הלוחמה הביולוגית והתובנות מנגיף הקורונה
מגיפת וירוס הקורונה אינה מוגדרת כנשק ביולוגי ואין הוכחות לכך, עם זאת, ניתן להשליך מתוצאות המגיפה עד כה על לוחמה ביולוגית. "נקודת האור של השימוש בלוחמה הביולוגית היא שקיים חיסון למרבית חומרי הלחימה או שניתן לייצר אחד במהלך מספר חודשים מההתפרצות", מסביר אייל פינקו, חוקר ומרצה בתחום האסטרטגיה הצבאית, מודיעין וסייבר
אייל פינקו
| 12/04/2020
מאת Photo Credit=Content Providers= CDC/ Courtesy of Larry Stauffer, Oregon State Public Health Laboratory - This media comes from the Centers for Disease Control and Prevention's Public Health Image Library (PHIL), with identification number #1918.Note: Not all PHIL images are public domain; be sure to check copyright status and credit authors and content providers., נחלת הכלל, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=4036692
התפרצות נגיף זוהתה לראשונה בדצמבר 2019 (ואולי אף קצת קודם לכך) בעיר ווהאן שבסין. הגורם להתפרצות זוהה כנגיף ממשפחת הקורונה (SARS-Cov-2), אשר משתייך למשפחה של נגיפים נשימתיים הגורמים לרוב לתחלואה נשימתית קלה ואולם, נגיפים ממשפחה זו גרמו גם למגפות של זיהומים נשימתיים קשים ולמוות בהיקפים רחבים.
מהדיווח הסיני הראשון על התפרצותו, החל הנגיף להתפשט ברחבי העולם, על פני יבשות ומדינות, ונכון לכתיבת שורות אלו דווח על התפרצות הנגיף ב- 168 מדינות ובעולם דווח על כמעט שני מליון איש אשר נדבקו בנגיף ולמעלה מ- 100,00 איש שנפטרו כתוצאה מההדבקות.
באתרי אינטרנט וחדשות שונים, הועלו טענות לכך שנגיף הקורונה פותח במעבדות הלוחמה הביולוגית של סין בעיר וואהן, ושהתפשטותו בעולם נגרמה כתוצאה מתקלה. בין אם הטענות נכונות או לאו, יבחן מאמר זה מהם התובנות שניתן ללמוד מהתפשטות נגיף הקורונה ולהשליך על השימוש בלוחמה ביולוגית.
על הלוחמה הביולוגית
הלוחמה הביולוגית הינה סדרת מאמצים מלחמתיים מכוונת, העושה שימוש בחומרים ביולוגיים המפוזרים באופן יזום, על מנת להשבית או לגרום לתמותה באמצעות הדבקה במחלה קלינית, המתרבה ומתפשטת בקרב בני אדם, בעורף ו/או בחזית. ההדבקה במחלה מתבצעת באמצעות מנגנוני הדבקות יעילים, המאפשרים התקדמות מהירה של המחלה ואחוזי תמותה גבוהים יחסית.
בדומה לחומרי לחימה כימיים ובשונה מאמצעי לחימה קינטיים, חומרי הלחימה הביולוגיים אינם משמידים אתרים, תשתיות ושטחים, אלא מנטרלים אנשים לאורך זמן בין אם בעורף ובין אם בחזית. הלוחמה הביולוגית מביאה איתה יכולת לא רק להשבית או להרוג יריבים אלא גם מביאה עימה יכולת לייצר אפקטים של לוחמה פסיכולוגית, שתכליתה יצירת פאניקה ובהלה המונית, המשפיעים קשות על הכלכלה והמסחר ופוגעת במדינת היריב בכל אורחות החיים והשלטון.
מאז ימיה של המלחמה הקרה התפתח בתחום הלוחמה הביולוגית ענף חדש, העוסק בפיתוח חומרי לחימה שמטרתם השמדת שדות וגידולים חקלאיים, כחלק מתפיסה שהשמדת החקלאות של מדינת היריב תביא אותו לכדי מצב של רעב ומכאן לכניעתו. השימוש בלוחמה ביולוגית והפצת מחלות כאמצעי יעיל לנטרול יריבים לזריעת בהלה אינו חדש בימיה של האנושות.
