סקירת עומק: שוק הרכב הממוגן הישראלי לצרכי בט"ש של צה"ל 

בעקבות פרסומים בתקשורת אודות רכב הדוד המשמש את צה"ל ולקראת פרסום מכרז רכש לרכבי בט"ש ממוגנים, יצאנו לסקור את החלופות הישראליות העומדות בפני מנה"ר. מיוחד 

סקירת עומק: שוק הרכב הממוגן הישראלי לצרכי בט"ש של צה"ל 

מימין: רכב הדוד מבוסס טויוטה. משמאל: רכב הHYRAX של פלסן מבוסס מרצדס. (תמונות באדיבות החברות)

בימים האחרונים התפרסמו בתקשורת הישראלית בעיות, לכאורה, בכלי הרכב הממוגנים של צה"ל לצרכי בט"ש. הטענות התבססו על דו"ח שהופק בזרוע היבשה בהקשר כלי הרכב מבוססי שלדת טויוטה המיוצרים עבור צה"ל במפעל האמריקני של חברת שלדות הישראלית. בבדיקה, מסתבר כי מדובר בדו"ח ישן מלפני כשנה וחצי, שנכתב במהלך הניסויים של הרכב, טרם אישורו המבצעי. מאמר זה נועד לספק לקורא תמונת מצב מאוזנת ומדויקת ככל הניתן סביב הרכבים הממוגנים בהם צה"ל משתמש לטובת משימות בט"ש. 

נתחיל בתמונת מצב. בפני משרד הביטחון עומדות מספר אפשרויות רכש רכבים ממוגנים. רכב של חברת שלדות, רכב של פלסן, או רכבים אמריקנים. מאז שנת 2003 לערך, צה"ל עובד עם רכבי דוד המיוצרים על ידי חברת שלדות הישראלית במודל ספק יחיד. החברה מחזיקה מפעל בארה"ב תחת חברה בשם MDT. המטרה היא לעשות את כל ההתאמות לצה"ל בארה"ב וכך להשתמש בכספי סיוע. הרכש נעשה דרך משלחת הרכש של משרד הביטחון בארה"ב.

סקופ קטן: אותו מפעל של שלדות הישראלית בארה"ב, מייצר רכבי בט"ש ממוגנים גם עבור משרד החוץ האמריקאי לפעילויות שונות של האמריקנים באפריקה. נחזור לישראל. עד שנת 2016 לערך, רכב הדוד התבסס על שלדה של ג'יפ הדיפנדר תוצרת חברת לנדרובר. בשנת 2008 חברת טאטא ההודית רכשה את לנדרובר והחליטה להפסיק לשווק את הדיפנדר. לקח כמה שנים וכאמור הייצור הופסק. בצה"ל החליטו ללכת כחלופה על שלדת הטויוטה היילקס. חלופה נוספת הייתה הטויוטה לנדקרוזר 79 כמו שמשרד החוץ האמריקני הזמין מהחברה. אולם, הוחלט כי שלדת הרכב המתאימה לצה"ל היא של ההיילקס. 

 מהצד של פלסן, מציעים לצה"ל רכב מבוסס על שלדת מרצדס מסוג G-wagon. פלסן טרם מכרה רכבים כאלו לצה"ל והיא מציעה אותם לצה"ל בשנתיים האחרונות. מדובר בשיתוף פעולה של פלסן עם יבואן מרצדס בישראל, חברת כלמביל. גם פלסן מייצרת את הרכבים בארה"ב תחת מפעל של החברה בשם פלסן צפון אמריקה. זאת, על מנת להשתמש בכספי סיוע. הרכב של פלסן נכנס לניסויים ביחידת נאסא של צה"ל בשנת 2018 מתוך מחשבה כי משרד הביטחון יצא למכרז בשנת 2019. מכרז עדיין לא יצא, על כך בהמשך. 

אתגר המשקל

אחד האתגרים בהתאמת שלדה לצרכים של צבא הוא משקל הרכב. רכב הדוד המבוסס על טויוטה שוקל כ4.2-4.5 טונות. הרבה מעבר להוראות היצרן. אולם, היות ומדובר בצבא, ולא בלקוח פרטי, לוקחים שלדה, מלבישים עליה מיגון ואמצעים, ומעבירים אותה מבחני בטיחות של הצבא. מחמירים מאד. הבדלי המשקל בין הגרסה המסחרית לצבאית קיימים בכל רכב שמותאם לצבא. יש בעולם מעל 16 יצרנים שונים שעושים זאת, וכולם מתמודדים עם אתגר המשקל. 

