אמיתות וספינים לגבי הסכם האמירויות, המועמדים לראש השב״כ הבא והרתיחה של הסייבר
דברים שרואים מניו יורק: שלוש הערות בעוד שבוע רותח של העולם החדש. הטור השבועי של עמיר רפפורט
עמיר רפפורט
| 20/08/2020
FILE PHOTO: U.S. Secretary of State Mike Pompeo takes part in a meeting with Abu Dhabi Crown Prince Mohammed bin Zayed al-Nahyan in Abu Dhabi, United Arab Emirates September 19, 2019. Mandel Ngan/Pool via REUTERS/File Photo
דברים שרואים מניו יורק בקיץ שלא יישכח, אוגסט 2020: ההסכם עם איחוד האמירויות זכה בתקשורת האמריקאית לפרופיל גבוה, ובצדק: זהו מהלך היסטורי שמשנה את פני המזרח התיכון. מכאן, הפרספקטיבה טובה יותר, שכן בתקשורת הישראלית אפילו משק כנפי ההיסטוריה הוחרש על ידי ההקקופוניה של הכנסת, שעומדת להתאבד בפעם הרביעית בשנה וחצי (ובמרכז השיח על ההסכם, אחרי ההתרגשות הראשונית, עומדת השאלה האם נתניהו הסתיר ממערכת הביטחון מידע על עסקאות נשק בין ארה״ב לאמירויות?).
פירות הההסכם
מאמריקה, ניתן לבחון בצורה קרה יותר את האמירות, שנשמעות בישראל לגבי ההסכם. להלן, התייחסות לשתי טענות מרכזיות: ״מדובר בהסכם לא חשוב במיוחד, שכן ישראל ואיחוד האמירויות מעולם לא היו במצב מלחמה, וממילא יש בינהן קשרים מסחריים וביטחוניים מזה שנים״- ממש לא נכון. אמת, אין מקום לקרוא להסכם עם האמירויות ״שלום״, כי לא היה מצב לוחמה, אבל גם לא ניתן לגמד אותו לרמה של פתיחת יעד חדש ואקזוטי לתייר הישראלי. נהפוך הוא, מדובר בהסכם מהמם, המשנה את המציאות במזרח התיכון באופן דרמטי.
את פירות הההסכם נכון לבחון דרך שני היבטים מרכזיים. האחד, והראשון בחשיבותו, הוא איראן. האויב הגדול המשותף הוא שמאחד בין ישראל למדינות המפרץ כבר מזה שנים, והאירנים רק חיזקו את הברית במתקפה של טילים ומל״טים על מתקני הנפט של ערב הסעודית בשנה שעברה, אבל פומביות ההסכם כעת אינה סמלית בלבד. היא דוחקת את איראן לפינה, וממחישה שישראל אינה לבד באיזור מול האיום הגדול, אלא להפך
בתמונה הרחבה, לאחר שבמשך שנים רבות ״ציר הרשע האיזורי״ - זה שבין איראן, סוריה וחיזבאללה ( עם זרועות לתימן ולעיראק) - היה במגמת התחזקות, הרי שהתמונה מזה כשנה-שנתיים היא לגמרי הפוכה (חיסול קאסם סולימני בשנה שעברה בהחלטה אינטואיטיבית של דונלנד טראמפ, אותות הסנקציות הכלכליות על איראן ומצוקת חיזבאללה הפנים לבנונית אחרי אסון ביירות - ממחישים את שיא המשבר של ה״ציר״, שיכול להיות רק זמני. האיראנים כבר מתחילים להגיב בפרובוקצית כמו ההשתלטות על ספינה מאיחוד האמירויות ביום חמישי).
