איום נגיפי בין כותלי הכלא: מלחמת הקורונה של הסוהרים
המאבק נגד נגיף קורונה קורה במספר חזיתות, אך מעטים חושבים על אחת הזירות המאתגרות במלחמה נגדו – בתי הכלא. חובת המדינה לספק לאנשיה שנמצאים בחזית ההתמודדות את הציוד הנדרש כדי להגן על עצמם. פרשנות
נתן פז
| 20/03/2020
כלא שאטה. צילום ארכיון: מתוך ויקיפדיה
מי שחשב שמלחמות עולם הן קונבנציונליות בלבד, מקבל כיום קריאת השכמה מהדהדת. אנחנו בעיצומה של מלחמה עולמית כנגד קטלניות וירוס הקורונה שמותיר חללים רבים לצערי, ברחבי העולם מידי יום. ישראל נכנסה למשבר בעל-כורחה כמו כל מדינה מפותחת החיה על עסקים חובקי עולם ותיירות עולמית. אומנם טרם חווינו אובדן חיי אדם, ובתקווה גם לא נחווה, אך כל בר דעת ומיטב המומחים מזהירים כי אנחנו רק בראשיתו של המשבר והשיא עוד לפנינו. בהתחשב בכל אלה, בתי הכלא ברחבי העולם - וכך גם בישראל - הופכים ל"פצצה מתקתקת" באשר לסכנת ההידבקות בווירוס, אירוע שנהיה חייבים להיערך להתמודד עמו כנדרש.
ביטחון בכל מקום: בואו לעקוב אחרינו באינסטגרם, בפייסבוק ובטוויטר
אותות המצוקה מבתי הכלא מגיעים מכל העולם
לפני מספר ימים, כ-1,000 אסירים נמלטו מבתי כלא ברחבי ברזיל - זאת לאחר שרשויות בכלא הודיעו כי ביקורי המשפחות מבוטלים עקב חשש מהדבקות והדבקה המונית בווירוס הקורונה. היו דיווחים על ניסיונות בריחה גם באיטליה ובמדינות נוספות באירופה; ואירוע קשה שבו נהרגו שישה בני אדם בהתנגשות עם רשויות האכיפה. בתי הכלא מכילים עשרות אלפי אסירים ועוד אלפי אנשי סגל, אשר נמצאים במקום "הצפוף בעולם". אם חשבנו שעזה צפופה, כדי שנחשוב שנית. בתי הכלא ברחבי העולם מאכלסים בני אדם בקרבה של הרבה פחות משני מטרים.
כך יהיו באגפים תאים של שניים, ארבעה, שישה, עשרה - ואפילו עשרים אסירים ומעלה. כל אלה בטווחי מרחק של פחות מחצי מטר לערך אחד מהשני, כשהם כלואים. נראה שרשויות הכלא ברחבי העולם - וכך גם בישראל - הבינו את הסכנה המיידית והמוחשית הצפויה מההדבקות וההדבקה דווקא מבתי הכלא, ורובן הטילו סגר כזה או אחר. גם בישראל ראינו כי בית מעצר ירושלים נכנס לסגר מחשש להדבקות של איש סגל, וכך גם ההחלטות האחרונות לסגור את בתי הכלא מביקורים ומבקרים מכל הסוגים, כולל משפחות ועו"ד. ניכר כי התפרצות וירוס הקורונה בבית כלא יכול שתהפוך לתרחיש בלהות עבור רשויות הכלא, רשויות האכיפה ורשויות הבריאות.
יישום כלי שחרור האסירים
לאור מה שנכתב קודם לכן, החלו ברחבי העולם להפנים כי נדרש ליישם שחרור מספר גבוה של אסירים שאינם מסוכנים לחברה, ואשר רובם ריצו את מירב תקופת מאסרם. כך בישראל הודיעו משרדי הממשלה על כוונה לשחרר אסירים שריצו שני שליש מתקופת המאסר שלהם, וכך גם במדינות כמו איראן – שבה שוחררו עשרות אלפי אסירים; בתי כלא באירופה; ואפילו בתי כלא בארה"ב.
