התפיסה האסטרטגית הימית הסינית לשליטה במרחבי הים
מסתמן כי קצב גידולו של הצי הסיני יביא אותו עד 2030 לכדי סד"כ של למעלה מ- 450 ספינות מלחמה וכ-110 צוללות מדגמים שוניo, מאות רבות של מטוסי תקיפה ועוד. גודלו של חיל הים הסיני עד 2030 יהיה גדול מציי ארצות הברית והודו גם יחד
אייל פינקו
| 18/06/2020
eng.chinamil.com.cn/Photo by Li Wei
לפני כחמש שנים רווחה בעולם התפיסה, כי דאגתו היחידה של המשטר הסיני הוא לדאוג לשרידותו ולטפל בנושאים המקומיים והכלכליים של סין ברמה הפנים-מדינתית. אך מאז, התפיסה העולמית על סין השתנתה לחלוטין, וההבנה כי סין מיישמת אסטרטגיה מדינית כוללת, המכונה BRI (Belt and Road Initiative), במסגרתה סין לוקחת שליטה על כלכלת, נכסים ותשתיות לאומיות של מדינות ברחבי הגלובוס.
התפיסה האסטרטגית הסינית מיושמת גם בבניין הכוח של חיל הים הסיני, הנמצא בתהליכי התעצמות כאלו, אשר יאפשרו לו שליטה במרחבי הימים. לאחר תהליכי התעצמות בני שני עשורים פועל חיל הים הסיני ברחבי הגלובוס, ממרחבי הים הבלטי עד האוקיינוס הפאסיפי, ומהים הארקטי ועד אנטרקטיקה. חיל הים הסיני, תעשיות האמל"ח והמספנות הסיניות מסייעים למימוש החזון הסיני, הנשען על מסורת בת מאות רבות של שנים, לקרום עור וגידים.
ב- 2015 נוסחה אסטרטגיה ימית מעודכנת בסין, הכוללת תוכנית פעולה ליישום עד 2030. בשנים האחרונות נתקלת האסטרטגיה הסינית במכשול בלתי צפוי, שלא נלקח על ידה בחשבון – משטרו של דונאלד טראמפ. משטרו של טראמפ, הרואה בסין יריב אסטרטגי, מצרף לשורותיו את בני בריתה של ארצות הברית על מנת ליצור חומת מגן ומכשולים ליישום התוכנית האסטרטגית הסינית. תפיסתו של טראמפ ותגבור כוחה הצבאי הימי של ארצות הברית בים סין הדרומית הם אולי חומת המגן האחרונה העומדת מול סין בדרכה להיות המעצמה הצבאית הדומיננטית על פני הגלובוס עד סוף העשור הנוכחי.
חיל הסיני ביצע במהלך 12 השנים האחרונות למעלה מ- 35 משימות מבצעיות באזור האוקיינוס ההודי בואכה מפרץ עדן (משכה של משימה כזו היא כשלושה חודשים, כלומר מדובר על משימות שארכו למעלה כ- 110 חודשים מתוך 144 חודשים). זאת ועוד, במהלך 12 השנים האחרונות ביצעו ספינות חיל הסיני ביקורי נמל בלמעלה מ- 60 מדינות (בחלק ניכר מהן היו אלו מספר רב של ביקורים). משמעות היקפי הפעילות המבצעית הסינית בים היא שחיל הים הסיני הינו חיל בעל ניסיון מבצעי עשיר ורב, בעיקר בביצוע מבצעים על גווניהם השונים בטווחים רחוקים מהחוף ולפרקי זמן ארוכים. זוהי יכולת אסטרטגית משמעותית.
