שהאויב המצרי והסורי פתח במלחמה. מלחמת יום הכיפורים היא ללא ספק האירוע הטראומטי ביותר. אומנם בשדה הקרב היא הסתיימה בניצחון, אך תישאר לתמיד בזיכרון הכולל ככישלון נורא שעלה בחייהם של כ3000 חללים.

בסיום תפקידו של האלוף טל (טליק) כמפקד חזית הדרום בשנת 74׳, הוא דיבר על מהלך החשיבה הנכון בנושאים שהם בנפשה של המדינה. ״דברים קטנים נגזרים מדברים גדולים; השיקול הטקטי מהשיקול האופרטיבי, השיקול האופרטיבי מהשיקול האסטרטגי, השיקול האסטרטגי מהשיקול האסטרטגי-רבתי, והאסטרטגי-רבתי מהתכלית הלאומית ומתכלית החיים״.

בימים האחרונים מדברים אנו רבות על תהליך השלום באזורנו, והביטחון עבור מדינת ישראל. בימים אלה של חגי תשרי, נעלה על נס את הישגי צה"ל ממלחמת יום הכיפורים, שהביאו לאחר שש שנים את הסכם השלום עם מצרים, ופתח בהמשך לשלום כולל עם עוד מדינות באזורנו.

ואף על פי כן, עדיין נמשכת הלחימה מצפון מול חזית סוריה, איראן ולבנון, ומדרום מול החמאס בעוטף עזה. צה"ל במוכנות וכוננות מלאה .

 לא נשכח את חברינו הנופלים במערכות ישראל.

*המחבר כיהן כמזכיר צבאי של הנשיאים עזר ויצמן, משה קצב ושמעון פרס, וכשלישם הצבאי של משה ארנס ויצחק רבין. במהלך מלחמת יום כיפור שירת כקמב״ץ חפ״ק של מפקד אוגדה 162, האלוף אברהם (ברן) אדן ז״ל