"איש נשך כלב" ו"אישה סיימה קורס טיס"
הטור השבועי של עמיר רפפורט עוסק הפעם בכישלון של שילוב הנשים בקורס טיס ובצמרת צה"ל, לצד נקודת אור שמגיעה מהתותחנים
עמיר רפפורט
| 25/06/2020
בוגרות קורס הטיס, מחזור יוני 2020 https://www.idf.il
בכל שנה מצוין יום חיל האוויר ביום חמישי האחרון של חודש יוני, לצד סיום מחזור הקיץ של קורס הטיס (בכל שנה מסיימים שני מחזורים - ביוני ובדצמבר, מחזור החורף). טקס הסיום שנערך ביום חיל האוויר נחשב לחגיגי ביותר. לרגע המאורע נערך מפגן אווירי שנתי בהשתתפות מיטב כלי הטיס. מטוסי הקרב חורכים את השמיים. צוות אווירובטי עורך תרגילי ראווה, בזמן שטילים מדויקים משוגרים לעבר מטרות נקודה. מחיאות כפיים. ביציע של בסיס חצרים מתגודדים אלפי חברים ובני משפחה נרגשים, נושאים שלטי עידוד לטייסים החדשים. מפקדי חיל האוויר וראש הממשלה נושאים נאומים מליציים.
אך לא השנה. בשל מגפת הקורונה, נערך הפעם טקס הסיום ללא קהל, מה שמשאיר את מרבית תשומת הלב התקשורתית (המוגזמת) לשלוש נשים המסיימות את הקורס, מתוך 40 בוגרים בסך הכול.
אך דווקא לנוכח הפסטיבל התקשורתי, יש להצטער על כך שגם 23 שנה אחרי שהחל שילוב נשים בקורס טיס כתוצאה מבג"צ אליס מילר, עצם העובדה שאישה מקבלת את הכנפיים עדיין מהווה אייטם. והעובדה שטייסות הן עדיין בגדר סיפור תקשורתי מעידה יותר מכל על הכישלון של שילוב הנשים בצוותי אוויר. למעשה, מבחינה תקשורתית, זהו מקרה מעניין של "איש נשך כלב", להבדיל מהמקרה הבנאלי של "כלב נשך איש", כמקובל להגדיר "סיפור" בקרב עיתונאים.
המספרים מדברים בעד עצמם. שלוש הבוגרות של קורס הקיץ השנה מצטרפות לטייסת אחת בלבד, שסיימה את קורס הטיס בדצמבר – כך שבסך הכול הצטרפו למערכים המבצעיים של חיל האוויר בשנה האחרונה ארבע טייסות חדשות מתוך 80 בוגרים. חמישה אחוזים בלבד.
זהו אחוז שולי, רחוק בצורה מתסכלת משיעור הנשים באוכלוסייה, מספר נמוך מידי שאינו יכול להצדיק את ההשקעה העצומה הכרוכה במיון נשים לקורס טיס ובהתאמת הקורס כולו למסגרת הכוללת את שני המינים על פי כללי "השילוב הראוי".
גם בראיה ארוכת טווח לאחור התמונה אינה טובה יותר: מאז שנות ה-90 סיימו את קורס הטיס פחות משישים נשים, שמהוות שיעור זעום ממערך חיל האוויר. הפער בין המינים מתחיל כבר במיונים ובגיבוש, אותו מתחילות עשרות בודדות של בנות לעומת מאות בנים, ונמשך באחוזי ההצלחה בקורס עצמו, שם הבנות מצליחות מעט פחות. עם זאת יש להדגיש: הבנות שמסיימות את קורס הטיס (שאפו!) אינן זוכות לשום הנחה מגדרית, ורבות מהן טובות בחלק מהמדדים מעמיתיהן הבנים. הבעיה היא רק עם המספרים הקטנים.
