זווית חדשה: מלחמת לבנון השניה נועדה להגן על מיזם הגרעין האיראני

פסח מלובני וד"ר רפאל אופק סוקרים ספרות גלויה ומציגים תזה הגורסת כי חטיפת החיילים ב2006 והמלחמה בעקבותיה הן יוזמה איראנית. המטרה: הסרת לחץ מפרויקט הגרעין האיראני
 

חיילי מילואים במהלך מלחמת לבנון השניה (צילום: דובר צה"ל)

מלחמת לבנון השנייה פרצה בעקבות חטיפתם של שני חיילי צה"ל, אהוד גולדווסר ואלדד רגב, על גבול לבנון על ידי אנשי ארגון חזבאללה ב-12 ביולי 2006. עוד קודם לכן, ב-7 באוקטובר 2000, מספר חודשים לאחר יציאת צה"ל מלבנון, ביצע חזבאללה את חטיפתם של שלושה חיילים בהר דב, בני אברהם, עדי אביטן ועומר סואעד, והחזיר את גופותיהם בעסקת חילופים ב-29 בינואר 2004. לאחר מכן בוצעו מספר נסיונות נוספים לחטוף חיילים.  

בפרסומים זרים שונים, שהתפרסמו בנושא לאחר המלחמה, עלתה האפשרות, שחטיפת החיילים ניזומה על ידי חזבאללה כדי להסיט את הלחץ הבינלאומי, שהופעל על איראן באותם ימים בשל מיזם הגרעין בו עסקה, וכי הארגון פעל בעצם בהקשר זה על פי הנחיות מאיראן. להלן הדברים שעלו במהלך בדיקה שעשינו בנושא במקורות שעסקו בארוע זה. 

מיזם הגרעין האיראני

מיזם הגרעין האיראני נקלע לקשיים שונים בתחילת העשור הראשון של המאה ה-21, בעיקר בשנים 2003-2002 שהיו בעייתיות מאד מבחינת איראן. בתקופה זו נחשפו הפרותיה של איראן למחויבותה לאמנת אי הפצת נשק גרעיני ( NPT –Non Proliferation Treaty), שהצביעו בעליל על כך שהיא מקדמת תכנית לייצור נשק גרעיני, שבמרכזה עמדו מיזמי הקמת תשתית להעשרת אורניום ובניית כור מים כבדים להפקת פלוטוניום. 

במרץ 2003, השתלטה קואליציה בהנהגת ארצות הברית על עיראק, והביאה לנפילת משטר הבעת' ששלט בה בראשות צדאם חוסיין. הדבר הציב פעם שנייה כוחות אמריקאים ובעלי בריתם על גבול איראן. קודם לכן השתלטה ארצות הברית על אפגניסטאן, בעקבות ארועי ה-11 בספטמבר 2001, דבר שהביא להצבת כוחות אמריקאים על גבול איראן, זו לראשונה.

נוכח עוינות ארצות הברית כלפיו ובשל חשיפת הפעילות הלובית בפיתוח נשק בלתי קונבנציונלי, חשש מועמר קדאפי שליט לוב כי גורלו יהיה כשל צדאם חוסיין. לכן בדצמבר 2003 הוא הודיע על פירוק המיזמים לנשק השמדה המונית של ארצו ובחשיפתם בפני ארה"ב, בריטניה וסוכנויות האו"ם. 

על רקע זה התנהלו במחצית השנייה של 2003 שיחות בין נציגי צרפת, בריטניה וגרמניה (EU3) לבין נציגי איראן ובשיתוף הסוכנות הבינ"ל לאנרגיה אטומית (סבא"א), במטרה ללחוץ על איראן ולמנוע ממנה לקדם את תכנית הנשק הגרעיני שלה. גם ארצות הברית הייתה בתמונה, אם כי מאחורי הקלעים. 

נראה כי המדינות האירופאיות נזהרו מלצרפה ישירות למגעים עם איראן, מתוך חשש שהיא תנקוט בעמדה קשוחה מדי כלפי טהראן. אכן בפסגת ה-G-8 שהתקיימה ביוני 2003 באוויאן (Evian) שבצרפת, ארצות הברית ובעלות בריתה הביעו דאגתן מתכנית הנשק הגרעיני הסודית של איראן. ארצות הברית קבעה כי "לא נתעלם מהשלכות התוכנית הגרעינית המתקדמת של איראן על הפצת נשק גרעיני" וכי "אנו מציעים את התמיכה החזקה ביותר שלנו לבחינה מקיפה של סבא"א על תכנית הגרעין של מדינה זו." 

