מחקר חושף עוד טפח לגבי האירועים שהובילו לפיצוץ בנמל ביירות
מחקר של ארגון העיתונאים OCCRP חושף פרטים אודות הניסיונות להסתיר את הבעלות על הספינה, על המפעל במוזמביק, והשאלה - למה בלבנון לא עשו כלום למרות שידעו את הסיכון
עמי רוחקס דומבה
| 23/08/2020
Credit: Edin Pašović \ OCCRP
הפיצוץ בנמל ביירות בתחילת החודש הוביל לאין כניסה בכל הקשור לשאלה מי שילם על משלוח האמוניום ניטראט? מי הבעלים של הסוחרת שטבעה? ומי זה הלקוח במוזמביק שלכאורה הזמין את החומר? ובכן, ארגון העיתונאים occrp ערך את המחקר הגלוי הכי מקיף בנושא שהתפרסם עד היום. במקביל, שירותי ביון מערביים חוקרים את האירוע.
הספינה עם דגל מולדובה שיצאה מהנמל הגאורגי בטומי בספטמבר 2013, והובילה מעל 2,750 טון אמוניום חנקתי, שיוצר על ידי מפעל מקומי ויועד למוזמביק, הייתה במצב גרוע. הסיפונים היו מקולקלים והיו לה בעיות בתקשורת רדיו. כך לפי הפרסום. הספינה עצרה בביירות לאסוף מטענים נוספים ולא עזבה מעולם. תחילה נעצרה על ידי נושים שביקשו חובות ממפעילה, ובהמשך על ידי פקידי נמל שהחשיבו אותה כלא בטוחה להפליג.
הבעלות על ספינת MV Rhosus
לאחר שהאונייה ננטשה והוטבעה בשנת 2014, והותירה אנשי צוות אוקראינים ורוסיים תקועים על סיפונה במשך 10 חודשים, הועבר האמוניום חנקתי למחסן בנמל. הספינה שקעה בסופו של דבר מאחורי שובר גלים, שם נותרו שרידיה. אחד החשודים העיקריים שצפו בפרסומים ראשונים בנושא בהקשר בעלות על ספינת MV Rhosus הוא רוסי בשם Igor Grechushkin המתגורר בקפריסין מזה מספר שנים עם משפחתו. המחקר חושף כי למעשה אין הוכחה כי גרושושקין הוא הבעלים של הספינה.
על פי הפרסום, גרושושקין לא היה הבעלים של הרוסוס, אלא רק חכר אותה באמצעות חברת קש הרשומה באיי מרשל בשם Teto Shipping. הוא שכר אותה מחברה בפנמה בשם Briarwood Corporation, כך על פי הרשומות הרשמיות של הסוכנות הימית של מולדובה. חברת Briarwood Corporation שייכת לאיש ספנות קפריסאי בשם שרלמבוס מנולי (Charalambos Manoli). נכון למסמכים משנת 2012. מנולי מכחיש זאת, אך סירב לספק מסמכים לגיבוי טענתו.
הקשר של מנולי לרוסוס לא נפסק שם. הרשומות מראות שאחת מחברותיו, Geoship Company SRL, הייתה אחראית לרישום הרשמי של הספינה במולדובה. חברה גרוזינית נוספת שבבעלותו, Maritime Lloyd, פעלה כ"חברת הסיווג" של הספינה - גוף שאחראי לאשר שהספינות ראויות לשיט בים. החברה נמכרה בשנת 2019.
"בסוף יולי 2013 הוציאה Maritime Lloyd אישור בטענה שהרוסוס בטוחה לשיט, כך עולה מרישומי הבדיקה. אך ימים ספורים לאחר מכן, פקחי הנמלים בסביליה, ספרד, עיכבו את הספינה, תוך שהם מציינים 14 ליקויים, כולל בעיות במערכת הכוח העזר שלה", כותבים בפרסום. "באוגוסט 2013, חודשיים לפני שהספינה יצאה למסע הסופי שלה מבטומי, חברת ניהול הספינות הקפריסאית של מנולי, Acheon Akti שימשה כמתווכת להשכרת גנרטור חדש מחברת השכרת ציוד בינלאומית בשם Aggreko, כך מסרה נציגת החברה במייל."
