בין מוסר לביטחון: הצווים שעלולים לסייע בהסתרה

הפרשה שנחשפה לאחרונה, במסגרתה התגלה חשד לשחיתות בגוף ביטחוני, מעמידה באור הזרקורים את צווי איסור הפרסום שמוטלים על פרשיות אלה. גם במקרה זה, זכות הציבור לדעת נדחקה לטובת ביטחון המדינה. דעה  

 
בין מוסר לביטחון: הצווים שעלולים לסייע בהסתרה

יחידה 433. חקרה את הפרשה הנוכחית בגוף הביטחוני. צילום: מתוך אתר המשטרה

כיצד יודעים מתי כלים משפטיים כמו צו איסור פרסום, צנזורה וסיווג ביטחוני מאבדים את מהותם והופכים מכלי שמטרתו תרומה לביטחון המדינה, לכלי שמטרתו הגנה על כשלים? כיצד פלוני בציבור הישראלי אמור לתמוך בקיום כלים כאלה, שאינם מתיישבים עם התפיסה הדמוקרטית-ליברלית, כאשר אלה מנוצלים שוב ושוב ללא פיקוח ציבורי נאות, גם במקרים בהם יעילותם מוטלת בספק, להשגת ביטחון לאומי?

ביטחון בכל מקום: בואו לעקוב אחרינו באינסטגרםבפייסבוק ובטוויטר

היות והאזרח הפשוט לא יכול לדעת מתי גוף ביטחוני משתמש בכלים אלה בצורה שאינה למטרת ביטחון המדינה, נשאר לו רק לבחון שימוש בכלים כאלה בכל מקרה פרטני - ולהחליט בעצמו. ובכן, בואו נדון בפרשה עדכנית. כזו המתנהלת בימים אלה מאחורי הקלעים של עולם הביטחון. מדובר בפרשת שחיתות חמורה, לכאורה, בגוף ביטחוני. על הפרשה הוטל צו איסור פרסום המונע דיון ציבורי בפרשה. מדובר בפרשה, שאם וכאשר תפורסם, עתידה לזעזע את התדמית הציבורית של אותו גוף בקרב הציבור הישראלי.

זעזוע כזה עלול להביא לשאלות מצד אותו אזרח לגבי ההתנהלות של אותו גוף ביטחוני. שאלות אלו יכולות לגרור שיח ציבורי בכלי התקשורת הישראלים, שיעמיד את אותו גוף בפני צורך לספק תשובות. כאלה שאינן קשורות לביטחון לאומי בהכרח. אלא כאלו הקשורות להתנהלות תקינה של אותו גוף ביטחוני, ערכי המוסר של חלק מאנשיו והתרופפות המשמעת.

הכתבות הכי נקראות באתר:

נחשף: טיל ים-ים של התעשייה האווירית

סוגית החלפת ה"יסעור": היערכות לטיסות הערכה

מערכת הביטחון חשפה תשתית טרור נרחבת באיו"ש

דיווח: כך אפשרה טורקיה לחמאס לפעול משטחה

פרשת המטווחים: הפיקוח נופל בין הכיסאות

אם קראתם עד כאן, כנראה הבנתם שאנשי הארגון כנראה היו רוצים שהמידע לא יגיע לציבור. ואכן, ניחשתם נכון. מהות הצו עטופה בכותרת "ביטחון המדינה". מבלי לזלזל, כאשר מדובר בכשל מוסרי, בשחיתות, בגוף ביטחוני כזה, עולה השאלה האם עצם הסתרת המידע, היא בעצמה, פגיעה בביטחון המדינה. הרי אם הסיבות שהובילו לשחיתות לא יטופלו תחת אור ביקורת ציבורית, אותו גוף ביטחוני יוכל "לכבס את הכביסה בבית" מבלי הצורך להשתנות או לשנות דברים בהיבטים של פיקוח ודיון בערכי המוסר הנדרשים מאותו גוף.

מאז פרסום הצו, ועד כתיבת שורות אלה, נפסלו על הסף כל הניסיונות לפרסם משהו מאותה פרשה. לאפשר דיון ציבורי, אפילו מוגבל. האם כל החצר סודית? או שמע יכלו ראשי אותו גוף להחליט לאפשר דיון ציבורי בחלקים בפרשה שאינם סודיים? לבחור חצר קטנה, ועליה להגן בצו, ולאפשר דיון בחלקים בה הנוגעים לשחיתות? זאת שאלה פתוחה. כאמור, למה שראשי גוף, שכשל לזהות את השחיתות, ירצו לחשוף זאת לציבור?

נחזור לשאלת הפתיחה: איפה עובר הגבול בין שמירה על ביטחון המדינה לבין זכות הציבור לדעת על מעילה בכספי ציבור? במציאות הנוכחית צריכים אותם משפטנים שעומדים מאחורי צו איסור הפרסום, וחשופים לעובדות, לשאול את עצמם האם החשאיות סביב הפרשה, לפחות בחלקה, נועדה להגן על היעדר פיקוח, כשלי ניהול, והנמקות ערכי מוסר של חלק מאותם בעלי תפקידים באותו גוף ביטחוני.

אין ספק כי סודיות נדרשת במקרים מסוימים להגן על הביטחון הלאומי. אולם, הביטחון הלאומי מורכב גם מחוסן ערכי, בעיקר כאשר מדובר בגופי ביטחון. ראוי כי אנשי מערכת החוק ומנהלי אותו גוף ישאלו את עצמם שאלות אלו, ולא יהפכו את הסיווג הביטחוני, הצנזורה וצו איסור הפרסום, כלים שאינם דמוקרטיים בעליל כאמור, לכאלו שעלולים לעודד שחיתות פיננסית ומוסרית.

אולי יעניין אותך גם