המשטר בטהראן היה באותה עת חרד למדי מפני אפשרות של פעולה צבאית אמריקנית גם נגד איראן, בעקבות שני המבצעים האמריקאים באפגניסטאן (2001) ובעיראק (2003). לכן איראן הודיעה בסוף 2003, בתיאום עם סבא"א, על החלטתה להשעות "באופן התנדבותי" פעילויות שונות בתחום העשרת אורניום, בהם עסקה. בהמשך, ב-15 בנובמבר 2004 היא הצהירה על נכונותה להשעות לחלוטין את תכנית העשרת האורניום. זאת בתמורה להבטחה כי הנושא לא יועבר למועצת הביטחון של האו"ם לקבלת החלטה להטלת עיצומים עליה, כמו גם במטרה לשפר את קשריה עם המערב. ברם יש לציין כי קודם לכן, בסוף 2003, איראן הבהירה כי השעיית התוכנית שלה תהיה קצרת מועד, ונועדה רק במטרה לבנות אמון בין טהראן לקהילה הבינלאומית.

חרף זאת, על פי דוחות סבא"א מסוף שנת 2004 ומ-2005, איראן לא שיתפה פעולה עם סבא"א באופן מלא, וחרף מחויבותה לאמנת ה-NPT נמנעה מלדווח על פעילויות שונות בתחום הגרעין בתחומי העשרת אורניום והפרדת פלוטוניום שביצעה. כמו כן, לא הצהירה על כמה אתרים שהיו מעורבים במחקר ופיתוח בתחומי הגרעין. אולם איראן, שהייתה סבורה עד כה כי הגיעה להסדר זמני הולם מבחינתה עם המערב ועם סבא"א, הגיבה בחריפות על ביקורתה של סבא"א כלפיה. 

ב-6 בינואר 2006 הודיעה לסבא"א על החלטתה לחדש את כל הפעילויות הקשורות להעשרת אורניום, אותן "התנדבה" להשעות בסוף 2003, והחלה בכך כבר בפברואר 2006. נוכח מצב זה חששו מנהיגי מדינות מערב אירופה מפני אפשרות שארה"ב תתקוף ותשמיד את אתרי הגרעין האיראני. 

תחושתם זו נבעה מהסיבות הבאות. נאום "מצב האומה" של הנשיא בוש ב-29 בינואר 2002, בו הכריז כי "ארה"ב של אמריקה לא תאפשר למשטרים המסוכנים ביותר בעולם לאיים עלינו עם הנשק ההרסני ביותר בעולם", תוך ציינו את איראן כאחת ממדינות "ציר הרשע". בהתחשב בתקדים המלחמות באפגניסטאן ובעיראק.

בסוף 2004 הגיע לידי המודיעין האמריקני מחשב נייד איראני גנוב, אשר הכיל למעלה מאלף עמודים של הדמיות מחשב ודיווחים על ניסויים שבוצעו על ידי מדעני גרעין איראנים, והיוו עדות לכך שאיראן מנסה לפתח ראש נפץ גרעיני, שיתאים לראש הטיל הבליסטי "שהאב -3" שברשותה. המידע שבמחשב הנייד הועבר בהקדם על ידי האמריקנים לשירותי המודיעין של בריטניה, גרמניה וצרפת, על מנת שיבחנו את תוכנו, ובנובמבר 2005 הועבר גם לסבא"א. זאת, על מנת להגביר את הלחץ על איראן.

התבטאויותיהם של בכירים בממשל האמריקני, שהזהירו ב-2006 בדבר סכנת האיום האיראני. כמו כן על רקע הבחירות הקרבות לנשיאות ב-2008, הביעו מנהיגי המפלגה הדמוקרטית, כולל הילארי קלינטון, ביקורת כלפי הנשיא בוש על כך שמשטרו טרם נקט בצעדים משמעותיים כלשהם נגד איראן. על פי אחד הדיווחים, וושינגטון הרחיבה בתחילת 2006 את פעילותה החשאית בתוך איראן, ואף קידמה תכנון מתקפה אווירית אפשרית, שייתכן והייתה עשויה לכלול שימוש בנשק גרעיני טקטי נגד מתקני הגרעין של איראן.

מלחמת לבנון השנייה 

יזמת חזבאללה לתקוף את סיור צה"ל בגבול לבנון ולחטוף שניים מחייליו, שהביאה לתגובה ישראלית נרחבת ולמלחמה חדשה בלבנון, מעלה מספר שאלות חשובות. מה דחף את חזבאללה לבצע מהלך זה? האם הסיבה היתה רק להשיג קלפי מיקוח לשחרור אסירים הנמצאים בידי ישראל? 