שאלתי את מפקד חיל האוויר לשעבר, אלוף איתן בן אליהו, שבתקופתו החל שילוב הבנות בקורס הטיס, האם לדעתו יש עדיין תקווה לשיפור בנתונים. להלן תשובתו: "במדינות בהן מקבלים נשים לטייס כבר 70-80 שנה מספרן תקוע על 2-3 אחוז בלבד. בעולם המודרני יש לנשים המון קריירות חלופיות, שבהן יעקפו בקרוב את הגברים". הפרשנות שלי לדבריו: נדמה שהוא אינו אופטימי.
ומה לגבי שילוב הנשים בצה"ל הגדול, ה"ירוק"?
כאן המצב יכול להיחשב אפילו מתסכל יותר. כבר לפני יותר מ-20 שנה הכריז הרמטכ"ל דאז, רא"ל שאול מופז, על מהפכה נשית שתתחיל מלמטה ותצמיח עם הזמן נשים לתפקידים בכירים, כולל במטה הכללי. מאז ועד היום הייתה רק אישה אחת בדרגת אלוף בצה"ל, אורנה ברביבאי, שהייתה ראשת אכ"א (וכיום מכהנת כחברת כנסת). מספר הנשים בתפקידים הבכירים בדרגות אל״מ ותא״ל דומה לשיעור הזעום של בנות בקרב בוגרי קורס הטיס – הרבה פחות מעשרה אחוז. ישנה כיום קצינה אחת בלבד, בדרגת אל״מֿ, המפקדת על מרכז טכנולוגי ביחידה 8200, ובנוסף לה עוד ארבע נשים בדרגה זו המפקדות על יחידות באגפי המודיעין והתקשוב. אין תתי-אלופות ביחידות אלו, וכל שאר המפקדים הבכירים – גברים. ואם ב-8200 עסקינן, מעולם לא פיקדה אישה על יחידה יוקרתיות כזו, בה אין כל חשיבות להבדלים הפיזיים בין המינים. גם בתפקידי הסייבר הזוטרים בצה"ל ואפילו במגמות הסייבר בבתי הספר, עומד שיעור הבנות על כ-20 אחוזים בלבד מהכלל. מערך הסייבר הלאומי וקרן רש״י אמנם כבר החלו להפעיל כמה תכניות כדי להגדיל את מספרי הבנות בתחום כבר מגיל צעיר, אך עוד מוקדם לראות תוצאות.
אז אולי הבעיה היא תרבותית, וקשורה גם לחברה הישראלית? לא נעים להודות בכך, אבל בניגוד למאבקים התקשורתיים על שילוב בנות בקורסים יוקרתיים כמו טיס, לא נוהל מעולם מאבק ציבורי למען שילוב בנות בתפקידים שנחשבים גבריים אך זוהרים פחות, כמו מכונאי שטח (יש בנות בודדות בלבד גם במערכים מעין אלה). אז כנראה שכן.
האם אפשר גם אחרת? בהחלט. ביום רביעי השבוע נערך ב"בית התותחן" היפהפה בזיכרון יעקב טקס סיום קורס מפקדי צוותים בחיל התותחנים. ברוח התקופה, שודר הטקס בפייסבוק (צפיתי נרגש בשידור כאב גאה של אחד הבוגרים).
כמו בכל טקס של חיל התותחנים, ניתן היה לראות גם במסדר זה את השילוב הטבעי וה"חלק" של הבנות בכל התפקידים, מהחניכים ועד סגל המפקדים. בחיל התותחנים בנות אינן משרתות בצוותי התומ"תים (תותחים מתנייעים), אבל ממלאות תפקידי לחימה משמעותיים בכל המערכים האחרים. השיעור שלהן מקרב כלל הלוחמים אינו שולי כלל כי אם משמעותי ביותר, והתרומה נהדרת. יש גם מפקדת גדוד.
התותחנים לא לבד. יש עוד מערכים משמעותיים שבהם שילוב הנשים הלוחמות הולך וגדל ותורם תרומה משמעותית ללוחמות עצמן ולצה"ל, כמו מערך ההגנה האווירית. למרבה הצער, אי אפשר להגיע לאותה מסקנה לגבי שילוב נשים בכלל המערכים האיכותיים של צה"ל ובקרב הקצונה הבכירה.
