החזית הארקטית מתחממת
ארה"ב, רוסיה וסין מעוניינות כולן לחזק את מעמדן הטריטוריאלי בחלקו הצפוני ביותר של כדור הארץ. שינויי האקלים גורמים לערכו של האזור לעלות – הן כנתיב שיט והן כאתר פוטנציאלי למציאת נפט – והמעצמות כבר מתכוננות למאבק טריטוריאלי
חיים איסרוביץ'
| 17/04/2020
U.S. Navy Photo by MC1 Michael B. Zingaro
יאן מאיין, אי געשי ששייך לנורווגיה וממוקם באוקיינוס הארקטי, היה בעבר מוקד משיכה לוויקינגים ולציידי לווייתנים. לפני כ-100 שנה החלה לפעול ביאן מאיין תחנה מטאורולוגית, אולם הוא לא נחשב לאתר מוכר או למוקד תיירות. למרות זאת, האי, שמתפרש על פני שטח של 373 ק"מר בלבד ורובו מכוסה בקרחונים, משך לאחרונה את תשומת הלב של רוסיה.
בנובמבר האחרון הגיעו נציגים של טייסת 435 לתגובה במצבי חירום של חיל האוויר האמריקני לביקור ראשון בבסיס האווירי באי כדי לבחון את האפשרות לנחיתה של מטוסי תובלה מסוג C-130J במקום. "האימון הזה מעניק לנו הזדמנות להרחיב את היכולות שלנו באמצעות אימון בסביבות ארקטיות, וזה מאפשר לנו לזהות אתגרים פוטנציאליים או כשלים", אמר האחראי על תשדורות רדיו בטייסת, קייל ייגר.
חלפו חודשיים לפני שהגיעה התגובה של משרד החוץ הרוסי, שלא הותירה ספק לגבי חוסר שביעות הרצון של מוסקבה מהביקור, אותו היא ראתה כמכוון ישירות נגדה. "העובדה הברורה של נוכחות אפשרית של חיל האוויר האמריקני באי, גם אם אינה קבועה, מעוררת דאגה", נמסר. "אנחנו מקווים שאוסלו תהיה אחראית ותרחיק ראות בעת שהיא בונה את המדיניות שלה בצפון - ותימנע מפעולות שמערערות את היציבות האזורית ופוגעות ביחסים בין המדינות". גם הפעם, הנורווגים לא התרגשו ושר ההגנה, פרנק בקה-ינסן, הסביר שמדובר בטיסות תובלה של בעלות הברית שנועדו לסייע לתפעול תחנת המחקר היחידה על האי, לנוכח המחסור במשאבים של חיל האוויר המקומי
התלונות הרוסיות סיפקו עדות ברורה לעין הפקוחה של מוסקבה ביחס למתרחש באזור הארקטי, מרחב שהפך בשנים האחרונות לזירה חדשה של תחרות בין רוסיה לבין מדינות המערב בהובלת ארה"ב, ברוח ימי המלחמה הקרה.
הסיבה לכך היא שהאזור הארקטי, שמכסה כ-6% מפני השטח של כדור הארץ, הפך לאחד המאפיינים הבולטים של ההתחממות הגלובלית. מחקר שפורסם בדצמבר 2019 מצא כי בעוד שכדור הארץ התחמם ב-0.8 מעלות מאז סוף המאה ה-19, האזור הארקטי רשם עלייה של 3-2 מעלות באותה תקופה. הפאנל הבין-ממשלתי של האו"ם לשינוי אקלימי הזהיר כי שכבת הקרח הצטמצמה בקצב של 4% בעשור בין 1978 ל-1996. צילומי לוויין אף הראו שטחים נרחבים באזור הארקטי שהופכים לירוקים, עם צמחייה שמגיבה לעלייה בטמפרטורות.
מדענים מצאו כי לקצב ההתחממות המהיר יש השפעה משמעותית על אירועי מזג אוויר קיצוניים בחצי הכדור הצפוני, אולם להמסת הקרחונים באוקיינוס הארקטי יש גם שתי השלכות גאו-פוליטיות רבות משמעות. הראשונה היא פיתוח נתיב השיט הימי הצפוני, שיאפשר חיבור בין אסיה לבין מערב אירופה וצפון אמריקה מבלי לעבור בתעלת סואץ, והשנייה היא האפשרות לבצע קידוחי נפט וגז טבעי במאגרים שהסתתרו תחת מעטה כבד של קרח.
בשל כך, המדינות השוכנות לאורך האזור הארקטי פנו לוועדת האו"ם לקביעת גבולות המדף היבשתי בדרישה לקבלת בעלות על שטחים נרחבים יותר באוקיינוס הארקטי, שיעניקו להן בעלות כלכלית בלעדית על משאבי הטבע, גם מעבר לאזורים הכלכליים הבלעדיים (EEZ). אחת מהן היא רוסיה, שהגישה באוגוסט 2015 תביעה לקבל בעלות על שטח אדיר של 1.2 מיליון קמ"ר, וזאת אף שחלקו חופף לאזורים שאותם דורשות דנמרק וקנדה. בסוף השנה שעברה רוסיה אף הציגה ממצאים שלטענתה מוכיחים את הבסיס המדעי לתביעתה.
