מחלום הלביא ועד הקמת פקע"ר: אבני הדרך של "מר ביטחון"
בימים האלה מציינים שנה לפטירתו של משה ארנס ז"ל, שר הביטחון לשעבר ומבין הדמויות הבולטות בביטחון הישראלי. תא"ל (מיל') שמעון חפץ, שהיה שלישו, מספר על התחנות החשובות בקריירה הביטחונית של ארנס
שמעון חפץ
| 10/01/2020
משה ארנס ז"ל (משמאל) עם יחד עם שר ההגנה האמריקני ויינברגר. צילום: משרד ההגנה האמריקני
משה ארנס הוא מאותו זן של בעלי החזון והיוזמה שניחנו בכמה תכונות חשובות, בעלי חלומות גדולים ואופי. הם נלהבים בכל הנוגע לפועלם ואולי, חשוב מכול, הם חושבים בצורה שונה, נגשים לבעיות שאחרים כשלו לפתור, ועושים זאת בדרכים חדשות וטובות יותר.
ממרום גילו נשמע אופטימי, ואחרי שירות במגוון תפקידים במערכת הציבורית, בשירות החוץ והביטחון, הוא היה מזהה את השינוי ביחס לישראל בעולם. תמיד היה מעניין לשמוע דעותיו על שלל הנושאים המעסיקים את הציבור בישראל, אלה שאירעו בעבר, בעיקר כמי שיש לו הראיה בפרסקטיבה רחבה של שנים, על אירועים שונים.
הכרתי את משה ארנס משרות משותף בהיותי בלשכת סגן הרמטכ"ל, אלוף קותי אדם ז"ל ולאחריו בשגרירות ישראל בוושינגטו , שם שימשתי עוזרו של נספח ההגנה אלוף מנדי מרון ז"ל, בין השנים 1980-1983. התקופה - מלחמת לבנון הראשונה. רוה"מ מנחם בגין ז"ל רואה במישה איש אמונו מול הממשל האמריקני, ומי שבקיא בקשירת הקשרים בכל דרגי הממשל והעם האמריקני. מישה חותר לאמת, לא מתלהם, וכשהוא מאמין בצדקת הדרך הוא אף מתעקש עליה. להצגת ישראל בתקשורת האמריקנית בעת המלחמה לא היה טוב ממנו. בהופעותיו המשכנעות והרהוטות, בהצגת התמונות משדה הקרב בלבנון, או משטחי יהודה ושומרון וחבל עזה. במסגרת יום השנה לפטירתו החל השבוע במרכז לדיאלוג אסטרטגי במכללה האקדמית נתניה יום עיון לזכרו של השר ארנס, בקרב משפחתו, חוג ידידיו ופקודיו הרבים.
בפברואר 1983 הוא נקרא על ידי רוה"מ מנחם בגין לשמש כשר הביטחון, ועל פניו הוא מחליט על הצטרפות מנדי מרון כמנכ"ל משרד הביטחון, ד"ר נחמן שי ליועץ התקשורת, ועליי כשליש צבאי. אנו מגיעים היישר בעיצומו של "הבוץ הלבנוני" לאחר ועדת כהאן, המחליטה באשר לשר הביטחון שרון, הרמטכ"ל רפול, ועוד בעלי תפקידים בכירים. על השר החדש ארנס היה למנות מחליפים. מינוי הרמטכ"ל משה לוי, תוך התניה כי דן שומרון יהיה זה שיקים את מפקדת חיילות השדה, אותה ראה כבר כלקח מרכזי בהיותו יו"ר ועדת חוץ וביטחון (בשנת 77), מה שהפך לימים כיום זרוע היבשה של צה"ל. ארנס ממנה שורה של בעלי תפקידים מרכזיים במטכ"ל כמו ראש אמ"ן אהוד ברק, ראש אג"ת מנחם עינן ומפקדי פיקוד צפון ומרכז.