עלויות ההעסקה שלא שולמו עבור גנרטור זה יהפכו לאחד החובות שתקעו את הרוסוס בנמל ביירות.
שביל הפירורים הבינלאומי
בסדרת ראיונות, שמנולי העניק לכתבים בטענה לשינוי חשבונות על בעלות הספינה, הוא טען כי החברה שלו, Briarwood, מכרה את הספינה ל- Teto Shipping של גרושושקין במאי 2012. כאשר מאוחר יותר הוצגו מסמכים שהראו כי Briarwood עדיין הייתה בבעלותו וכי היא רק הושכרה לגרושושקין - מנולי שינה את הצהרתו.
הוא הודה כי Briarwood אכן החכירה את הרוסוס לגרושושקין בשנת 2012. אך הוא טען כי מאוחר יותר, כי באוגוסט 2013, רגע לפני המסע האחרון של הספינה, הוא העביר את כל המניות בחברה הפנמית לגרושושקין. מנולי הסכים להציג לכתבים מסמכים המציגים את העברת המניות או חוזה המכירה. אך לאחר מכן סירב לניסיונות העיתונאים להקים שיחת וידאו לשם כך.
"המטען נסע ללבנון בשנת 2013. לא עכשיו. הם [הלבנונים] החרימו את הספינה. הוא הכריז על פשיטת רגל [גרושושקין] בגלל החרמת הספינה", אמר מנולי בטלפון. "בהתחשב בזה, מה האחריות של האיש הזה אם הרשויות בלבנון לא היו אחסנו כראוי את הדשן הזה?"
מסמכי הרישום מראים גם כי החברה הפנמית שהייתה בבעלות על הרוסוס, Briarwood, שמרה על כתובת הדואר שלה בחברה הנמצאת כעת בבולגריה, בשם Interfleet Shipmanagement. הבעלים, ניקולאי פטרוב הריסטוב, אישר כי החברה הייתה שותפה זוטרת של חברה קפריסאית באותו שם בבעלות מנולי. הריסטוב טען כי הקפיא את החברה הבולגרית בשנת 2012 לאחר שמנולי הסתבך עם הלוואה לבנק FBME ללא ידיעתו.
על פי הפרסום, רב החובל של הספינה בזמן המסע האחרון שלה, אומר כי גרושושקין הורה לו אישית לעגון את הרוסוס בביירות בדרכם למוזמביק. הסיבה המוצהרת לעצירה של הרגע האחרון, לטענת הקברניט בוריס פרוקושב, הייתה להעמיס משאיות ומטען כדי לשלם עבור מעבר בתעלת סואץ. אולם התוכנית נגרטה לאחר שהמשאית הראשונה שהועמסה על הספינה כמעט פגעה בסיפון שלה, אמר פרוקושב. טענה זו מגובה על ידי מסמך שהתקבל ממשרד העבודות והתחבורה הציבורית בלבנון.
לרשויות הלבנוניות ולנושי הספינה ככל הנראה לא היה מושג שמנולי הוא בעלי הספינה. לא מנולי וגם לא חברותיו מוזכרים באף מסמכי בית משפט בלבנון שהושגו על ידי כתבים של אתר OCCRP. אין שום אינדיקציה לכך שנעשה כל ניסיון ליצור קשר עמו.
החוב לבנק בקפריסין
מרשומות בית המשפט בקפריסין ומסמכים שהושגו על ידי OCCRP עולה גם כי שנתיים לפני המסע האחרון של הרוסוס, הבעלים של הספינה, מנולי, לקח הלוואה של 4 מיליון דולר מ- FBME. המוסד הפיננסי הרשום בטנזניה פעל בעיקר באמצעות הסניף שלו בקפריסין, שמאז נסגר בגלל שהוא כביכול תפקד כבנקאי מרכזי לקבוצות ויחידים הקשורים לפשע מאורגן, טרור והפצת נשק. (זה הבנק שמימן, בין היתר, את ארגון SSRC הסורי ואת חיזבאללה).