במאות השנים שקדמו לפני הספירה, נהגו הסקיתים למרוח את חיציהם בגללים ובדמם של בעלי חיים להדבקת יריביהם במחלות. הפרסים, היוונים והרומים על מנת לגרום להרג מרבי של יריביהם נהגו להרעיל מקורות מים ובארות באמצעות גוויות של בעלי חיים שמתו ממחלות מדבקות או באמצעות ארס נחשים. במאות שלאחר הספירה נהגו הפרוסים, הצרפתים, הספרדים והאיטלקים להשליך גופות של חיילים, סוסים ובעלי חיים אחרים לבארות מים על מנת להרעילם.
במאה ה- 14 הושלכו גופות של חיילים נגועות בדבר על ידי המונגולים לנהרות ומאגרי מים, במהלך מצור על ערים השוכנות לחוף הים השחור. התקיפה המונגולית גרמה בשלוש שנים שלאחריה למותה של כשליש מאוכלוסיית אירופה. שנים מאוחר יותר במעלה ההיסטוריה, הרוסים הדביקו את יריביהם בנגיפי מחלת הדבר, האנגלים מכרו לאינדיאנים באמריקה שמיכות מלאות באבעבועות שחורות, הגרמנים העבירו סוסים נגועים במחלות במלחמת העולם הראשונה, והיפנים ריססו ממטוסים מהאוויר את אזורי הערים של יריביהם בסין ובמנצ'וריה באמצעות פרעושים נגועים בדבר.
הגם שלא נעשה בהם שימוש בפועל במהלך המלחמה הקרה שבין הגוש הקומוניסטי והגוש המערבי, שולבו חומרי לחימה ביולוגיים במלאי אמצעי הלחימה של ברית המועצות וארצות הברית. גם צרפת ואנגליה פיתחו ושימרו כמויות ניכרות של אמצעי לחימה ביולוגיים. עד 1960 למעלה מתריסר מדינות ביקשו להשיג או היה ברשותן חומרי לחימה ביולוגיים, לרבות דמוקרטיות מערביות כגון אוסטרליה, מערב גרמניה ושוודיה ומדינות הגוש המזרחי כגון צ'כוסלובקיה ויוגוסלביה, וכן מדינות נוספות כגון מצרים, לוב, איראן וסין.
ב- 1973 נכנסה לתוקף אמנת הנשק הביולוגי והרעלנים ( ,(BTWCשאסרה על פיתוח, ייצור ואגירה של נשק ביולוגי להשמדה המונית (על האמנה חתמו 163 מדינות וכ- 20 מדינות לא חתמו עליה). האמנה לא עצרה מדינות וארגוני טרור בפיתוח חומרי לחימה ביולוגיים ואמצעים לנשיאתם ופיזורם, וכך למשל המשיכה עיראק, בתקופה שטרם מלחמת המפרץ הראשונה ובמהלכה (1992-1991) במאמצים לייצור חומרי לחימה ביולוגיים ולשילובם בראשי הקרב של מערך טילי הקרקע-קרקע מדגם סקאד.
מספר שנים לאחר מכן הצטייד ארגון הטרור אל-קעידה, ארגונו של אוסמה בין לאדן, בחומרי לחימה ביולוגיים, אשר הוביל לסדרה של פיגועי טרור ביולוגי על אדמת ארצות הברית בין השנים 2001-1997, הידועה כטרור האנתרקס או כטרור "המעטפות". העת המודרנית והיכולות הטכנולוגיות, הביאו עימם יכולות חדשות לפיתוח וייצור אמצעי לוחמה ביולוגית יעילים יותר, עמידים יותר ומורכבים יותר לגילוי והתגוננות. ואף יותר מכך פותחו יכולות מתקדמות להובלה והפצה של חומרי לחימה ביולוגיים.
