תחילת העשור למלחמת האזרחים בסוריה
בחודש מרס השנה מלאו תשע שנים לפרוץ מלחמת האזרחים בסוריה. חצי מערי המדינה נהרסו, מאות אלפים נהרגו, מליונים נעקרו מבתיהם. בצל המלחמה והעוני, המדינה צריכה להתמודד גם עם וירוס הקורונה. לאור המצב, נראה כי בשנה הקרובה תתרחב הנוכחות הזרה במדינה, במיוחד כשהמשטר הסורי עדיין זקוק לבעלי בריתו – הרוסים והאיראנים
פסח מלובני
| 03/04/2020
REUTERS/Bassam Khabieh/File Photo
מלחמת האזרחים בסוריה נכנסת לשנתה העשירית כאשר ברקע מגיפת הקורונה מטילה את משקלה לתוך המערכה. לפי אל"מ (בדימוס) פסח מלובני, ולמורת רוחו של משרד הביטחון הישראלי - האיראנים צפויים להשאר בסוריה גם השנה. כמו גם, הרוסים
בחודש מרס השנה מלאו תשע שנים לפרוץ מלחמת האזרחים בסוריה, שמתנגדי המשטר קראו לה "המהפכה הסורית". עם תחילתה של השנה העשירית למשבר בסוריה, ולמלחמה שטרם הסתיימה בה, פורסמו נתונים שונים ומאמרים על מה שהמלחמה גרמה למדינה זו ולתושביה. על פי הדו"ח שפירסם לאחרונה הארגון הסורי לזכויות האזרח, נהרגו במלחמה במהלך תשע השנים 226,247 אזרחים, כולל למעלה מ-14 אלף שמתו בשל עינויים.
לכך יש להוסיף את העלמותם הכפויה של למעלה מ-100 אלף אזרחים, שחלקם בודאי נמצא עדיין בבתי הכלא, את עקירתם של 15.2 מיליון אזרחים מבתיהם, מתוך 23 מיליון שחיו בה לפני פרוץ המלחמה, מתוכם כ-9 מיליון בתוך סוריה וכ-6.2 מיליון מחוצה לה. כן מתייחס הדו"ח לשימוש הנרחב שעשו המשטר והצבא הסורי כנגד האוכלוסיה האזרחית בנשק כימי, בתחמושת מצרר ובלמעלה מ-81 אלף חביות נפץ.
מחצית ערי סוריה - הרוסות
ארגון המדינה האסלאמית (דאע"ש) תרם לחטיפתם של יותר מ-8,600 איש, וארגון "שחרור סוריה" (תחריר אל-שאם) תרם למעלה מ-2,000 חטופים. גם ארגוני אופוזיציה אחרים הביאו להעלמותם של יותר מ-3,000 אזרחים. גורלם של כל אלה לא ידוע. כוחות המשטר נקטו צעדים קיצוניים נגד האוכלוסיה האזרחית באזורים שונים, שנשלטו על ידי גורמי האופוזיציה, ובכלל זה הטלת מצור, ומניעת מזון ותרופות מהם, דבר שהביא למותם של רבים, ובהם נשים וילדים.
הדו"ח מציין כי "לאור סכנת התפשטות נגיף הקורונה בעולם, הפך מצבם של העקורים הסורים לרגיש במיוחד, וכך גם מצבם של העצורים בבתי הכלא השונים, וזאת לאור תנאי הבריאות הירודים שלהם. לכך יש להוסיף את מצבה הכלכלי המתדרדר של המדינה, שמרבית תושביה חיים כיום מתחת לקו העוני, ערכה של הלירה הסורית יורד בהתמדה, ולמעלה ממחצית עריה וישוביה הם עיי חרבות ונטושים, כשעיקר דאגתו של השלטון, להמשיך ולפעול נגד גורמי האופוזיציה "הטרוריסטים".
פרשנים שונים, המתייחסים למועד זה, קובעים כי האופוזיציה למשטר אמנם נכשלה, ולא מעט בשל מחדליה והטעויות שעשתה, אך המהפכה שהחלה בסוריה במרס 2011 הצליחה. הרעיון קיים ולא מת, והארועים הנמשכים בשטח, מוכיחים זאת. לאופוזיציה יש עדיין תקווה להשיג את יעדה, ולהפיל את המשטר הקיים. לדבריהם, מה שקרה בסוריה, שהעם העז לדרוש צדק וקם נגד המשטר העריץ, הוא ממרכיבי המהפכה, שכן היא שברה כמה מן המוסכמות שהיו קיימות בחברה ובפוליטיקה הפנימית בסוריה, כמו היעדר ביקורת על המשטר ומעשיו, והתקוממות נגד המשפחה השלטת, המחזיקה בשלטון עשרות שנים.