מנולי לקח את ההלוואה באוקטובר 2011 למימון רכישת ספינה אחרת, MV Sakhalin. חודש לאחר מכן הוא פספס את התשלום הראשון. בשל כך, הוא הציע את הרוסוס כפקדון. רישומי FBME פנימיים שהושגו על ידי OCCRP מראים כי למעלה מ- 962,000 דולר מהחובות של מנולי עדיין לא שולמו נכון ל -5 באוקטובר 2014. אין ראיות הקושרות את החוב של מנולי ל- FBME בנסיבות סביב מסעו האחרון של הרוסוס.
המפעל במוזמביק
בעלי המפעל המוזמביקני שהזמין את האמוניום חנקתי לא ניסו להחזיר את המטען לאחר שנתפסה הרוסוס. מסמכים שהושגו על ידי OCCRP מראים כי המפעל, Fabrica de Explosivos de Mocambique, הוא חלק מרשת של חברות עם קשרים לאליטה השלטת במוזמביק. החברות נחקרו בעבר בגין סחר בלתי חוקי בנשק ואספקת חומרי נפץ למחבלים. המפעל נמצא בבעלות של 95 אחוז ממשפחתו של איש העסקים הפורטוגלי המנוח אנטוניו מורה ויירה, באמצעות חברה בשם Moura Silva & Filhos
בהודעת דוא"ל אמר אנטוניו קונהה ווז, דובר פבריקה דה אקספלוסוס, כי היא הזמינה את האמוניום החנקתי באמצעות חברה בשם Savaro Limited. כאשר המשלוח מעולם לא הגיע למוזמביק, הם פשוט יזמו הזמנה אחרת. Moura Silva & Filhos נחקרה בעבר על פי החשד כי סיפקה חומרי נפץ לפיגועים ברכבת במדריד ב -2004 שהרגו כמעט 200 איש.
החברה קשורה גם לאליטה של מוזמביק. ראשו הנוכחי של החברה, נונו ויירה, היה מאז 2012 שותף עסקי של ג'קינטו ניוסי, בנו של נשיא מוזמביק, פיליפה ניוסי, איתו יש לו בעלות על חברת אירועים ושיווק במדינה. ויירה הקים בעבר יחד עם חברת ההשקעות של ממשלת מוזמביק, Monte Binga, והשירות החשאי של המדינה את Mudemol, יצרן תחמושת וחומרי נפץ שסיפק הזמנות לצבא. פיליפה ניוסי היה שר הביטחון באותה תקופה. חברת Monte Binga סומנה מאז על ידי האו"ם בגין הפרת הסנקציות הבינלאומיות על ידי מעורבותה בעסקות צבאיות עם צפון קוריאה.
רישומי החברה מראים כי המתווך, חברת Savaro Limited, שבבריטניה, הזמינה את האמוניום החנקתי בזמן בו לא דיווחה על פעילות עסקית רשמית לרשויות בבריטניה. מאז נותרה רדומה. Savaro Limited מקושרת לחברה אחרת בשם Savaro בעיר דניפרו האוקראינית, באמצעות שורה של בעלי מניות ודירקטורים בקפריסין ובארצות הברית. מנהל החברה האוקראינית הוא ולדימיר ורבונול, איש עסקים מקומי. הוא אמר ל- OCCRP כי אין לו קשר למשלוח המדובר.
אניגמה: החומר המסוכן נשאר במחסן
ממסמכי בית המשפט עולה כי Savaro שכרה בפברואר 2015 עורך דין לבנוני לעתור לבית משפט מקומי לבדיקת איכות וכמות האמוניום החנקתי שאז הוחזק במחסן הנמל. דו"ח מומחה זה הגיע למסקנה כי מרבית השקים במשקל טון - כ -1,900 מהם - נקרעו ותכולתם נשפכה. מהמסמכים עולה כי Savaro סירבה לבצע בדיקות כימיות של האמוניום החנקתי, ואין תיעוד על כך שהחברה ניסתה להחזיר לעצמה את החומר באותה נקודת זמן.
עוד מתברר מהפרסום, כי מחלקת המכס הלבנונית ביקשה מצבא לבנון לקחת את החומר, אך זה סירב. במקום זאת הציעו ליצרן המקומי בשם Lebanese Explosives Co, בבעלות איש העסקים מג'יד שמאס. אין הוכחה כי החברה קיבלה את ההצעה. לאחר מכן הצבא הציע להחזיר את האמוניום החנקתי ליצרן בגאורגיה על חשבון היבואן. גם הצעה זו מעולם לא יצאה לפועל. מסיבות לא ברורות.