תכונות ויכולות של חומרי לחימה ביולוגיים
חומרי הלחימה הביולוגיים גורמים להתפשטות מחלות בתצורה של חיידקים, נגיפים או רעלנים. דוגמאות לחומרי לחימה כאלו הם למשל נגיף האבעבועות השחורות, חיידקי האנתרקס והדבר ונגיף האבולה. חומרי הלחימה שיבחרו כמתאימים ללוחמה ביולוגית (לנטרול או לגרימת מוות) יהיו כאלו אשר משך הדגירה שלהם ומהירות התפשטותם יאפשרו למפעיל שלהם להעלם טרם הפעלתם ובנוסף כאלו אשר יבטיחו זמן הפעלה ונזק מרבי ללא זיהוי שחומר לחימה ביולוגי הופעל. ככל שזמן הזיהוי וההבנה כי הופעל או פוזר חומר לחימה ביולוגי יהיה ארוך יותר כך יהיה קשה יותר להגיב ולהתגונן מפניו.
חומרי הלחימה הביולוגיים מתאפיינים בכך שהם פשוטים יחסית וזולים לייצור, במיוחד באמצעות טכנולוגיות הייצור המודרניות. תכונה נוספת המאפיינת את חומרי הלחימה הביולוגיים היא הקלות והיעילות שבהובלתם ליעד הרצוי ופיזורם באמצעים לוגיסטיים פשוטים על פני שטחים נרחבים. כך למשל ניתן לפזר חומרי לחימה ביולוגיים באמצעות בקבוקי תרסיס או במעטפות דואר (כפי שהיה במתקפת האנתרקס בארצות הברית).
כאן יש לציין, כי לתנאי הסביבה והאקלים, כגון היציבות התרמית של האוויר, עוצמת וכיוון הרוח, גשם, ולמבנה פני הקרקע, השפעה חשובה על יעילות פיזור חומר לחימה הביולוגי. תכונה אחרת, המאפיינת את החומר הביולוגי הינה שקיים קושי רב בגילויו בכל שלבי חייו – משלב הפיתוח במעבדות, הייצור, ההובלה וההפעלה.
נקודת האור של השימוש בלוחמה הביולוגית היא שקיים חיסון למרבית חומרי הלחימה הביולוגיים, ולאחרים להם לא קיים חיסון, הטכנולוגיה והידע האנושי מסוגלים לספק פתרון חיסוני, גם אם זה יימשך מספר חודשים. נגיף הקורונה והלוחמה הביולוגית. בין אם נגיף הקורונה השתחרר והתפרץ בסין כתוצאה מטעות או כתוצאה מתקלה בטיחותית ממעבדת המחקר הביולוגי שבעיר ווהאן, ובין אם החלה התפרצות הנגיף באופן תמים כתוצאה מהדבקה על ידי בעל חיים, הרי שניתן להפיק מספר תובנות על הלוחמה הביולוגית המודרנית ותוצאותיה.
אפקט רב ממדי
התובנה הראשונה העולה מכך, היא שהתפרצות נגיף הקורונה מוכיחה את יעילות השימוש בלוחמה ביולוגית מחד בנטרול ובהרג אנשים, ומאידך מוכיחה שביכולתם של חומרי לוחמה ביולוגית לנטרל מרחבים ומדינות, לא רק צבאית אלא גם כלכלית ומדינית.
ההתפרצות מוכיחה כי מעבר לכמות הנדבקים, הרי שהאפקטים המשמעותיים ביותר שנגרמו כתוצאה ממנה הם בהיבט המדינתי, הכלכלי, החברתי, הפוליטי ואף בהיבט התודעתי, והמורא שנוצר בעקבותיו בקרב אוכלוסיית העולם. השגת אפקטים כאלו על ידי נשק ביולוגי, שהינו זול וקל לייצור, הופכת אותו לאמצעי לחימה אטרקטיבי בידי ארגוני טרור.