מחסום הפחד של התושבים נשבר, והאנשים עמדו באומץ רב נגד כוחות הביטחון המדכאים של המשטר, ואף יכלו להם בשנים הראשונות. לדעתם, מה שקרה בתשע השנים שחלפו, יצר את הפוטנציאל ההסטורי לשינויים בזירה הסורית, ועורר אנרגיות גדולות בתודעה הקולקטיבית של העם הסורי. ואכן, למרות הכרזות המשטר על נצחונו נגד האופוזיציה, בסיוע רוסי ואיראני, הוא נאלץ עדיין להמשיך ולהתמודד מול כוחותיה, הפועלים נגדו ברחבי המדינה, החל ממחוז אדליב בצפון, ומחוזות נוספים בצפון, וכלה במחוזות וערי הדרום, כסווידא דרעא וצנמין, שם החלו הדברים, וסופג אבדות לא מעטות בקרבות הקשים המתנהלים בין הצדדים. על רקע זה נראה שהמלחמה בסוריה עוד רחוקה מסיום, ומה שקרה במחוז אדליב בחודש האחרון, וקורה גם במחוזות אחרים מוכיח זאת כל יום.
באידליב הושגה כאמור הפסקת אש בין הצדדים, כשהסורים לא היו מעורבים בה, ויוצגו לצורך העניין על ידי הרוסים, אך נראה כי היא זמנית, ונראה כי המשטר והמיליציות האיראניות התומכות בו מתגברים את כוחותיהם בזירה זו לקראת חידוש הלחימה בעיתוי לא רחוק. זאת, למרות כשלון הצבא הסורי בהתמודדות מול הצבא התורכי, והאבדות הרבות שספג, יחד עם המיליציות האיראניות וכוחות חזבאללה הלבנוני, שנטלו חלק בלחימה. בשאר אל-אסד עדיין רוצה ניצחון בהתמודדות הזאת, ולהחזיר את המחוז הסורר למרותו. הפרות הפסקת האש, המתבצעות כנראה בעיקר על ידי הסורים, הביאו לשיגורו הדחוף של שר ההגנה הרוסי, שויגו, לדמשק (23 במרס), שכנראה בא להזהיר אותם מלהמשיך בקו זה.
במוסקבה חששו מכך עוד לפני שסיכמו עם נשיא תורכיה, ארדואן, על הפסקת האש במחוז. הרוסים והתורכים גם נתקלים בקשיים בביצוע הסיורים המשותפים לאורך הקטע עליו סוכם בציר 4-M, שבין לאדקיה לחלב, מסיבות בטחון, אם בשל הפגנות מקומיות נגד ההשתתפות הרוסית בהם, ואם בשל פיגועים המתבצעים בקטע זה נגד הכוחות התורכים. יצויין כי שני הצדדים לא הסיגו את כוחותיהם מהאזור, וגם התורכים מתגברים את נוכחותם בשטח בכוחות נוספים ומקימים בו תצפיות נוספות.
28 בסיסים רוסיים בסוריה
אחת התוצאות של המלחמה היא הנוכחות הזרה בסוריה של כוחות רוסיים ואיראנים, והמיליציות התומכות בהן, ובכלל זה ארגון חזבאללה. שני הגורמים פועלים במרץ רב להרחיב את נוכחותם והשפעתם במדינה. הרוסים, שהחלו את נוכחותם בספטמבר 2015 בבסיס האווירי חמיימים, שממזרח ללאדקיה, הציבו בו כוח אווירי משמעותי, שפעל באינטנסיביות כדי לסייע לצבא הסורי, לאחר שגם האיראנים לא הצליחו לתמוך בו מול הצלחות כוחות האופוזיציה. בסיס זה משמש אותם כיום כבסיס עיקרי של כוחותיהם ברחבי המדינה. בנוסף לו נמצא כיום גם הבסיס הימי בטרטוס בשליטתם המלאה, והם פועלים להרחיב את קיבולתו, כך שיוכל להעניק שירותים מגוונים לצי הרוסי הפועל בים התיכון.