איתות על-קולי
ברוסיה לא יושבים בשקט בהמתנה לפסיקה, אלא פועלים לקבוע עובדות בשטח. ב-2008 פורסם המסמך הרשמי של "יסודות המדיניות הממלכתית של הפדרציה הרוסית באזור הארקטי עד 2020 ומעבר", שהציג את האינטרסים הבסיסיים של רוסיה באזור: שימוש באזור הארקטי של רוסיה בתור בסיס משאבים אסטרטגי להתמודדות עם הפיתוח החברתי-כלכלי של המדינה; שימור האזור הארקטי כאזור של שלום ושיתוף פעולה; שימור המערכות האקולוגיות הייחודיות; ושימוש בנתיב הים הצפוני בתור קו תחבורה ותקשורת משולב-לאומי ברוסיה הארקטית.
מאז נקט הממשל הרוסי, בהובלתו הפעילה של ולדימיר פוטין - תחילה כראש הממשלה בעת שפורסמה המדיניות הרשמית והחל מ-2012 שוב בתפקיד הנשיא - בצעדים מעשיים ליישום החזון. ב-2013, הממשלה העניקה הטבות מס ומכס כדי לעודד קידוחים של משאבי טבע. שנה לאחר מכן, חתם פוטין על צו מספר 296, שהרחיב משמעותית את השטח היבשתי של רוסיה באזור הארקטי, בין השאר כדי לחזק את הבסיס לדרישת הבעלות על המדף היבשתי באוקיינוס הארקטי. הרוסים גם השקיעו בהקמת תשתיות בנתיב הימי הצפוני ובניקיונו, ובשנה שעברה עברה בו תנועה כוללת של 26 מיליון טון, לעומת 1.9 מיליון טון ב-2006.
אולם במערב מוטרדים יותר מכל מהפיתוח הצבאי של רוסיה במרחב הארקטי. מסמך המדיניות הדגיש כי רוסיה צריכה להגן על הגבול הארקטי שלה ועל נתיבי השיט, כולל שמירה על "פוטנציאל קרבי הכרחי" של היחידות הצבאיות באזור. לצורך כך, רוסיה ייסדה את הפיקוד האסטרטגי המשולב של הצי הצפוני, שהוא בעל מעמד דומה לארבעת הפיקודים האזוריים האחרים (מרכז, מערב, דרום, מזרח). פיקוד הצי הצפוני אחראי על הפעילות הימית, האווירית והיבשתית באזור הארקטי, ולרשותו עומדים, בין השאר, מטוסי קרב מתקדמים וצוללות גרעיניות נושאות טילים. בנוסף, משרד ההגנה הרוסי הקים עד כה לפחות 590 מתקנים צבאיים, כולל תשעה בסיסים חדשים ו-16 נמלים של מים עמוקים, בנוסף ל-13 שדות תעופה שנבנו מחדש או שודרגו.
השנה החולפת סיפקה לא מעט דוגמאות לחשיבות הצבאית שמעניקה רוסיה לאזור הארקטי בתור מרחב פעילות של הכוחות המזוינים, מבחינה הגנתית ומבחינה התקפית. מערכת ההגנה האווירית המתקדמת S-400 הוצבה בבסיס בארכיפלג נוביה זמליה, כאשר הצי הצפוני ציין כי מערכות דומות יוצבו בכל האזור הארקטי כדי ליצור "כיפת הגנה אווירית" מפני כל סוגי האיומים.
בספטמבר בוצע שיגור מוצלח של טיל השיוט העל-קולי נגד ספינות Onix P-800, שפגע ביעד במרחק של 200 ק"מ, וכעבור חודשיים נערך שיגור ניסיוני של הטיל העל-קולי המתקדם קינז'ל Kh-47M2 ממטוס מיג-31 ונמסר שהוא פגע ביעד במרחק של 2,000 ק"מ.
בפברואר האחרון, בוצע שיגור של הטיל העל קולי זיקרון מפריגטה שהוצבה בים ברנץ, ובנוסף גם. בוצע שיגור של טילי שיוט בים הנורווגי. באוקטובר התקיים תרגיל מלחמה גרעיני - הגדול ביותר מאז סיום המלחמה הקרה - במרחב של ים ברנץ, הים הנורווגי וצפון האוקיינוס האטלנטי בהשתתפות צוללות, מטוסים ו-12 אלף חיילים, ובוצעו שיגורים של טילים בליסטיים וטילי שיוט.