התובנה השנייה היא כי בעידן הגלובליזציה בו סחורות ואנשים נעים על פני תבל בדרכי הים, האוויר והיבשה, היכולת לשלוט ולהכיל התפרצות למרחב מוגדר מסויים אינה אפשרית. התובנה השלישית העולה היא כי זנים של חומר הלחימה הביולוגי שפוזר עשויים להתפתח ממנו (כדוגמת הזן שהתגלה באיטליה), ולהיות בעלי תכונות שונות, ובכך לגרום לפיתוח מענה לא מתאים או לעכב את פיתוח המענה האופטימלי כנגד חומר הלחימה.
רביעית, פיתוח כלי לוחמה ביולוגי מחייב פיתוח במקביל של אמצעי הגנה מפניו, לחיסון האוכלוסייה המקומית. התפשטות הקורונה מוכיחה כי אין חוסן מפני לוחמה ביולוגית גם במדינה בה מפותח אמצעי לחימה ביולוגי. תובנה נוספת הינה, כי יחד עם פיתוח אמצעי הגנה, מחויבים המוסדות הבינלאומיים השונים בפיקוח יתר, בקרה ואכיפה של שימוש באמצעי לוחמה ביולוגית, על מנת שמקרה דומה להתפרצות נגיף הקורונה לא יקרה באופן יזום.
מעבר לכך, נדרש לתת דגש לפיקוח על חומרים המוגדרים כדואליים ומאפשרים לאלו המבקשים לייצר חומרי לחימה ביולוגיים לעקוף את האמנה הביולוגית. יחד עם מאמצי הבקרה והאכיפה הבינלאומיים נכון יהיה לפתח מערכה מודיעינית כוללת, במסגרתה ייאסף מודיעין באופן סדור על פיתוח וייצור נשק ביולוגי של מדינות וגורמי טרור. מערכה מודיעינית זו מומלץ שתכלול גם פעילות סיכול אופרטיבית.
התובנה האחרונה העולה מהתפרצות נגיף הקורונה, מדגישה את הצורך בהשקעה במחקר ופיתוח של תשתיות ופתרונות ביו-טכנולוגיים, אשר יאפשרו מתן מענה מהיר ויעיל לאנושות במידה ומגפות נוספות תפרוצנה, גם שלא כתוצאה מהפעלה בשוגג או הפעלה מכוונת של חומרי לחימה ביולוגיים.
מגיפת וירוס הקורונה אינה מוגדרת כנשק ביולוגי ואין הוכחות לכך, עם זאת, ניתן להשליך מתוצאות המגיפה עד כה על לוחמה ביולוגית. "נקודת האור של השימוש בלוחמה הביולוגית היא שקיים חיסון למרבית חומרי הלחימה או שניתן לייצר אחד במהלך מספר חודשים מההתפרצות", מסביר אייל פינקו, חוקר ומרצה בתחום האסטרטגיה הצבאית, מודיעין וסייבר
מאת Photo Credit=Content Providers= CDC/ Courtesy of Larry Stauffer, Oregon State Public Health Laboratory - This media comes from the Centers for Disease Control and Prevention's Public Health Image Library (PHIL), with identification number #1918.Note: Not all PHIL images are public domain; be sure to check copyright status and credit authors and content providers., נחלת הכלל, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=4036692
התפרצות נגיף זוהתה לראשונה בדצמבר 2019 (ואולי אף קצת קודם לכך) בעיר ווהאן שבסין. הגורם להתפרצות זוהה כנגיף ממשפחת הקורונה (SARS-Cov-2), אשר משתייך למשפחה של נגיפים נשימתיים הגורמים לרוב לתחלואה נשימתית קלה ואולם, נגיפים ממשפחה זו גרמו גם למגפות של זיהומים נשימתיים קשים ולמוות בהיקפים רחבים.
מהדיווח הסיני הראשון על התפרצותו, החל הנגיף להתפשט ברחבי העולם, על פני יבשות ומדינות, ונכון לכתיבת שורות אלו דווח על התפרצות הנגיף ב- 168 מדינות ובעולם דווח על כמעט שני מליון איש אשר נדבקו בנגיף ולמעלה מ- 100,00 איש שנפטרו כתוצאה מההדבקות.