האם עיתוי הביצוע, ה-12 ביולי 2006, הוא מקרי או בעל משמעות ובהקשר למתרחש בנושא הגרעין האיראני? זאת, על רקע החלטת מועצת הביטחון 1696, שהתקבלה ב-31 ביולי 2006, בעצם ימי המלחמה, המאמצת את דרישת סבא"א מאיראן להשעות לחלוטין את פעילויותיה בתחום הגרעין, שעלולות לשמש לייצור חומרים בקיעים עבור נשק גרעיני, ובכלל זה העשרת אורניום והפקת פלוטוניום. האם איראן היתה מעורבת במהלך, בתכנונו, ובהחלטה על ביצועו? 

מצד אחד עומדות דעות הגורסות שההחלטה לתקוף את סיור צה"ל בלבנון היתה של חזבאללה בלבד, וללא מעורבות חיצונית כלשהי מצד איראן או גורם אחר, וללא שום קשר לנושא הגרעין האיראני, והלחץ הבינלאומי על איראן בנושא זה. לטענתן - המהלך נועד אך ורק להביא לשחרור אסירים לבנונים, היושבים בכלא הישראלי. ואכן, נצראללה הכריז על כוונתו זו במספר הזדמנויות בעבר, כי הוא מתכוון להביא לשחרורו של סמיר קונטאר ואחרים מן הכלא הישראלי. זאת, באמצעות שביית מספר חיילים ישראלים והחלפתם באסירים, כפי שקרה בפעמים קודמות. המבצע עצמו אף קיבל את הכינוי "ההבטחה הכנה". 

מצד שני עומדות הדעות וההערכות כי מי שדחף את חזבאללה לבצע את המהלך היתה איראן, וכי הוא נעשה בתאום מלא בין איראן לחזבאללה. זאת, במגמה לצמצם ולהרחיק את הלחץ הבינלאומי מעל איראן בנושא הגרעין, שהתגבר באותה שנה, כפי שתואר לעיל, וליצור מוקד אירועים במקום אחר באזור, כמו לבנון, שבאמצעותו ניתן יהיה להשיג הישגים אזוריים עבור איראן, ואף להביא "לשינוי, או לתכנון מחדש של המפה האזורית". 

מהלך כזה, במידה ואכן קרה, מזכיר במידה רבה ארוע דומה שהביא למלחמת לבנון הראשונה ביוני 1982. אז יזם שליט עיראק, צדאם חוסיין, את ההתנקשות בשגריר ישראל בלונדון, שלמה ארגוב, מתוך כוונה להצית מלחמה חדשה באזור, וכך להביא לסיום המלחמה נגד איראן, שהפכה להיות מעמסה כבדה מבחינת עיראק. בעיקר לאחר המפלה הקשה שצבאה ספג באביב 1982 בח'וזיסטאן. מהלך שבסופו של דבר לא הביא לו את התוצאה הנדרשת. צדאם לא הצליח לשכנע את האיראנים לסיים את המלחמה ביניהם, ולשלוח את צבאותיהם ללבנון נגד ישראל, והמלחמה נמשכה עוד שש שנים מדממות. 

המומחה הצרפתי

מומחה צרפתי בשם קלוד מוניקה, איש מודיעין החוץ הצרפתי בעברו, ומקים ויו"ר המרכז האירופאי האסטרטגי למודיעין וביטחון בבריסל, טען כבר בנובמבר 2006, כי לאור הממצאים והמידע שבידו, איראן עומדת מאחורי תכנון המהלך כולו. הוא מציין פגישה שהתקיימה ב-5 ביולי 2006 בדמשק, בין עלי לאריג'אני, היועץ לענייני בטחון של נשיא איראן, אחמדינג'אד, לבין חסן נצראללה, מזכ"ל חזבאללה, בה התקבלה ההחלטה לבצע את המהלך. 

לגרום למלחמה באזור, במקביל להעלאת נושא מיזם הגרעין של איראן בפני מועצת הבטחון. לדבריו, ההחלטה ליצור מלחמה באזור על ידי חזבאללה לא התקבלה בבירות, כי אם בטהראן, וזאת במסגרת תכנית איראנית לעקוף את האיומים והלחצים הבינלאומיים כלפיה בשל מיזם הגרעין שלה. 

הוכחות לגבי מידת שליטתה של איראן על חזבאללה והנחיית הנהגתו לפעול על פי הוראותיה ניתן למצוא באמירות שונות של מנהיגי הארגון ובארועים שונים שהתרחשו באזור, בהם היתה מעורבות של חזבאללה ואיראן כאחת. צובחי טפיילי, המזכיר הראשון של חזבאללה, קבע כבר ב־2003 כי "ההנהגה האיראנית הייתה, ועודנה, אחראית לכל ההחלטות של חזבאללה". שיח' נעים קאסם, סגנו של חסן נצראללה, אמר בראיון ב-16 באפריל 2007, לערוץ הטלוויזיה האיראנית אל-כות'ר, כי "חזבאללה מקבל הנחיה בכל הנוגע לאופן הלחימה נגד ישראל מ"ולי אל-פקיה" – חכם ההלכה השליט, שהוא כינויו של מנהיג איראן, עלי ח'אמנא'י".  