את הטויוטה העבירו מבחנים במגרשי הניסוי של חברת מישלין בארה"ב. כולל מבחני בלימה על משטח יבש, רטוב ואפילו כזה המדמה קרח. את כל המבחנים הוא עבר בהצלחה. את המבחנים עשו נהגים ישראלים של יחידת נאסא - יחידת הניסויים של צה"ל. לאחר מכן, הרכב הגיע לישראל למתקנים של נאסא בראשון לציון. גם שם הוא עבר את כל המבחנים טרם הכניסה לצה"ל. 

תהליך דומה בארץ עבר גם המרצדס של פלסן. לאחר בדיקות בנאסא, הרכב עבר ליחידות מבצעיות בפיקודים צפון, מרכז ודרום לצורך ניסויי שטח במתווה מבצעי. הרכב עשה היקף של כ13000 ק"מ בצה"ל. הרכב של פלסן מבוסס על כאמור על שלדה קיימת של מרצדס, שאינה דורשת שינויים בסרנים, קפיצים ומכלולים נוספים. הרכב מסוגל לשאת משקל של עד 4.5 טונות, נושא חמישה חיילים ואם צריך, ניתן להתקין גם עמדת נשק. 

בפלסן בונים מחדש את הרכב כמעט מאפס חוץ מהשלדה. כולל רצפה, קירות, דלתות, תקרה, חלונות ואבזור פנימי. זאת, בשיטה ייחודית המבוססת על צימוד חלקים עם ברגים במקום ריתוך. שיטה זו מאפשרת ייצור יותר קל בפס הייצור.  

דו"ח ישן 

מהכתבה שפורסמה בעיתונות הישראלית, עלה כי בצה"ל יש תלונות כלפי בטיחות רכבי הטויוטה. ובכן, בבדיקה, מסתבר כי מדובר בדו"ח ישן שנכתב בצה"ל עוד בשלבי הניסוי של רכב הדוד מבוסס טויוטה. טרם אישורו כרכב מבצעי. הדו"ח מעולם לא פורסם לציבור. בדו"ח, נטענו מספר טענות בהקשר רכב הטויוטה. ביניהן, כשל בבלימה בירידה תלולה, כשל בבלם יד בשיפוע של 18 אחוזים וכשל ברפידות בלם. 

ובכן, הטויטה היילקס שנבחרה לצה"ל מבוססת על שלדה משנת 2016 ואילך. "אין פלטפורמה מסחרית קשוחה ממנה", אומרים המקורות של ישראל דיפנס. הטויוטה של 2016 שונה באופן מובהק מהשנים הקודמות. זאת, בשל החלטת מנכ"ל טויוטה העולמית להחליף את צוות התכנון של הרכב. 

היות ומדובר ברכב מסחרי, הוא מגיע מראש עם חבילת נוחות ואמצעי בטיחות בתחום הבלימה. למעשה, כל מה שהרכב מספק ללקוח מסחרי, הוא מספק גם לחיילי צה"ל - נוחות, הפחתת רעשים בתא נוסעים, ואמצעי בטיחות שונים. הדיפדנדר כדוגמא נעדר מנגנונים כמו כמו בקרת יציבות, ABS ואחרים שיש בטויוטה. הטויוטה היילקס גם נמכר בעשרות אלפים בישראל כך שאין מחסור בחלפים או מוסכים. הדיפנדר שהיה יקר יותר נמכר בזמנו בישראל במאות. 

היבט נוסף הוא הגיר האוטומטי. חיילים בני 18-21 רגילים לנהוג בגיר אוטומטי. הדיפנדר היה ידני, והטויוטה מגיעה עם גיר אוטומטי. אבל אליה וקוץ בה, בשל הנוחות, הפחתת הרעשים והגיר האוטומטי, נהגים בצה"ל חושבים לעיתים כי מדובר בטויטה מסחרית, ואינם לוקחים מקדם בטיחות בשל המשקל הגדול בשעת הנהיגה. הנוחות מתעתעת לעיתים וגורמת לתאונות או לשחיקה מוגברת של רפידות בלם. על כך בהמשך. 

