המעגל השני: ניסוי הלורה ועתיד חיל הטילים

ניסוי הלורה המוצלח מצית שוב את הדיון על עתיד חיל הטילים בצה"ל. האם המאבק בין חיל האוויר לזרועות היבשה והים לגבי גבול ה100 ק"מ טווח תאי השטח השמיימיים בשדה הקרב מתקרב להכרעה? פרשנות

כאשר מדובר בשימוש בטילים, הז'רגון המקצועי מחלק את השיח לארבעה מעגלים. טווח קצר עד 1000 ק"מ, בינוני עד 3500 ק"מ, טווח ביניים עד 5500 ק"מ וטווח בין יבשתי מעל 5500 ק"מ. בצה"ל מתייחסים לטווחים בשלושה מעגלים - עד 100 ק"מ, מ100 ועד 1600 (אירן), וכל טווח מעל. בדיון על חיל הטילים אתייחס להתפתחויות במעגל השני בעיקר. המעגל השלישי, על פי פרסומים זרים, מורכב מטילי יריחו (שמם המוכר) ששמורים יותר ליום הדין, מאשר למתאר לחימה "הגיוני" במזרח התיכון. 

חלופה למטוס 

נתחיל במעגל הראשון והשני. היסטורית, כפי שכתבתי לאחרונה, כל האיומים מעל 100 ק"מ מטופלים על ידי חיל האוויר. הסיבה לכך, לפחות עד שנות התשעים, הייתה טכנית. לא היו בנמצא טילים מדויקים וזולים מספיק. אזי, מטוס רב משימתי נבחר, ובצדק, כדרך האפקטיבית ביותר להביא חימוש למטרה. מדובר במטוסים שעולים מאות מליוני דולרים ליחידה וכמובן 'העלות' של חיי או חירות הטייסים. אבל, כשאין חלופות, לוקחים את הסיכונים הנדרשים. 

מאז שנות התשעים החלו להתפתח טילים בליסטיים או סמי בליסטיים (שיכולים לשנות את המסלול הבליסטי), מדויקים מספיק, וזולים מספיק כחלופה למטוסים. טילים , ואחר כך רקטות מדויקות, התפתחו לטווחים של מאות ק"מ עם דיוקים של מספר מטרים בודדים. המנוע, מערכת הניווט והראש הקרבי הוקטנו, השתכללו, רכיבים נקנו כCOTS, ועולם הטילאות הפך , כאמור, לחלופה למטוס הקרב. לפחות בהיבט טכני. 

יכולות כמו דילוג, גלישה אטמוספרית, ניהוג ימינה - שמאלה, תרגום מהירות לניווט או יציאה ממישור הירי, כל אלו הפכו את הטילים בשני העשורים האחרונים למדויקים וקשים ליירוט. טיל הATacMS האמריקני למשל השיג דיוקים של 1-2 מטרים CEP, והפך בשנים האחרונות לאחד מעמודי התווך עליו הצבא האמריקני בונה יכולות תקיפה טקטיות. במלחמות ארה"ב בעירק נורו מאות ממנו. מדובר בטיל לטווח של כ-300 ק"מ שיכול להשמיד במכה ראשונה סוללות הגנ"א וכלי שיט בטווח שיגור לחוף. הצבא האמריקני החליט לפתח לטיל ראש ביות רב משימתי עד שנת 2023 על מנת שיוכל לפגוע כמעט בכל מצב במטרה. הטיל אמור לשמש מול סין בפאסיפיק ומול רוסיה באירופה. אליו יצטרף הPrSM לכוחות היבשה לטווח 500 ק"מ. 

