ארגון המודיעין היהודי הראשון בארץ ישראל
השבוע לפני 102 שנים הוצאו להורג בדמשק חברי ניל"י יוסף לישנסקי ונעמן בלקינד. תזכורת חשובה לתרומתו של ארגון המודיעין היהודי הראשון בארץ ישראל. הטור השבועי של אפרים לפיד
אפרים לפיד
| 20/12/2019
אנדרטה לזכר אנשי המחתרת. צילום: ד"ר אבישי טייכר Pikiwiki Israel https://commons.wikimedia.org/wiki/File:PikiWiki_Israel_42188_Nili_garden_In_Ramat_Gan.jpg
אהרון אהרונסון, אגרונום יהודי מראש פינה, גילה את חיטת הבר - "אם החיטה", והקים עם אבשלום פיינברג חוות ניסויים חקלאית ליד זיכרון יעקב בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה. אהרונסון עמד לצידם של הבריטים שנלחמו אז באימפריה העות'מנית, ששלטה גם על ארץ ישראל.
אבשלום פיינברג, בן לביל"ויים ממייסדי ראשון לציון, למד שנתיים בצרפת וכשחזר גייס חמישים מבני המושבות בארץ ישראל כדי להתמודד עם מכת הארבה שתקפה את הארץ בפברואר 1915. במהלך המאבק בארבה הצליחה החבורה לעקוב אחר הפעילות של הצבא הטורקי בארץ. הם התארגנו לסייע למודיעין הבריטי שישב בקהיר, ברוח גישתו של אהרונסון. כך קם ארגון מחתרתי בשם ניל"י (על יסוד הפסוק " נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר, שמואל א', ט"ו, 29) שהיה אז לצנינים בעיני הנהגת הישוב היהודי וארגון 'השומר'.
אבשלום יצר קשר עם אנשי המודיעין הבריטי בקהיר, והסדיר אתם קשר ימי מעתלית למצרים. בעקבות קשיים בקשר הימי החליט אבשלום לצאת למצרים דרך היבשה. הוא נתפס בסיני ונכלא בבאר שבע. בעזרת יוסף לישנסקי, צעיר יהודי נמרץ ממטולה, הצליחו לשחררו מהמעצר ואבשלום חזר עם אהרונסון לשקם את ניל"י בסיוע למודיעין הבריטי. בשליחות שלישית הוא נתקל במשמר טורקי ובהמון בדואי, נורה ונהרג. בתיקו של אבשלום היו תמרים ומאחד מהם צמח במקום נפילתו דקל. לישנסקי הצליח להימלט ולחזור לעתלית.
כדי לא לפגוע במורל חבורת ניל"י, הוא לא סיפר על מותו של אבשלום וכך נפוצה השמועה שהוא עצמו הרג את אבשלום. רק ב-1967 גילה קצין המשטרה, חוקר תעלומות נעדרים, שלמה בן-אלקנה, את קבר אבשלום ליד רפיח בעזרת הדקל שצמח שם. על בסיס עדויות מאנשי השטח טיהר את שמו של לישנסקי.
בעקבות מריבות בניל"י חשפו הטורקים יונת דואר עם הודעה מוצפנת ששגרה שרה אהרונסון מעתלית. הטורקים חשדו כי התארגנה מחתרת יהודית נגדם. אנשי ניל"י הבינו כי סופם קרב וניסו לצאת מהארץ עם בני משפחותיהם. הצבא הטורקי פשט על זיכרון יעקב ובעקבות הלשנות של שלוש נשים יהודיות לכד את אנשי ניל"י. יעדם העיקרי היה יוסף לישנסקי, שנפצע והצליח להימלט לשרון. בסופו של דבר נתפס לישנסקי על ידי הטורקים ונכלא בדמשק עם חברו לניל"י נעמן בלקינד. ביום שני 16 דצמבר 1917 הוצאו להורג בתליה בכיכר המרכזית של דמשק. דבריו האמיצים של יוסף לישנסקי, כשעמד על עמוד התליה בדמשק, ראויים להיזכר לתפארת עמידתם של אנשי ניל"י לביטחון העם היהודי: "לא היינו בוגדים, כי לפני בגידה צריכה להיות אהבה, ואנו מעולם לא אהבנו את מדינת העינויים והבקשיש. כרינו לך קבר עמוק, עות'מניה בזויה! בעת שאתם עסוקים בתלייתנו, כוחות בריטיים נכנסים לעיר הקודש ירושלים, וצבאותיכם בורחים משדה הקרב"
חברתו של לישנסקי, שרה אהרונסון, התאבדה לאחר שנאסרה ועונתה עינויים קשים על ידי אנשי הביון הטורקי. היא לא רצתה להגיע למצב שיוציאו ממנה מידע.