למרות זאת, ברוסיה ממשיכים להצהיר שהפריסה הצבאית היא הגנתית בלבד. "ההשקעות שרוסיה מבצעת באזור הארקטי, ואשר היא מתכננת לעשות עוד, נועדו להראות שאנחנו לא מתייחסים לאזור הארקטי בתור זירה צבאית. צריך להבין את זה", אמר השגריר הרוסי לענייני ארקטיים, ניקולאי קורטשוניב. "כל עימות צבאי או תקרית יערערו את ההשקעות שלנו".
דרך המשי
במקביל לרוסיה, גם סין מחזקת את פעילותה באזור הארקטי. בינואר 2018, הציג המשטר בבייג'ינג את החזון של "דרך המשי הקוטבית", כשהוא מגדיר את סין "מדינה קרובה לארקטי". התוכנית נועדה לפתח את נתיבי השיט באזור הארקטי כמרכיב משלים של מיזם "דרך אחת, חגורה אחת" לקידום קשרי המסחר בין סין לבין אירופה והמזרח התיכון, במקביל ל"סיוע בהתקדמות הכלכלית והחברתית של מדינות החוף לאורך הנתיבים". ספינות מחקר סיניות מבצעות בשנים האחרונות סריקות של נתיבי השיט באזור הארקטי לקראת הגברת הפעילות, ובנוסף סין משקיעה בפיתוח תשתיות ובקידוחי נפט וגז.
מזכיר המדינה האמריקני, מייק פומפאו, יצא נגד הפעילות הסינית באזור הארקטי. "יש רק מדינות ארקטיות ומדינות שאינן ארקטיות. אין קטגוריה שלישית, ולטעון כך לא מעניק לסין שום דבר", אמר בנאום בפני המועצה הארקטית במאי שעבר, והזהיר כי המשטר בבייג'ינג מנסה להשתמש בכיסוי של פעילות כלכלית כדי לקדם גם נוכחות צבאית באזור. בשנתיים האחרונות זוהתה עלייה בפעילות של כלי שיט וצוללות סיניים, בעיקר בים צ'וקצ'י, צפונית למצרי ברינג בין רוסיה לבין אלסקה, אם כי הסינים עדיין לא מתקרבים לנוכחות הצבאית של רוסיה באזור הארקטי.
בבייג'ינג ניסו להפחית מהחששות במערב לגבי התוכניות שלהם. "יש מי שאולי מחזיקים בספקות לגבי ההשתתפות שלנו בפיתוח האזור הארקטי, מודאגים שיש לנו כוונות אחרות או שאנחנו עלולים לגזול משאבים או לפגוע בסביבה", אמר סגן שר החוץ, קונג שואן-יואו. "אני מאמין שהחששות האלה לא נחוצים".
ז'אנג שין, חוקר בבית הספר למחקרים בינלאומיים ואזוריים מתקדמים באוניברסיטה הנורמלית של מזרח סין בשנגחאי, השווה בין הפעילות הסינית באזור הארקטי לבין המרוץ לירח או המסעות האירופיים לעולם החדש במאה ה-15. "האזור הארקטי הוא אזור הספר האחרון עבור החזון העולמי המתפשט בדרמטיות של סין", אמר ליומון סאות' צ'יינה מורנינג פוסט.
התעוררות אמריקנית
בפברואר השנה, הופיע גנרל טרנס או'שוגנסי, שעומד בראש פיקוד הגנת האוויר והחלל הצפון-אמריקני (NORAD), בפני ועדת הכוחות המזוינים של הסנאט האמריקני וסיפק אזהרה לגבי האיום מצד רוסיה וסין באזור הארקטי, שאותו כינה "החזית החדשה של ההגנה שלנו על המולדת".
"האזור הארקטי כבר אינו קיר מבצר, והאוקיינוסים שלנו אינם תעלות מגן יותר", אמר. "הם כעת נתיבי גישה עבור כלי נשק קונבנציונליים מתקדמים, והפלטפורמות שנושאות אותם. היכולת של היריבים שלנו לתקוף ישירות את המולדת שלנו רשמה זינוק קדימה והם מבצעים מאמצים סמויים ומרוכזים כדי להחליש את היתרון הטכנולוגי, הכלכלי והאסטרטגי שלנו".
ימים ספורים קודם לכן, נשמעה התרעה דומה גם מצדו של אדמירל צ'רלס ריי ראש אגף המבצעים במשמר החופים, בישיבה בנושא ביטחון המולדת באזור הארקטי של ועדת המשנה של בית הנבחרים לתחבורה ולביטחון ימי. "אם יותירו אותן ללא השגחה, ההתנהגות של סין ושל רוסיה מסתכנת בפירוק היציבות החלשה והממשלה מבוססת החוקים באזור הארקטי", אמר.
האזור הארקטי אינו זר לאמריקנים. בתקופת המלחמה הקרה, הם הפעילו שורה של בסיסים בחלק הצפוני של כדור הארץ כדי לספק התרעה ויכולת יירוט של טילים בליסטיים ומפציצים גרעיניים שעלולים לעשות את דרכם לעבר ארה"ב במקרה של עימות בין שתי המעצמות. אולם עם קריסת ברה"מ לפני שלושה עשורים, החל משרד ההגנה האמריקני לסגור את המתקנים הצפוניים ולהתמקד בזירות אחרות, ובראשן המזרח התיכון.