העניין הוא מהירות התגובה ועיתוי השחרור. איראן, שמתמודדת עם מאות ואלפי חללים מווירוס הקורנה, יישמה את את הכלי הנ"ל מעט מידי ומאוחר מידי. לכן התובנה היא שחרור מוקדם ככל האפשר, כדי לייצר ריווח בבתי הכלא ולהפוך חלק מהמתקנים למתקני בידוד לטיפול בחולי קורונה. בישראל כך התבשרנו יישמו מהר מאד את פתיחת מתקן סהרונים - מתקן הזרים - והכריזו על הפיכתו למתקן בידוד לחולי קורונה.
העניין הוא שההדבקה וההדבקות הם חלק משמעותי, אבל לא עיקרי, כאשר מתמודדים עם אסירים. כעת נדרש מענה אבטחתי מתאים. המתקן אינו מתאים להכיל את כל סוגי האסירים מבחינת רמת הביטחון, והנה לנו דילמה נוספת מבית הקורונה: האם מעבירים גם אסירים ברמת ביטחון גבוהה יותר ונוטלים סיכונים בהיבטי ביטחון, או שמה משאירים במתקן באגפי בידוד או מעבירים למתקן מתאים אחר. יכולת ניהול הסיכונים בישראל, כמו בשאר העולם, תלויה במהירות התגובה ובפתרונות שניתן ליישם מבעוד מעוד ותוך כדי משבר.
צורך להתרגל לתפישה הפוכה
כמי ששירת בין היתר גם בשירות בתי הסוהר, התפישה המרכזית היא לאפשר למערכת האכיפה לבצע את עבודתה בימי שגרה וחירום, ועל כן לאפשר קליטה של כמה שיותר עצורים שהמשטרה וארגוני הביטחון מביאים מבלי לייצר חוסר יכולת לבצע פעולות מפאת חוסר במקומות קליטה. מערכות הכליאה בכל העולם, ובייחוד בישראל, מתורגלות במודל "הצפפה" - כלומר להצפיף כמה שיותר אסירים בתאים ובאגפים ובכך לאפשר פינוי של מתקני כליאה לקליטת עצורים חדשים. יותר מכך, המערכות מתורגלות בפתיחת מתקני כליאה ארעיים בעת חירום, כגון מבצע צבאי או מלחמה.
משבר הפנדמיה מציב אתגר חדש בפני רשויות הכליאה ומקבלי ההחלטות. לא עוד מודל "הצפפה" אלא מודל "ריווח". משמע, שחרור מאסיבי, ריווח אסירים בתאים ובאגפים, הקמת מתקני כליאה ארעיים והפיכתם למתקני בידוד לצורך התמודדות עם כמות נמוכה יותר של סגל. ככל שיישום כלי שחרור האסירים יתבצע, כך יוכלו רשויות הכליאה והסגל להתמודד טוב יותר עם איום הקורונה.
מחסור בציוד רפואי ובסגל מקצועי
המשבר מייצר דילמות נוספות: הקמת מתקני כליאה נוספים והפיכת מקומות למתקני בידוד מחייבת את רשויות הכלא ומחלקת רפואה להקצות סגל רפואי וציוד רפואי. רמות המחלה נעות בין קל ביותר ועד לקשה ואנוש. בעת שקיים על פי הדיווחים בתקשורת מחסור אדיר במכונות הנשמה, במסכות מיגון ובחליפות מיגון לצוותי הרפואה הארציים, סביר להניח כי לבתי הכלא קיים מחסור בהתאמה גם כן. הסוגיה הזו תקפה בכל העולם, ומדיווחים זרים ניתן ללמוד שקיים מחסור משמעותי לציוד מיגון לסגל הרפואי, שמתמודד בחזית הלחימה בווירוס. תארו בנפשכם מה קורה בבתי הכלא. אומנם טרם התקבלו דיווחים מאומתים על אסירים ו/או סגל החולים בקורונה, אך בהתחשב במגמה הדבר בלתי-נמנע. אזי, חוץ מהציוד הנדרש להתמודד עם בידוד האסירים בתחום הרפואה, הרי שציוד מיגון בסיסי לסוהרים ולסגל המשרת ייתכן ויהווה סוגייה קשה להתמודדות.