מכאן החל תהליך של זחילה והתפשטות ברחבי המדינה, על בסיס הטענה שנוכחותם הצבאית מוגבלת רק לסיוע האווירי שהם נותנים למשטר, וללחימתו נגד מתנגדיו "הטרוריסטים". אמנם נשיא רוסיה, פוטין הכריז בזמנו כי משימת הכוחות הרוסיים בסוריה תהיה מוגבלת בזמן ובמקום, ולא תמשך יותר מארבעה חודשים, אך בפועל הם החלו כבר את שנתם החמישית בסוריה, ולאור פעילותם הנמרצת בשטח, נראה כי בכוונתם להשאר בה עוד זמן רב. כיום ניתן למנות 28 בסיסים הפרוסים ברחבי המדינה, הנמצאים בשליטתם ומהווים טריטוריה רוסית, מחוץ לתחום לצבא הסורי ולגורמי המשטר, אלא באישורם.
על פי מקורות סורים, בדרך כלל של האופוזיציה, פועלים כיום במרחב דמשק ובדרום המדינה 6 בסיסים: שתי מפקדות (בקאבון ובמזרעה), שני בסיסי מודיעין (סיגינט) ובסיס ללוחמה אלקטרונית (ל"א) באזרע, וכן בסיס גדול ממערב לדמשק, בו נמצאים כוחות מיוחדים רוסיים וכוחות אחרים. במרכז סוריה ישנה נוכחות רוסית ב-5 בסיסים אוויריים שונים. בצפון סוריה מצויה נוכחות רוסית ב-6 בסיסים אוויריים, ובכלל זה בשדה התעופה בחלב. בצפון-מזרח המדינה פועלים הרוסים ב-4 בסיסים אוויריים, כולל בשדות התעופה בדיר אל-זור ובקאמישלי, ובאזור החוף הם מפעילים 7 אתרים: בסיס חמיימים, נמל טרטוס, שני מערכי הגנה אווירית בטרטוס ובג'בלה, בסיס מודיעין (סיגינט), בסיס אווירי נוסף מצפון לחמיימים (סטאמו), המשמש בסיס למסוקים, ובסיס נוסף מדרום ללאדקיה (צנובר).
גם האיראנים לא שוקטים על שמריהם, ולאחרונה נמסר ממקורות בעלי נגישות לנושא, על הרחבת נוכחותם של גורמי משמרות המהפכה וכוחות חזבאללה בפרברים הדרומיים של דמשק, שם בנו מספר בסיסים ומתקנים, הכוללים בסיס הדרכה, בסיס מודיעין (סיגינט), ובסיס לשיגור כתב"מים של החזבאללה, מדרום לסיידה זינב, בבסיס השייך למודיעין חיל האוויר הסורי.
כן דווח כי האיראנים הקימו מפקדה גדולה בצפון סוריה, מדרום-מערב לחלב, ממנה הם מפקדים על כוחות המיליציות הנאמנות להם, בלחימתן באזור ובמחוז אדליב. זאת בנוסף למפקדות המשנה של הכוחות השונים הפועלים באזור. יש להניח כי הגנרל קאאני, מחליפו של הגנרל סולימאני כמפקד כוח קודס, שעל ביקורו בצפון סוריה דווח לאחרונה, שהה במקום זה, ופיקח על המתרחש בשטח. יצויין כי בלחימה בחודשים האחרונים במחוז אידליב, ספגו כוחות גיס אל-קודס והמיליציות הכפופות לו, וכן כוחות חזבאללה אבידות רבות מצד כוחות האופוזיציה וגם מידי הצבא התורכי.
בנוסף, אין לשכוח את הנוכחות הצבאית האמריקאית בצפון-מזרח סוריה, באזור הנשלט על ידי הכוחות הכורדים, השולטים גם על מקורות הנפט שבאזור, אליהם נושאים הרוסים והאיראנים את עיניהם. בדיחה הנפוצה כיום בסוריה אומרת כי ייתכן שהעם הסורי צריך להתפנות מהמדינה, כדי לא להפריע לכל הגורמים הזרים הנמצאים על אדמתה, להלחם אלה באלה.