משך שנים רבות נחשב האמל"ח הסיני לכזה שהוא בעל אמינות נמוכה וביצועים רדודים. אך מאמצי התעשייה הסינית, המלווים לא רק בתקציבי ענק אלא גם במאמצים מדינתיים רבים לרכישת ידע וטכנולוגיה מתקדמים (בין אם באמצעות פעולות ריגול תעשייתי ותקיפות סייבר ובין אם באמצעות חילופי משלחות סטודנטים וחוקרים באירופה, רוסיה וארצות הברית), הביאו את אמצעי הלחימה הסיניים לרמה מבצעית ותחזוקתית חסרת תקדים ולרמה גבוהה מאד בהיבט הטכנולוגיות המיושמות בהם.
במסגרת הפיתוח וההתקדמות הטכנולוגית הסינית, הפלטפורמה אשר משכה יותר מכל את תשומת הלב העולמית הייתה נושאת המטוסים שנבנתה על ידם. סין הבינה לפני כעשר שנים שעל מנת לבצע פעולות מבצעיות ימיות, על פני הגלובוס כולו לפרקי זמן ארוכים, היא נדרשת לנושאות מטוסים. מההבנה הסינית ועד כתיבת שורות אלו בנתה סין שתי נושאות מטוסים, הנמצאות כשירות מבצעית מלאה, ונושאת מטוסים שלישית בתהליכי בנייה מתקדמים. הערכת אנליסטים שונים היא, כי עד 2050 צפויה סין להפעיל לפחות עשר נושאות מטוסים (לשם ההשוואה צי ארצות הברית מפעיל שש נושאות מטוסים).
תפיסת ההפעלה הסינית של נושאות המטוסים, מזכירה את התפיסה האמריקאית של Strike group, במסגרתו פועלת במרכז קבוצת הכוח הימי נושאת מטוסים, מסביבה מפליגות פריגטות ואוניות מלחמה אחרות, בעלות יכולות תקיפה ארוכות טווח של מטרות ביבשה (הקרנת כוח מהים ליבשה), יכולות לחימה ימית ארוכת טווח נגד כלי שיט ונגד צוללות וכן יכולות הגנה אווירית. את הכוח הימי משלימה נוכחותן של צוללות או שתיים, הנושאות יכולות מתקדמות לירי טילים בליסטיים ואחרים. סין הקימה שתי קבוצות תקיפה כאלו וסביר יהיה להניח שבשנה הקרובה הן יבצעו פעילות מבצעית באוקיינוס ההודי.
יכולת מבצעית משמעותית נוספת שנבנתה בשנים האחרונות על ידי חיל הסיני היא חיל הנחתים, המבוסס על כוח לוחם איכותי של 100,000 איש וכ- 60 ספינות נחיתה, אשר יאפשרו לסין הקרנת כוח מהירה מהים של כוח יבשתי. ההערכה כיום היא כי חלק נכבד מכוחות הנחתים של סין צפויים להיות מוצבים בבסיסי קבע בפקיסטאן ובג'יבוטי. הצבה זו של חיל נחתים בפקיסטאן, הזוכה להנות מפירות התוצרת הסינית, משמעותה איום ישיר על הביטחון הלאומי ההודי.
גם בתחום הלוחמה התת-מימית פועלת סין להתעצמותה. המספנות הימיות הסיניות מייצרות החל מ- 2006 כשתי צוללות בשנה. קצב בנייה זה יביא את הסינים להצטיידות נוספת בצי של כ- 38 צוללות מסוגים שונים (כולל צוללות תקיפה לירי טילי שיוט וטילים בליסטיים כנגד מטרות ביבשה) עד 2030. צי הצוללות הסיני על יכולותיו לתקיפת מטרות ביבשה מהווה איום ישיר על ארצות הברית והודו.