דילמת קליטת העצורים החדשים
בכל העולם עומד לו איום הטרור המוסלמי, בכל יום רגיל וגם בעתות חירום שכמותם אנו חווים. הטרור לא עוסק בסולידריות חברתית או בהתכנסות לטובת הצלת האנושות. הטרור פועל לפגוע באוכלוסייה אזרחית ובאושיות שלטון. אותו הדבר כשמדובר בפשיעה. ארגוני הפשע לא יפסיקו את פעילות השלילית בגלל הקורנה. ההיפך הוא הנכון, הניסיון מלמד שהפשיעה המאורגנת והטרור מנצלים את המצבים שבהם המדינה עסוקה בהתמודדות רחבה ואחרת לצורך ביצוע זממם. אז מה עושים עם עצורים חדשים? מה עושים עם אלה שיוחדרו בכוונה תחילה בכדי להדביק בווירוס? איך נערכים עם בדיקות מקדימות, ציוד רפואי וסגל רפואי מתאים לביצוע בדיקות באשר לעצורים חדשים? האם מונעים קליטת עצורי פח"ע או פשע? הנה שוב דילמות קשות עמם מתמודדים רשויות הכליאה ומקבלי ההחלטות בכל דקה, מעבר להתמודדות הרגילה בשגרת החירום שבה הם נמצאים.
אז מה כן עושים?
קטונתי מלתת עצות או לספק פתרונות; גדולים וחכמים נמצאים בשירות, ובידם לקבל החלטות בארץ ובעולם. אבל, לדעתי האישית יש לתת את הדעת למספר סוגיות מרכזיות. הראשונה היא עתודות הסגל ושמירה על יכולת תפקוד רצופה של מערך הכליאה בתוך המשבר. לצורך כך, חובת גיוס מילואים מקרב פורשי שב"ס ואנשים שיכולים להוות מכפיל כוח ומספר בפועל של אנשי סגל. מספיק שיתממש חלק מהאיום ובו ישהו מאות אנשי סגל בבידוד - והרי לנו אירוע קשה בהיעדר אנשי סגל חליפיים לאיוש המשימות בבתי הכלא. לכן, חובת דרישת גיוס המילואים גם לבתי כלא עולה ונדרשת מיידית. הסוגייה השנייה היא יישום החלטות שחרור - ובכמויות גדולות - באופן מיידי. ענייני בירוקרטיה בעתות שגרה מהווים מכשול בפני הסגל במשימות, בוודאי בעתות חירום כמו שלנו.
לטעמי קיימת חובה לקיום שחרור מאסיבי כזה, שירווח את בתי הכלא ויאפשר למקבלי ההחלטות ולרשויות הכליאה להתמודד עם האיום - ועדיף שנייה אחת מוקדם יותר מאשר מאוחר מדי, כמודל איראן. הסוגייה השלישית והאחרונה היא הזרמת אמצעים רפואיים וטכנולוגיים שבעזרתם אפשר יהיה למגן את אנשי הסגל, למגן את האסירים עד כמה שניתן ולאפשר תנאי מניעת הדבקות בקרבם.
תחושת הביטחון של הסוהר תגיע מהרגשת הביטחון שיתנו לו מפקדיו, ובוודאי כאשר יראו את הציוד הרלוונטי שיוזרם להם להתמודד עם האיום. תחשבו על איש סגל שמשרת בבית כלא 24 שעות, מבצע משימות ביטחון וכליאה, נמצא בלב האוכלוסיה הפלילית והביטחונית - וכבר דיברנו על סוגיית הצפיפות. חובת המדינה לספק לאנשיה שנמצאים בחזית ההתמודדות את הציוד הנדרש כדי להגן על עצמם. כך כלפי סגל רפואי, ובוודאי כך כלפי סגל בתי הכלא. את המשבר אנחנו נצלח, השאלה היא איזה מחירים נשלם ועד כמה נערכנו נכון ויישמנו נכון את הכלים שברשותנו.