באתרי אינטרנט וחדשות שונים, הועלו טענות לכך שנגיף הקורונה פותח במעבדות הלוחמה הביולוגית של סין בעיר וואהן, ושהתפשטותו בעולם נגרמה כתוצאה מתקלה. בין אם הטענות נכונות או לאו, יבחן מאמר זה מהם התובנות שניתן ללמוד מהתפשטות נגיף הקורונה ולהשליך על השימוש בלוחמה ביולוגית.
על הלוחמה הביולוגית
הלוחמה הביולוגית הינה סדרת מאמצים מלחמתיים מכוונת, העושה שימוש בחומרים ביולוגיים המפוזרים באופן יזום, על מנת להשבית או לגרום לתמותה באמצעות הדבקה במחלה קלינית, המתרבה ומתפשטת בקרב בני אדם, בעורף ו/או בחזית. ההדבקה במחלה מתבצעת באמצעות מנגנוני הדבקות יעילים, המאפשרים התקדמות מהירה של המחלה ואחוזי תמותה גבוהים יחסית.
בדומה לחומרי לחימה כימיים ובשונה מאמצעי לחימה קינטיים, חומרי הלחימה הביולוגיים אינם משמידים אתרים, תשתיות ושטחים, אלא מנטרלים אנשים לאורך זמן בין אם בעורף ובין אם בחזית. הלוחמה הביולוגית מביאה איתה יכולת לא רק להשבית או להרוג יריבים אלא גם מביאה עימה יכולת לייצר אפקטים של לוחמה פסיכולוגית, שתכליתה יצירת פאניקה ובהלה המונית, המשפיעים קשות על הכלכלה והמסחר ופוגעת במדינת היריב בכל אורחות החיים והשלטון.
מאז ימיה של המלחמה הקרה התפתח בתחום הלוחמה הביולוגית ענף חדש, העוסק בפיתוח חומרי לחימה שמטרתם השמדת שדות וגידולים חקלאיים, כחלק מתפיסה שהשמדת החקלאות של מדינת היריב תביא אותו לכדי מצב של רעב ומכאן לכניעתו. השימוש בלוחמה ביולוגית והפצת מחלות כאמצעי יעיל לנטרול יריבים לזריעת בהלה אינו חדש בימיה של האנושות.
במאות השנים שקדמו לפני הספירה, נהגו הסקיתים למרוח את חיציהם בגללים ובדמם של בעלי חיים להדבקת יריביהם במחלות. הפרסים, היוונים והרומים על מנת לגרום להרג מרבי של יריביהם נהגו להרעיל מקורות מים ובארות באמצעות גוויות של בעלי חיים שמתו ממחלות מדבקות או באמצעות ארס נחשים. במאות שלאחר הספירה נהגו הפרוסים, הצרפתים, הספרדים והאיטלקים להשליך גופות של חיילים, סוסים ובעלי חיים אחרים לבארות מים על מנת להרעילם.
במאה ה- 14 הושלכו גופות של חיילים נגועות בדבר על ידי המונגולים לנהרות ומאגרי מים, במהלך מצור על ערים השוכנות לחוף הים השחור. התקיפה המונגולית גרמה בשלוש שנים שלאחריה למותה של כשליש מאוכלוסיית אירופה. שנים מאוחר יותר במעלה ההיסטוריה, הרוסים הדביקו את יריביהם בנגיפי מחלת הדבר, האנגלים מכרו לאינדיאנים באמריקה שמיכות מלאות באבעבועות שחורות, הגרמנים העבירו סוסים נגועים במחלות במלחמת העולם הראשונה, והיפנים ריססו ממטוסים מהאוויר את אזורי הערים של יריביהם בסין ובמנצ'וריה באמצעות פרעושים נגועים בדבר.
הגם שלא נעשה בהם שימוש בפועל במהלך המלחמה הקרה שבין הגוש הקומוניסטי והגוש המערבי, שולבו חומרי לחימה ביולוגיים במלאי אמצעי הלחימה של ברית המועצות וארצות הברית. גם צרפת ואנגליה פיתחו ושימרו כמויות ניכרות של אמצעי לחימה ביולוגיים. עד 1960 למעלה מתריסר מדינות ביקשו להשיג או היה ברשותן חומרי לחימה ביולוגיים, לרבות דמוקרטיות מערביות כגון אוסטרליה, מערב גרמניה ושוודיה ומדינות הגוש המזרחי כגון צ'כוסלובקיה ויוגוסלביה, וכן מדינות נוספות כגון מצרים, לוב, איראן וסין.