מסתמן כי קצב גידולו של הצי הסיני (למעלה מ- 110% יחסית ל- 2015) יביא אותו עד 2030 לכדי סד"כ של למעלה מ- 450 ספינות מלחמה וכ- 110 צוללות מדגמים שונים (בנוסף ל- 60 ספינות נחיתה, ספינות עזר ולוגיסטיקה ועוד), מאות רבות של מטוסי תקיפה ועוד. בקצב בניין כוח זה, גודלו של חיל הים הסיני עד 2030 יהיה גדול מציי ארצות הברית והודו גם יחד. גודלו של חיל הסיני יאפשר לו לפרוש את כוחותיו המבצעיים באופן קבוע ברחבי הגלובוס, כשהבסיס המרכזי לפעולתו הוא ים סין הדרומי והאוקיינוס ההודי ומשם לאוקיינוסים ולקצווי תבל.
נדבך מרכזי באסטרטגיה המדינית הסינית היא תמיכתה של המדינה כלכלית, מדינית וצבאית באומות חלשות. בתמורה לתמיכתה זוכה סין לקבל נכסים בנמלי הים של מדינות אלו (דוגמת סרי-לנקה, ניגריה, ג'יבוטי, פקיסטאן, קפריסין, יוון ומדינות נוספות רבות). נכסים אלו משמשים ראשית את סין לביסוס דרכי הסחר הימי הסיני, ובהמשך בתהליכים איטיים וכמעט שאינם נראים לעין, הופכים הנמלים במדינות לבסיסי הבית של חיל הים הסיני, מהם הוא יוצא לפעולותיו המבצעיות ובהם הוא זוכה לתחזוקה ולתספוקת.
הקמת בסיסי בית לחיל הסיני, הפזורים על פני היבשות השונות, הן נדבך נוסף ביישום האסטרטגיה הימית והמדינית הסינית, המאפשרות לחיל הים הסיני לפעול בחופשיות ולהקרין את כוחו ועוצמתו הצבאית. כל הדרכים והמהלכים בין הצדדים השונים מצביעים על כך, שצפוי עימות צבאי בים בין סין וארצות הברית או בין סין ובהודו. המהלכים הסיניים והתעצמות חיל הים הסיני לא רק שמצביעים על היערכותה של סין לכך אלא אף מחממים את הסביבה על "אש קטנה".
מסתמן כי קצב גידולו של הצי הסיני יביא אותו עד 2030 לכדי סד"כ של למעלה מ- 450 ספינות מלחמה וכ-110 צוללות מדגמים שוניo, מאות רבות של מטוסי תקיפה ועוד. גודלו של חיל הים הסיני עד 2030 יהיה גדול מציי ארצות הברית והודו גם יחד
eng.chinamil.com.cn/Photo by Li Wei
לפני כחמש שנים רווחה בעולם התפיסה, כי דאגתו היחידה של המשטר הסיני הוא לדאוג לשרידותו ולטפל בנושאים המקומיים והכלכליים של סין ברמה הפנים-מדינתית. אך מאז, התפיסה העולמית על סין השתנתה לחלוטין, וההבנה כי סין מיישמת אסטרטגיה מדינית כוללת, המכונה BRI (Belt and Road Initiative), במסגרתה סין לוקחת שליטה על כלכלת, נכסים ותשתיות לאומיות של מדינות ברחבי הגלובוס.
התפיסה האסטרטגית הסינית מיושמת גם בבניין הכוח של חיל הים הסיני, הנמצא בתהליכי התעצמות כאלו, אשר יאפשרו לו שליטה במרחבי הימים. לאחר תהליכי התעצמות בני שני עשורים פועל חיל הים הסיני ברחבי הגלובוס, ממרחבי הים הבלטי עד האוקיינוס הפאסיפי, ומהים הארקטי ועד אנטרקטיקה. חיל הים הסיני, תעשיות האמל"ח והמספנות הסיניות מסייעים למימוש החזון הסיני, הנשען על מסורת בת מאות רבות של שנים, לקרום עור וגידים.