נצראללה עצמו הצהיר בנאומו בביירות ב-11 בנובמבר 2013, אותו נשא לרגל "יום השהיד" (יום השנה לפיגוע שביצע מתאבד שיעי מטעם חזבאללה בבניין הממשל בצור ב-11 בנובמבר 1982), כי "הארגון בראשו הוא עומד התחייב לפעול תחת הנהגתם של האמאם ח'ומייני והמנהיג ח'אמנא'י, בכל הקשור ללחימה נגד האויב הציוני". 

נצראללה אף הציג בראיון לרשת החדשות "יו ניוז" ולערוץ אל-מנאר הלבנוני, ב-13 בפברואר 2020, לזכרו של קאסם סולימאני, דוגמא לאופן שבו חזבאללה נענה לדרישות איראן וסולימאני. הוא התייחס לאירוע שהתרחש ב-2014, עם הקמת כוח "הגיוס העממי" בעיראק שנועד להלחם בדאע"ש, במעורבות איראן וקאסם סולימאני עצמו, כמפקד כוח אל-קודס. לדבריו, סולימאני הגיע בחצות הליל לביירות לפגישה עימו, ודרש ממנו להקצות 120 מפקדי שדה מחזבאללה, שיילחמו בדאע"ש בעיראק, וזאת עד זריחת השחר. 

עוד קודם לכן פעל חזבאללה בחיסול ראש ממשלת לבנון לשעבר, רפיק חרירי, וזאת על פי הוראה מאיראן . כמו כן, בתחילת 2013 החל במעורבותו במלחמת האזרחים בסוריה על פי הנחיית טהראן, לצד צבא סוריה הכושל והנשיא בשאר אל-אסד, והשיג עבורם את הנצחון הראשון המשמעותי על כוחות המורדים בקרב קוצייר. הנימוק להכנסת כוחות חזבאללה היה הצורך להלחם בדאע"ש במטרה למנוע את חדירתו ללבנון. כל אלה וגם ארועים אחרים הנוגעים בחזבאללה, התנהלו בסבירות גבוהה במעורבות ישירה של קאסם סולימאני, האחראי על הפעילות האיראנית במרחב כולו. 

לכך ניתן להוסיף גם את התבטאויות נצראללה כבר ב-2011 למקרה של תקיפת מתקני הגרעין באיראן על ידי ארצות הברית או ישראל, כי הדבר יביא למלחמה כוללת באזור, ובכך רמז לאפשרות שגם חזבאללה יקח חלק בתגובה למהלך כזה, במסגרת התגובה האיראנית לה.

הגרסה האיראנית והסורית

רשת החדשות "יו ניוז" קיימה באוקטובר 2019 מספר ראיונות עם בכירים שהיו מעורבים במלחמת לבנון השנייה ב-2006, ובכללם מפקד כוח אל-קודס, קאסם סולימאני, ומזכ"ל חזבאללה, חסן נצראללה. בראיון של סולימאני, הוא הציג גרסה, שכנראה נרקמה בצמרת האיראנית לגבי הרקע והסיבות למלחמה זו. לדבריו, עמדו מאחורי התקפתה של ישראל סיבות גלויות וגם סיבות נסתרות, שהן הסיבות האמיתיות להתרחשותה. לדבריו, היו לישראל תכניות לפתוח בהתקפת פתע על חזבאללה, במטרה לחסלו. 

זאת, בהמשך לשני ארועים חשובים שהתרחשו באזור - המלחמות שארצות הברית ניהלה לאחר ה-11 בספטמבר 2001 באפגניסטאן ובעיראק, ששתיהן גובלות באיראן. על רקע זה נוצר ריכוז כוחות גדול של ארצות הברית באזור, שלא היה כמותו מאז מלחמת העולם השנייה, שיצר איום כלפי המשטר הסורי, וגם כלפי איראן, שתי המדינות העיקריות במה שארצות הברית כינתה "ציר הרשע". מצב זה העניק לישראל הזדמנות לפעול נגד חזבאללה, שכן הוא הרתיע את שתי המדינות הללו מלהתערב, ולנקוט בצעד כלשהו. 

מה שמעניין הוא שקאסם סולימאני לא היה הראשון להציג גרסה זו. גם שר ההגנה הסורי בעת המלחמה ב-2006, עמאד (מקביל לרב אלוף) חסן תורכמאני, הציג זאת בספרו על מלחמת לבנון השנייה, לה קרא "המלחמה השישית", שיצא לאור בדמשק ב-2007. לפי תורכמאני, המלחמה בלבנון היתה חלק מן האסטרטגיה העולמית האמריקאית החדשה שלאחר סיום המלחמה הקרה, והיא אסטרטגיית המלחמה נגד הטרור, שעיקרה מדיניות של מלחמת מנע. 

