תעשיות ביטחוניות מתנהלות ללא חקיקה בתחום הנפיצים
חברות ביטחוניות קיבלו פטור מהצורך לעמוד בדרישות חוק חומרי הנפץ ותקנות חומרי הנפץ. דעה של דני קרוננברג, מהנדס יועץ בתחום החומרים המסוכנים
דני קרוננברג
| 30/07/2020
bigstock
לאחרונה פרסמתי מאמר שכותרתו "סכנה לציבור: העדר אסדרת בטיחות בטיפול בזיקוקים" ומאמר שכותרתו "טיפול בחומרי נפץ - פצצה מתקתקת", ובהם התייחסתי לצורך בהכנת תקנות זיקוקין ועדכון תקנות חומרי נפץ. יש לציין כי השבוע, ב26.7.20, פורסם כי עובד נהרג במחצבה באזור בית שמש, ככל הנראה בזמן פיצוץ מבוקר באתר העבודה.
בעקבות מאמרים אלו, מבלי שכיוונתי לכך, הפכתי למוקד של פניות של אנשים אכפתיים, שבגלל רגישות הנושא, פנו אלי ישירות (ולא בפומבי) על מנת להגיב על המאמרים ועל מנת להעביר אלי מידע נוסף. בין אנשים אלו בלטה קבוצה של עובדים בתעשיות הביטחוניות.
לאחר שבחנתי בכובד ראש את טענותיהם, ומידע נוסף שגיליתי לאחר מכן במקורות אחרים, הגעתי למסקנה כי הבעיה אף חמורה בהרבה ממה שתיארתי באחד מהמאמרים שכתבתי. תקנות חומרי הנפץ המיושנות כלל אינן מתאימות לצרכי התעשייה הביטחונית המתקדמת שיש בישראל, ומותאמות יותר ל"ממונים על פיצוצים" המבצעים פיצוצים במהלך חציבת סלעים, ביצוע ניסויים וכדומה.
התברר לי כי בעבר, שרי הביטחון פטרו לחלוטין חברות ביטחוניות מצורך לעמוד בדרישות חוק חומרי הנפץ ותקנות חומרי הנפץ, ואולם לא הותקנו תקנות אחרות המתאימות לצרכי התעשיות הביטחוניות בישראל.
על מנת לפתור את הבעיה של החרגת חברות ביטחונית מהוראות החוק, הכנסת אישרה, פעם אחר פעם, תיקון לחוק כהוראת שעה, שפטר (למשך חצי שנה בכל פעם) את החברות מהצורך לעמוד בדרישות חוק חומרי הנפץ. במקום זאת, נדרשו החברות לעמוד בדרישות נוהל מסוים של משרד הביטחון, שככל הנראה אפילו לא קיבל מעמד של הוראת משרד הביטחון (המ"ב) ולא הוכח כעומד בדרישות כל הרגולטורים מתוקף סמכויותיהם בחקיקה רלבנטית אחרת.
במדינת חוק, אנשים וארגונים אמורים לפעול, בראש ובראשונה, לפי החוק ובהתאם לתקנות ולא על פי נהלים פנימיים והסדרים זמניים (שמתחדשים מפעם לפעם). לאור זאת, ובהסתמך על הפניות הרבות שקיבלתי, אני ממליץ לתקן את חוק חומרי הנפץ, ולקבוע שלושה קבצי תקנות שיסתמכו עליו - תקנות הזיקוקין והפירוטכניקה. תקנות עבודות פיצוץ. תקנות סיווג, ייצור ואחסון נפיצים. "תקנות הזיקוקין והפירוטכניקה" יסדירו את השימוש בהם לצרכי מופעי בידור, אמנות (כגון תאטרון ופעלולים בסרטים), הרחקת ציפורים וכדומה.
"תקנות עבודות פיצוץ" יסדירו בעיקר את השימוש בנפיצים במגזר החציבה, במגזר הבניין, בהריסת מבנים, בניסויים וכדומה. "תקנות סיווג, ייצור ואחסון נפיצים" יסדירו בעיקר את התעשייה הביטחונית. תקנות אלו עשויות להתבסס על הנהלים של משרד הביטחון (המבוססים על תקנות אמריקאיות), או על המערכת הבינלאומית המתקדמת IATG שקבעה וועדת המומחים של האו"ם והנמצאת בשימוש ב- 86 מדינות ובקרב גופים רבים נוספים.
השלמת הפערים הקיימים בתקנות הנגזרות מחוק חומרי הנפץ, תגרום לקפיצת מדרגה בשיפור הבטיחות בתחום הנפיצים – תחום שכבר התרחשו בו תאונות רבות, שגרמו לפצועים, הרוגים ונזקי עתק לרכוש. כמו כן, הדבר יגרום ל"יישור קו" ויצירת בסיס מקצועי אחיד לגבי הדרישות שהרגולטורים השונים מציבים בפני המפעלים הביטחוניים (כיום אין מדיניות אחידה בתחום, וכל רגולטור מגדיר לעצמו את תחומי הסמכות והאחריות שלו, על פי שיקול דעתו, מתוך ראייה צרה).