בשנת 1919, פחות משנתיים לאחר שנתפסו אנשי ניל"י, הגיעו שמשון ואיתן בלקינד, אביו ואחיו של נעמן, לדמשק והעבירו את שרידי גופותיהם לבית הקברות בראשון לציון. להלוויה, שנערכה ביום ל' בתשרי תר"פ, הגיעו פחות מעשרים איש. היישוב בארץ המשיך להחרים את אנשי ניל"י ואף קברו בראשון לציון חוּלל פעמים מספר. באוגוסט 1979, לאחר מאבק ציבורי לטיהור שמו, ובעקבות עליית הליכוד לשלטון, הועברו שרידי גופתו בטקס ממלכתי-צבאי אל חלקת עולי הגרדום בהר הרצל, בסמוך לקברו של אבשלום פיינברג.
בשנות חייו ובתקופה הסמוכה למותו, הייתה דמותו של לישנסקי שנויה במחלוקת עמוקה. ישנן גישות סותרות לגבי אישיותו: יש המציגים אותו באור שלילי, ואחרים מתארים אותו כהרפתקן וכרוכב יוצא מן הכלל, אשר קיים קשר חשוב עם הערבים. הם כיבדו אותו ופחדו מפניו. המחלוקת לגבי אישיותו נובעת מהמחנאות שפילגה את היישוב העברי בארץ ישראל באותם הימים, ובמחלוקת שבין ארגוני השמירה "השומר" ו"המגן".
בסיום מלחמת העולם, כשכבשו הבריטים את ארץ ישראל, הם קיימו קשר טוב עם הנהגת היישוב והמשיכו להפעיל כמה מאנשי ניל"י. משום מה המשיכו מנהיגי היישוב לנקוט בגישתם העוינת לאנשי ניל"י ששרדו את תקופת הרדיפות של השלטון העות'מני. אהרון אהרונסון נהרג בתאונת מטוס במאי 1919. התרומה המודיעינית של חברי ניל"י לבריטים הייתה מוגבלת, אך זו הייתה תעוזה יוצאת דופן ביישוב יהודי קטן לפרוץ ביוזמה כזאת, ללא גיבוי של הנהגת היישוב באותה עת.
בהיסטוריה של המודיעין רואים את אבשלום פיינברג כאיש המודיעין היהודי הראשון של היישוב המתחדש בארץ ישראל. בית משפחת פיינברג שוחזר בחדרה ופתוח לציבור כמוזיאון, המשמש זיכרון לפועלה של מחתרת ניל"י.
השבוע לפני 102 שנים הוצאו להורג בדמשק חברי ניל"י יוסף לישנסקי ונעמן בלקינד. תזכורת חשובה לתרומתו של ארגון המודיעין היהודי הראשון בארץ ישראל. הטור השבועי של אפרים לפיד
אנדרטה לזכר אנשי המחתרת. צילום: ד"ר אבישי טייכר Pikiwiki Israel https://commons.wikimedia.org/wiki/File:PikiWiki_Israel_42188_Nili_garden_In_Ramat_Gan.jpg
אהרון אהרונסון, אגרונום יהודי מראש פינה, גילה את חיטת הבר - "אם החיטה", והקים עם אבשלום פיינברג חוות ניסויים חקלאית ליד זיכרון יעקב בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה. אהרונסון עמד לצידם של הבריטים שנלחמו אז באימפריה העות'מנית, ששלטה גם על ארץ ישראל.
אבשלום פיינברג, בן לביל"ויים ממייסדי ראשון לציון, למד שנתיים בצרפת וכשחזר גייס חמישים מבני המושבות בארץ ישראל כדי להתמודד עם מכת הארבה שתקפה את הארץ בפברואר 1915. במהלך המאבק בארבה הצליחה החבורה לעקוב אחר הפעילות של הצבא הטורקי בארץ. הם התארגנו לסייע למודיעין הבריטי שישב בקהיר, ברוח גישתו של אהרונסון. כך קם ארגון מחתרתי בשם ניל"י (על יסוד הפסוק " נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר, שמואל א', ט"ו, 29) שהיה אז לצנינים בעיני הנהגת הישוב היהודי וארגון 'השומר'.
אבשלום יצר קשר עם אנשי המודיעין הבריטי בקהיר, והסדיר אתם קשר ימי מעתלית למצרים. בעקבות קשיים בקשר הימי החליט אבשלום לצאת למצרים דרך היבשה. הוא נתפס בסיני ונכלא בבאר שבע. בעזרת יוסף לישנסקי, צעיר יהודי נמרץ ממטולה, הצליחו לשחררו מהמעצר ואבשלום חזר עם אהרונסון לשקם את ניל"י בסיוע למודיעין הבריטי. בשליחות שלישית הוא נתקל במשמר טורקי ובהמון בדואי, נורה ונהרג. בתיקו של אבשלום היו תמרים ומאחד מהם צמח במקום נפילתו דקל. לישנסקי הצליח להימלט ולחזור לעתלית.