בכל מקרה, כעת, העובדה שלישראל יש ברית עם מדינות שנמצאות בטווח רקטה מאיראן, היא הרבה יותר ממשקל נגד לנוכחות המקרטעת של איראן בגבולותינו, אלה שמול רצועת עזה ולבנון. היבט משמעותי נוסף של ההסכם הוא לגיטמציה להסכמים נוספים שעוד יבואו, ושינוי תודעתי במדינות רבות בעולם , בעיקר באסיה, שעדיין תקועות תפיסתית במחשבה מימי החרם הערבי הגדול, לפיה המזרח התיכון מחולק בין מעט יהודים ואינספור ערבים. לא עוד. הפרדיגמה הזאת נשברה, ויהיו לכך הרבה פירות כלכליים.
״ככלל, ההסכם עם האמירויות הוא דרמטי ומשנה מציאות איזורית שלמה אפילו יותר מאשר השלום עם ירדן ואולי אפילו עם מצרים״, אמר לי השבוע גורם במועצת הביטחון של האו״ם, שאיתו שוחחתי, ונדמה לי שהוא צודק. הזווית שלו אינה מופרכת.
מכירת נשק אמריקאי
כעת, התייחסות לאמירה מרכזית שניה - ״העובדה שההסכם כולל מכירת נשק אמריקאי מתקדם לאיחוד האמירויות היא נוראה לישראל״ - גם כן, לא נכון. מה שנורא באמת זה חוסר התיאום בין משרד ראש הממשלה והמטה לביטחון לאומי למשרד הביטחון, אבל למה כבר אפשר לצפות מממשלה בעלת מנגנון השמדה עצמית, עם ״ראש״ שדוהר למשפט וכנראה גם לבחירות? חוסר התיאום בעניין האמירויות, הוא רק ביטוי אחד מיני רבים לסחרור הפוליטי ולא העניין עצמו.
לגופו של עניין, גם את עסקאות הנשק בין ארה״ב לאמירויות מוטב לראות בראש ובראשונה בהקשר של איראן: כמה רע כבר יכול להיות מצב חדש שבו מטוסי אף 35 ומל״טים חמקניים יחנו על הזנב של איראן וימתינו שם ליום פקודה. כל זאת, בלי שנשלם שקל (או דולר) על הצרה האיראנית הגדולה. להפך, הכספים יזרמו לתעשיית הנשק האמריקאית, שמצידה תמשיך לספק לישראל נשק מתקדם, למעשה, בחינם (שיא האבסורד הוא שישראל מתמקחת על כל מטוס שהיא רוכשת בכספי הסיוע של משלם המסים האמריקאי, ועוד דורשת שהתעשיות האמריקאיות יבצעו רכש גומלין בישראל, בתמורה למתנה שהיא מקבלת מאמריקה).
ומה לגבי החשש הנורא, לכאורה, של איבוד העליונות האווירית במזרח התיכון ושלל דאגות עמוקות שהושמעו בימים האחרונים? אפשר להסיר דאגה מלב. פלטפורמות האוויר המתקדמות ביותר של המאה ה-21, גם אם יגיעו למפרץ הפרסי, הן לא יותר מאשר אוסף של לוחות עשויים מחומרים מרוכבים, ובינהם מחברים חשמליים וחיווט אלקטרוני. ללא מערכת המחשב והניווט שמותקנות עליהן. לכן, אפשר להבטיח בקלות באמצעות תוכנה, שהמערכות האלה לעולם לא יופנו כלפי ישראל. רק לאיראן. אז אפשר להירגע. ישראל לא תותקף מדובאי בנשק חדש.
המירוץ לראשות השב"כ
ר׳, ר׳ או מ׳? בינתיים, עוקבים אחרי הדרמה הפוליטית (האם הכנסת לא תאשר תקציב ותתפזר בשבוע הבא?) בעניין מיוחד בשירות הביטחון הכללי, השב״כ. הסיבה לכך היא שבמהלך החודשים הקרובים אמורה להתקבל החלטה מי יהיה ראש השב״כ הבא, במקום נדב ארגמן, שיסיים את הקדנציה במאי 2021. מי ייבחר? הרבה תלוי בשאלה מי יהיה ראש הממשלה בתחילת השנה הבאה, ומה תהיה הסיטואציה הפליטית בין הליכוד לכחול לבן.