הרוסים והאיראנים נשארים
נראה כי בשנה הקרובה תמשכנה המגמות המוכרות של הרחבת וחיזוק הנוכחות הזרה במדינה, במיוחד כשהמשטר הסורי עדיין זקוק לבעלי בריתו – הרוסים והאיראנים, וזאת לאור ביצועיו הכושלים של הצבא הסורי מתחילת המלחמה, ובמיוחד בקרבות האחרונים שניהל מול הצבא התורכי. על פי מקורות שונים בעלי נגישות, ספגו כוחותיו בלחימה זו אבדות רבות בכוח אדם ובאמל"ח.
חיל האוויר הסורי איבד בקרבות אלה, תוך פחות מעשרה ימים, 19 כלי טיס – 5 מטוסי קרב שהופלו על ידי חיל האוויר התורכי, 8 מסוקי מי-8 שהושמדו על הקרקע בבסיס חיל האוויר בחלב (נירב), רובם לא כשירים, 3 כתב"מים ועוד שני מסוקי מי-17, שהופלו על ידי כוחות האופוזיציה, וצוותיהם נהרגו, וכן מסוק מי-25 שנפגע בעת נחיתה. הסורים הצליחו להפיל כטב"ם תורכי אחד בלבד.
כן נמסר על ידי המקורות כי מערכת ההגנה האווירית הסורית לא היתה מסוגלת להתמודד מול הפעילות האווירית התורכית בעת הלחימה, לא בגילוי המטרות ולא בהפלתן, זאת כאשר עיקר התקיפות האוויריות התורכיות נגד היעדים והכוחות הסוריים, המיליציות האיראניות וכוחות חזבאללה, בוצעו על ידי הכטב"מים שהתורכים הפעילו בלחימה.
כל אלה חשפו את מצבו הרעוע של הצבא הסורי, ואת חוסר יכולתו להתמודד במלחמה אמיתית מול אויב רציני, ובמיוחד את יכולותיו המוגבלות ממילא של חיל האוויר הסורי וההגנה האווירית שלו, לסייע לכוחות הקרקע, ולהתמודד מול יריביו האוויריים הפועלים בשמי סוריה. מגפת הקורונה ככל הנראה לא תביא לרגיעה במצב בסוריה, ולהפסקת אש כללית, כפי שהאו"ם דורש.
בחודש מרס השנה מלאו תשע שנים לפרוץ מלחמת האזרחים בסוריה. חצי מערי המדינה נהרסו, מאות אלפים נהרגו, מליונים נעקרו מבתיהם. בצל המלחמה והעוני, המדינה צריכה להתמודד גם עם וירוס הקורונה. לאור המצב, נראה כי בשנה הקרובה תתרחב הנוכחות הזרה במדינה, במיוחד כשהמשטר הסורי עדיין זקוק לבעלי בריתו – הרוסים והאיראנים
REUTERS/Bassam Khabieh/File Photo
מלחמת האזרחים בסוריה נכנסת לשנתה העשירית כאשר ברקע מגיפת הקורונה מטילה את משקלה לתוך המערכה. לפי אל"מ (בדימוס) פסח מלובני, ולמורת רוחו של משרד הביטחון הישראלי - האיראנים צפויים להשאר בסוריה גם השנה. כמו גם, הרוסים
בחודש מרס השנה מלאו תשע שנים לפרוץ מלחמת האזרחים בסוריה, שמתנגדי המשטר קראו לה "המהפכה הסורית". עם תחילתה של השנה העשירית למשבר בסוריה, ולמלחמה שטרם הסתיימה בה, פורסמו נתונים שונים ומאמרים על מה שהמלחמה גרמה למדינה זו ולתושביה. על פי הדו"ח שפירסם לאחרונה הארגון הסורי לזכויות האזרח, נהרגו במלחמה במהלך תשע השנים 226,247 אזרחים, כולל למעלה מ-14 אלף שמתו בשל עינויים.
לכך יש להוסיף את העלמותם הכפויה של למעלה מ-100 אלף אזרחים, שחלקם בודאי נמצא עדיין בבתי הכלא, את עקירתם של 15.2 מיליון אזרחים מבתיהם, מתוך 23 מיליון שחיו בה לפני פרוץ המלחמה, מתוכם כ-9 מיליון בתוך סוריה וכ-6.2 מיליון מחוצה לה. כן מתייחס הדו"ח לשימוש הנרחב שעשו המשטר והצבא הסורי כנגד האוכלוסיה האזרחית בנשק כימי, בתחמושת מצרר ובלמעלה מ-81 אלף חביות נפץ.