בפברואר 2018 נראה כי שלטונות לבנון ויתרו על מאמציהם לטפל באמוניום החנקתי. אבל המלאי נשאר במחסן לא מאובטח בנמל. ביום 20 ביולי 2020, בדו"ח שנשלח לנשיא וראש הממשלה בלבנון - שבועיים בלבד לפני הפיצוץ, הזהירו שירותי הביטחון הלבנונים כי ישנם פגמים ביטחוניים חמורים במחסן האמוניום חנקתי ושהוא פתוח לגניבה. דלת אחת של המחסן הייתה חסרה והיה גם חור בקיר הדרומי, נכתב בדו"ח. "במקרה של גניבה, הגנב יכול להפוך את הסחורה לחומר נפץ", הזהיר הדו"ח.
על פי שלושה מקורות מודיעין אירופיים שחוקרים את הפיצוץ, שדיברו עם כתבים שלא לציטוט, ייתכן כי משקל החומר שהיה במחסן עד אוגוסט היה קטן מ- 2,750 טון הראשונים. הם אמרו כי גודל הפיצוץ שווה לכ-700 עד 1,000 טון אמוניום חנקתי.
לפי פרסום של הportugalresident, שירותי הביון של פורטוגל (SIED) חוקרים אם יש קשר בין של Moura Silva & Filhos לאירוע בלבנון. כמו גם, אם יש סיכונים לאינטרסים הפורטוגלים באפריקה בהתחשב בעובדה כי חומרי נפץ המיוצרים על ידי המפעל שאליו נשלח האמוניום חנקתי היו יכולים להיות נגישים לטרוריסטים של דאעש ואל-קאעידה שפועלים בצפון מוזמביק. שמה של החברה הוזכר גם בדו"ח של followtheguns אודות אספקת חומרי נפץ לציידים באפריקה דרך חברת ExploAfrica שמוחזקת על ידי ExploNorte שמוחזקת על ידי ויירה.
מחקר של ארגון העיתונאים OCCRP חושף פרטים אודות הניסיונות להסתיר את הבעלות על הספינה, על המפעל במוזמביק, והשאלה - למה בלבנון לא עשו כלום למרות שידעו את הסיכון
Credit: Edin Pašović \ OCCRP
הפיצוץ בנמל ביירות בתחילת החודש הוביל לאין כניסה בכל הקשור לשאלה מי שילם על משלוח האמוניום ניטראט? מי הבעלים של הסוחרת שטבעה? ומי זה הלקוח במוזמביק שלכאורה הזמין את החומר? ובכן, ארגון העיתונאים occrp ערך את המחקר הגלוי הכי מקיף בנושא שהתפרסם עד היום. במקביל, שירותי ביון מערביים חוקרים את האירוע.
הספינה עם דגל מולדובה שיצאה מהנמל הגאורגי בטומי בספטמבר 2013, והובילה מעל 2,750 טון אמוניום חנקתי, שיוצר על ידי מפעל מקומי ויועד למוזמביק, הייתה במצב גרוע. הסיפונים היו מקולקלים והיו לה בעיות בתקשורת רדיו. כך לפי הפרסום. הספינה עצרה בביירות לאסוף מטענים נוספים ולא עזבה מעולם. תחילה נעצרה על ידי נושים שביקשו חובות ממפעילה, ובהמשך על ידי פקידי נמל שהחשיבו אותה כלא בטוחה להפליג.
הבעלות על ספינת MV Rhosus
לאחר שהאונייה ננטשה והוטבעה בשנת 2014, והותירה אנשי צוות אוקראינים ורוסיים תקועים על סיפונה במשך 10 חודשים, הועבר האמוניום חנקתי למחסן בנמל. הספינה שקעה בסופו של דבר מאחורי שובר גלים, שם נותרו שרידיה. אחד החשודים העיקריים שצפו בפרסומים ראשונים בנושא בהקשר בעלות על ספינת MV Rhosus הוא רוסי בשם Igor Grechushkin המתגורר בקפריסין מזה מספר שנים עם משפחתו. המחקר חושף כי למעשה אין הוכחה כי גרושושקין הוא הבעלים של הספינה.