המאבק נגד נגיף קורונה קורה במספר חזיתות, אך מעטים חושבים על אחת הזירות המאתגרות במלחמה נגדו – בתי הכלא. חובת המדינה לספק לאנשיה שנמצאים בחזית ההתמודדות את הציוד הנדרש כדי להגן על עצמם. פרשנות
כלא שאטה. צילום ארכיון: מתוך ויקיפדיה
מי שחשב שמלחמות עולם הן קונבנציונליות בלבד, מקבל כיום קריאת השכמה מהדהדת. אנחנו בעיצומה של מלחמה עולמית כנגד קטלניות וירוס הקורונה שמותיר חללים רבים לצערי, ברחבי העולם מידי יום. ישראל נכנסה למשבר בעל-כורחה כמו כל מדינה מפותחת החיה על עסקים חובקי עולם ותיירות עולמית. אומנם טרם חווינו אובדן חיי אדם, ובתקווה גם לא נחווה, אך כל בר דעת ומיטב המומחים מזהירים כי אנחנו רק בראשיתו של המשבר והשיא עוד לפנינו. בהתחשב בכל אלה, בתי הכלא ברחבי העולם - וכך גם בישראל - הופכים ל"פצצה מתקתקת" באשר לסכנת ההידבקות בווירוס, אירוע שנהיה חייבים להיערך להתמודד עמו כנדרש.
ביטחון בכל מקום: בואו לעקוב אחרינו באינסטגרם, בפייסבוק ובטוויטר
אותות המצוקה מבתי הכלא מגיעים מכל העולם
לפני מספר ימים, כ-1,000 אסירים נמלטו מבתי כלא ברחבי ברזיל - זאת לאחר שרשויות בכלא הודיעו כי ביקורי המשפחות מבוטלים עקב חשש מהדבקות והדבקה המונית בווירוס הקורונה. היו דיווחים על ניסיונות בריחה גם באיטליה ובמדינות נוספות באירופה; ואירוע קשה שבו נהרגו שישה בני אדם בהתנגשות עם רשויות האכיפה. בתי הכלא מכילים עשרות אלפי אסירים ועוד אלפי אנשי סגל, אשר נמצאים במקום "הצפוף בעולם". אם חשבנו שעזה צפופה, כדי שנחשוב שנית. בתי הכלא ברחבי העולם מאכלסים בני אדם בקרבה של הרבה פחות משני מטרים.
כך יהיו באגפים תאים של שניים, ארבעה, שישה, עשרה - ואפילו עשרים אסירים ומעלה. כל אלה בטווחי מרחק של פחות מחצי מטר לערך אחד מהשני, כשהם כלואים. נראה שרשויות הכלא ברחבי העולם - וכך גם בישראל - הבינו את הסכנה המיידית והמוחשית הצפויה מההדבקות וההדבקה דווקא מבתי הכלא, ורובן הטילו סגר כזה או אחר. גם בישראל ראינו כי בית מעצר ירושלים נכנס לסגר מחשש להדבקות של איש סגל, וכך גם ההחלטות האחרונות לסגור את בתי הכלא מביקורים ומבקרים מכל הסוגים, כולל משפחות ועו"ד. ניכר כי התפרצות וירוס הקורונה בבית כלא יכול שתהפוך לתרחיש בלהות עבור רשויות הכלא, רשויות האכיפה ורשויות הבריאות.
יישום כלי שחרור האסירים
לאור מה שנכתב קודם לכן, החלו ברחבי העולם להפנים כי נדרש ליישם שחרור מספר גבוה של אסירים שאינם מסוכנים לחברה, ואשר רובם ריצו את מירב תקופת מאסרם. כך בישראל הודיעו משרדי הממשלה על כוונה לשחרר אסירים שריצו שני שליש מתקופת המאסר שלהם, וכך גם במדינות כמו איראן – שבה שוחררו עשרות אלפי אסירים; בתי כלא באירופה; ואפילו בתי כלא בארה"ב.