ארנס, במהירות ובתוך זמן קצר של לימוד השטח בלבנון, מבצע נסיגות מהרי השוף –לקו האוולי, ועל כך זכה לאמון ולהערכה של הציבור ומערכת הביטחון כולה. למעט הזירה בלבנון, קיימת הפעילות השוטפת בשטחי יהודה ושומרון וחבל עזה, שאף בה הוא מעמיק את הלימוד מקרוב, הן בסיורי שטח. הוא נפגש עם ראשי היישובים היהודיים ביש"ע ומקשיב למצוקתם נוכח האירועים, לצד חיילים ומפקדים. הוא ניסה להבין כיצד ניתן להוריד את רף האלימות אם באבנים ובקת"בים על הצירים, וכיצד מטפלים במוקדי תשתיות הטרור.
מערכת הביטחון קבלה אותו שלוש פעמים כשר ביטחון, ובכל פעם הביא לרפורמה יותר מכל שרי הביטחון המעולים לפניו ואחריו. האיש אינו מצביא, ולא גנרל, אלא פשוט, למדן, קפדן, מסור - נטו למען ביטחון ישראל.
הקמת פיקוד העורף
בסבב השני שלו כשר הביטחון ישראל נמצאת במלחמת המפרץ. ארנס מקיים קשר ישיר ויומי עם ידידו מזכיר ההגנה האמריקני, דיק צ'ייני, מערב המלחמה ב-17 בינואר 91' ועד לסיומה. בעוד שחלק גדול מצמרת צה"ל גרס שהמלחמה לא תגיע אלינו, וחיל האוויר ירתיע את סדאם חוסיין שלא יעז לתקוף אותנו, לשר הביטחון ארנס היה קשה להבליג על ירי טילים לעבר האוכלוסיה בישראל. בהנחייתו למטה הכללי הוא מורה להכין תוכנית פעולה כירורגית של כוח מיוחד להנחתה בעומק מערב עיראק, בפיקודו של אלוף נחמיה תמרי ז"ל, להשמיד את המשגרים מהם נורו הטילים לעבר ישראל. למורת רוחו ולמרות פגישה מיוחדת עם נשיא ארה"ב בוש האב, הדבר לא צלח.
משה ארנס ז"ל (משמאל). צילום: לע"מ
ראש הממשלה יצחק שמיר ז"ל שמר על מדיניות איפוק בהסכם עם הנשיא בוש, והמלך חוסיין לאורך כל המלחמה. כלקח מידי, מהתפתחות המערך הרקטי אצל שכנינו ולתשומת לב רצינית יותר מבעבר, מלחמת המפרץ הראשונה היא נקודת מפנה אשר גרמה לשינוי תודעתי. הוצאת העורף מאחריות מפקדי הפיקודים המרחביים, שיתמקדו במשימתם העיקרית בשדה הקרב, כל אחד בחזיתו להבסת האויב שמולו. השר ארנס, כצוק איתן, מנחה על הקמת פיקוד העורף (פבר' 92 ). ההחלטה לביצוע שינוי ארגוני המשמעותי ביותר בישראל - פיקוד נוסף טריטוריאלי-משימתי של הגנת העורף.
חלום הלביא
כל תחומי המחקר והפיתוח של מערכת הביטחון והתעשיות הביטחוניות היו בליבת היותו "המהנדס" והפרופסור לאווירונאוטיקה. הוא זכה בפרס ביטחון ישראל בשנת (71) על פיתוח מטוס ה"כפיר" וה"ערבה" בהיותו ראש חטיבת ההנדסה בתע"א. הוא מאמין ביכולותנו לפתח כל דבר, וזה לא הולך להעלם: "יש לנו חומר הגלם האנושי הטוב ביותר". היה בו הדחף להעצים פיתוח מערכות נשק איכותי לבניין כוחו של צה"ל, באמצעות התעשיות הביטחוניות המושתתות על הראש היהודי המקורי והיציירתי כמו: לויין צילום "אופק", מערכת איכון מטרות –"אורן ירוק" , "כיפת ברזל", "שרביט קסמים" וה"חץ". במטוס "הלביא" ראה חלום אישי של פיתוח מטוס קרב ישראלי לחיל האויר, אותו שאף להביא כמטוס הקרב הטוב בעולם. ארנס היה זה שהביא את המשאבים למימון ותמיכה אמריקנית בפרויקט, עם ההחלטה לבטלו התפטר מהממשלה בצעד שאין דומה לו.