טילים לכל

הטכנולוגיה כאמור התפתחה ופרצה את גבול "המדינות המיוחסות" מזמן. גם מדינות כמו איראן וצפון קוריאה הגיעו ליכולות דומות. גם קוריאה הדרומית. האיראנים למשל הציגו את טיל הפתח-110 (מובין) לטווחים של מאות ק"מ עם ראש ביות אלקטרואופטי מדויק יותר. בהיבט כלכלת קרב, מדובר בפתרון זול יותר מכיוון שצריך פחות טילים להשמיד מטרה. למעשה, מדינות שהגיעו ליכולות כאלו מקימות מערכי טילים לטווחים טקטיים כחלופה למטוסים. לעומתן, בצה"ל לקח זמן להבין את השינוי. חיל האוויר עדיין מתעקש על מונופול מעל 100 ק"מ, ובזרועות האחרות, או במטכ"ל, אין באמת גורם שמתכלל ודוחף את הטיפול במעגל השני. 

גם התפתחות מערכות ההגנ"א סביב ישראל לא גרמה לסדקים בשמרנות הצה"לית. מערכות ההגנ"א הישנות (אלו עם שתי אותיות לטיניות) הפסיקו להוות אתגר ליכולות הל"א של צה"ל וזרי הדפנה נפרסו לרגלי חיל האוויר. עד היום ניתן לראות את חיל האוויר פועל בסוריה, לפי מקורות זרים, ללא הפרעה מצד הדורות הישנים של מערכות ההגנ"א. המערכות החדשות של הרוסים כמעט ולא הופעלו נגד צה"ל, למעט מספר סוללות פנסטיר שנמכרו לסורים. אלו לרוב פעלו שלא כמערך מקושר, על ידי מפעילים ספק מקצועיים, וטופלו מרחוק על ידי פצצות מדויקות או טילי שיוט. הטייסים הישראלים לא ששים להתקרב לסוללות החדשות. ולא סתם, הסיכון מיותר. 

כאמור, חיל האוויר מתנגד באופן מסורתי להכנסת טילים לזרועות היבשה והים, כשם שהתנגד בזמנו להכנסת מל"טים לצה"ל. הסיפור הזה אנחנו יודעים איך נגמר שכיום מל"טים עושים יותר שעות טיסה ממטוסים מאוישים. חזרה לטילים. טיעון נוסף של חיל האוויר הוא כלכלי. על פיו, בראיה ארוכת טווח, מטוס קרב רב משימתי יותר זול מאשר טילים בהנתן אותה כמות מטרות על ציר הזמן. עם זאת, מעולם לא בוצעה עבודת מטה כזו שהוגשה לשר הביטחון שלוקחת בחשבון את עלות החומרה, תחזוקה, שדרוגים לאורך זמן, בניה ואחזקה של שדות תעופה סילוניים, הגנה על שדות תעופה, ומחיר הטעות (נפילת מטוס קרב באירן עם הטייסים כדוגמא). בספק אם טענה תחזיק מים אם וכאשר תבוצע תכנית עסקית מתאימה. 

מכסה כמעט את כל סוריה

כאן נכנס לדיון הניסוי האחרון של תעשייה אווירית בטיל הלורה. הניסוי המוצלח היה לטווח של 400 ק"מ. עמוק לתוך המעגל השני. את הטיל ניתן לשגר מהקרקע או מהים, קרי, זרועות הים והיבשה רלוונטיות. כאמור, אין בזרועות או במטכ"ל מישהו שירים את הכפפה. אביגדור ליברמן, שר הביטחון לשעבר, ראה את הפוטנציאל של חיל הטילים ואף דחף אותו פומבית. אבל ברגע שהוא עזב, הרעיון דעך. כיום מנכ"ל משרד הביטחון הוא אלוף (מיל') אמיר אשל, טיס לשעבר. יהיה מפתיע אם הוא ידחוף את חיל הטילים. 

טילי הלורה ששוגרו בניסוי האחרון הראו ביצועים מרהיבים. רשמית הCEP הוא כעשרה מטרים. עם זאת, תמונות של הניסוי גרמו למומחים מערביים להעריך כי הדיוק האמיתי הוא 1-2 מטרים, בדומה לטיל הATacMS האמריקני. עם רש"ק של כ-200 ק"ג, מדובר בטיל שיכול לכסות כמעט את כל סוריה. אם מעמידים סוללות בקרית שמונה, הטיל מסוגל להגיע לאלפו בצפון סוריה, בואך טורקיה. כל זאת מבלי לסכן חיילים או מטוס בשווי מאות מליוני דולרים. כמו גם, טיל כזה כמעט ואינו מאוים מסוללות הגנ"א רוסיות חדשות המוצבות בסוריה. אם מעמידים סוללות גם בגבול המזרחי והדרומי, ניתן להגיע לכיסוי די טוב של הטווח הטקטי. 