על פי הפרסום, גרושושקין לא היה הבעלים של הרוסוס, אלא רק חכר אותה באמצעות חברת קש הרשומה באיי מרשל בשם Teto Shipping. הוא שכר אותה מחברה בפנמה בשם Briarwood Corporation, כך על פי הרשומות הרשמיות של הסוכנות הימית של מולדובה. חברת Briarwood Corporation שייכת לאיש ספנות קפריסאי בשם שרלמבוס מנולי (Charalambos Manoli). נכון למסמכים משנת 2012. מנולי מכחיש זאת, אך סירב לספק מסמכים לגיבוי טענתו.
הקשר של מנולי לרוסוס לא נפסק שם. הרשומות מראות שאחת מחברותיו, Geoship Company SRL, הייתה אחראית לרישום הרשמי של הספינה במולדובה. חברה גרוזינית נוספת שבבעלותו, Maritime Lloyd, פעלה כ"חברת הסיווג" של הספינה - גוף שאחראי לאשר שהספינות ראויות לשיט בים. החברה נמכרה בשנת 2019.
"בסוף יולי 2013 הוציאה Maritime Lloyd אישור בטענה שהרוסוס בטוחה לשיט, כך עולה מרישומי הבדיקה. אך ימים ספורים לאחר מכן, פקחי הנמלים בסביליה, ספרד, עיכבו את הספינה, תוך שהם מציינים 14 ליקויים, כולל בעיות במערכת הכוח העזר שלה", כותבים בפרסום. "באוגוסט 2013, חודשיים לפני שהספינה יצאה למסע הסופי שלה מבטומי, חברת ניהול הספינות הקפריסאית של מנולי, Acheon Akti שימשה כמתווכת להשכרת גנרטור חדש מחברת השכרת ציוד בינלאומית בשם Aggreko, כך מסרה נציגת החברה במייל."
עלויות ההעסקה שלא שולמו עבור גנרטור זה יהפכו לאחד החובות שתקעו את הרוסוס בנמל ביירות.
שביל הפירורים הבינלאומי
בסדרת ראיונות, שמנולי העניק לכתבים בטענה לשינוי חשבונות על בעלות הספינה, הוא טען כי החברה שלו, Briarwood, מכרה את הספינה ל- Teto Shipping של גרושושקין במאי 2012. כאשר מאוחר יותר הוצגו מסמכים שהראו כי Briarwood עדיין הייתה בבעלותו וכי היא רק הושכרה לגרושושקין - מנולי שינה את הצהרתו.
הוא הודה כי Briarwood אכן החכירה את הרוסוס לגרושושקין בשנת 2012. אך הוא טען כי מאוחר יותר, כי באוגוסט 2013, רגע לפני המסע האחרון של הספינה, הוא העביר את כל המניות בחברה הפנמית לגרושושקין. מנולי הסכים להציג לכתבים מסמכים המציגים את העברת המניות או חוזה המכירה. אך לאחר מכן סירב לניסיונות העיתונאים להקים שיחת וידאו לשם כך.
"המטען נסע ללבנון בשנת 2013. לא עכשיו. הם [הלבנונים] החרימו את הספינה. הוא הכריז על פשיטת רגל [גרושושקין] בגלל החרמת הספינה", אמר מנולי בטלפון. "בהתחשב בזה, מה האחריות של האיש הזה אם הרשויות בלבנון לא היו אחסנו כראוי את הדשן הזה?"
מסמכי הרישום מראים גם כי החברה הפנמית שהייתה בבעלות על הרוסוס, Briarwood, שמרה על כתובת הדואר שלה בחברה הנמצאת כעת בבולגריה, בשם Interfleet Shipmanagement. הבעלים, ניקולאי פטרוב הריסטוב, אישר כי החברה הייתה שותפה זוטרת של חברה קפריסאית באותו שם בבעלות מנולי. הריסטוב טען כי הקפיא את החברה הבולגרית בשנת 2012 לאחר שמנולי הסתבך עם הלוואה לבנק FBME ללא ידיעתו.