סגירת חשבון עם מוסאווי
השר ארנס מוביל לפעילויות מבצעיות אופרטיביות, שהבולטת בהן היא מבצע "שעת לילה". המבצע עסק בתנועותיו של עבאס מוסאווי, מנהיג חיזבללה, ב-16 בפברואר 1992 בדרום לבנון. מוסאווי היה קשור בטבורו לטהרן, והצהיר "למדינה זו ישראל אין זכות קיום ויש למחוק אותה". במידע מודיעיני עדכני לאותו יום, מביאים הרמטכ"ל אהוד ברק וראש אמ"ן אורי שגיא לשר ארנס המלצה לביצוע תקיפה בטווח הזמן המידי. ללא שהות ומבלי שהכין עצמו לכך הוא מחליט כי יש לבצע סיכול ממוקד על שיירת המכוניות היוצאת מכפר ג'בשית, ומאשר לחיל האוויר להיות בכוננות תקיפה תוך עדכון ואישור לביצוע של רוה"מ שמיר.
בהופעתו בלילה לאחר התקיפה מסביר השר את נסיבות ההתקפה: "לכל ארגוני הטרור הפותחים חשבון עם ישראל חייב להיות ברור כי במוקדם או במאוחר חשבון זה ייסגר".
מעורבותו של מוסוואי, עם דם על ידיו, בסדרת רצח וטרור ובהם – הרג של מאות חיילי מארינס בבירות, חטיפת קולונל וילאהם הייגנס והוצאתו להורג, רציחתם של שני חיילי גבעתי אלשייך ופינק ז"ל ועוד. כך גם נסגר חשבון ארוך שהיה לארה"ב עם מוסאווי, ובמסר של תודה ממזכיר המדינה האמריקני ג'יימס בייקר לשר ארנס, אמר הראשון: "איש לא יתאבל על מותו של טרוריסט".
ואסיים בדברים שלמשה ארנס: "אנשים חושבים על צה"ל רק כעל צבא, אבל שם לומדים דבקות במטרה, מוטיבציה, ובהרבה מובנים גם מקצוע. הוא נועד להגן על המדינה, והוא מקיים את מטרתו גם במעטפת כפולה של חינוך הדור הבא".
בימים האלה מציינים שנה לפטירתו של משה ארנס ז"ל, שר הביטחון לשעבר ומבין הדמויות הבולטות בביטחון הישראלי. תא"ל (מיל') שמעון חפץ, שהיה שלישו, מספר על התחנות החשובות בקריירה הביטחונית של ארנס
משה ארנס ז"ל (משמאל) עם יחד עם שר ההגנה האמריקני ויינברגר. צילום: משרד ההגנה האמריקני
משה ארנס הוא מאותו זן של בעלי החזון והיוזמה שניחנו בכמה תכונות חשובות, בעלי חלומות גדולים ואופי. הם נלהבים בכל הנוגע לפועלם ואולי, חשוב מכול, הם חושבים בצורה שונה, נגשים לבעיות שאחרים כשלו לפתור, ועושים זאת בדרכים חדשות וטובות יותר.
ממרום גילו נשמע אופטימי, ואחרי שירות במגוון תפקידים במערכת הציבורית, בשירות החוץ והביטחון, הוא היה מזהה את השינוי ביחס לישראל בעולם. תמיד היה מעניין לשמוע דעותיו על שלל הנושאים המעסיקים את הציבור בישראל, אלה שאירעו בעבר, בעיקר כמי שיש לו הראיה בפרסקטיבה רחבה של שנים, על אירועים שונים.
הכרתי את משה ארנס משרות משותף בהיותי בלשכת סגן הרמטכ"ל, אלוף קותי אדם ז"ל ולאחריו בשגרירות ישראל בוושינגטו , שם שימשתי עוזרו של נספח ההגנה אלוף מנדי מרון ז"ל, בין השנים 1980-1983. התקופה - מלחמת לבנון הראשונה. רוה"מ מנחם בגין ז"ל רואה במישה איש אמונו מול הממשל האמריקני, ומי שבקיא בקשירת הקשרים בכל דרגי הממשל והעם האמריקני. מישה חותר לאמת, לא מתלהם, וכשהוא מאמין בצדקת הדרך הוא אף מתעקש עליה. להצגת ישראל בתקשורת האמריקנית בעת המלחמה לא היה טוב ממנו. בהופעותיו המשכנעות והרהוטות, בהצגת התמונות משדה הקרב בלבנון, או משטחי יהודה ושומרון וחבל עזה. במסגרת יום השנה לפטירתו החל השבוע במרכז לדיאלוג אסטרטגי במכללה האקדמית נתניה יום עיון לזכרו של השר ארנס, בקרב משפחתו, חוג ידידיו ופקודיו הרבים.
