ירח מעל סואץ: בין רומן למציאות מלחמת ההתשה
ספרו של יוסי עוזרד הוא אומנם רומן, אך הוא מהווה יד זיכרון למלחמת ההתשה וללוחמיה. ביקורת ספרים
עופר דרורי
| 20/12/2019
כריכת הספר ירח מעל סואץ
ירח מעל סואץ, יוסי עוזרד, כנרת זמורה, 2019, 253 עמודים
"ירח מעל סואץ" הוא רומן אבל אפשר במידה דומה להתייחס אליו כאל סיפורה של מלחמת ההתשה, שמרבית הציבור בארץ אינו זוכר וגם שלטונות הצבא הדחיקו אותה ככל יכולתם. מלחמת ההתשה נמשכה כשנה וחצי ממרץ 1969 ועד אוגוסט 1970, אבל כמלחמה היא הוכרה רק בשנת 2003, שלושים ושתיים שנים לאחר שהסתיימה. זאת, כנראה בזכות היותו של אריק שרון ז"ל, שהיה אלוף פיקוד הדרום במהלכה, ראש ממשלה.
הכותב, יוסי עוזרד, בונה סיפור מצוין על צלם בשם אמנון שעורך סרטי זיכרון למשפחות. אמנון נדרש לבצע סרט זיכרון על אבי המשפחה שנהרג במהלך מלחמת ההתשה בהיותו "נמר" בתעלה, עשרות שנים לאחר שהסתיימה. "נמרים" היה הכינוי למפקדים במילואים שהתנדבו לשרת במוצבי התעלה למשך כמה חודשים. הם היוו את חוט השדרה של הפיקוד במלחמה זו.
אמנון, שבעברו היה צלם בדובר צה"ל ונשלח לתעלה כג'ובניק לתעד את הלחימה במעוזים על קו התעלה, מוצא את עצמו נתון להפגזות יום-יומיות בתנאים איומים בהם שהו הלוחמים, מנותקים מהארץ, מעבירים את מרבית זמנם בבונקרים תחת האדמה, מופגזים ללא הרף ע"י המצרים וסופגים אבדות רבות בכל שבוע. היציאה לסיורים מהמוצבים הייתה ברובה קטלנית וכמעט שלא היה סיור שלא היו בו פצועים או הרוגים מהפגזות, צליפות ומארבים שהמצרים פורסים לאורך התעלה.
הכתבות הכי נקראות באתר:
בכיר בלוקהיד מרטין: "בישראל מתגבשת דרישה לטייסת 'אדיר' שלישית"
הוצאות להורג ועינויים: פרטים חדשים מההפגנות באיראן
הסכם ייצוא ביטחוני גדול נוסף עם חברה בנאט"ו
משחקי צוללות: צוותים זרים קיימו אימון עם חיל הים
לראשונה: אישה תעמוד בראש ארגון ביון אוסטרלי
עוזרד מתאר בצורה ריאלית את החוויות של הלוחמים וגם של הג'ובניק שמוצא עצמו בחברתם, החרדות היום-יומיות, חוסר התפקוד ועוד. שנים לקח לאמנון הצלם להתאושש מחוויותיו, כמו רבים אחרים הוא עזב את הארץ לאחר השחרור וכאשר חזר הפך לצלם מלחמות מצליח ומבוקש, המתעד את זוועות המלחמה מסביב לעולם. מחלת הסרטן שבה לקה משנה את חייו ולאחר התאוששות ממנה הוא מוצא עצמו מחפש תעסוקה פחות "קרבית", וזאת באמצעות סרטי זיכרון למשפחות.
חייו החדשים מובילים אותו למשפחה שמבקשת לתעד את אביה שנפל בקרבות. שום דבר לא מכין אותו למפגש עם בני המשפחה והחוויות שהוא שומע מהם. תיעוד חייו של אבי המשפחה מעורר בתוכו את כל השדים הרדומים. הוא מגלה שבפועל בעברו הוא הלום קרב שלא הוכר.
התיאורים בספר ריאליסטים ולא בטוח שכל אדם יהיה מסוגל לעמוד בהם, אף שאולי אחרי ארבע עשורים ויותר ראוי שהחברה בישראל תדע מה עברו אלפיי חיילים במדבר הרחוק, כאשר תל אביב המשיכה בחייה. הספר כתוב מצוין ואף שהוא רומן הוא מהווה יד זיכרון למלחמה ההיא וללוחמיה.