ההתבססות הרוסית באזור הארקטי, יחד עם כניסתה של סין למרחב, אילצו את מקבלי ההחלטות בארה"ב לשנות את תפיסתם, תחילה בקרב ממשל אובמה, ולאחר מכן גם בממשל טראמפ. "האזור הארקטי עומד להיות מקום של חשיבות אסטרטגית גדלה", הכריז שר ההגנה בממשל אובמה, אשטון קרטר, במרץ 2015. "אנחנו נכנסים לעידן חדש של מעורבות אסטרטגית באזור הארקטי, כולל איומים חדשים על האזור הארקטי והנדל"ן שלו, ולכל האינטרסים שלנו באזור הזה", הצהיר מזכיר המדינה פומפאו בנאומו במאי אשתקד.
במסגרת ההיערכות, ארה"ב התחילה להקים מחדש בסיסי צבא באזור הארקטי, מאות לוחמים אמריקנים הוצבו באזורים שונים בנורווגיה וגם הביקור של משלחת חיל האוויר ביאן מאיין משתלב במהלך. הצוללת "סי וולף" שהתה חודשיים מתחת לקרח בתחילת 2015, שלוש שנים מאוחר יותר עברה קבוצת קרב של נושאת מטוסים באזור הארקטי בפעם הראשונה מאז 1991, ובמאי 2019 הגיעה נושאת המטוסים תיאודור רוזוולט לתרגיל משולב באזור אלסקה - ביקור ראשון של נושאת מטוסים במדינה הצפונית מזה עשור. הצי השני, שהיה אחראי על הפעילות בחוף המזרחי של ארה"ב ובצפון האוקיינוס האטלנטי, הופעל מחדש באוגוסט 2018, אחרי הפסקה של שבע שנים. בסוף השנה שעברה הגיע הצי השני לכשירות מבצעית.
גם הניסיון של הנשיא טראמפ בקיץ שעבר לרכוש את האי גרינלנד מדנמרק קשור למאבקי השליטה באזור הארקטי. על אף שלא מדובר בפעם הראשונה שבה האמריקנים הביעו רצון לרכוש את האי, שבו יש בסיס אווירי גדול עם מכ"ם של מערכת ההתרעה מפני טילים, המסת הקרחונים מספקת הזדמנות לבצע קידוחים באזור שעשיר במשאבי טבע. עם זאת, התנגדות ממשלת דנמרק, שלוותה בלא מעט ביקורת על הנשיא האמריקני, סיכלה את היוזמה.
פעילות נאט"ו
במקביל, גוברת גם הפעילות של נאט"ו במרחב הארקטי. בסוף אוקטובר 2018 התקיים בנורווגיה תרגיל "Trident Juncture 2018", שהיה הגדול ביותר מאז סיום המלחמה הקרה וכלל 50 אלף חיילים, 250 מטוסים ו-65 כלי שיט. בראשית מרץ השנה, שוב אירחה נורווגיה תרגיל גדול - Cold Response 2020 – בהשתתפות של 15 אלף חיילים מעשר מדינות, כאשר בצבא נורבגיה ציינו כי המטרה הייתה לבדוק את היכולת לבצע "תרגילים רב-לאומיים משותפים עם תסריט קרבי באינטנסיביות גבוהה, בתנאי חורף תובעניים".
עם זאת, האמריקנים עדיין נמצאים בנחיתות בתחום של שוברות הקרח, שממלאות תפקיד משמעותי בפתיחת הנתיבים החדשים באזור המתחמם. רוסיה מפעילה כיום 53 נושאות מטוסים, ושש נוספות נמצאות בבנייה, בעוד שארה"ב מפעילה חמש ועוד שלוש מתוכננות לעתיד. גם סין מאיצה את הפיתוח, עם ארבע שוברות קרח פעילות ועוד שתיים מתוכננות.
"אנחנו צריכים לצפות שהמערכת הארקטית שמשתנה במהירות - צמצום הכיסוי של קרח ים, צמצום בכיסוי השלג, המסת יריעות קרח והפשרת מעטה הקרח הדק שמתחת לקרקע - תיצור תמריצים גדולים יותר עבור רוסיה ועבור סין לקדם אג'נדות ארקטיות שיתנגשו עם האינטרסים של ארה"ב ושל המערב", אמר סגן עוזר מזכיר המדינה האמריקני לעניינים אירופיים ואירו-אסיאתיים, מייקל מרפי, בשימוע בבית הנבחרים.
ימים יגידו אם האזור הארקטי יהפוך גם לזירת עימות ותחרות מתגברת, או שמא הצדדים יוכלו לשים את המחלוקות בצד ולחזק את שיתוף הפעולה למען אחד מאזורי הטבע הנדירים שנותרו על כוכב הלכת שלנו, שמתמודד עם האתגר של שינויי האקלים.