בפברואר 1983 הוא נקרא על ידי רוה"מ מנחם בגין לשמש כשר הביטחון, ועל פניו הוא מחליט על הצטרפות מנדי מרון כמנכ"ל משרד הביטחון, ד"ר נחמן שי ליועץ התקשורת, ועליי כשליש צבאי. אנו מגיעים היישר בעיצומו של "הבוץ הלבנוני" לאחר ועדת כהאן, המחליטה באשר לשר הביטחון שרון, הרמטכ"ל רפול, ועוד בעלי תפקידים בכירים. על השר החדש ארנס היה למנות מחליפים. מינוי הרמטכ"ל משה לוי, תוך התניה כי דן שומרון יהיה זה שיקים את מפקדת חיילות השדה, אותה ראה כבר כלקח מרכזי בהיותו יו"ר ועדת חוץ וביטחון (בשנת 77), מה שהפך לימים כיום זרוע היבשה של צה"ל. ארנס ממנה שורה של בעלי תפקידים מרכזיים במטכ"ל כמו ראש אמ"ן אהוד ברק, ראש אג"ת מנחם עינן ומפקדי פיקוד צפון ומרכז.
ארנס, במהירות ובתוך זמן קצר של לימוד השטח בלבנון, מבצע נסיגות מהרי השוף –לקו האוולי, ועל כך זכה לאמון ולהערכה של הציבור ומערכת הביטחון כולה. למעט הזירה בלבנון, קיימת הפעילות השוטפת בשטחי יהודה ושומרון וחבל עזה, שאף בה הוא מעמיק את הלימוד מקרוב, הן בסיורי שטח. הוא נפגש עם ראשי היישובים היהודיים ביש"ע ומקשיב למצוקתם נוכח האירועים, לצד חיילים ומפקדים. הוא ניסה להבין כיצד ניתן להוריד את רף האלימות אם באבנים ובקת"בים על הצירים, וכיצד מטפלים במוקדי תשתיות הטרור.
מערכת הביטחון קבלה אותו שלוש פעמים כשר ביטחון, ובכל פעם הביא לרפורמה יותר מכל שרי הביטחון המעולים לפניו ואחריו. האיש אינו מצביא, ולא גנרל, אלא פשוט, למדן, קפדן, מסור - נטו למען ביטחון ישראל.
הקמת פיקוד העורף
בסבב השני שלו כשר הביטחון ישראל נמצאת במלחמת המפרץ. ארנס מקיים קשר ישיר ויומי עם ידידו מזכיר ההגנה האמריקני, דיק צ'ייני, מערב המלחמה ב-17 בינואר 91' ועד לסיומה. בעוד שחלק גדול מצמרת צה"ל גרס שהמלחמה לא תגיע אלינו, וחיל האוויר ירתיע את סדאם חוסיין שלא יעז לתקוף אותנו, לשר הביטחון ארנס היה קשה להבליג על ירי טילים לעבר האוכלוסיה בישראל. בהנחייתו למטה הכללי הוא מורה להכין תוכנית פעולה כירורגית של כוח מיוחד להנחתה בעומק מערב עיראק, בפיקודו של אלוף נחמיה תמרי ז"ל, להשמיד את המשגרים מהם נורו הטילים לעבר ישראל. למורת רוחו ולמרות פגישה מיוחדת עם נשיא ארה"ב בוש האב, הדבר לא צלח.
