נוכחות רוסיה וסין במזרח התיכון מעלה את השאלה לגבי ברית הגנה עם ארה"ב

הנוכחות המתרחבת של מעצמות גדולות כשכנות של ישראל מגבילה את חופש הפעולה הצבאי של ישראל. דעה של ד"ר אריאל כבירי

ד"ר אריאל כבירי. צילום עצמי

הוויכוח הישראלי על ברית עם ארה"ב בדרך כלל אינו עוסק בהקשרים בינלאומיים אלא מקומיים, אך התייחסות להקשרים אלו יכולה להבהיר את התנאים בהם כדאי לישראל להיכנס לברית עם ארה"ב. לצורך הדיון, נניח שהאמריקאים יסכימו לכל החלטה ישראלית, לישראל יש מספר אפשרויות פעולה: שימור המצב הקיים ללא ברית, חתירה לברית מוגבלת וחלקית מהסוג שהוצע לאחרונה ע"י גדי אייזנקוט, ברית במסגרת רחבה של נאט"ו, וברית הגנה פורמלית דו-צדדית ומלאה מלאה עם ארה"ב. 

מגבלות על חופש הפעולה הצבאי

הנימוקים הברורים ששוללים ברית, מדגישים, בצדק, את התמורה המעטה שברית יכולה להניב לאור מערכת היחסים ההדוקה שממילא קיימת בין ארה"ב לישראל, לצד החיסרון הבולט של הטלת מגבלות על חופש הפעולה הצבאי של ישראל. עם זאת, החשש הנוסף של חיוב כוחות צבא ישראלים להילחם במלחמות לא לנו, אינו סביר. זאת משום שלא במספר חיילנו מתבטא יתרוננו היחסי, אלא בעצם מיקומנו הגיאוגרפי, במודיעין איכותי וביכולות סייבר – יכולות שממילא העמדנו לרשות האמריקאים מספר רב של פעמים מאז 1970, עת ישראל מנעה פלישה סורית לירדן. 

תרומות ישראליות אלו היוו חלק נכבד מהגורמים להתפתחותה של מערכת היחסים המיוחדת בין שתי המדינות, שהפכו לחברות. כאמור, החשש הממשי מתרכז סביב הטלת מגבלות על חופש הפעולה הצבאי של ישראל. כאשר מתרחקים מהזווית הצרה של מערכת היחסים האמריקאית-ישראלית והשלכותיה על המציאות במזרח-התיכון ומוסיפים לדיון את ההקשר האזורי כולו ואף את ההקשר הבינלאומי הרחב, צצה נוסחה אפשרית שיכולה לעזור למקבלי ההחלטות בדיון על מידת הצורך בברית עם ארה"ב, ואם כן, אז מאיזה סוג. 

ים סוער

באופן כללי, כאשר המזרח-התיכון יציב ומכיל בעיקר כוחות שרוצים לשמר את הסדר הקיים, הצורך בברית נמוך למדי. בתנאים אלו, החסרונות של ברית, מכל סוג שהוא, אכן בולטים יותר מהיתרונות. כאשר הים רגוע גם מזרן ים זול יכול להספיק. לעומת זאת, כאשר המזרח-התיכון אינו יציב ומכיל לא מעט כוחות פנימיים וזרים, השואפים לשנות את הסדר הקיים, דווקא אז יתרונותיה של ברית מודגשים וחסרונותיה כמעט ונעלמים. 

כאשר הים סוער אפילו סירה או ספינה קטנה שאינן יקרות במיוחד לא יספיקו. ככל שהסערה הצפויה גדולה יותר, כך צריך ספינה גדולה יותר. כך למשל בתקופת המלחמה הקרה, העימות המתמשך והמאוד יציב בין ארה"ב לבריה"מ יצר כללי-משחק ברורים של שימור הסדר הקיים, בעולם בכלל ובמזה"ת בפרט. בתנאים אלו ישראל נהנתה מעזרת ארה"ב גם ללא ברית, וחופש הפעולה שלה כמעט ולא הוגבל, מצב שממנו ישראל נהנתה לא פעם ולא פעמיים. 

באופן דומה, הדומיננטיות האמריקאית שלאחר תום המלחמה הקרה ועד לפחות 2015 עת חזרה רוסיה למזה"ת, סיפקה סביבה בה מרבית הכוחות מנסים לשמר את הסדר הקיים, והגורם העיקרי שניסה לשנות את הסדר הוא החבר האמריקאי שלנו. גם בתקופה זו נראה כי החסרונות של ברית היו ברורים יותר מהיתרונות של ברית. שוב, ישראל קיבלה סיוע אמריקאי נרחב, צבאי, דיפלומטי וכלכלי גם ללא ברית, וחופש הפעולה שלה לא הוגבל באופן פורמלי. עם זאת, לפחות לפי מקורות זרים, ארה"ב מנעה פתיחה ישראלית במלחמת מנע מול אירן. זאת, גם ללא ברית מרסנת. 

מאז 2015 ועד היום, אנו רואים שהולכת ומתהווה מציאות שונה במזרח-התיכון עם תנאים שונים בתכלית מהתקופות הקודמות. לא משחק של יציבות ושחקנים שרוצים לשמר את הסדר הקיים, אלא משחק של אי-יציבות וריבוי גובר של שחקנים שרוצים לערער את הסדר הקיים. ארה"ב נמצאת במהלך של הרחקת כוחותיה מהמזרח התיכון, רוסיה חזרה למזרח התיכון וסין הולכת ונכנסת לכל מדינות האזור. 

משחק של גדולים

מעצמות גדולות, יריבות לחברים האמריקאיים, הפכו להיות השכנות של ישראל. המים שמסביבנו כבר אינם רגועים אלא רוגשים, וככל הנראה סערות וסופות של ממש צפויות בהמשך הדרך. בתנאים אלו, היתרונות שבברית מהודקת ומלאה ככל האפשר, הקושרת את ביטחון ישראל לביטחונה של ארה"ב, מודגשים יותר ויותר משום שהם מוסיפים לעוצמתנו לא אל מול מדינות אזוריות, אלא מול מעצמות גדולות שהפכו לשכנות. 

במקביל, בתנאים אלו, הולכת ומתעמעמת חשיבות החיסרון של הצרת חופש הפעולה הצבאי של ישראל. הרי גם ללא ברית, הנוכחות המתרחבת של מעצמות גדולות כשכנות של ישראל מגבילה בפני עצמה את חופש הפעולה הצבאי של ישראל. 

דיון על ברית, לא יכול להתבצע כסחריר בחירות. האילוצים שטיבם אינו בהיר ושהובילו למידור שרי החוץ והבטחון מהמהלך מול איחוד האמירויות לא יספיקו למידורם גם בנושא כינונה של ברית עם ארה"ב ומדיון על סוג הברית. לאחר שנבהיר לעצמנו את עמדתנו המשותפת לגבי ברית עם ארה"ב, נצטרך כמובן לשאול את היושבים בגבעת הקפיטול אם הם בכלל מעוניינים לחייב את אזרחיהם וארצם להגנת אזרחינו וארצנו. אם נעשה זאת במועד מאוחר מדי, אנו עלולים להתאכזב קשות מהתשובה.

ד"ר אריאל כבירי, חוקר ומרצה ליחסים בין-לאומיים באקדמית גליל מערבי.

אולי יעניין אותך גם