העניין הוא מהירות התגובה ועיתוי השחרור. איראן, שמתמודדת עם מאות ואלפי חללים מווירוס הקורנה, יישמה את את הכלי הנ"ל מעט מידי ומאוחר מידי. לכן התובנה היא שחרור מוקדם ככל האפשר, כדי לייצר ריווח בבתי הכלא ולהפוך חלק מהמתקנים למתקני בידוד לטיפול בחולי קורונה. בישראל כך התבשרנו יישמו מהר מאד את פתיחת מתקן סהרונים - מתקן הזרים - והכריזו על הפיכתו למתקן בידוד לחולי קורונה.
העניין הוא שההדבקה וההדבקות הם חלק משמעותי, אבל לא עיקרי, כאשר מתמודדים עם אסירים. כעת נדרש מענה אבטחתי מתאים. המתקן אינו מתאים להכיל את כל סוגי האסירים מבחינת רמת הביטחון, והנה לנו דילמה נוספת מבית הקורונה: האם מעבירים גם אסירים ברמת ביטחון גבוהה יותר ונוטלים סיכונים בהיבטי ביטחון, או שמה משאירים במתקן באגפי בידוד או מעבירים למתקן מתאים אחר. יכולת ניהול הסיכונים בישראל, כמו בשאר העולם, תלויה במהירות התגובה ובפתרונות שניתן ליישם מבעוד מעוד ותוך כדי משבר.
צורך להתרגל לתפישה הפוכה
כמי ששירת בין היתר גם בשירות בתי הסוהר, התפישה המרכזית היא לאפשר למערכת האכיפה לבצע את עבודתה בימי שגרה וחירום, ועל כן לאפשר קליטה של כמה שיותר עצורים שהמשטרה וארגוני הביטחון מביאים מבלי לייצר חוסר יכולת לבצע פעולות מפאת חוסר במקומות קליטה. מערכות הכליאה בכל העולם, ובייחוד בישראל, מתורגלות במודל "הצפפה" - כלומר להצפיף כמה שיותר אסירים בתאים ובאגפים ובכך לאפשר פינוי של מתקני כליאה לקליטת עצורים חדשים. יותר מכך, המערכות מתורגלות בפתיחת מתקני כליאה ארעיים בעת חירום, כגון מבצע צבאי או מלחמה.
משבר הפנדמיה מציב אתגר חדש בפני רשויות הכליאה ומקבלי ההחלטות. לא עוד מודל "הצפפה" אלא מודל "ריווח". משמע, שחרור מאסיבי, ריווח אסירים בתאים ובאגפים, הקמת מתקני כליאה ארעיים והפיכתם למתקני בידוד לצורך התמודדות עם כמות נמוכה יותר של סגל. ככל שיישום כלי שחרור האסירים יתבצע, כך יוכלו רשויות הכליאה והסגל להתמודד טוב יותר עם איום הקורונה.
מחסור בציוד רפואי ובסגל מקצועי
המשבר מייצר דילמות נוספות: הקמת מתקני כליאה נוספים והפיכת מקומות למתקני בידוד מחייבת את רשויות הכלא ומחלקת רפואה להקצות סגל רפואי וציוד רפואי. רמות המחלה נעות בין קל ביותר ועד לקשה ואנוש. בעת שקיים על פי הדיווחים בתקשורת מחסור אדיר במכונות הנשמה, במסכות מיגון ובחליפות מיגון לצוותי הרפואה הארציים, סביר להניח כי לבתי הכלא קיים מחסור בהתאמה גם כן. הסוגיה הזו תקפה בכל העולם, ומדיווחים זרים ניתן ללמוד שקיים מחסור משמעותי לציוד מיגון לסגל הרפואי, שמתמודד בחזית הלחימה בווירוס. תארו בנפשכם מה קורה בבתי הכלא. אומנם טרם התקבלו דיווחים מאומתים על אסירים ו/או סגל החולים בקורונה, אך בהתחשב במגמה הדבר בלתי-נמנע. אזי, חוץ מהציוד הנדרש להתמודד עם בידוד האסירים בתחום הרפואה, הרי שציוד מיגון בסיסי לסוהרים ולסגל המשרת ייתכן ויהווה סוגייה קשה להתמודדות.