ב- 2015 נוסחה אסטרטגיה ימית מעודכנת בסין, הכוללת תוכנית פעולה ליישום עד 2030. בשנים האחרונות נתקלת האסטרטגיה הסינית במכשול בלתי צפוי, שלא נלקח על ידה בחשבון – משטרו של דונאלד טראמפ. משטרו של טראמפ, הרואה בסין יריב אסטרטגי, מצרף לשורותיו את בני בריתה של ארצות הברית על מנת ליצור חומת מגן ומכשולים ליישום התוכנית האסטרטגית הסינית. תפיסתו של טראמפ ותגבור כוחה הצבאי הימי של ארצות הברית בים סין הדרומית הם אולי חומת המגן האחרונה העומדת מול סין בדרכה להיות המעצמה הצבאית הדומיננטית על פני הגלובוס עד סוף העשור הנוכחי.
חיל הסיני ביצע במהלך 12 השנים האחרונות למעלה מ- 35 משימות מבצעיות באזור האוקיינוס ההודי בואכה מפרץ עדן (משכה של משימה כזו היא כשלושה חודשים, כלומר מדובר על משימות שארכו למעלה כ- 110 חודשים מתוך 144 חודשים). זאת ועוד, במהלך 12 השנים האחרונות ביצעו ספינות חיל הסיני ביקורי נמל בלמעלה מ- 60 מדינות (בחלק ניכר מהן היו אלו מספר רב של ביקורים). משמעות היקפי הפעילות המבצעית הסינית בים היא שחיל הים הסיני הינו חיל בעל ניסיון מבצעי עשיר ורב, בעיקר בביצוע מבצעים על גווניהם השונים בטווחים רחוקים מהחוף ולפרקי זמן ארוכים. זוהי יכולת אסטרטגית משמעותית.
משך שנים רבות נחשב האמל"ח הסיני לכזה שהוא בעל אמינות נמוכה וביצועים רדודים. אך מאמצי התעשייה הסינית, המלווים לא רק בתקציבי ענק אלא גם במאמצים מדינתיים רבים לרכישת ידע וטכנולוגיה מתקדמים (בין אם באמצעות פעולות ריגול תעשייתי ותקיפות סייבר ובין אם באמצעות חילופי משלחות סטודנטים וחוקרים באירופה, רוסיה וארצות הברית), הביאו את אמצעי הלחימה הסיניים לרמה מבצעית ותחזוקתית חסרת תקדים ולרמה גבוהה מאד בהיבט הטכנולוגיות המיושמות בהם.
במסגרת הפיתוח וההתקדמות הטכנולוגית הסינית, הפלטפורמה אשר משכה יותר מכל את תשומת הלב העולמית הייתה נושאת המטוסים שנבנתה על ידם. סין הבינה לפני כעשר שנים שעל מנת לבצע פעולות מבצעיות ימיות, על פני הגלובוס כולו לפרקי זמן ארוכים, היא נדרשת לנושאות מטוסים. מההבנה הסינית ועד כתיבת שורות אלו בנתה סין שתי נושאות מטוסים, הנמצאות כשירות מבצעית מלאה, ונושאת מטוסים שלישית בתהליכי בנייה מתקדמים. הערכת אנליסטים שונים היא, כי עד 2050 צפויה סין להפעיל לפחות עשר נושאות מטוסים (לשם ההשוואה צי ארצות הברית מפעיל שש נושאות מטוסים).
תפיסת ההפעלה הסינית של נושאות המטוסים, מזכירה את התפיסה האמריקאית של Strike group, במסגרתו פועלת במרכז קבוצת הכוח הימי נושאת מטוסים, מסביבה מפליגות פריגטות ואוניות מלחמה אחרות, בעלות יכולות תקיפה ארוכות טווח של מטרות ביבשה (הקרנת כוח מהים ליבשה), יכולות לחימה ימית ארוכת טווח נגד כלי שיט ונגד צוללות וכן יכולות הגנה אווירית. את הכוח הימי משלימה נוכחותן של צוללות או שתיים, הנושאות יכולות מתקדמות לירי טילים בליסטיים ואחרים. סין הקימה שתי קבוצות תקיפה כאלו וסביר יהיה להניח שבשנה הקרובה הן יבצעו פעילות מבצעית באוקיינוס ההודי.