על פי הפרסום, רב החובל של הספינה בזמן המסע האחרון שלה, אומר כי גרושושקין הורה לו אישית לעגון את הרוסוס בביירות בדרכם למוזמביק. הסיבה המוצהרת לעצירה של הרגע האחרון, לטענת הקברניט בוריס פרוקושב, הייתה להעמיס משאיות ומטען כדי לשלם עבור מעבר בתעלת סואץ. אולם התוכנית נגרטה לאחר שהמשאית הראשונה שהועמסה על הספינה כמעט פגעה בסיפון שלה, אמר פרוקושב. טענה זו מגובה על ידי מסמך שהתקבל ממשרד העבודות והתחבורה הציבורית בלבנון.
לרשויות הלבנוניות ולנושי הספינה ככל הנראה לא היה מושג שמנולי הוא בעלי הספינה. לא מנולי וגם לא חברותיו מוזכרים באף מסמכי בית משפט בלבנון שהושגו על ידי כתבים של אתר OCCRP. אין שום אינדיקציה לכך שנעשה כל ניסיון ליצור קשר עמו.
החוב לבנק בקפריסין
מרשומות בית המשפט בקפריסין ומסמכים שהושגו על ידי OCCRP עולה גם כי שנתיים לפני המסע האחרון של הרוסוס, הבעלים של הספינה, מנולי, לקח הלוואה של 4 מיליון דולר מ- FBME. המוסד הפיננסי הרשום בטנזניה פעל בעיקר באמצעות הסניף שלו בקפריסין, שמאז נסגר בגלל שהוא כביכול תפקד כבנקאי מרכזי לקבוצות ויחידים הקשורים לפשע מאורגן, טרור והפצת נשק. (זה הבנק שמימן, בין היתר, את ארגון SSRC הסורי ואת חיזבאללה).
מנולי לקח את ההלוואה באוקטובר 2011 למימון רכישת ספינה אחרת, MV Sakhalin. חודש לאחר מכן הוא פספס את התשלום הראשון. בשל כך, הוא הציע את הרוסוס כפקדון. רישומי FBME פנימיים שהושגו על ידי OCCRP מראים כי למעלה מ- 962,000 דולר מהחובות של מנולי עדיין לא שולמו נכון ל -5 באוקטובר 2014. אין ראיות הקושרות את החוב של מנולי ל- FBME בנסיבות סביב מסעו האחרון של הרוסוס.
המפעל במוזמביק
בעלי המפעל המוזמביקני שהזמין את האמוניום חנקתי לא ניסו להחזיר את המטען לאחר שנתפסה הרוסוס. מסמכים שהושגו על ידי OCCRP מראים כי המפעל, Fabrica de Explosivos de Mocambique, הוא חלק מרשת של חברות עם קשרים לאליטה השלטת במוזמביק. החברות נחקרו בעבר בגין סחר בלתי חוקי בנשק ואספקת חומרי נפץ למחבלים. המפעל נמצא בבעלות של 95 אחוז ממשפחתו של איש העסקים הפורטוגלי המנוח אנטוניו מורה ויירה, באמצעות חברה בשם Moura Silva & Filhos
בהודעת דוא"ל אמר אנטוניו קונהה ווז, דובר פבריקה דה אקספלוסוס, כי היא הזמינה את האמוניום החנקתי באמצעות חברה בשם Savaro Limited. כאשר המשלוח מעולם לא הגיע למוזמביק, הם פשוט יזמו הזמנה אחרת. Moura Silva & Filhos נחקרה בעבר על פי החשד כי סיפקה חומרי נפץ לפיגועים ברכבת במדריד ב -2004 שהרגו כמעט 200 איש.
החברה קשורה גם לאליטה של מוזמביק. ראשו הנוכחי של החברה, נונו ויירה, היה מאז 2012 שותף עסקי של ג'קינטו ניוסי, בנו של נשיא מוזמביק, פיליפה ניוסי, איתו יש לו בעלות על חברת אירועים ושיווק במדינה. ויירה הקים בעבר יחד עם חברת ההשקעות של ממשלת מוזמביק, Monte Binga, והשירות החשאי של המדינה את Mudemol, יצרן תחמושת וחומרי נפץ שסיפק הזמנות לצבא. פיליפה ניוסי היה שר הביטחון באותה תקופה. חברת Monte Binga סומנה מאז על ידי האו"ם בגין הפרת הסנקציות הבינלאומיות על ידי מעורבותה בעסקות צבאיות עם צפון קוריאה.