ב- 1973 נכנסה לתוקף אמנת הנשק הביולוגי והרעלנים ( ,(BTWCשאסרה על פיתוח, ייצור ואגירה של נשק ביולוגי להשמדה המונית (על האמנה חתמו 163 מדינות וכ- 20 מדינות לא חתמו עליה). האמנה לא עצרה מדינות וארגוני טרור בפיתוח חומרי לחימה ביולוגיים ואמצעים לנשיאתם ופיזורם, וכך למשל המשיכה עיראק, בתקופה שטרם מלחמת המפרץ הראשונה ובמהלכה (1992-1991) במאמצים לייצור חומרי לחימה ביולוגיים ולשילובם בראשי הקרב של מערך טילי הקרקע-קרקע מדגם סקאד.
מספר שנים לאחר מכן הצטייד ארגון הטרור אל-קעידה, ארגונו של אוסמה בין לאדן, בחומרי לחימה ביולוגיים, אשר הוביל לסדרה של פיגועי טרור ביולוגי על אדמת ארצות הברית בין השנים 2001-1997, הידועה כטרור האנתרקס או כטרור "המעטפות". העת המודרנית והיכולות הטכנולוגיות, הביאו עימם יכולות חדשות לפיתוח וייצור אמצעי לוחמה ביולוגית יעילים יותר, עמידים יותר ומורכבים יותר לגילוי והתגוננות. ואף יותר מכך פותחו יכולות מתקדמות להובלה והפצה של חומרי לחימה ביולוגיים.
תכונות ויכולות של חומרי לחימה ביולוגיים
חומרי הלחימה הביולוגיים גורמים להתפשטות מחלות בתצורה של חיידקים, נגיפים או רעלנים. דוגמאות לחומרי לחימה כאלו הם למשל נגיף האבעבועות השחורות, חיידקי האנתרקס והדבר ונגיף האבולה. חומרי הלחימה שיבחרו כמתאימים ללוחמה ביולוגית (לנטרול או לגרימת מוות) יהיו כאלו אשר משך הדגירה שלהם ומהירות התפשטותם יאפשרו למפעיל שלהם להעלם טרם הפעלתם ובנוסף כאלו אשר יבטיחו זמן הפעלה ונזק מרבי ללא זיהוי שחומר לחימה ביולוגי הופעל. ככל שזמן הזיהוי וההבנה כי הופעל או פוזר חומר לחימה ביולוגי יהיה ארוך יותר כך יהיה קשה יותר להגיב ולהתגונן מפניו.
חומרי הלחימה הביולוגיים מתאפיינים בכך שהם פשוטים יחסית וזולים לייצור, במיוחד באמצעות טכנולוגיות הייצור המודרניות. תכונה נוספת המאפיינת את חומרי הלחימה הביולוגיים היא הקלות והיעילות שבהובלתם ליעד הרצוי ופיזורם באמצעים לוגיסטיים פשוטים על פני שטחים נרחבים. כך למשל ניתן לפזר חומרי לחימה ביולוגיים באמצעות בקבוקי תרסיס או במעטפות דואר (כפי שהיה במתקפת האנתרקס בארצות הברית).
כאן יש לציין, כי לתנאי הסביבה והאקלים, כגון היציבות התרמית של האוויר, עוצמת וכיוון הרוח, גשם, ולמבנה פני הקרקע, השפעה חשובה על יעילות פיזור חומר לחימה הביולוגי. תכונה אחרת, המאפיינת את החומר הביולוגי הינה שקיים קושי רב בגילויו בכל שלבי חייו – משלב הפיתוח במעבדות, הייצור, ההובלה וההפעלה.