מחצית ערי סוריה - הרוסות
ארגון המדינה האסלאמית (דאע"ש) תרם לחטיפתם של יותר מ-8,600 איש, וארגון "שחרור סוריה" (תחריר אל-שאם) תרם למעלה מ-2,000 חטופים. גם ארגוני אופוזיציה אחרים הביאו להעלמותם של יותר מ-3,000 אזרחים. גורלם של כל אלה לא ידוע. כוחות המשטר נקטו צעדים קיצוניים נגד האוכלוסיה האזרחית באזורים שונים, שנשלטו על ידי גורמי האופוזיציה, ובכלל זה הטלת מצור, ומניעת מזון ותרופות מהם, דבר שהביא למותם של רבים, ובהם נשים וילדים.
הדו"ח מציין כי "לאור סכנת התפשטות נגיף הקורונה בעולם, הפך מצבם של העקורים הסורים לרגיש במיוחד, וכך גם מצבם של העצורים בבתי הכלא השונים, וזאת לאור תנאי הבריאות הירודים שלהם. לכך יש להוסיף את מצבה הכלכלי המתדרדר של המדינה, שמרבית תושביה חיים כיום מתחת לקו העוני, ערכה של הלירה הסורית יורד בהתמדה, ולמעלה ממחצית עריה וישוביה הם עיי חרבות ונטושים, כשעיקר דאגתו של השלטון, להמשיך ולפעול נגד גורמי האופוזיציה "הטרוריסטים".
פרשנים שונים, המתייחסים למועד זה, קובעים כי האופוזיציה למשטר אמנם נכשלה, ולא מעט בשל מחדליה והטעויות שעשתה, אך המהפכה שהחלה בסוריה במרס 2011 הצליחה. הרעיון קיים ולא מת, והארועים הנמשכים בשטח, מוכיחים זאת. לאופוזיציה יש עדיין תקווה להשיג את יעדה, ולהפיל את המשטר הקיים. לדבריהם, מה שקרה בסוריה, שהעם העז לדרוש צדק וקם נגד המשטר העריץ, הוא ממרכיבי המהפכה, שכן היא שברה כמה מן המוסכמות שהיו קיימות בחברה ובפוליטיקה הפנימית בסוריה, כמו היעדר ביקורת על המשטר ומעשיו, והתקוממות נגד המשפחה השלטת, המחזיקה בשלטון עשרות שנים.
מחסום הפחד של התושבים נשבר, והאנשים עמדו באומץ רב נגד כוחות הביטחון המדכאים של המשטר, ואף יכלו להם בשנים הראשונות. לדעתם, מה שקרה בתשע השנים שחלפו, יצר את הפוטנציאל ההסטורי לשינויים בזירה הסורית, ועורר אנרגיות גדולות בתודעה הקולקטיבית של העם הסורי. ואכן, למרות הכרזות המשטר על נצחונו נגד האופוזיציה, בסיוע רוסי ואיראני, הוא נאלץ עדיין להמשיך ולהתמודד מול כוחותיה, הפועלים נגדו ברחבי המדינה, החל ממחוז אדליב בצפון, ומחוזות נוספים בצפון, וכלה במחוזות וערי הדרום, כסווידא דרעא וצנמין, שם החלו הדברים, וסופג אבדות לא מעטות בקרבות הקשים המתנהלים בין הצדדים. על רקע זה נראה שהמלחמה בסוריה עוד רחוקה מסיום, ומה שקרה במחוז אדליב בחודש האחרון, וקורה גם במחוזות אחרים מוכיח זאת כל יום.
באידליב הושגה כאמור הפסקת אש בין הצדדים, כשהסורים לא היו מעורבים בה, ויוצגו לצורך העניין על ידי הרוסים, אך נראה כי היא זמנית, ונראה כי המשטר והמיליציות האיראניות התומכות בו מתגברים את כוחותיהם בזירה זו לקראת חידוש הלחימה בעיתוי לא רחוק. זאת, למרות כשלון הצבא הסורי בהתמודדות מול הצבא התורכי, והאבדות הרבות שספג, יחד עם המיליציות האיראניות וכוחות חזבאללה הלבנוני, שנטלו חלק בלחימה. בשאר אל-אסד עדיין רוצה ניצחון בהתמודדות הזאת, ולהחזיר את המחוז הסורר למרותו. הפרות הפסקת האש, המתבצעות כנראה בעיקר על ידי הסורים, הביאו לשיגורו הדחוף של שר ההגנה הרוסי, שויגו, לדמשק (23 במרס), שכנראה בא להזהיר אותם מלהמשיך בקו זה.