רישומי החברה מראים כי המתווך, חברת Savaro Limited, שבבריטניה, הזמינה את האמוניום החנקתי בזמן בו לא דיווחה על פעילות עסקית רשמית לרשויות בבריטניה. מאז נותרה רדומה. Savaro Limited מקושרת לחברה אחרת בשם Savaro בעיר דניפרו האוקראינית, באמצעות שורה של בעלי מניות ודירקטורים בקפריסין ובארצות הברית. מנהל החברה האוקראינית הוא ולדימיר ורבונול, איש עסקים מקומי. הוא אמר ל- OCCRP כי אין לו קשר למשלוח המדובר.
אניגמה: החומר המסוכן נשאר במחסן
ממסמכי בית המשפט עולה כי Savaro שכרה בפברואר 2015 עורך דין לבנוני לעתור לבית משפט מקומי לבדיקת איכות וכמות האמוניום החנקתי שאז הוחזק במחסן הנמל. דו"ח מומחה זה הגיע למסקנה כי מרבית השקים במשקל טון - כ -1,900 מהם - נקרעו ותכולתם נשפכה. מהמסמכים עולה כי Savaro סירבה לבצע בדיקות כימיות של האמוניום החנקתי, ואין תיעוד על כך שהחברה ניסתה להחזיר לעצמה את החומר באותה נקודת זמן.
עוד מתברר מהפרסום, כי מחלקת המכס הלבנונית ביקשה מצבא לבנון לקחת את החומר, אך זה סירב. במקום זאת הציעו ליצרן המקומי בשם Lebanese Explosives Co, בבעלות איש העסקים מג'יד שמאס. אין הוכחה כי החברה קיבלה את ההצעה. לאחר מכן הצבא הציע להחזיר את האמוניום החנקתי ליצרן בגאורגיה על חשבון היבואן. גם הצעה זו מעולם לא יצאה לפועל. מסיבות לא ברורות.
בפברואר 2018 נראה כי שלטונות לבנון ויתרו על מאמציהם לטפל באמוניום החנקתי. אבל המלאי נשאר במחסן לא מאובטח בנמל. ביום 20 ביולי 2020, בדו"ח שנשלח לנשיא וראש הממשלה בלבנון - שבועיים בלבד לפני הפיצוץ, הזהירו שירותי הביטחון הלבנונים כי ישנם פגמים ביטחוניים חמורים במחסן האמוניום חנקתי ושהוא פתוח לגניבה. דלת אחת של המחסן הייתה חסרה והיה גם חור בקיר הדרומי, נכתב בדו"ח. "במקרה של גניבה, הגנב יכול להפוך את הסחורה לחומר נפץ", הזהיר הדו"ח.
על פי שלושה מקורות מודיעין אירופיים שחוקרים את הפיצוץ, שדיברו עם כתבים שלא לציטוט, ייתכן כי משקל החומר שהיה במחסן עד אוגוסט היה קטן מ- 2,750 טון הראשונים. הם אמרו כי גודל הפיצוץ שווה לכ-700 עד 1,000 טון אמוניום חנקתי.
לפי פרסום של הportugalresident, שירותי הביון של פורטוגל (SIED) חוקרים אם יש קשר בין של Moura Silva & Filhos לאירוע בלבנון. כמו גם, אם יש סיכונים לאינטרסים הפורטוגלים באפריקה בהתחשב בעובדה כי חומרי נפץ המיוצרים על ידי המפעל שאליו נשלח האמוניום חנקתי היו יכולים להיות נגישים לטרוריסטים של דאעש ואל-קאעידה שפועלים בצפון מוזמביק. שמה של החברה הוזכר גם בדו"ח של followtheguns אודות אספקת חומרי נפץ לציידים באפריקה דרך חברת ExploAfrica שמוחזקת על ידי ExploNorte שמוחזקת על ידי ויירה.