שלושת המועמדים, נכון לעכשיו, הם ר׳ ר׳ ו-מ. ר׳ הראשון היה סגן ראש השב״כ עד לפני כשנתיים. הוא זכור במיוחד מראיון שנתן לאילנה דיין אחרי מבצע ״צוק איתן״ ב-2014, שהוביל להשתלחות של דובר צה״ל בזמנו, מוטי אלמוז, כנגד השירות. ר׳ השני הוא הסגן הנוכחי, שהיה בעברו ראש אגף מבצעים וראש מטה הארגון (מסלול דומה למדי לזה של ארגמן). את שמו המלא של מ׳ כבר ניתן לחשוף, שכן מדובר בראש המטה לביטחון לאומי, מאיר בן שבת.
כמו ר׳ הראשון, גם הוא היה בעברו ראש המרחב הדרומי, זה שאחרי על המאבק מול החמאס בעזה. אם נתניהו יהיה ראש הממשלה ב-2021, ויוכל להעביר מינויים על פי שיקול דעתו הבלעדי, סיכוייו של בן שבת לקבל את ראשות השב״כ יהיו גבוהים.
הסייבר בוער
לא רבים יודעים, אבל באחד מתפקידיו בעבר הוביל בן שבת מהלך מקיף, ששינה את פני הסייבר בשב״כ. כמעט עשור מאז אותו מהלך, אפילו הקורונה אינה מצליחה לעצור את ההיבטים המסחריים של שוק הסייבר הרותח. להפך, הריחוק החברתי רק מגדיל את הביקוש למוצרים להגנת הרשת. כספי השקעות אדירים ממשיכים לזרום לתעשיית הסייבר הישראלית
וכך, לפני ימי אחדים פורסם כי חברת פרימטר 81 קיבלה השקעה של 40 מיליון דולר מקרן ההון סיכון הניו יורקרית ”אינסייט״, insight. אותה קרן כבר השקיעה השנה בשלוש חברות ישראליות לפי שווי של למעלה ממיליארד דולר - ארמיס סקיוריטי, סנטינל וואן וסייסנס, והיא בדרך להשקעה חמישית, שתפורסם בקרוב.
ההשקעה הרביעת, פרימטר 81, נוסדה ב-2018 על ידי עמית ברקת ושגיא גידלי, והיא צומחת במהירות. החברה עוסקת בתחום של ניהול גישה מאובטחת ליישומים מרחוק. בזווית אישית, הייתי גאה לשמוע מאנשי ״אינסייט״ בניו יורק, שהדרך להשקעה הטרייה התחילה במפגש עם אנשי פרימטר 81 בכנס סייברטק בתל אביב. למי שאינו יודע, הכנס, שנולד בתל אביב והתפשט לכל העולם, נוסד על ידינו, אנשי ישראל דיפנס. אנחנו גאים בתרומה הצנועה שלנו להתפתחות תעשיית הסייבר הישראלית.
ניו יורק האחרת
ניו יורק בשיא תקופת הקורונה היא עיר חצי ריקה, שקמה מתוך אסונה הכבד, תוך הקפדה בלתי מתפשרת על כללי ריחוק חברתי ועם אלפי מסעדות, שעברו מחללים סגורים אל לב הכבישים. החברה האמריקאית מפולגת בצורה נוראית. כל העמיתים האמריקאים שפגשתי, מגדירים את עצמם, כיום, על פי התיעוב שהם חשים כלפי הנשיא טראפ או, לחליפין, לפי השנאה כלפי המפלגה הדמוקרטית.
הקטטות בין מי שמכונים על ידי הצד שמנגד בישראל ״ביביסטים״ או ״סמולנים״ הם כאין וכאפס לעומת הקיטוב בחברה האמריקאית. זה עוד לפני שמדברים על ה״המתח הבין גזעי״. אבל, הכלכלה האמריקאית מצליחה להמציא את עצמה מחדש, הבורסה מגיעה לשיא שנתמך על ידי ביצועי חברות מצויינים, והשיטה הפוליטית יציבה. בחירות יש רק פעם בארבע שנים. אפילו לא חודש מוקדם או מאוחר יותר. הלוואי שגם היה כך אצלנו.