משה ארנס ז"ל (משמאל). צילום: לע"מ
ראש הממשלה יצחק שמיר ז"ל שמר על מדיניות איפוק בהסכם עם הנשיא בוש, והמלך חוסיין לאורך כל המלחמה. כלקח מידי, מהתפתחות המערך הרקטי אצל שכנינו ולתשומת לב רצינית יותר מבעבר, מלחמת המפרץ הראשונה היא נקודת מפנה אשר גרמה לשינוי תודעתי. הוצאת העורף מאחריות מפקדי הפיקודים המרחביים, שיתמקדו במשימתם העיקרית בשדה הקרב, כל אחד בחזיתו להבסת האויב שמולו. השר ארנס, כצוק איתן, מנחה על הקמת פיקוד העורף (פבר' 92 ). ההחלטה לביצוע שינוי ארגוני המשמעותי ביותר בישראל - פיקוד נוסף טריטוריאלי-משימתי של הגנת העורף.
חלום הלביא
כל תחומי המחקר והפיתוח של מערכת הביטחון והתעשיות הביטחוניות היו בליבת היותו "המהנדס" והפרופסור לאווירונאוטיקה. הוא זכה בפרס ביטחון ישראל בשנת (71) על פיתוח מטוס ה"כפיר" וה"ערבה" בהיותו ראש חטיבת ההנדסה בתע"א. הוא מאמין ביכולותנו לפתח כל דבר, וזה לא הולך להעלם: "יש לנו חומר הגלם האנושי הטוב ביותר". היה בו הדחף להעצים פיתוח מערכות נשק איכותי לבניין כוחו של צה"ל, באמצעות התעשיות הביטחוניות המושתתות על הראש היהודי המקורי והיציירתי כמו: לויין צילום "אופק", מערכת איכון מטרות –"אורן ירוק" , "כיפת ברזל", "שרביט קסמים" וה"חץ". במטוס "הלביא" ראה חלום אישי של פיתוח מטוס קרב ישראלי לחיל האויר, אותו שאף להביא כמטוס הקרב הטוב בעולם. ארנס היה זה שהביא את המשאבים למימון ותמיכה אמריקנית בפרויקט, עם ההחלטה לבטלו התפטר מהממשלה בצעד שאין דומה לו.
סגירת חשבון עם מוסאווי
השר ארנס מוביל לפעילויות מבצעיות אופרטיביות, שהבולטת בהן היא מבצע "שעת לילה". המבצע עסק בתנועותיו של עבאס מוסאווי, מנהיג חיזבללה, ב-16 בפברואר 1992 בדרום לבנון. מוסאווי היה קשור בטבורו לטהרן, והצהיר "למדינה זו ישראל אין זכות קיום ויש למחוק אותה". במידע מודיעיני עדכני לאותו יום, מביאים הרמטכ"ל אהוד ברק וראש אמ"ן אורי שגיא לשר ארנס המלצה לביצוע תקיפה בטווח הזמן המידי. ללא שהות ומבלי שהכין עצמו לכך הוא מחליט כי יש לבצע סיכול ממוקד על שיירת המכוניות היוצאת מכפר ג'בשית, ומאשר לחיל האוויר להיות בכוננות תקיפה תוך עדכון ואישור לביצוע של רוה"מ שמיר.
בהופעתו בלילה לאחר התקיפה מסביר השר את נסיבות ההתקפה: "לכל ארגוני הטרור הפותחים חשבון עם ישראל חייב להיות ברור כי במוקדם או במאוחר חשבון זה ייסגר".
מעורבותו של מוסוואי, עם דם על ידיו, בסדרת רצח וטרור ובהם – הרג של מאות חיילי מארינס בבירות, חטיפת קולונל וילאהם הייגנס והוצאתו להורג, רציחתם של שני חיילי גבעתי אלשייך ופינק ז"ל ועוד. כך גם נסגר חשבון ארוך שהיה לארה"ב עם מוסאווי, ובמסר של תודה ממזכיר המדינה האמריקני ג'יימס בייקר לשר ארנס, אמר הראשון: "איש לא יתאבל על מותו של טרוריסט".
ואסיים בדברים שלמשה ארנס: "אנשים חושבים על צה"ל רק כעל צבא, אבל שם לומדים דבקות במטרה, מוטיבציה, ובהרבה מובנים גם מקצוע. הוא נועד להגן על המדינה, והוא מקיים את מטרתו גם במעטפת כפולה של חינוך הדור הבא".