כדי לא לפגוע במורל חבורת ניל"י, הוא לא סיפר על מותו של אבשלום וכך נפוצה השמועה שהוא עצמו הרג את אבשלום. רק ב-1967 גילה קצין המשטרה, חוקר תעלומות נעדרים, שלמה בן-אלקנה, את קבר אבשלום ליד רפיח בעזרת הדקל שצמח שם. על בסיס עדויות מאנשי השטח טיהר את שמו של לישנסקי.
בעקבות מריבות בניל"י חשפו הטורקים יונת דואר עם הודעה מוצפנת ששגרה שרה אהרונסון מעתלית. הטורקים חשדו כי התארגנה מחתרת יהודית נגדם. אנשי ניל"י הבינו כי סופם קרב וניסו לצאת מהארץ עם בני משפחותיהם. הצבא הטורקי פשט על זיכרון יעקב ובעקבות הלשנות של שלוש נשים יהודיות לכד את אנשי ניל"י. יעדם העיקרי היה יוסף לישנסקי, שנפצע והצליח להימלט לשרון. בסופו של דבר נתפס לישנסקי על ידי הטורקים ונכלא בדמשק עם חברו לניל"י נעמן בלקינד. ביום שני 16 דצמבר 1917 הוצאו להורג בתליה בכיכר המרכזית של דמשק. דבריו האמיצים של יוסף לישנסקי, כשעמד על עמוד התליה בדמשק, ראויים להיזכר לתפארת עמידתם של אנשי ניל"י לביטחון העם היהודי: "לא היינו בוגדים, כי לפני בגידה צריכה להיות אהבה, ואנו מעולם לא אהבנו את מדינת העינויים והבקשיש. כרינו לך קבר עמוק, עות'מניה בזויה! בעת שאתם עסוקים בתלייתנו, כוחות בריטיים נכנסים לעיר הקודש ירושלים, וצבאותיכם בורחים משדה הקרב"
חברתו של לישנסקי, שרה אהרונסון, התאבדה לאחר שנאסרה ועונתה עינויים קשים על ידי אנשי הביון הטורקי. היא לא רצתה להגיע למצב שיוציאו ממנה מידע.
בשנת 1919, פחות משנתיים לאחר שנתפסו אנשי ניל"י, הגיעו שמשון ואיתן בלקינד, אביו ואחיו של נעמן, לדמשק והעבירו את שרידי גופותיהם לבית הקברות בראשון לציון. להלוויה, שנערכה ביום ל' בתשרי תר"פ, הגיעו פחות מעשרים איש. היישוב בארץ המשיך להחרים את אנשי ניל"י ואף קברו בראשון לציון חוּלל פעמים מספר. באוגוסט 1979, לאחר מאבק ציבורי לטיהור שמו, ובעקבות עליית הליכוד לשלטון, הועברו שרידי גופתו בטקס ממלכתי-צבאי אל חלקת עולי הגרדום בהר הרצל, בסמוך לקברו של אבשלום פיינברג.
בשנות חייו ובתקופה הסמוכה למותו, הייתה דמותו של לישנסקי שנויה במחלוקת עמוקה. ישנן גישות סותרות לגבי אישיותו: יש המציגים אותו באור שלילי, ואחרים מתארים אותו כהרפתקן וכרוכב יוצא מן הכלל, אשר קיים קשר חשוב עם הערבים. הם כיבדו אותו ופחדו מפניו. המחלוקת לגבי אישיותו נובעת מהמחנאות שפילגה את היישוב העברי בארץ ישראל באותם הימים, ובמחלוקת שבין ארגוני השמירה "השומר" ו"המגן".
בסיום מלחמת העולם, כשכבשו הבריטים את ארץ ישראל, הם קיימו קשר טוב עם הנהגת היישוב והמשיכו להפעיל כמה מאנשי ניל"י. משום מה המשיכו מנהיגי היישוב לנקוט בגישתם העוינת לאנשי ניל"י ששרדו את תקופת הרדיפות של השלטון העות'מני. אהרון אהרונסון נהרג בתאונת מטוס במאי 1919. התרומה המודיעינית של חברי ניל"י לבריטים הייתה מוגבלת, אך זו הייתה תעוזה יוצאת דופן ביישוב יהודי קטן לפרוץ ביוזמה כזאת, ללא גיבוי של הנהגת היישוב באותה עת.
בהיסטוריה של המודיעין רואים את אבשלום פיינברג כאיש המודיעין היהודי הראשון של היישוב המתחדש בארץ ישראל. בית משפחת פיינברג שוחזר בחדרה ופתוח לציבור כמוזיאון, המשמש זיכרון לפועלה של מחתרת ניל"י.