דברים שרואים מניו יורק: שלוש הערות בעוד שבוע רותח של העולם החדש. הטור השבועי של עמיר רפפורט
FILE PHOTO: U.S. Secretary of State Mike Pompeo takes part in a meeting with Abu Dhabi Crown Prince Mohammed bin Zayed al-Nahyan in Abu Dhabi, United Arab Emirates September 19, 2019. Mandel Ngan/Pool via REUTERS/File Photo
דברים שרואים מניו יורק בקיץ שלא יישכח, אוגסט 2020: ההסכם עם איחוד האמירויות זכה בתקשורת האמריקאית לפרופיל גבוה, ובצדק: זהו מהלך היסטורי שמשנה את פני המזרח התיכון. מכאן, הפרספקטיבה טובה יותר, שכן בתקשורת הישראלית אפילו משק כנפי ההיסטוריה הוחרש על ידי ההקקופוניה של הכנסת, שעומדת להתאבד בפעם הרביעית בשנה וחצי (ובמרכז השיח על ההסכם, אחרי ההתרגשות הראשונית, עומדת השאלה האם נתניהו הסתיר ממערכת הביטחון מידע על עסקאות נשק בין ארה״ב לאמירויות?).
פירות הההסכם
מאמריקה, ניתן לבחון בצורה קרה יותר את האמירות, שנשמעות בישראל לגבי ההסכם. להלן, התייחסות לשתי טענות מרכזיות: ״מדובר בהסכם לא חשוב במיוחד, שכן ישראל ואיחוד האמירויות מעולם לא היו במצב מלחמה, וממילא יש בינהן קשרים מסחריים וביטחוניים מזה שנים״- ממש לא נכון. אמת, אין מקום לקרוא להסכם עם האמירויות ״שלום״, כי לא היה מצב לוחמה, אבל גם לא ניתן לגמד אותו לרמה של פתיחת יעד חדש ואקזוטי לתייר הישראלי. נהפוך הוא, מדובר בהסכם מהמם, המשנה את המציאות במזרח התיכון באופן דרמטי.
את פירות הההסכם נכון לבחון דרך שני היבטים מרכזיים. האחד, והראשון בחשיבותו, הוא איראן. האויב הגדול המשותף הוא שמאחד בין ישראל למדינות המפרץ כבר מזה שנים, והאירנים רק חיזקו את הברית במתקפה של טילים ומל״טים על מתקני הנפט של ערב הסעודית בשנה שעברה, אבל פומביות ההסכם כעת אינה סמלית בלבד. היא דוחקת את איראן לפינה, וממחישה שישראל אינה לבד באיזור מול האיום הגדול, אלא להפך
בתמונה הרחבה, לאחר שבמשך שנים רבות ״ציר הרשע האיזורי״ - זה שבין איראן, סוריה וחיזבאללה ( עם זרועות לתימן ולעיראק) - היה במגמת התחזקות, הרי שהתמונה מזה כשנה-שנתיים היא לגמרי הפוכה (חיסול קאסם סולימני בשנה שעברה בהחלטה אינטואיטיבית של דונלנד טראמפ, אותות הסנקציות הכלכליות על איראן ומצוקת חיזבאללה הפנים לבנונית אחרי אסון ביירות - ממחישים את שיא המשבר של ה״ציר״, שיכול להיות רק זמני. האיראנים כבר מתחילים להגיב בפרובוקצית כמו ההשתלטות על ספינה מאיחוד האמירויות ביום חמישי).
בכל מקרה, כעת, העובדה שלישראל יש ברית עם מדינות שנמצאות בטווח רקטה מאיראן, היא הרבה יותר ממשקל נגד לנוכחות המקרטעת של איראן בגבולותינו, אלה שמול רצועת עזה ולבנון. היבט משמעותי נוסף של ההסכם הוא לגיטמציה להסכמים נוספים שעוד יבואו, ושינוי תודעתי במדינות רבות בעולם , בעיקר באסיה, שעדיין תקועות תפיסתית במחשבה מימי החרם הערבי הגדול, לפיה המזרח התיכון מחולק בין מעט יהודים ואינספור ערבים. לא עוד. הפרדיגמה הזאת נשברה, ויהיו לכך הרבה פירות כלכליים.