ארה"ב, רוסיה וסין מעוניינות כולן לחזק את מעמדן הטריטוריאלי בחלקו הצפוני ביותר של כדור הארץ. שינויי האקלים גורמים לערכו של האזור לעלות – הן כנתיב שיט והן כאתר פוטנציאלי למציאת נפט – והמעצמות כבר מתכוננות למאבק טריטוריאלי
U.S. Navy Photo by MC1 Michael B. Zingaro
יאן מאיין, אי געשי ששייך לנורווגיה וממוקם באוקיינוס הארקטי, היה בעבר מוקד משיכה לוויקינגים ולציידי לווייתנים. לפני כ-100 שנה החלה לפעול ביאן מאיין תחנה מטאורולוגית, אולם הוא לא נחשב לאתר מוכר או למוקד תיירות. למרות זאת, האי, שמתפרש על פני שטח של 373 ק"מר בלבד ורובו מכוסה בקרחונים, משך לאחרונה את תשומת הלב של רוסיה.
בנובמבר האחרון הגיעו נציגים של טייסת 435 לתגובה במצבי חירום של חיל האוויר האמריקני לביקור ראשון בבסיס האווירי באי כדי לבחון את האפשרות לנחיתה של מטוסי תובלה מסוג C-130J במקום. "האימון הזה מעניק לנו הזדמנות להרחיב את היכולות שלנו באמצעות אימון בסביבות ארקטיות, וזה מאפשר לנו לזהות אתגרים פוטנציאליים או כשלים", אמר האחראי על תשדורות רדיו בטייסת, קייל ייגר.
חלפו חודשיים לפני שהגיעה התגובה של משרד החוץ הרוסי, שלא הותירה ספק לגבי חוסר שביעות הרצון של מוסקבה מהביקור, אותו היא ראתה כמכוון ישירות נגדה. "העובדה הברורה של נוכחות אפשרית של חיל האוויר האמריקני באי, גם אם אינה קבועה, מעוררת דאגה", נמסר. "אנחנו מקווים שאוסלו תהיה אחראית ותרחיק ראות בעת שהיא בונה את המדיניות שלה בצפון - ותימנע מפעולות שמערערות את היציבות האזורית ופוגעות ביחסים בין המדינות". גם הפעם, הנורווגים לא התרגשו ושר ההגנה, פרנק בקה-ינסן, הסביר שמדובר בטיסות תובלה של בעלות הברית שנועדו לסייע לתפעול תחנת המחקר היחידה על האי, לנוכח המחסור במשאבים של חיל האוויר המקומי
התלונות הרוסיות סיפקו עדות ברורה לעין הפקוחה של מוסקבה ביחס למתרחש באזור הארקטי, מרחב שהפך בשנים האחרונות לזירה חדשה של תחרות בין רוסיה לבין מדינות המערב בהובלת ארה"ב, ברוח ימי המלחמה הקרה.
הסיבה לכך היא שהאזור הארקטי, שמכסה כ-6% מפני השטח של כדור הארץ, הפך לאחד המאפיינים הבולטים של ההתחממות הגלובלית. מחקר שפורסם בדצמבר 2019 מצא כי בעוד שכדור הארץ התחמם ב-0.8 מעלות מאז סוף המאה ה-19, האזור הארקטי רשם עלייה של 3-2 מעלות באותה תקופה. הפאנל הבין-ממשלתי של האו"ם לשינוי אקלימי הזהיר כי שכבת הקרח הצטמצמה בקצב של 4% בעשור בין 1978 ל-1996. צילומי לוויין אף הראו שטחים נרחבים באזור הארקטי שהופכים לירוקים, עם צמחייה שמגיבה לעלייה בטמפרטורות.
מדענים מצאו כי לקצב ההתחממות המהיר יש השפעה משמעותית על אירועי מזג אוויר קיצוניים בחצי הכדור הצפוני, אולם להמסת הקרחונים באוקיינוס הארקטי יש גם שתי השלכות גאו-פוליטיות רבות משמעות. הראשונה היא פיתוח נתיב השיט הימי הצפוני, שיאפשר חיבור בין אסיה לבין מערב אירופה וצפון אמריקה מבלי לעבור בתעלת סואץ, והשנייה היא האפשרות לבצע קידוחי נפט וגז טבעי במאגרים שהסתתרו תחת מעטה כבד של קרח.
בשל כך, המדינות השוכנות לאורך האזור הארקטי פנו לוועדת האו"ם לקביעת גבולות המדף היבשתי בדרישה לקבלת בעלות על שטחים נרחבים יותר באוקיינוס הארקטי, שיעניקו להן בעלות כלכלית בלעדית על משאבי הטבע, גם מעבר לאזורים הכלכליים הבלעדיים (EEZ). אחת מהן היא רוסיה, שהגישה באוגוסט 2015 תביעה לקבל בעלות על שטח אדיר של 1.2 מיליון קמ"ר, וזאת אף שחלקו חופף לאזורים שאותם דורשות דנמרק וקנדה. בסוף השנה שעברה רוסיה אף הציגה ממצאים שלטענתה מוכיחים את הבסיס המדעי לתביעתה.