יתרה מכך, אם חיל הטילים יתפתח, תעשייה אווירית תוכל לייצר נגזרות של הלורה גם לטווחים גדולים יותר. בעבר, צה"ל רכש תחת מעטה סודיות לצרכים נקודתיים מספר טילי לורה וכן נגזרות קצרות טווח של הלורה. אולם אלו נרכשו כאמור לצרכים ספציפיים ולא כתפיסת חיל טילים. רכש טילים בצורה סדרתית גם יבטיח מחיר זול יותר לצה"ל, וגם יבטיח המשך פיתוח של יכולות טילאות שישראל צריכה. לצד הלורה, ישנן גם רקטות של אלביט ל150-300 ק"מ וטילי שיוט כמו הדלילה למאות ק"מ. כאמור, ארסנל טילי שיכול להרחיב את המעגל הראשון עמוק לתוך המעגל השני. היות ואגף המודיעין כבר מורגל בתפוקת מטרות לחימושים המדויקים של חיל האוויר במעגל שני, אותן מטרות יוכלו לשמש את חיל הטילים. 

צללים במערה

אגדה אורבנית נוספת שאחזה בצה"ל היא שטילים בליסטיים יהוו אסקלציה של המצב בזירה. התפיסה הייתה שטילים בליסטיים הם נשק יום הדין בלבד. ובכן, אחרי שהאיראנים שיגרו טילים לעבר עירק וסוריה היה צריך לפול האסימון שמדובר במשל המערה. החשש מאסקלציה הוא רק צללים שרואים במערה. בפועל, איראן, הקוריאות, ארה"ב, רוסיה, סין, טורקיה כולן מפתחות טק"ק לטווחים טקטיים ואף מקימות יחידות עם תו"ל מתאים. המשמעות היא שהמחשבה האסטרטגית של המאה ה21 אינה רואה בטילים בליסטיים לטווחים של מאות ק"מ גורם מחריף מצב, אלא עוד אמל"ח בסל הכלים של הצבא. 

לבסוף, נחזור לדיוק. בטילאות ישנה משוואה שככל שהדיוק עולה, צריך רש"ק יותר קטן. שיפור בדיוק פי 2, יקטין את משקל הפצצה פי 4 או 8 כתלות בסוג הרש"ק. זו הסיבה שכמעט ולא מטילים פצצות של טון ממטוס ובמקומם גדל השימוש בפצצות MK84 קטנות יותר עם קיט הנחיה JDAM. לאחרונה פותחו גם פצצות קטנות ומדויקות יותר במשקל 250 ק"ג. כאלו אפשר לתלות הרבה מתחת לכנפי המטוס ולהשיג אפקטים דומים בשדה הקרב כמו עם פצצות כבדות יותר ופחות מדויקות. 

לסיכום, ניסוי טיל הלורה האחרון מצית מחדש את הדיונים סביב חיל הטילים. בעיקר סביב הכדאיות המבצעית והפיננסית שלו, ושל פתרונות אחרים דוגמאת רקטות מדויקות וטילי שיוט, לעומת חלופת מטוס הקרב. היבט אחרון הוא בניין הכוח. אם צה"ל יחליט סוף סוף להקים חיל טילים, ולהזמין מאות יחידות כאלו, תעלה שאלת המימון. במצב הנוכחי של כלכלת ישראל לאור הקורונה, ולאור קיטון בהמרת דולר סיוע לשקלים, נראה כי אנחנו בפני שתי חלופות - ייצור חומרה ישראלית במפעלים בארה"ב או רכישת חומרה אמריקנית, כאשר שתיהן יתבצעו בדולר סיוע.  

אולי יעניין אותך גם