ספרו של יוסי עוזרד הוא אומנם רומן, אך הוא מהווה יד זיכרון למלחמת ההתשה וללוחמיה. ביקורת ספרים
כריכת הספר ירח מעל סואץ
ירח מעל סואץ, יוסי עוזרד, כנרת זמורה, 2019, 253 עמודים
"ירח מעל סואץ" הוא רומן אבל אפשר במידה דומה להתייחס אליו כאל סיפורה של מלחמת ההתשה, שמרבית הציבור בארץ אינו זוכר וגם שלטונות הצבא הדחיקו אותה ככל יכולתם. מלחמת ההתשה נמשכה כשנה וחצי ממרץ 1969 ועד אוגוסט 1970, אבל כמלחמה היא הוכרה רק בשנת 2003, שלושים ושתיים שנים לאחר שהסתיימה. זאת, כנראה בזכות היותו של אריק שרון ז"ל, שהיה אלוף פיקוד הדרום במהלכה, ראש ממשלה.
הכותב, יוסי עוזרד, בונה סיפור מצוין על צלם בשם אמנון שעורך סרטי זיכרון למשפחות. אמנון נדרש לבצע סרט זיכרון על אבי המשפחה שנהרג במהלך מלחמת ההתשה בהיותו "נמר" בתעלה, עשרות שנים לאחר שהסתיימה. "נמרים" היה הכינוי למפקדים במילואים שהתנדבו לשרת במוצבי התעלה למשך כמה חודשים. הם היוו את חוט השדרה של הפיקוד במלחמה זו.
אמנון, שבעברו היה צלם בדובר צה"ל ונשלח לתעלה כג'ובניק לתעד את הלחימה במעוזים על קו התעלה, מוצא את עצמו נתון להפגזות יום-יומיות בתנאים איומים בהם שהו הלוחמים, מנותקים מהארץ, מעבירים את מרבית זמנם בבונקרים תחת האדמה, מופגזים ללא הרף ע"י המצרים וסופגים אבדות רבות בכל שבוע. היציאה לסיורים מהמוצבים הייתה ברובה קטלנית וכמעט שלא היה סיור שלא היו בו פצועים או הרוגים מהפגזות, צליפות ומארבים שהמצרים פורסים לאורך התעלה.
הכתבות הכי נקראות באתר:
בכיר בלוקהיד מרטין: "בישראל מתגבשת דרישה לטייסת 'אדיר' שלישית"
הוצאות להורג ועינויים: פרטים חדשים מההפגנות באיראן
הסכם ייצוא ביטחוני גדול נוסף עם חברה בנאט"ו
משחקי צוללות: צוותים זרים קיימו אימון עם חיל הים
לראשונה: אישה תעמוד בראש ארגון ביון אוסטרלי
עוזרד מתאר בצורה ריאלית את החוויות של הלוחמים וגם של הג'ובניק שמוצא עצמו בחברתם, החרדות היום-יומיות, חוסר התפקוד ועוד. שנים לקח לאמנון הצלם להתאושש מחוויותיו, כמו רבים אחרים הוא עזב את הארץ לאחר השחרור וכאשר חזר הפך לצלם מלחמות מצליח ומבוקש, המתעד את זוועות המלחמה מסביב לעולם. מחלת הסרטן שבה לקה משנה את חייו ולאחר התאוששות ממנה הוא מוצא עצמו מחפש תעסוקה פחות "קרבית", וזאת באמצעות סרטי זיכרון למשפחות.
חייו החדשים מובילים אותו למשפחה שמבקשת לתעד את אביה שנפל בקרבות. שום דבר לא מכין אותו למפגש עם בני המשפחה והחוויות שהוא שומע מהם. תיעוד חייו של אבי המשפחה מעורר בתוכו את כל השדים הרדומים. הוא מגלה שבפועל בעברו הוא הלום קרב שלא הוכר.
התיאורים בספר ריאליסטים ולא בטוח שכל אדם יהיה מסוגל לעמוד בהם, אף שאולי אחרי ארבע עשורים ויותר ראוי שהחברה בישראל תדע מה עברו אלפיי חיילים במדבר הרחוק, כאשר תל אביב המשיכה בחייה. הספר כתוב מצוין ואף שהוא רומן הוא מהווה יד זיכרון למלחמה ההיא וללוחמיה.