נקודת האור של השימוש בלוחמה הביולוגית היא שקיים חיסון למרבית חומרי הלחימה הביולוגיים, ולאחרים להם לא קיים חיסון, הטכנולוגיה והידע האנושי מסוגלים לספק פתרון חיסוני, גם אם זה יימשך מספר חודשים. נגיף הקורונה והלוחמה הביולוגית. בין אם נגיף הקורונה השתחרר והתפרץ בסין כתוצאה מטעות או כתוצאה מתקלה בטיחותית ממעבדת המחקר הביולוגי שבעיר ווהאן, ובין אם החלה התפרצות הנגיף באופן תמים כתוצאה מהדבקה על ידי בעל חיים, הרי שניתן להפיק מספר תובנות על הלוחמה הביולוגית המודרנית ותוצאותיה.
אפקט רב ממדי
התובנה הראשונה העולה מכך, היא שהתפרצות נגיף הקורונה מוכיחה את יעילות השימוש בלוחמה ביולוגית מחד בנטרול ובהרג אנשים, ומאידך מוכיחה שביכולתם של חומרי לוחמה ביולוגית לנטרל מרחבים ומדינות, לא רק צבאית אלא גם כלכלית ומדינית.
ההתפרצות מוכיחה כי מעבר לכמות הנדבקים, הרי שהאפקטים המשמעותיים ביותר שנגרמו כתוצאה ממנה הם בהיבט המדינתי, הכלכלי, החברתי, הפוליטי ואף בהיבט התודעתי, והמורא שנוצר בעקבותיו בקרב אוכלוסיית העולם. השגת אפקטים כאלו על ידי נשק ביולוגי, שהינו זול וקל לייצור, הופכת אותו לאמצעי לחימה אטרקטיבי בידי ארגוני טרור.
התובנה השנייה היא כי בעידן הגלובליזציה בו סחורות ואנשים נעים על פני תבל בדרכי הים, האוויר והיבשה, היכולת לשלוט ולהכיל התפרצות למרחב מוגדר מסויים אינה אפשרית. התובנה השלישית העולה היא כי זנים של חומר הלחימה הביולוגי שפוזר עשויים להתפתח ממנו (כדוגמת הזן שהתגלה באיטליה), ולהיות בעלי תכונות שונות, ובכך לגרום לפיתוח מענה לא מתאים או לעכב את פיתוח המענה האופטימלי כנגד חומר הלחימה.
רביעית, פיתוח כלי לוחמה ביולוגי מחייב פיתוח במקביל של אמצעי הגנה מפניו, לחיסון האוכלוסייה המקומית. התפשטות הקורונה מוכיחה כי אין חוסן מפני לוחמה ביולוגית גם במדינה בה מפותח אמצעי לחימה ביולוגי. תובנה נוספת הינה, כי יחד עם פיתוח אמצעי הגנה, מחויבים המוסדות הבינלאומיים השונים בפיקוח יתר, בקרה ואכיפה של שימוש באמצעי לוחמה ביולוגית, על מנת שמקרה דומה להתפרצות נגיף הקורונה לא יקרה באופן יזום.
מעבר לכך, נדרש לתת דגש לפיקוח על חומרים המוגדרים כדואליים ומאפשרים לאלו המבקשים לייצר חומרי לחימה ביולוגיים לעקוף את האמנה הביולוגית. יחד עם מאמצי הבקרה והאכיפה הבינלאומיים נכון יהיה לפתח מערכה מודיעינית כוללת, במסגרתה ייאסף מודיעין באופן סדור על פיתוח וייצור נשק ביולוגי של מדינות וגורמי טרור. מערכה מודיעינית זו מומלץ שתכלול גם פעילות סיכול אופרטיבית.
התובנה האחרונה העולה מהתפרצות נגיף הקורונה, מדגישה את הצורך בהשקעה במחקר ופיתוח של תשתיות ופתרונות ביו-טכנולוגיים, אשר יאפשרו מתן מענה מהיר ויעיל לאנושות במידה ומגפות נוספות תפרוצנה, גם שלא כתוצאה מהפעלה בשוגג או הפעלה מכוונת של חומרי לחימה ביולוגיים.