דילמת קליטת העצורים החדשים
בכל העולם עומד לו איום הטרור המוסלמי, בכל יום רגיל וגם בעתות חירום שכמותם אנו חווים. הטרור לא עוסק בסולידריות חברתית או בהתכנסות לטובת הצלת האנושות. הטרור פועל לפגוע באוכלוסייה אזרחית ובאושיות שלטון. אותו הדבר כשמדובר בפשיעה. ארגוני הפשע לא יפסיקו את פעילות השלילית בגלל הקורנה. ההיפך הוא הנכון, הניסיון מלמד שהפשיעה המאורגנת והטרור מנצלים את המצבים שבהם המדינה עסוקה בהתמודדות רחבה ואחרת לצורך ביצוע זממם. אז מה עושים עם עצורים חדשים? מה עושים עם אלה שיוחדרו בכוונה תחילה בכדי להדביק בווירוס? איך נערכים עם בדיקות מקדימות, ציוד רפואי וסגל רפואי מתאים לביצוע בדיקות באשר לעצורים חדשים? האם מונעים קליטת עצורי פח"ע או פשע? הנה שוב דילמות קשות עמם מתמודדים רשויות הכליאה ומקבלי ההחלטות בכל דקה, מעבר להתמודדות הרגילה בשגרת החירום שבה הם נמצאים.
אז מה כן עושים?
קטונתי מלתת עצות או לספק פתרונות; גדולים וחכמים נמצאים בשירות, ובידם לקבל החלטות בארץ ובעולם. אבל, לדעתי האישית יש לתת את הדעת למספר סוגיות מרכזיות. הראשונה היא עתודות הסגל ושמירה על יכולת תפקוד רצופה של מערך הכליאה בתוך המשבר. לצורך כך, חובת גיוס מילואים מקרב פורשי שב"ס ואנשים שיכולים להוות מכפיל כוח ומספר בפועל של אנשי סגל. מספיק שיתממש חלק מהאיום ובו ישהו מאות אנשי סגל בבידוד - והרי לנו אירוע קשה בהיעדר אנשי סגל חליפיים לאיוש המשימות בבתי הכלא. לכן, חובת דרישת גיוס המילואים גם לבתי כלא עולה ונדרשת מיידית. הסוגייה השנייה היא יישום החלטות שחרור - ובכמויות גדולות - באופן מיידי. ענייני בירוקרטיה בעתות שגרה מהווים מכשול בפני הסגל במשימות, בוודאי בעתות חירום כמו שלנו.
לטעמי קיימת חובה לקיום שחרור מאסיבי כזה, שירווח את בתי הכלא ויאפשר למקבלי ההחלטות ולרשויות הכליאה להתמודד עם האיום - ועדיף שנייה אחת מוקדם יותר מאשר מאוחר מדי, כמודל איראן. הסוגייה השלישית והאחרונה היא הזרמת אמצעים רפואיים וטכנולוגיים שבעזרתם אפשר יהיה למגן את אנשי הסגל, למגן את האסירים עד כמה שניתן ולאפשר תנאי מניעת הדבקות בקרבם.
תחושת הביטחון של הסוהר תגיע מהרגשת הביטחון שיתנו לו מפקדיו, ובוודאי כאשר יראו את הציוד הרלוונטי שיוזרם להם להתמודד עם האיום. תחשבו על איש סגל שמשרת בבית כלא 24 שעות, מבצע משימות ביטחון וכליאה, נמצא בלב האוכלוסיה הפלילית והביטחונית - וכבר דיברנו על סוגיית הצפיפות. חובת המדינה לספק לאנשיה שנמצאים בחזית ההתמודדות את הציוד הנדרש כדי להגן על עצמם. כך כלפי סגל רפואי, ובוודאי כך כלפי סגל בתי הכלא. את המשבר אנחנו נצלח, השאלה היא איזה מחירים נשלם ועד כמה נערכנו נכון ויישמנו נכון את הכלים שברשותנו.