לדבריו, אירועי ה-11 בספטמבר 2001 זימנו הזדמנות מתאימה למימושה, וכך יצאה ארצות הברית למלחמה באפגניסטאן ובעיראק, שהפכו בסיסים של הצבא האמריקאי, מהם יכול המשטר האמריקאי ללחוץ ולאיים ישירות על מדינות שונות באזור, ובראשן סוריה ואיראן, ואף לפתוח בעימות צבאי נגדן, במטרה להביא לשינוי פני האזור. לאחר כיבוש עיראק היו סוריה ולבנון נתונות ללחצים אמריקאים, שהיו מכוונים להביא לשינוי במדיניותן, שנועדו לשרת את התכנית האמריקאית לארגן סדר חדש במזרח התיכון. 

חוסר יכולתה של ממשלת לבנון, שהוקמה לאחר רצח ראש ממשלתה לשעבר, רפיק אל-חרירי, בפברואר 2005, לממש את החלטת מועצת הביטחון 1559 מספטמבר 2004, ובעיקר את הסעיפים המתייחסים לפירוק חזבאללה והארגונים הפלסטינים בלבנון מנשקם, הביא להחלטה ולתכנון משותף, אמריקאי- בריטי-ישראלי לפתוח במלחמה נגד חזבאללה. ב-2006 נערכו אימונים משותפים נרחבים בשמי ישראל, וגם אימונים קרקעיים בתרחישים שונים, במטרה להשמיד את מערכי חזבאללה ויכולותיו במערכה יבשתית. 

העיתוי לפתיחתה נקבע בסמוך לבחירות האמצע של הקונגרס האמריקאי, במטרה לסייע לממשלו של הנשיא בוש, כך שהניצחון הצפוי בה יגביר את תמיכת העם בו, ויכסה על הכשלונות בעיראק. המועד נקבע לאחד מימי אוקטובר 2006 במהלך חודש הרמדאן, כדי להפתיע את חזבאללה והנהגתו, שכן כולם יימצאו בחופשה בשל החג, ולא ברמת המוכנות המתאימה לנהל מלחמה זו. 

לדבריו, התכנית היתה להנחית מהלומה כבדה על מפקדות חזבאללה ומערכי כוחותיו, באופן שהנהגתו תפגע, מרבית כוחו יושמד, והוא יוצא משיווי משקלו למן היום הראשון. זאת בדומה למהלך הפותח של האמריקאים נגד צדאם עם תחילת הפלישה לעיראק ב-2003. כך קיוו המתכננים להשיג את מטרות המלחמה במשך שבוע עד מספר ימים נוספים, ולסיים את סוגיית חזבאללה בלבנון תוך פרק זמן קצר ביותר. 

ואז הגיע האירוע של ה-12 ליולי, בו תקף כוח של חזבאללה סיור של צה"ל שנע לאורך הגבול הלבנוני, הרג מספר חיילים וחטף שניים אחרים, והפגיז מספר ישובים כפעולת הסחה, ובכך לכאורה סיכל את התכנית הישראלית. מקורות בחזבאללה הודו כי תכנון הפעולה החל מתחילת השנה, וכי ההחלטה על המבצע וקביעת שעת האפס לביצועה נעשתה שלושה ימים קודם לכן, עם פריסת כוח מיוחד של סיוע האש בגזרה המערבית.

חסן נצראללה הוסיף גם הוא את חלקו ל"סיפור מעשה" זה, כאשר "חשף" בראיון לערוץ אל-מנאר הלבנוני, ב-13 בפברואר 2020, את תוכן האיגרת שהאחרון העביר לו מהמנהיג ח'אמנא'י, בימים הראשונים לפרוץ מלחמת לבנון השנייה. לדבריו, כתב לו ח'אמנא'י כי "פעולת חזבאללה בשביית שני החיילים הישראלים היתה אחת מ"מעשי החסד של האל". זאת, מאחר והאמריקאים והישראלים תכננו להלחם נגדכם (נגד חזבאללה) בלבנון בסוף הקיץ ותחילת הסתיו, אך מבצע שביית שני החיילים הישראלים העמידה בפניהם עובדה קיימת, ולכן פתחו במלחמה במועד הזה. 