״ככלל, ההסכם עם האמירויות הוא דרמטי ומשנה מציאות איזורית שלמה אפילו יותר מאשר השלום עם ירדן ואולי אפילו עם מצרים״, אמר לי השבוע גורם במועצת הביטחון של האו״ם, שאיתו שוחחתי, ונדמה לי שהוא צודק. הזווית שלו אינה מופרכת.
מכירת נשק אמריקאי
כעת, התייחסות לאמירה מרכזית שניה - ״העובדה שההסכם כולל מכירת נשק אמריקאי מתקדם לאיחוד האמירויות היא נוראה לישראל״ - גם כן, לא נכון. מה שנורא באמת זה חוסר התיאום בין משרד ראש הממשלה והמטה לביטחון לאומי למשרד הביטחון, אבל למה כבר אפשר לצפות מממשלה בעלת מנגנון השמדה עצמית, עם ״ראש״ שדוהר למשפט וכנראה גם לבחירות? חוסר התיאום בעניין האמירויות, הוא רק ביטוי אחד מיני רבים לסחרור הפוליטי ולא העניין עצמו.
לגופו של עניין, גם את עסקאות הנשק בין ארה״ב לאמירויות מוטב לראות בראש ובראשונה בהקשר של איראן: כמה רע כבר יכול להיות מצב חדש שבו מטוסי אף 35 ומל״טים חמקניים יחנו על הזנב של איראן וימתינו שם ליום פקודה. כל זאת, בלי שנשלם שקל (או דולר) על הצרה האיראנית הגדולה. להפך, הכספים יזרמו לתעשיית הנשק האמריקאית, שמצידה תמשיך לספק לישראל נשק מתקדם, למעשה, בחינם (שיא האבסורד הוא שישראל מתמקחת על כל מטוס שהיא רוכשת בכספי הסיוע של משלם המסים האמריקאי, ועוד דורשת שהתעשיות האמריקאיות יבצעו רכש גומלין בישראל, בתמורה למתנה שהיא מקבלת מאמריקה).
ומה לגבי החשש הנורא, לכאורה, של איבוד העליונות האווירית במזרח התיכון ושלל דאגות עמוקות שהושמעו בימים האחרונים? אפשר להסיר דאגה מלב. פלטפורמות האוויר המתקדמות ביותר של המאה ה-21, גם אם יגיעו למפרץ הפרסי, הן לא יותר מאשר אוסף של לוחות עשויים מחומרים מרוכבים, ובינהם מחברים חשמליים וחיווט אלקטרוני. ללא מערכת המחשב והניווט שמותקנות עליהן. לכן, אפשר להבטיח בקלות באמצעות תוכנה, שהמערכות האלה לעולם לא יופנו כלפי ישראל. רק לאיראן. אז אפשר להירגע. ישראל לא תותקף מדובאי בנשק חדש.
המירוץ לראשות השב"כ
ר׳, ר׳ או מ׳? בינתיים, עוקבים אחרי הדרמה הפוליטית (האם הכנסת לא תאשר תקציב ותתפזר בשבוע הבא?) בעניין מיוחד בשירות הביטחון הכללי, השב״כ. הסיבה לכך היא שבמהלך החודשים הקרובים אמורה להתקבל החלטה מי יהיה ראש השב״כ הבא, במקום נדב ארגמן, שיסיים את הקדנציה במאי 2021. מי ייבחר? הרבה תלוי בשאלה מי יהיה ראש הממשלה בתחילת השנה הבאה, ומה תהיה הסיטואציה הפליטית בין הליכוד לכחול לבן.