איתות על-קולי
ברוסיה לא יושבים בשקט בהמתנה לפסיקה, אלא פועלים לקבוע עובדות בשטח. ב-2008 פורסם המסמך הרשמי של "יסודות המדיניות הממלכתית של הפדרציה הרוסית באזור הארקטי עד 2020 ומעבר", שהציג את האינטרסים הבסיסיים של רוסיה באזור: שימוש באזור הארקטי של רוסיה בתור בסיס משאבים אסטרטגי להתמודדות עם הפיתוח החברתי-כלכלי של המדינה; שימור האזור הארקטי כאזור של שלום ושיתוף פעולה; שימור המערכות האקולוגיות הייחודיות; ושימוש בנתיב הים הצפוני בתור קו תחבורה ותקשורת משולב-לאומי ברוסיה הארקטית.
מאז נקט הממשל הרוסי, בהובלתו הפעילה של ולדימיר פוטין - תחילה כראש הממשלה בעת שפורסמה המדיניות הרשמית והחל מ-2012 שוב בתפקיד הנשיא - בצעדים מעשיים ליישום החזון. ב-2013, הממשלה העניקה הטבות מס ומכס כדי לעודד קידוחים של משאבי טבע. שנה לאחר מכן, חתם פוטין על צו מספר 296, שהרחיב משמעותית את השטח היבשתי של רוסיה באזור הארקטי, בין השאר כדי לחזק את הבסיס לדרישת הבעלות על המדף היבשתי באוקיינוס הארקטי. הרוסים גם השקיעו בהקמת תשתיות בנתיב הימי הצפוני ובניקיונו, ובשנה שעברה עברה בו תנועה כוללת של 26 מיליון טון, לעומת 1.9 מיליון טון ב-2006.
אולם במערב מוטרדים יותר מכל מהפיתוח הצבאי של רוסיה במרחב הארקטי. מסמך המדיניות הדגיש כי רוסיה צריכה להגן על הגבול הארקטי שלה ועל נתיבי השיט, כולל שמירה על "פוטנציאל קרבי הכרחי" של היחידות הצבאיות באזור. לצורך כך, רוסיה ייסדה את הפיקוד האסטרטגי המשולב של הצי הצפוני, שהוא בעל מעמד דומה לארבעת הפיקודים האזוריים האחרים (מרכז, מערב, דרום, מזרח). פיקוד הצי הצפוני אחראי על הפעילות הימית, האווירית והיבשתית באזור הארקטי, ולרשותו עומדים, בין השאר, מטוסי קרב מתקדמים וצוללות גרעיניות נושאות טילים. בנוסף, משרד ההגנה הרוסי הקים עד כה לפחות 590 מתקנים צבאיים, כולל תשעה בסיסים חדשים ו-16 נמלים של מים עמוקים, בנוסף ל-13 שדות תעופה שנבנו מחדש או שודרגו.
השנה החולפת סיפקה לא מעט דוגמאות לחשיבות הצבאית שמעניקה רוסיה לאזור הארקטי בתור מרחב פעילות של הכוחות המזוינים, מבחינה הגנתית ומבחינה התקפית. מערכת ההגנה האווירית המתקדמת S-400 הוצבה בבסיס בארכיפלג נוביה זמליה, כאשר הצי הצפוני ציין כי מערכות דומות יוצבו בכל האזור הארקטי כדי ליצור "כיפת הגנה אווירית" מפני כל סוגי האיומים.
בספטמבר בוצע שיגור מוצלח של טיל השיוט העל-קולי נגד ספינות Onix P-800, שפגע ביעד במרחק של 200 ק"מ, וכעבור חודשיים נערך שיגור ניסיוני של הטיל העל-קולי המתקדם קינז'ל Kh-47M2 ממטוס מיג-31 ונמסר שהוא פגע ביעד במרחק של 2,000 ק"מ.
בפברואר האחרון, בוצע שיגור של הטיל העל קולי זיקרון מפריגטה שהוצבה בים ברנץ, ובנוסף גם. בוצע שיגור של טילי שיוט בים הנורווגי. באוקטובר התקיים תרגיל מלחמה גרעיני - הגדול ביותר מאז סיום המלחמה הקרה - במרחב של ים ברנץ, הים הנורווגי וצפון האוקיינוס האטלנטי בהשתתפות צוללות, מטוסים ו-12 אלף חיילים, ובוצעו שיגורים של טילים בליסטיים וטילי שיוט.
למרות זאת, ברוסיה ממשיכים להצהיר שהפריסה הצבאית היא הגנתית בלבד. "ההשקעות שרוסיה מבצעת באזור הארקטי, ואשר היא מתכננת לעשות עוד, נועדו להראות שאנחנו לא מתייחסים לאזור הארקטי בתור זירה צבאית. צריך להבין את זה", אמר השגריר הרוסי לענייני ארקטיים, ניקולאי קורטשוניב. "כל עימות צבאי או תקרית יערערו את ההשקעות שלנו".