ככל שמעמיסים יותר משקל, כך האוטו מתנהג אחרת. יש יותר עומס על המנוע, גיר, סרנים, בלמים, תיבת העברה והשלדה. בתחום הרכב הממוגן ישנן שתי קטגוריות - רכב שבונים מראש לצרכי צבא כמו הJLTV האמריקני או רכב כמו טויוטה או מרצדס שמתאימים לצבא. אם בונים מראש לצבא, כמו הJLTV, אין חריגת משקל - אבל המחיר כמעט כפול מהחלופות האחרות. במקומות דלי תקציב, כמו ישראל, לוקחים רכבים מסחריים ומתאימים אותם. אחד הסיכונים שלוקחים בפשרה כזו הוא משקל עודף ביחס להוראות היצרן. גם הדיפנדר חרג במאות ק"ג מהמשקל המוצהר של היצרן. 

איך מתמודדים עם משקל עודף? מטפלים במתלים, מחליפים את הקפיצים והבולמים כך שיתאימו למשקלים גדולים יותר וישמרו על הגובה של הרכב לצורך עבירות. חסרון נוסף של רכב ממוגן, בשונה מרכב מסחרי, טמון בכך שרכב ממוגן תמיד נוסע בשיא המשקל. כאשר בחנו את הדוד מבוסס הטויוטה במהלך הניסויים, העלו אותו עם משקל מלא להר דוב. 

מדובר בכביש צר, תלול מאד ומפותל. רצו לראות איך הרכב מתנהג. בעלייה, הרכב עמד במבחן. בירידה, הנהג הכניס להילוך כוח (D2) שאמור לבלום עם המנוע, אך בלימת המנוע לא הספיקה והיה צורך ללחוץ על דוושת הבלם. הבינו בשלדות שיש בעיה, ובמהלך חודש וחצי לאחר מכן עבדו על פתרון. בחברה הגיעו למסקנה שאם מפעילים ברכב הנעה קדמית (4 על 4) במצב LOW, המנוע מקבל מספיק כוח לבלום בירידה של הר דוב. ההילוכים נחתכים בחצי, והמנוע מקבל פי שניים כוח. בחברה הוסיפו מתג בלוח המכווונים של הדוד והבעיה נפתרה. 

בלם חניה ורפידות

בעיה נוספת שהדו"ח הצביע עליה הייתה קשורה לבלם היד. במסגרת הניסויים של הרכב בנאסא, בלם היד נדרש לעצור את הרכב בשיפוע של לפחות 18 אחוזים. בבדיקה הראשונה הטויוטה עמד בה. אולם, לאחר נסיעה מבצעית של כמה אלפי ק"מ הרכב חזר לנאסא לבדיקה ובלם היד לא הצליח לבלום ב18 אחוזי שיפוע. המהנדסים של שלדות טיכסו עצה, ומצאו פתרון בדמות בלם מבוסס על מנוע חשמלי. כלומר, ידית בלם היד מפעילה שני מנגנונים, אחד מכני ואחד חשמלי. הרכב חזר לשטח, עשה כמה אלפי ק"מ, חזר לנאסא, והצליח לבלום אפילו בשיפוע של 30 אחוזים. 

תלונה נוספת בדו"ח של צה"ל נגעה בהיבט עלות ההחלפה של רפידות הבלם בטויוטה. ברכב מסחרי, נהוג להחליף רפידות בלם כל 10-30 אלפי ק"מ. אולם, בשל תוספת המשקל ברכב הטויוטה, הממוצע של צה"ל היה 4-5 אלף ק"מ. בשלדות ובצה"ל חקרו את התופעה וגילו, כפי שנכתב מעלה, כי הנהגים של צה"ל, לפחות חלקם, לא הבינו את ההבדל בין טויוטה היילקס מסחרית לבין זו הצבאית. כאמור, הבדל של מעל טון משקל, כל הזמן. המסקנה הייתה כי נהיגה לא מקצועית הייתה אחראית לבלאי המואץ של הרפידות.

בצה"ל שמו דגש על הכשרה והדרכה, וממוצע הבלאי של הרפידות עלה מ4-5 אלפי ק"מ ל-8 אלפי ק"מ בכבישי יו"ש ועוטף עזה, שם פועלים מרבית רכבי הטויוטה של צה"ל. בשלדות בוחנים כיום אפשרות להכניס רפידות מחומר חדש שיוכלו להחזיק אפילו 12 אלפי ק"מ. זאת, על מנת להקטין את הוצאות התחזוקה על רכבי הבט"ש. לצורך השוואה, ברכבי ההאמר הצבאיים, המלצת היצרן היא להחליף רפידות כל 4-5 אלפי ק"מ. 