הטור השבועי של עמיר רפפורט עוסק הפעם בכישלון של שילוב הנשים בקורס טיס ובצמרת צה"ל, לצד נקודת אור שמגיעה מהתותחנים
בוגרות קורס הטיס, מחזור יוני 2020 https://www.idf.il
בכל שנה מצוין יום חיל האוויר ביום חמישי האחרון של חודש יוני, לצד סיום מחזור הקיץ של קורס הטיס (בכל שנה מסיימים שני מחזורים - ביוני ובדצמבר, מחזור החורף). טקס הסיום שנערך ביום חיל האוויר נחשב לחגיגי ביותר. לרגע המאורע נערך מפגן אווירי שנתי בהשתתפות מיטב כלי הטיס. מטוסי הקרב חורכים את השמיים. צוות אווירובטי עורך תרגילי ראווה, בזמן שטילים מדויקים משוגרים לעבר מטרות נקודה. מחיאות כפיים. ביציע של בסיס חצרים מתגודדים אלפי חברים ובני משפחה נרגשים, נושאים שלטי עידוד לטייסים החדשים. מפקדי חיל האוויר וראש הממשלה נושאים נאומים מליציים.
אך לא השנה. בשל מגפת הקורונה, נערך הפעם טקס הסיום ללא קהל, מה שמשאיר את מרבית תשומת הלב התקשורתית (המוגזמת) לשלוש נשים המסיימות את הקורס, מתוך 40 בוגרים בסך הכול.
אך דווקא לנוכח הפסטיבל התקשורתי, יש להצטער על כך שגם 23 שנה אחרי שהחל שילוב נשים בקורס טיס כתוצאה מבג"צ אליס מילר, עצם העובדה שאישה מקבלת את הכנפיים עדיין מהווה אייטם. והעובדה שטייסות הן עדיין בגדר סיפור תקשורתי מעידה יותר מכל על הכישלון של שילוב הנשים בצוותי אוויר. למעשה, מבחינה תקשורתית, זהו מקרה מעניין של "איש נשך כלב", להבדיל מהמקרה הבנאלי של "כלב נשך איש", כמקובל להגדיר "סיפור" בקרב עיתונאים.
המספרים מדברים בעד עצמם. שלוש הבוגרות של קורס הקיץ השנה מצטרפות לטייסת אחת בלבד, שסיימה את קורס הטיס בדצמבר – כך שבסך הכול הצטרפו למערכים המבצעיים של חיל האוויר בשנה האחרונה ארבע טייסות חדשות מתוך 80 בוגרים. חמישה אחוזים בלבד.
זהו אחוז שולי, רחוק בצורה מתסכלת משיעור הנשים באוכלוסייה, מספר נמוך מידי שאינו יכול להצדיק את ההשקעה העצומה הכרוכה במיון נשים לקורס טיס ובהתאמת הקורס כולו למסגרת הכוללת את שני המינים על פי כללי "השילוב הראוי".
גם בראיה ארוכת טווח לאחור התמונה אינה טובה יותר: מאז שנות ה-90 סיימו את קורס הטיס פחות משישים נשים, שמהוות שיעור זעום ממערך חיל האוויר. הפער בין המינים מתחיל כבר במיונים ובגיבוש, אותו מתחילות עשרות בודדות של בנות לעומת מאות בנים, ונמשך באחוזי ההצלחה בקורס עצמו, שם הבנות מצליחות מעט פחות. עם זאת יש להדגיש: הבנות שמסיימות את קורס הטיס (שאפו!) אינן זוכות לשום הנחה מגדרית, ורבות מהן טובות בחלק מהמדדים מעמיתיהן הבנים. הבעיה היא רק עם המספרים הקטנים.