ההבדל בין המלחמה שהתרחשה ביולי לבין זו שתוכננה לסוף הקיץ, לפי ח'אמנא'י, הוא "שאז הישראלים היו פותחים במלחמת הפתעה וללא כל סיבה, והיו מפתיעים אתכם ופוגעים ומשמידים את כל אשר לחזבאללה – בסיסיו, בתיו ומערכיו, והורגים את מנהיגיו". ח'אמנאא'י גם כתב: "כאשר ביצעתם את מבצע שביית שני החיילים, והם (הישראלים) נאלצו לצאת לעימות במועד הזה, לקחתם מהם את גורם ההפתעה, מכיוון שהייתם מוכנים וערים לתגובה הישראלית, וכך מנע האל אסון גדול אם הייתם מותקפים בהפתעה בסוף הקיץ ב-2006". 

על פי תוכן האיגרת שנצראללה חשף, אשר לדבריו נשמרה בסוד במשך 14 שנה: "הדבר החשוב השני שהיה בה היתה התיחסות ח'אמנא'י לעוצמת המלחמה, אותה השווה ל"קרב התעלה" (אל-ח'נדק), שניהל הנביא מוחמד נגד אויביו בשנת 627 לספירה, כאשר העיר אל-מדינה נמצאה במצור. "היו אלה ימים קשים עבור הנביא ואנשיו, והתושבים, וכי בדומה לה, חזבאללה ינצח". מעניין לציין שתפיסה זו שררה בצמרת האיראנית, וגם סולימאני התייחס ל"קרב התעלה" בראיון באוקטובר 2019. לדבריו, הוא סייע לנצראללה ולמוע׳ניה במלחמת לבנון ב-2006 בעצות צבאיות, בדומה לעצות שנתן אותו אדם שיעץ לנביא מוחמד ב"קרב התעלה", וכי בדומה לקרב זה בו נמצא כוחו של הנביא בנחיתות מול אויביו, היה במלחמת לבנון, בו עמד חזבאללה באומץ מול אויבו חרף נחיתותו המספרית.

צובחי טפיילי, המזכיר הראשון של חזבאללה, סתר סיפור מעשה זה בהצהרתו בנובמבר 2006, "שלישראל היתה תכנית למלחמה בלבנון, והדגיש כי לאיראן היה אינטרס לגרום לזעזוע במדינה", ואף רמז שנצראללה אף היה מעוניין ליצור מלחמת אזרחים במדינה.

הצגה זו של הרקע והסיבות למלחמה זו, שפרצה בעקבות תגובת ישראל לחטיפת שני החיילים, נראית מאוד מוזרה ורחוקה מהמציאות המוכרת, ונועדה ככל הנראה להצדיק כלפי הציבור באזור, במיוחד בלבנון ובאיראן, את המעשה שבגללו היא התחוללה, את מעורבות איראן בה, ותמיכתה בחזבאללה לאורך כל הדרך. 

 המעורבות האיראנית במלחמת לבנון השנייה

איראן תחת שלטון האיאטולות רואה עצמה פטרוניתו של ארגון חזבאללה, מאז הקמתו בעקבות מלחמת לבנון הראשונה ב-1982, וכי תמיכתה בארגון, על פי ח'אמנא'י, היא על-פי עקרונות המהפכה ועל בסיס עדתי. על פי מקורות שונים, הגיעו ללבנון אנשי משמרות המהפכה לפני מבצע החטיפה, ופיקחו על ביצועו. איראן אימנה את לוחמי הארגון בשטחה בנושאי לחימה שונים, ובכללם כאלה שהשתתפו במבצע חטיפת החיילים, והיתה מעורבת במלחמת לבנון השנייה לצד חזבאללה. מאות לוחמים איראנים ממשמרות המהפכה פעלו במוצבי חזבאללה בלבנון בשיגורי הרקטות והטילים לעבר ישראל, וגם נטלו חלק בשיגור הטיל תוצרת איראן לעבר הסטי"ל אח"י חנית. אף נמסר על כמה מאנשי משמרות המהפכה שנהרגו בלבנון במהלך המלחמה. 

קאסם סולימאני עצמו העיד בראיון באוקטובר 2019, כי הגיע ללבנון מסוריה ביום פרוץ המלחמה, כשעמאד מוע'ניה (מורניה) מוביל אותו בדרכים עקלקלות, כדי לא להפגע מהפצצות חיל האוויר, כדי לעמוד לצד חזבאללה, ולצידו של מוע'ניה בפרבר הדאחיה בביירות, שבו נמצא "חדר המבצעים" ממנו ניהל מוע'ניה את המלחמה מול צה"ל, ביחד עם בכירים ממשמרות המהפכה שפעלו לצידו. הוא ציין כי לאחר שבוע ימים חזר לאיראן על פי דרישת טהראן, כדי לעדכן את המנהיג העליון, ח'אמנא'י על המצב במלחמה, ובו ביום חזר ללבנון כשהוא נושא עימו את איגרתו של המנהיג לנצראללה, ונשאר שם עד לסיום המלחמה.  