באופן היסטורי, משרד העבודה אחראי על חוק חומרי הנפץ. מאחר ומשרד העבודה הזניח את הסדרת תקנות חומרי הנפץ כך שיתאימו גם עבור התעשיות הביטחוניות, משרד הביטחון ביצע הסדרים ו"מעקפים" (במסגרת סמכותו) על מנת שהתעשיות הביטחוניות יוכלו להמשיך לתפקד גם בהעדר תקנות ישימות. המשרד להגנת הסביבה אחראי רק על מניעת פגיעה מחוץ למפעל ומניעת זיהומים ולכן לא הוביל את תהליכי החקיקה הנדרשים. הרשות לרישוי מפעלים ביטחוניים שבמשרד הפנים פעלה לרישוי בהתאם להסדרים שהושגו בין רגולטורים אחרים, וכדומה.
ראוי כי שר העבודה והרווחה החדש – ח"כ איציק שמולי, או שרת הגנת הסביבה החדשה – ח"כ גילה גמליאל, ינחו את עובדי משרדם להתקין את "תקנות הזיקוקין והפירוטכניקה", ולעדכן את "תקנות עבודות פיצוץ", ויחתמו עליהן בהקדם. קביעת "תקנות סיווג, ייצור ואחסון נפיצים" הינה חיונית, ויש לחדש את פעילותה של ועדת הנפיצים הבין-משרדית שפעלה בעבר, במסגרת ועדת מנחה לאומי לחומרים מסוכנים שבהובלת המשרד להגנת הסביבה.
ועדה זו תקבע על מי ממשרדי הממשלה מוטלת האחריות לתקן את חוק חומרי הנפץ, להכין את "תקנות סיווג, ייצור ואחסון נפיצים" ולעדכן בעתיד את החקיקה בנושא באם הדבר יידרש.
גילוי נאות: המחבר הוא מהנדס יועץ בתחום החומרים המסוכנים, חבר האיגוד הישראלי להנדסת בטיחות, מחבר ומתרגם ספרים ובהם "מדריך תגובות חירום בתקריות חומרים מסוכנים".
חברות ביטחוניות קיבלו פטור מהצורך לעמוד בדרישות חוק חומרי הנפץ ותקנות חומרי הנפץ. דעה של דני קרוננברג, מהנדס יועץ בתחום החומרים המסוכנים
bigstock
לאחרונה פרסמתי מאמר שכותרתו "סכנה לציבור: העדר אסדרת בטיחות בטיפול בזיקוקים" ומאמר שכותרתו "טיפול בחומרי נפץ - פצצה מתקתקת", ובהם התייחסתי לצורך בהכנת תקנות זיקוקין ועדכון תקנות חומרי נפץ. יש לציין כי השבוע, ב26.7.20, פורסם כי עובד נהרג במחצבה באזור בית שמש, ככל הנראה בזמן פיצוץ מבוקר באתר העבודה.
בעקבות מאמרים אלו, מבלי שכיוונתי לכך, הפכתי למוקד של פניות של אנשים אכפתיים, שבגלל רגישות הנושא, פנו אלי ישירות (ולא בפומבי) על מנת להגיב על המאמרים ועל מנת להעביר אלי מידע נוסף. בין אנשים אלו בלטה קבוצה של עובדים בתעשיות הביטחוניות.
לאחר שבחנתי בכובד ראש את טענותיהם, ומידע נוסף שגיליתי לאחר מכן במקורות אחרים, הגעתי למסקנה כי הבעיה אף חמורה בהרבה ממה שתיארתי באחד מהמאמרים שכתבתי. תקנות חומרי הנפץ המיושנות כלל אינן מתאימות לצרכי התעשייה הביטחונית המתקדמת שיש בישראל, ומותאמות יותר ל"ממונים על פיצוצים" המבצעים פיצוצים במהלך חציבת סלעים, ביצוע ניסויים וכדומה.
התברר לי כי בעבר, שרי הביטחון פטרו לחלוטין חברות ביטחוניות מצורך לעמוד בדרישות חוק חומרי הנפץ ותקנות חומרי הנפץ, ואולם לא הותקנו תקנות אחרות המתאימות לצרכי התעשיות הביטחוניות בישראל.