דרך המשי
במקביל לרוסיה, גם סין מחזקת את פעילותה באזור הארקטי. בינואר 2018, הציג המשטר בבייג'ינג את החזון של "דרך המשי הקוטבית", כשהוא מגדיר את סין "מדינה קרובה לארקטי". התוכנית נועדה לפתח את נתיבי השיט באזור הארקטי כמרכיב משלים של מיזם "דרך אחת, חגורה אחת" לקידום קשרי המסחר בין סין לבין אירופה והמזרח התיכון, במקביל ל"סיוע בהתקדמות הכלכלית והחברתית של מדינות החוף לאורך הנתיבים". ספינות מחקר סיניות מבצעות בשנים האחרונות סריקות של נתיבי השיט באזור הארקטי לקראת הגברת הפעילות, ובנוסף סין משקיעה בפיתוח תשתיות ובקידוחי נפט וגז.
מזכיר המדינה האמריקני, מייק פומפאו, יצא נגד הפעילות הסינית באזור הארקטי. "יש רק מדינות ארקטיות ומדינות שאינן ארקטיות. אין קטגוריה שלישית, ולטעון כך לא מעניק לסין שום דבר", אמר בנאום בפני המועצה הארקטית במאי שעבר, והזהיר כי המשטר בבייג'ינג מנסה להשתמש בכיסוי של פעילות כלכלית כדי לקדם גם נוכחות צבאית באזור. בשנתיים האחרונות זוהתה עלייה בפעילות של כלי שיט וצוללות סיניים, בעיקר בים צ'וקצ'י, צפונית למצרי ברינג בין רוסיה לבין אלסקה, אם כי הסינים עדיין לא מתקרבים לנוכחות הצבאית של רוסיה באזור הארקטי.
בבייג'ינג ניסו להפחית מהחששות במערב לגבי התוכניות שלהם. "יש מי שאולי מחזיקים בספקות לגבי ההשתתפות שלנו בפיתוח האזור הארקטי, מודאגים שיש לנו כוונות אחרות או שאנחנו עלולים לגזול משאבים או לפגוע בסביבה", אמר סגן שר החוץ, קונג שואן-יואו. "אני מאמין שהחששות האלה לא נחוצים".
ז'אנג שין, חוקר בבית הספר למחקרים בינלאומיים ואזוריים מתקדמים באוניברסיטה הנורמלית של מזרח סין בשנגחאי, השווה בין הפעילות הסינית באזור הארקטי לבין המרוץ לירח או המסעות האירופיים לעולם החדש במאה ה-15. "האזור הארקטי הוא אזור הספר האחרון עבור החזון העולמי המתפשט בדרמטיות של סין", אמר ליומון סאות' צ'יינה מורנינג פוסט.
התעוררות אמריקנית
בפברואר השנה, הופיע גנרל טרנס או'שוגנסי, שעומד בראש פיקוד הגנת האוויר והחלל הצפון-אמריקני (NORAD), בפני ועדת הכוחות המזוינים של הסנאט האמריקני וסיפק אזהרה לגבי האיום מצד רוסיה וסין באזור הארקטי, שאותו כינה "החזית החדשה של ההגנה שלנו על המולדת".
"האזור הארקטי כבר אינו קיר מבצר, והאוקיינוסים שלנו אינם תעלות מגן יותר", אמר. "הם כעת נתיבי גישה עבור כלי נשק קונבנציונליים מתקדמים, והפלטפורמות שנושאות אותם. היכולת של היריבים שלנו לתקוף ישירות את המולדת שלנו רשמה זינוק קדימה והם מבצעים מאמצים סמויים ומרוכזים כדי להחליש את היתרון הטכנולוגי, הכלכלי והאסטרטגי שלנו".
ימים ספורים קודם לכן, נשמעה התרעה דומה גם מצדו של אדמירל צ'רלס ריי ראש אגף המבצעים במשמר החופים, בישיבה בנושא ביטחון המולדת באזור הארקטי של ועדת המשנה של בית הנבחרים לתחבורה ולביטחון ימי. "אם יותירו אותן ללא השגחה, ההתנהגות של סין ושל רוסיה מסתכנת בפירוק היציבות החלשה והממשלה מבוססת החוקים באזור הארקטי", אמר.
האזור הארקטי אינו זר לאמריקנים. בתקופת המלחמה הקרה, הם הפעילו שורה של בסיסים בחלק הצפוני של כדור הארץ כדי לספק התרעה ויכולת יירוט של טילים בליסטיים ומפציצים גרעיניים שעלולים לעשות את דרכם לעבר ארה"ב במקרה של עימות בין שתי המעצמות. אולם עם קריסת ברה"מ לפני שלושה עשורים, החל משרד ההגנה האמריקני לסגור את המתקנים הצפוניים ולהתמקד בזירות אחרות, ובראשן המזרח התיכון.