לדבריו, הציג בפני המנהיג וראשי המשטר, הערכה שלילית לגבי סיכויי חזבאללה לנצח במלחמה, אותה תאר כקשה מאוד, וככזאת שכוונה לא רק נגד חזבאללה אלא נגד העדה השיעית כולה. סולימאני תאר את אופן ניהול המלחמה על ידי חזבאללה מאותו חדר מבצעים שפעל בפרבר הדרומי (דאחיה) של בירות, ואת תחושת הסכנה שהוא ומוע'ניה חשו בשל התקרבות ההפצצות הישראליות לבניין בו נמצאו, וכן את פעילות הכטב"מים הישראלים, שפעלו מעל ראשיהם ולכן החליטו לעבור למקום אחר, בטוח יותר, ולהעביר לשם את נצראללה, שלא כל כך רצה להתפנות, ולאחר כמה שעות חזרו לאותו מקום. 

לדבריו, הימים שמה-20 ועד ה-28 למלחמה היו הקשים ביותר מבחינת חזבאללה, ובמיוחד הימים ה-27 וה-28. בחלק מהם נמצאו נצראללה ומוע'ניה במקומות שונים, וקיימו ביניהם פגישות בלילה, בנוכחותו, בהן עדכן מוע'ניה את נצראללה בהתפתחויות, ונצראללה הנחה אותו לגבי המהלכים הבאים. ח'אמנא'י וסולימאני התנחמו בתקווה שהמלחמה תסתיים בתוצאות טובות, כמו שקרה ב"קרב התעלה", ושניהם סיכמו שמבצע חטיפת שני החיילים הישראליים הציל את חזבאללה מהשמדה מוחלטת על ידי ישראל, שתכננה לתקוף את הארגון ותשתיותיו בהפתעה במטרה להשמידו. 

נצראללה התייחס לתרומת סולימאני במלחמה זו בראיון מפברואר 2020 לאחר חיסולו בבגדאד, וציין כי הוא זה שבנה את יכולות חזבאללה בשנים 2006-2000, בעיקר בתחום חימושו ברקטות וטילים. הוא גם הדגיש את התעקשות סולימאני לשהות בלבנון במהלך המלחמה בחברת מפקדי וכוחות חזבאללה, למרות שהיה יכול לנהל אותה מאיראן או מסוריה, ואת שהותו בחברת מוע'ניה לכל אורכה. לדבריו, נסיעתו לאיראן ופגישתו במשהד עם ח'אמנאי ובכירי המשטר, נועדה כדי לדון עימם על דרכי הסיוע לחזבאללה במלחמה, וכששב ללבנון עדכן את נצראללה על הפגישה ותוצאותיה.

לדבריו, חזבאללה היה בכוננות וברמת מוכנות עליונה לקראת המלחמה, ונוכחות סולימאני בחברתם תרמה תרומה חשובה בתחום הפסיכולוגי והמורלי לארגון וללוחמיו, שנמצאו תחת לחץ נפשי קשה במלחמה. סולימאני דאג לספק לחזבאללה אל כל מה שהיה זקוק לו למלחמה. הוא קיים קשר יומי עם ח'אמנא'י, ודיווח לו על המתרחש. התמיכה האיראנית במהלך המלחמה היתה חשובה מאוד לחזבאללה, פסיכולוגית ומורלית, גם בשל הנזקים שנגרמו לארגון, בהרוגים ובנזקים חומריים וכספיים. 

סולימאני היה שותף להחלטות המבצעיות העיקריות במלחמה, וקבע משוואה לתגובה מול הפצצות האויב, לפיה תל אביב תותקף בטילים במידה ובירות תופצץ על ידו. לדבריו, האויב שמר על כלל זה ולא הפציץ את בירות (כנראה שהפצצת הדאחיה לא נכללה במשוואה הזאת), ולכן הם לא שיגרו את טיליהם לתל אביב. לדבריו, למרות ההפצצות חסרות ההבחנה שישראל הפציצה בדאחיה, היא לא פגעה בחדרי המבצעים של הארגון, ולא פגעה בנצראללה, מוע'ניה וסולימאני, וכן בבכירים איראנים נוספים מאנשיו, מאחר והיא לא ידעה את מקום המצאותם המדויק.

מכל זה עולה כי איראן, שיוצגה במלחמה זו על ידי מפקד כוח אל-קודס של משמרות המהפכה, קאסם סולימאני, הכינה את חזבאללה לקראתה, וסייעה לה לכל אורכה באמצעים, בכסף ובעצות והנחיות מבצעיות ומדיניות-אסטרטגיות במהלכה. סולימאני היה ללא ספק בסוד העניין, ושהה בסוריה לפני החטיפה, בהמתנה לתגובה הישראלית, ואז הגיע ללבנון, למרות שהיה יכול לנהל את כל הארוע מסוריה, או אפילו מאיראן מבלי להסתכן. הוא שיבח את סולימאני על תרומתו לחזבאללה, ותאר אותו לא רק כמנהיג צבאי, אלא כאישיות בעלת הבנה וראייה מדינית ואסטרטגית, שניהל את המלחמה בנחישות רבה, שהביאה לנצחון חזבאללה.