על מנת לפתור את הבעיה של החרגת חברות ביטחונית מהוראות החוק, הכנסת אישרה, פעם אחר פעם, תיקון לחוק כהוראת שעה, שפטר (למשך חצי שנה בכל פעם) את החברות מהצורך לעמוד בדרישות חוק חומרי הנפץ. במקום זאת, נדרשו החברות לעמוד בדרישות נוהל מסוים של משרד הביטחון, שככל הנראה אפילו לא קיבל מעמד של הוראת משרד הביטחון (המ"ב) ולא הוכח כעומד בדרישות כל הרגולטורים מתוקף סמכויותיהם בחקיקה רלבנטית אחרת.
במדינת חוק, אנשים וארגונים אמורים לפעול, בראש ובראשונה, לפי החוק ובהתאם לתקנות ולא על פי נהלים פנימיים והסדרים זמניים (שמתחדשים מפעם לפעם). לאור זאת, ובהסתמך על הפניות הרבות שקיבלתי, אני ממליץ לתקן את חוק חומרי הנפץ, ולקבוע שלושה קבצי תקנות שיסתמכו עליו - תקנות הזיקוקין והפירוטכניקה. תקנות עבודות פיצוץ. תקנות סיווג, ייצור ואחסון נפיצים. "תקנות הזיקוקין והפירוטכניקה" יסדירו את השימוש בהם לצרכי מופעי בידור, אמנות (כגון תאטרון ופעלולים בסרטים), הרחקת ציפורים וכדומה.
"תקנות עבודות פיצוץ" יסדירו בעיקר את השימוש בנפיצים במגזר החציבה, במגזר הבניין, בהריסת מבנים, בניסויים וכדומה. "תקנות סיווג, ייצור ואחסון נפיצים" יסדירו בעיקר את התעשייה הביטחונית. תקנות אלו עשויות להתבסס על הנהלים של משרד הביטחון (המבוססים על תקנות אמריקאיות), או על המערכת הבינלאומית המתקדמת IATG שקבעה וועדת המומחים של האו"ם והנמצאת בשימוש ב- 86 מדינות ובקרב גופים רבים נוספים.
השלמת הפערים הקיימים בתקנות הנגזרות מחוק חומרי הנפץ, תגרום לקפיצת מדרגה בשיפור הבטיחות בתחום הנפיצים – תחום שכבר התרחשו בו תאונות רבות, שגרמו לפצועים, הרוגים ונזקי עתק לרכוש. כמו כן, הדבר יגרום ל"יישור קו" ויצירת בסיס מקצועי אחיד לגבי הדרישות שהרגולטורים השונים מציבים בפני המפעלים הביטחוניים (כיום אין מדיניות אחידה בתחום, וכל רגולטור מגדיר לעצמו את תחומי הסמכות והאחריות שלו, על פי שיקול דעתו, מתוך ראייה צרה).
באופן היסטורי, משרד העבודה אחראי על חוק חומרי הנפץ. מאחר ומשרד העבודה הזניח את הסדרת תקנות חומרי הנפץ כך שיתאימו גם עבור התעשיות הביטחוניות, משרד הביטחון ביצע הסדרים ו"מעקפים" (במסגרת סמכותו) על מנת שהתעשיות הביטחוניות יוכלו להמשיך לתפקד גם בהעדר תקנות ישימות. המשרד להגנת הסביבה אחראי רק על מניעת פגיעה מחוץ למפעל ומניעת זיהומים ולכן לא הוביל את תהליכי החקיקה הנדרשים. הרשות לרישוי מפעלים ביטחוניים שבמשרד הפנים פעלה לרישוי בהתאם להסדרים שהושגו בין רגולטורים אחרים, וכדומה.
ראוי כי שר העבודה והרווחה החדש – ח"כ איציק שמולי, או שרת הגנת הסביבה החדשה – ח"כ גילה גמליאל, ינחו את עובדי משרדם להתקין את "תקנות הזיקוקין והפירוטכניקה", ולעדכן את "תקנות עבודות פיצוץ", ויחתמו עליהן בהקדם. קביעת "תקנות סיווג, ייצור ואחסון נפיצים" הינה חיונית, ויש לחדש את פעילותה של ועדת הנפיצים הבין-משרדית שפעלה בעבר, במסגרת ועדת מנחה לאומי לחומרים מסוכנים שבהובלת המשרד להגנת הסביבה.
ועדה זו תקבע על מי ממשרדי הממשלה מוטלת האחריות לתקן את חוק חומרי הנפץ, להכין את "תקנות סיווג, ייצור ואחסון נפיצים" ולעדכן בעתיד את החקיקה בנושא באם הדבר יידרש.
גילוי נאות: המחבר הוא מהנדס יועץ בתחום החומרים המסוכנים, חבר האיגוד הישראלי להנדסת בטיחות, מחבר ומתרגם ספרים ובהם "מדריך תגובות חירום בתקריות חומרים מסוכנים".