ההתבססות הרוסית באזור הארקטי, יחד עם כניסתה של סין למרחב, אילצו את מקבלי ההחלטות בארה"ב לשנות את תפיסתם, תחילה בקרב ממשל אובמה, ולאחר מכן גם בממשל טראמפ. "האזור הארקטי עומד להיות מקום של חשיבות אסטרטגית גדלה", הכריז שר ההגנה בממשל אובמה, אשטון קרטר, במרץ 2015. "אנחנו נכנסים לעידן חדש של מעורבות אסטרטגית באזור הארקטי, כולל איומים חדשים על האזור הארקטי והנדל"ן שלו, ולכל האינטרסים שלנו באזור הזה", הצהיר מזכיר המדינה פומפאו בנאומו במאי אשתקד.
במסגרת ההיערכות, ארה"ב התחילה להקים מחדש בסיסי צבא באזור הארקטי, מאות לוחמים אמריקנים הוצבו באזורים שונים בנורווגיה וגם הביקור של משלחת חיל האוויר ביאן מאיין משתלב במהלך. הצוללת "סי וולף" שהתה חודשיים מתחת לקרח בתחילת 2015, שלוש שנים מאוחר יותר עברה קבוצת קרב של נושאת מטוסים באזור הארקטי בפעם הראשונה מאז 1991, ובמאי 2019 הגיעה נושאת המטוסים תיאודור רוזוולט לתרגיל משולב באזור אלסקה - ביקור ראשון של נושאת מטוסים במדינה הצפונית מזה עשור. הצי השני, שהיה אחראי על הפעילות בחוף המזרחי של ארה"ב ובצפון האוקיינוס האטלנטי, הופעל מחדש באוגוסט 2018, אחרי הפסקה של שבע שנים. בסוף השנה שעברה הגיע הצי השני לכשירות מבצעית.
גם הניסיון של הנשיא טראמפ בקיץ שעבר לרכוש את האי גרינלנד מדנמרק קשור למאבקי השליטה באזור הארקטי. על אף שלא מדובר בפעם הראשונה שבה האמריקנים הביעו רצון לרכוש את האי, שבו יש בסיס אווירי גדול עם מכ"ם של מערכת ההתרעה מפני טילים, המסת הקרחונים מספקת הזדמנות לבצע קידוחים באזור שעשיר במשאבי טבע. עם זאת, התנגדות ממשלת דנמרק, שלוותה בלא מעט ביקורת על הנשיא האמריקני, סיכלה את היוזמה.
פעילות נאט"ו
במקביל, גוברת גם הפעילות של נאט"ו במרחב הארקטי. בסוף אוקטובר 2018 התקיים בנורווגיה תרגיל "Trident Juncture 2018", שהיה הגדול ביותר מאז סיום המלחמה הקרה וכלל 50 אלף חיילים, 250 מטוסים ו-65 כלי שיט. בראשית מרץ השנה, שוב אירחה נורווגיה תרגיל גדול - Cold Response 2020 – בהשתתפות של 15 אלף חיילים מעשר מדינות, כאשר בצבא נורבגיה ציינו כי המטרה הייתה לבדוק את היכולת לבצע "תרגילים רב-לאומיים משותפים עם תסריט קרבי באינטנסיביות גבוהה, בתנאי חורף תובעניים".
עם זאת, האמריקנים עדיין נמצאים בנחיתות בתחום של שוברות הקרח, שממלאות תפקיד משמעותי בפתיחת הנתיבים החדשים באזור המתחמם. רוסיה מפעילה כיום 53 נושאות מטוסים, ושש נוספות נמצאות בבנייה, בעוד שארה"ב מפעילה חמש ועוד שלוש מתוכננות לעתיד. גם סין מאיצה את הפיתוח, עם ארבע שוברות קרח פעילות ועוד שתיים מתוכננות.
"אנחנו צריכים לצפות שהמערכת הארקטית שמשתנה במהירות - צמצום הכיסוי של קרח ים, צמצום בכיסוי השלג, המסת יריעות קרח והפשרת מעטה הקרח הדק שמתחת לקרקע - תיצור תמריצים גדולים יותר עבור רוסיה ועבור סין לקדם אג'נדות ארקטיות שיתנגשו עם האינטרסים של ארה"ב ושל המערב", אמר סגן עוזר מזכיר המדינה האמריקני לעניינים אירופיים ואירו-אסיאתיים, מייקל מרפי, בשימוע בבית הנבחרים.
ימים יגידו אם האזור הארקטי יהפוך גם לזירת עימות ותחרות מתגברת, או שמא הצדדים יוכלו לשים את המחלוקות בצד ולחזק את שיתוף הפעולה למען אחד מאזורי הטבע הנדירים שנותרו על כוכב הלכת שלנו, שמתמודד עם האתגר של שינויי האקלים.