אקדח מעשן? 

במידה והמידע של המומחה הצרפתי נכון, הרי ניתן להתייחס אליו כאל "האקדח המעשן" - הידיעה הברורה שמצביעה על הוראת טהראן לחזבאללה לבצע את חטיפת החיילים, כדי לסייע לה להקל על הלחץ שהופעל עליה בנושא הגרעיני. גם העדויות האחרות שהוצגו לעיל תומכות בכך שאיראן יזמה, ידעה והיתה מעורבת בכל המהלכים ובמלחמה שפרצה בעקבות חטיפת החיילים. אמנם מזכ"ל חזבאללה, נצראללה צוטט בראיון שקיים לאחר המלחמה, כי לו ידע שזו תהייה תגובתה של ישראל לחטיפת החיילים, הוא היה נמנע מלהורות על ביצועה, וכי התגובה הישראלית החריפה, שהפכה למלחמה, הפתיעה אותו, וכך גם התבטא סגנו. 

אולם נראה כי אמירות אלה, שנשמעו מתנצלות, נועדו לצרכי פנים, מול ממשלת לבנון ודעת הקהל הלבנונית, שלא קיבלו את ההרס הרב שנגרם ללבנון, בעקבות מבצע מיותר זה של חזבאללה. פרשנים הצביעו על "המקריות" שבין אירוע חטיפת שני החיילים הישראליים לבין כשלון שיחות הגרעין בין איראן לבין האיחוד האירופאי. כמו כן הם התייחסו לאי הצלחת הקהילה הבינלאומית להביא למימוש החלטות מועצת הבטחון 1696 בנושא הפסקת מיזם הגרעין האיראני, והחלטה 1701 בנושא פרוק חזבאללה מנשקו, שהתקבלה בסיום מלחמת לבנון השנייה. להבנתם, יש בכך הוכחה להצלחתו של המהלך האיראני להפעלת הזירה הלבנונית בקיץ 2006, כדי להסיר מאיראן את הלחצים בנושא המיזם הגרעיני.  

לבסוף, יש לציין כי קיים דמיון בין מצב העוינות בין איראן וחיזבאללה לבין ארה"ב וישראל ב-2006, לבין מצבו הנוכחי בסוגיות הגרעין האיראני ופעילות חזבאללה. גם כיום קיים עימות מתמשך בין וושינגטון וירושלים מול טהראן בסוגיית הגרעין האיראני. העוינות בין ארה"ב לאיראן גברה מאז שנשיא ארה"ב, טראמפ, הודיע ב-8 במאי 2018 כי החליט להטיל עיצומים על איראן, ואף החריפה מאד בשנה האחרונה עד כדי סף מלחמה בשל משבר השיט במפרץ הפרסי, וכתוצאה מחיסולו של קאסם סולימאני, מפקד גייס אל-קודס של משמרות המהפכה. 

אל"מ (בדימוס) פסח מלובני, שירת בקהיליית המודיעין, בתפקידי איסוף ביחידה 8200 ובתפקידי מחקר, כיום הוא עוסק במחקר צבאות האזור בראייה הסטורית, וכן במעורבות הסובייטית בעבר והרוסית כיום, והמעורבות האיראנית באזור. 

סא"ל (בדימוס) ד"ר רפאל אופק הוא מומחה בתחום הפיזיקה והטכנולוגיה הגרעינית, וכיום  הינו חוקר בכיר במרכז בגין-סאדאת (בס"א) למחקרים אסטרטגיים של אוניברסיטת בר אילן. בעבר הוא שרת כחוקר בכיר בקהיליית המודיעין הישראלית.

אולי יעניין אותך גם

מימין: מנכ״ל מיינסט אבי ורשבסקי, חבר בורד מטח ולשעבר ראש הרשות לחדשנות אהרון אהרון, המדענית הראשית לשעבר ארנה ברי, ומנכ״ל מטח יוסי בידץ מנכל מטח. צילום: ספי שלוי

תכירו: אלה הם ששת מיזמי האד-טק החמים של השנה

תכנית MindCET Ignitet הציגה את המוצרים החדשניים שיעצבו את עולם החינוך החדש, בתום תהליך מו״פ ממושך – מסביבת למידה מעודדת בחירה ועד ליומן דיגיטלי המסייע לחוסן הנפשי