צדק חלוקתי 

ובכן, מסתבר כי הדו"ח שהגיע לתקשורת הישראלית היה ישן, מתקופת הניסויים של רכב הדוד המבוסס טויוטה , וכל הבעיות שצויינו בו תוקנו במהלך הניסויים. בנוסף, שלדות יחד עם זרוע היבשה של צה"ל נמצאים בשטח ואוספים מכל תקלה או תאונה מידע על מנת לתקן מה שניתן. לא משנה איזה רכב שטח ממוגן ישרת את צה"ל, על ציר הזמן, במתווה פעילות בט"ש, כמעט תמיד ימצאו כשלים כלשהם שצריך לתקן. כאמור, הרכבים שהצבא המשתמש בהם מסתובבים עם מעל 4 טונות משקל באופן קבוע, בכל ציר, בכל תוואי שטח. 

עד היום ייצרה שלדות מאות רכבים מבוסס דיפנדר לצה"ל, וקצת יותר ממאה יחידות מבוססות טויוטה. עוד כשמונים כלים נמצאים בשלבי ייצור שונים עבור צה"ל ועתידים להכנס לשירות בעתיד הקרוב. עם זאת, ההסכם מול שלדות, כאמור, הוא בספק יחיד. אין זה אומר שצה"ל מפסיד. על פי מקורות ישראל דיפנס, גם המכירה של הדוד מבוסס טויוטה למשרד החוץ האמריקני נעשתה בספק יחיד. זאת, לאחר בדיקה נוקשה של האמריקנים לראות שספק יחיד לא מביא לבזבוז כספי משלם המיסים. בדיקה דומה נעשתה גם במנה"ר במשרד הביטחון. 

לאור העובדה שרכש הרכבים הממוגנים מתנהל כבר עשור וחצי לערך בספק יחיד, יצרנים שונים לוחצים על משרד הביטחון לפתוח את השוק לתחרות. כאמור, המכרז שהיה אמור לצאת ב2019, לא יצא עד היום - מחצית 2020. על הפרק עומדות שתי חלופות ישראליות - שלדת הטויוטה ושלדת המרצדס. שתיהן עברו את הבדיקות של נאסא בצה"ל.  

על השאלה מדוע המשרד מתעכב עם המכרז אין תשובה ברורה. הערכות בשוק גורסות כי סיבה אחת יכולה להיות תנאי הסף של המכרז. אם תנאי הסף שידרוש המשרד ישאירו רק מתחרה אחד, יתלוננו בשוק שמדובר במכרז תפור. גרסה אחרת גורסת כי אם המשרד יפתח את השוק במכרז, אזי, הוא לא יוכל לדרוש ספקים ישראלים בכספי סיוע. כלומר, במכרז כזה, יוכל להתמודד כל יצרן רכב ממוגן שיענה לדרישות צה"ל וידע לייצר את הרכב בארה"ב. 

מכאן, שאם המשרד ירצה להעדיף יצרנים ישראלים תחת משוואת "צדק חלוקתי", הוא יצטרך לעשות זאת בשקלים, אבל למשרד אין כסף לרכוש רכבי בט"ש בשקלים. לכן, פרסום מכרז יכול, תיאורטית, להותיר את שתי החברות הישראליות, פלסן ושלדות, מחוץ למשחק. זאת, במידה ובמכרז תזכה חברה זרה. בכל מקרה שהוא, כאשר המשרד יצא למכרז, יקחו כשש שנים לפחות עד שצה"ל יזכה לראות רכב ממוגן חדש. עד אז, צה"ל ימשיך לקנות רכבי דוד מבוססי טויוטה. 

תגובת משרד הביטחון

"כלי הרכב הממוגנים (מבוססי לנדרובר דיפנדר) נרכשו במשך שנים בכספי סיוע מצבא ארה"ב, במסגרת עסקה צבאית ובאמצעות קו ייצור ייעודי שהוקם לשם כך בארה"ב. "בעקבות הפסקת ייצור הדיפנדר ועל מנת לשמור על רצף אספקה לצה"ל, הוחלף הרכב בטויוטה היילקס, שעמדה בדרישות והמבחנים המחמירים של צה"ל. 

"בכוונת משרד הביטחון לצאת למכרז, כאשר תתקבל הדרישה המבצעית והמפרט הטכני מצה"ל. עד להשלמת ההליך יימשך ייצור מוגבל של הכלי הקיים כדי לתמוך בצרכים המבצעיים של צה"ל."

תגובת דובר צה"ל (כפי שפורסמה בכלי תקשורת ישראלים)

"כבכל תהליך פיתוח יושמו שיפורי אמינות בהם גם רפידות הבלם, על פי התקן לרכב ממוגן. כמו כן שודרגה מערכת בלם היד, והרכב עומד בדרישות הבטיחות".