במוסקבה חששו מכך עוד לפני שסיכמו עם נשיא תורכיה, ארדואן, על הפסקת האש במחוז. הרוסים והתורכים גם נתקלים בקשיים בביצוע הסיורים המשותפים לאורך הקטע עליו סוכם בציר 4-M, שבין לאדקיה לחלב, מסיבות בטחון, אם בשל הפגנות מקומיות נגד ההשתתפות הרוסית בהם, ואם בשל פיגועים המתבצעים בקטע זה נגד הכוחות התורכים. יצויין כי שני הצדדים לא הסיגו את כוחותיהם מהאזור, וגם התורכים מתגברים את נוכחותם בשטח בכוחות נוספים ומקימים בו תצפיות נוספות.
28 בסיסים רוסיים בסוריה
אחת התוצאות של המלחמה היא הנוכחות הזרה בסוריה של כוחות רוסיים ואיראנים, והמיליציות התומכות בהן, ובכלל זה ארגון חזבאללה. שני הגורמים פועלים במרץ רב להרחיב את נוכחותם והשפעתם במדינה. הרוסים, שהחלו את נוכחותם בספטמבר 2015 בבסיס האווירי חמיימים, שממזרח ללאדקיה, הציבו בו כוח אווירי משמעותי, שפעל באינטנסיביות כדי לסייע לצבא הסורי, לאחר שגם האיראנים לא הצליחו לתמוך בו מול הצלחות כוחות האופוזיציה. בסיס זה משמש אותם כיום כבסיס עיקרי של כוחותיהם ברחבי המדינה. בנוסף לו נמצא כיום גם הבסיס הימי בטרטוס בשליטתם המלאה, והם פועלים להרחיב את קיבולתו, כך שיוכל להעניק שירותים מגוונים לצי הרוסי הפועל בים התיכון.
מכאן החל תהליך של זחילה והתפשטות ברחבי המדינה, על בסיס הטענה שנוכחותם הצבאית מוגבלת רק לסיוע האווירי שהם נותנים למשטר, וללחימתו נגד מתנגדיו "הטרוריסטים". אמנם נשיא רוסיה, פוטין הכריז בזמנו כי משימת הכוחות הרוסיים בסוריה תהיה מוגבלת בזמן ובמקום, ולא תמשך יותר מארבעה חודשים, אך בפועל הם החלו כבר את שנתם החמישית בסוריה, ולאור פעילותם הנמרצת בשטח, נראה כי בכוונתם להשאר בה עוד זמן רב. כיום ניתן למנות 28 בסיסים הפרוסים ברחבי המדינה, הנמצאים בשליטתם ומהווים טריטוריה רוסית, מחוץ לתחום לצבא הסורי ולגורמי המשטר, אלא באישורם.
על פי מקורות סורים, בדרך כלל של האופוזיציה, פועלים כיום במרחב דמשק ובדרום המדינה 6 בסיסים: שתי מפקדות (בקאבון ובמזרעה), שני בסיסי מודיעין (סיגינט) ובסיס ללוחמה אלקטרונית (ל"א) באזרע, וכן בסיס גדול ממערב לדמשק, בו נמצאים כוחות מיוחדים רוסיים וכוחות אחרים. במרכז סוריה ישנה נוכחות רוסית ב-5 בסיסים אוויריים שונים. בצפון סוריה מצויה נוכחות רוסית ב-6 בסיסים אוויריים, ובכלל זה בשדה התעופה בחלב. בצפון-מזרח המדינה פועלים הרוסים ב-4 בסיסים אוויריים, כולל בשדות התעופה בדיר אל-זור ובקאמישלי, ובאזור החוף הם מפעילים 7 אתרים: בסיס חמיימים, נמל טרטוס, שני מערכי הגנה אווירית בטרטוס ובג'בלה, בסיס מודיעין (סיגינט), בסיס אווירי נוסף מצפון לחמיימים (סטאמו), המשמש בסיס למסוקים, ובסיס נוסף מדרום ללאדקיה (צנובר).