יכולת מבצעית משמעותית נוספת שנבנתה בשנים האחרונות על ידי חיל הסיני היא חיל הנחתים, המבוסס על כוח לוחם איכותי של 100,000 איש וכ- 60 ספינות נחיתה, אשר יאפשרו לסין הקרנת כוח מהירה מהים של כוח יבשתי. ההערכה כיום היא כי חלק נכבד מכוחות הנחתים של סין צפויים להיות מוצבים בבסיסי קבע בפקיסטאן ובג'יבוטי. הצבה זו של חיל נחתים בפקיסטאן, הזוכה להנות מפירות התוצרת הסינית, משמעותה איום ישיר על הביטחון הלאומי ההודי.
גם בתחום הלוחמה התת-מימית פועלת סין להתעצמותה. המספנות הימיות הסיניות מייצרות החל מ- 2006 כשתי צוללות בשנה. קצב בנייה זה יביא את הסינים להצטיידות נוספת בצי של כ- 38 צוללות מסוגים שונים (כולל צוללות תקיפה לירי טילי שיוט וטילים בליסטיים כנגד מטרות ביבשה) עד 2030. צי הצוללות הסיני על יכולותיו לתקיפת מטרות ביבשה מהווה איום ישיר על ארצות הברית והודו.
מסתמן כי קצב גידולו של הצי הסיני (למעלה מ- 110% יחסית ל- 2015) יביא אותו עד 2030 לכדי סד"כ של למעלה מ- 450 ספינות מלחמה וכ- 110 צוללות מדגמים שונים (בנוסף ל- 60 ספינות נחיתה, ספינות עזר ולוגיסטיקה ועוד), מאות רבות של מטוסי תקיפה ועוד. בקצב בניין כוח זה, גודלו של חיל הים הסיני עד 2030 יהיה גדול מציי ארצות הברית והודו גם יחד. גודלו של חיל הסיני יאפשר לו לפרוש את כוחותיו המבצעיים באופן קבוע ברחבי הגלובוס, כשהבסיס המרכזי לפעולתו הוא ים סין הדרומי והאוקיינוס ההודי ומשם לאוקיינוסים ולקצווי תבל.
נדבך מרכזי באסטרטגיה המדינית הסינית היא תמיכתה של המדינה כלכלית, מדינית וצבאית באומות חלשות. בתמורה לתמיכתה זוכה סין לקבל נכסים בנמלי הים של מדינות אלו (דוגמת סרי-לנקה, ניגריה, ג'יבוטי, פקיסטאן, קפריסין, יוון ומדינות נוספות רבות). נכסים אלו משמשים ראשית את סין לביסוס דרכי הסחר הימי הסיני, ובהמשך בתהליכים איטיים וכמעט שאינם נראים לעין, הופכים הנמלים במדינות לבסיסי הבית של חיל הים הסיני, מהם הוא יוצא לפעולותיו המבצעיות ובהם הוא זוכה לתחזוקה ולתספוקת.
הקמת בסיסי בית לחיל הסיני, הפזורים על פני היבשות השונות, הן נדבך נוסף ביישום האסטרטגיה הימית והמדינית הסינית, המאפשרות לחיל הים הסיני לפעול בחופשיות ולהקרין את כוחו ועוצמתו הצבאית. כל הדרכים והמהלכים בין הצדדים השונים מצביעים על כך, שצפוי עימות צבאי בים בין סין וארצות הברית או בין סין ובהודו. המהלכים הסיניים והתעצמות חיל הים הסיני לא רק שמצביעים על היערכותה של סין לכך אלא אף מחממים את הסביבה על "אש קטנה".