שלושת המועמדים, נכון לעכשיו, הם ר׳ ר׳ ו-מ. ר׳ הראשון היה סגן ראש השב״כ עד לפני כשנתיים. הוא זכור במיוחד מראיון שנתן לאילנה דיין אחרי מבצע ״צוק איתן״ ב-2014, שהוביל להשתלחות של דובר צה״ל בזמנו, מוטי אלמוז, כנגד השירות. ר׳ השני הוא הסגן הנוכחי, שהיה בעברו ראש אגף מבצעים וראש מטה הארגון (מסלול דומה למדי לזה של ארגמן). את שמו המלא של מ׳ כבר ניתן לחשוף, שכן מדובר בראש המטה לביטחון לאומי, מאיר בן שבת.
כמו ר׳ הראשון, גם הוא היה בעברו ראש המרחב הדרומי, זה שאחרי על המאבק מול החמאס בעזה. אם נתניהו יהיה ראש הממשלה ב-2021, ויוכל להעביר מינויים על פי שיקול דעתו הבלעדי, סיכוייו של בן שבת לקבל את ראשות השב״כ יהיו גבוהים.
הסייבר בוער
לא רבים יודעים, אבל באחד מתפקידיו בעבר הוביל בן שבת מהלך מקיף, ששינה את פני הסייבר בשב״כ. כמעט עשור מאז אותו מהלך, אפילו הקורונה אינה מצליחה לעצור את ההיבטים המסחריים של שוק הסייבר הרותח. להפך, הריחוק החברתי רק מגדיל את הביקוש למוצרים להגנת הרשת. כספי השקעות אדירים ממשיכים לזרום לתעשיית הסייבר הישראלית
וכך, לפני ימי אחדים פורסם כי חברת פרימטר 81 קיבלה השקעה של 40 מיליון דולר מקרן ההון סיכון הניו יורקרית ”אינסייט״, insight. אותה קרן כבר השקיעה השנה בשלוש חברות ישראליות לפי שווי של למעלה ממיליארד דולר - ארמיס סקיוריטי, סנטינל וואן וסייסנס, והיא בדרך להשקעה חמישית, שתפורסם בקרוב.
ההשקעה הרביעת, פרימטר 81, נוסדה ב-2018 על ידי עמית ברקת ושגיא גידלי, והיא צומחת במהירות. החברה עוסקת בתחום של ניהול גישה מאובטחת ליישומים מרחוק. בזווית אישית, הייתי גאה לשמוע מאנשי ״אינסייט״ בניו יורק, שהדרך להשקעה הטרייה התחילה במפגש עם אנשי פרימטר 81 בכנס סייברטק בתל אביב. למי שאינו יודע, הכנס, שנולד בתל אביב והתפשט לכל העולם, נוסד על ידינו, אנשי ישראל דיפנס. אנחנו גאים בתרומה הצנועה שלנו להתפתחות תעשיית הסייבר הישראלית.
ניו יורק האחרת
ניו יורק בשיא תקופת הקורונה היא עיר חצי ריקה, שקמה מתוך אסונה הכבד, תוך הקפדה בלתי מתפשרת על כללי ריחוק חברתי ועם אלפי מסעדות, שעברו מחללים סגורים אל לב הכבישים. החברה האמריקאית מפולגת בצורה נוראית. כל העמיתים האמריקאים שפגשתי, מגדירים את עצמם, כיום, על פי התיעוב שהם חשים כלפי הנשיא טראפ או, לחליפין, לפי השנאה כלפי המפלגה הדמוקרטית.
הקטטות בין מי שמכונים על ידי הצד שמנגד בישראל ״ביביסטים״ או ״סמולנים״ הם כאין וכאפס לעומת הקיטוב בחברה האמריקאית. זה עוד לפני שמדברים על ה״המתח הבין גזעי״. אבל, הכלכלה האמריקאית מצליחה להמציא את עצמה מחדש, הבורסה מגיעה לשיא שנתמך על ידי ביצועי חברות מצויינים, והשיטה הפוליטית יציבה. בחירות יש רק פעם בארבע שנים. אפילו לא חודש מוקדם או מאוחר יותר. הלוואי שגם היה כך אצלנו.