גם האיראנים לא שוקטים על שמריהם, ולאחרונה נמסר ממקורות בעלי נגישות לנושא, על הרחבת נוכחותם של גורמי משמרות המהפכה וכוחות חזבאללה בפרברים הדרומיים של דמשק, שם בנו מספר בסיסים ומתקנים, הכוללים בסיס הדרכה, בסיס מודיעין (סיגינט), ובסיס לשיגור כתב"מים של החזבאללה, מדרום לסיידה זינב, בבסיס השייך למודיעין חיל האוויר הסורי.
כן דווח כי האיראנים הקימו מפקדה גדולה בצפון סוריה, מדרום-מערב לחלב, ממנה הם מפקדים על כוחות המיליציות הנאמנות להם, בלחימתן באזור ובמחוז אדליב. זאת בנוסף למפקדות המשנה של הכוחות השונים הפועלים באזור. יש להניח כי הגנרל קאאני, מחליפו של הגנרל סולימאני כמפקד כוח קודס, שעל ביקורו בצפון סוריה דווח לאחרונה, שהה במקום זה, ופיקח על המתרחש בשטח. יצויין כי בלחימה בחודשים האחרונים במחוז אידליב, ספגו כוחות גיס אל-קודס והמיליציות הכפופות לו, וכן כוחות חזבאללה אבידות רבות מצד כוחות האופוזיציה וגם מידי הצבא התורכי.
בנוסף, אין לשכוח את הנוכחות הצבאית האמריקאית בצפון-מזרח סוריה, באזור הנשלט על ידי הכוחות הכורדים, השולטים גם על מקורות הנפט שבאזור, אליהם נושאים הרוסים והאיראנים את עיניהם. בדיחה הנפוצה כיום בסוריה אומרת כי ייתכן שהעם הסורי צריך להתפנות מהמדינה, כדי לא להפריע לכל הגורמים הזרים הנמצאים על אדמתה, להלחם אלה באלה.
הרוסים והאיראנים נשארים
נראה כי בשנה הקרובה תמשכנה המגמות המוכרות של הרחבת וחיזוק הנוכחות הזרה במדינה, במיוחד כשהמשטר הסורי עדיין זקוק לבעלי בריתו – הרוסים והאיראנים, וזאת לאור ביצועיו הכושלים של הצבא הסורי מתחילת המלחמה, ובמיוחד בקרבות האחרונים שניהל מול הצבא התורכי. על פי מקורות שונים בעלי נגישות, ספגו כוחותיו בלחימה זו אבדות רבות בכוח אדם ובאמל"ח.
חיל האוויר הסורי איבד בקרבות אלה, תוך פחות מעשרה ימים, 19 כלי טיס – 5 מטוסי קרב שהופלו על ידי חיל האוויר התורכי, 8 מסוקי מי-8 שהושמדו על הקרקע בבסיס חיל האוויר בחלב (נירב), רובם לא כשירים, 3 כתב"מים ועוד שני מסוקי מי-17, שהופלו על ידי כוחות האופוזיציה, וצוותיהם נהרגו, וכן מסוק מי-25 שנפגע בעת נחיתה. הסורים הצליחו להפיל כטב"ם תורכי אחד בלבד.
כן נמסר על ידי המקורות כי מערכת ההגנה האווירית הסורית לא היתה מסוגלת להתמודד מול הפעילות האווירית התורכית בעת הלחימה, לא בגילוי המטרות ולא בהפלתן, זאת כאשר עיקר התקיפות האוויריות התורכיות נגד היעדים והכוחות הסוריים, המיליציות האיראניות וכוחות חזבאללה, בוצעו על ידי הכטב"מים שהתורכים הפעילו בלחימה.
כל אלה חשפו את מצבו הרעוע של הצבא הסורי, ואת חוסר יכולתו להתמודד במלחמה אמיתית מול אויב רציני, ובמיוחד את יכולותיו המוגבלות ממילא של חיל האוויר הסורי וההגנה האווירית שלו, לסייע לכוחות הקרקע, ולהתמודד מול יריביו האוויריים הפועלים בשמי סוריה. מגפת הקורונה ככל הנראה לא תביא לרגיעה במצב בסוריה, ולהפסקת אש כללית, כפי שהאו"ם דורש.