שאלתי את מפקד חיל האוויר לשעבר, אלוף איתן בן אליהו, שבתקופתו החל שילוב הבנות בקורס הטיס, האם לדעתו יש עדיין תקווה לשיפור בנתונים. להלן תשובתו: "במדינות בהן מקבלים נשים לטייס כבר 70-80 שנה מספרן תקוע על 2-3 אחוז בלבד. בעולם המודרני יש לנשים המון קריירות חלופיות, שבהן יעקפו בקרוב את הגברים". הפרשנות שלי לדבריו: נדמה שהוא אינו אופטימי.
ומה לגבי שילוב הנשים בצה"ל הגדול, ה"ירוק"?
כאן המצב יכול להיחשב אפילו מתסכל יותר. כבר לפני יותר מ-20 שנה הכריז הרמטכ"ל דאז, רא"ל שאול מופז, על מהפכה נשית שתתחיל מלמטה ותצמיח עם הזמן נשים לתפקידים בכירים, כולל במטה הכללי. מאז ועד היום הייתה רק אישה אחת בדרגת אלוף בצה"ל, אורנה ברביבאי, שהייתה ראשת אכ"א (וכיום מכהנת כחברת כנסת). מספר הנשים בתפקידים הבכירים בדרגות אל״מ ותא״ל דומה לשיעור הזעום של בנות בקרב בוגרי קורס הטיס – הרבה פחות מעשרה אחוז. ישנה כיום קצינה אחת בלבד, בדרגת אל״מֿ, המפקדת על מרכז טכנולוגי ביחידה 8200, ובנוסף לה עוד ארבע נשים בדרגה זו המפקדות על יחידות באגפי המודיעין והתקשוב. אין תתי-אלופות ביחידות אלו, וכל שאר המפקדים הבכירים – גברים. ואם ב-8200 עסקינן, מעולם לא פיקדה אישה על יחידה יוקרתיות כזו, בה אין כל חשיבות להבדלים הפיזיים בין המינים. גם בתפקידי הסייבר הזוטרים בצה"ל ואפילו במגמות הסייבר בבתי הספר, עומד שיעור הבנות על כ-20 אחוזים בלבד מהכלל. מערך הסייבר הלאומי וקרן רש״י אמנם כבר החלו להפעיל כמה תכניות כדי להגדיל את מספרי הבנות בתחום כבר מגיל צעיר, אך עוד מוקדם לראות תוצאות.
אז אולי הבעיה היא תרבותית, וקשורה גם לחברה הישראלית? לא נעים להודות בכך, אבל בניגוד למאבקים התקשורתיים על שילוב בנות בקורסים יוקרתיים כמו טיס, לא נוהל מעולם מאבק ציבורי למען שילוב בנות בתפקידים שנחשבים גבריים אך זוהרים פחות, כמו מכונאי שטח (יש בנות בודדות בלבד גם במערכים מעין אלה). אז כנראה שכן.
האם אפשר גם אחרת? בהחלט. ביום רביעי השבוע נערך ב"בית התותחן" היפהפה בזיכרון יעקב טקס סיום קורס מפקדי צוותים בחיל התותחנים. ברוח התקופה, שודר הטקס בפייסבוק (צפיתי נרגש בשידור כאב גאה של אחד הבוגרים).
כמו בכל טקס של חיל התותחנים, ניתן היה לראות גם במסדר זה את השילוב הטבעי וה"חלק" של הבנות בכל התפקידים, מהחניכים ועד סגל המפקדים. בחיל התותחנים בנות אינן משרתות בצוותי התומ"תים (תותחים מתנייעים), אבל ממלאות תפקידי לחימה משמעותיים בכל המערכים האחרים. השיעור שלהן מקרב כלל הלוחמים אינו שולי כלל כי אם משמעותי ביותר, והתרומה נהדרת. יש גם מפקדת גדוד.
התותחנים לא לבד. יש עוד מערכים משמעותיים שבהם שילוב הנשים הלוחמות הולך וגדל ותורם תרומה משמעותית ללוחמות עצמן ולצה"ל, כמו מערך ההגנה האווירית. למרבה הצער, אי אפשר להגיע לאותה מסקנה לגבי שילוב נשים בכלל המערכים האיכותיים של צה"ל ובקרב הקצונה הבכירה.
