טיל "סולימאני": מגמה איראנית לעבור לטילים מדויקים 

איראן חושפת טיל חדש שממחיש את מגמת המעבר לטילאות מדויקת של טהרן. עבור ישראל, מדובר באתגר למערכות ההגנה האווירית ושאלה פתוחה לגבי הרתעה גרעינית עתידית מול איראן

עמי רוחקס דומבה | 24/08/2020

https://www.mizanonline.com/fa/news/648820/%D8%B1%D9%88%D9%86%D9%85%D8%A7%DB%8C%DB%8C-%D8%A7%D8%B2-%D9%85%D9%88%D8%B4%DA%A9-%D8%B4%D9%87%DB%8C%D8%AF-%D8%AD%D8%A7%D8%AC-%D9%82%D8%A7%D8%B3%D9%85-%D9%88-%D9%85%D9%88%D8%B4%DA%A9-%D8%B4%D9%87%DB%8C%D8%AF-%D8%A7%D8%A8%D9%88%D9%85%D9%87%D8%AF%DB%8C

הטיל "Haj Qasem" (על שם סולימאני) שהוצג על ידי איראן בימים האחרונים, הינו טיל חדש לטווח של 1400 ק"מ. מדובר בטיל מבוסס הודף מוצק המאפשר לו להיות נייד. מדובר בטיל נוסף המציג גוף חודר מתמרן. המשמעות היא כי תעשיית הביטחון האיראנית שמה פעמיה על דיוק טילים קיימים באמצעות החלפת גוף חודר ושדרוג תוכנה, במקום על כמות. 

לצד הטיל החדש הוצג גם טיל שיוט חדש בשם Abu Mahdi לטווח 1000 ק"מ. Abu Mahdi Muhandis נהרג עם סולימאני בחיסול האמריקני בעירק. הצגת טיל מדויק נוסף לצד חשיפה קודמת של גוף חודר מתמרן לטילי חורמשהאר ועימאד (שדרוג של שיאהב-3) מצביעים, כאמור, על מגמה עליה הכריז בעבר מנהיג איראן, עלי חמינאי. 

"הטיל שואב מן המורשת הטכנית של משפחת הטילים שראשיתה ב'פאתח 110' וסופה בטיל "דזפול" לטווח 1000 ק"מ", מסביר טל ענבר, מומחה ישראלי לחלל, טילאות וכטמ"מ. "מדובר בטיל בליסטי איראני חד-שלבי מבוסס הודף מוצק, בעל גוף חודר מתמרן. כמעט בוודאות הוא משוגר ממשגר נייח. זוהי עוד עדות לכך כי מערך הטילים האיראני עובר לתצורת תקיפה עם אמצעים מדויקים לרמות של מטרות נקודה. הטילים מכסים משטח איראן את ישראל, מרבית המטרות בסעודיה ואת כל מדינות המפרץ." 

על פי מומחים מערביים, נתוני הטיל החדש מלמדים כי מדובר בגוף חודר שמגיע למהירויות גבוהות בעת כניסתו לאטמוספירה של כ1.5 ק"מ\שניה. מהירות מאתגרת עבור מערכות הגנה אווירית מערביות וישראליות. לזאת, יש להוסיף כי הגוף מתמרן למטרה. קרי, במהלך מעופו הוא "מבין" את הטעות שלו ביחס למטרה באמצעות שימוש בלוויני ניווט ומערכות אינרציאליות, ובכניסה לאטמוספירה מבצע תיקונים בדרך למטרה. 

יש לזכור כי מיירטים (ולא משנה איזה) שנועדו ליירט טיל המגיע מהחלל, יוצאים כלפיו עוד בעת הוא משייט בחלל. זאת, על פי מסלול בליסטי משוערך. המיירט מחפש את נקודת המפגש הצפויה. אם הגוף החודר סטטי (אינו מתמרן) , סיכויי הפגיעה הם כ-90 אחוזים ומעלה על פי סטטיסטיקה ישראלית. אם מדובר בגוף חודר מתמרן ומהיר, כמו הטיל האיראני החדש, או דומים לו, זהו אתגר לא פשוט למיירט. המשמעות היא כי נקודת המפגש בין המיירט לאיום דינמית.

האיראנים, כאמור, משקיעים הרבה מאמץ בעשורים האחרונים לשפר את הדיוק את הטילים שלהם. זאת, מתוך הבנה כי יכולת היירוט של טילים בעלי גוף חודר מתמרן קטנה יותר, ודורשת מהמערכת המיירטת יותר מיירטים לאותו איום. כלומר, ניתן להרוות את המערכת ביתר קלות באמצעות מספר בודד של טילים מדויקים, כאשר סיכוי הפגיעה במטרה עולה, לעומת שימוש במטח טילים סטטיסטיים. 

עוד נקודה היא השימוש הפוטנציאלי של איראן בטילים אלו לנשיאת רש"ק גרעיני או בלתי קונבנציונאלי אחר. טיל שיכול לשאת 500-750 ק"ג למטרה בדיוק של מספר מטרים, עם יכולות תמרון ומהירויות גבוהות בכניסה לאטמוספירה, מעלה שאלות לגבי הרתעה גרעינית עתידית בין איראן לישראל, על אף מערכות ההגנה האווירית. 

שיתוף