2,000 ק"מ מישראל: הרגל ארוכת הטווח של חיל האוויר
בשבוע שעבר הלך לעולמו מפקד חיל האוויר העשירי, אלוף עמוס לפידות ז"ל. בתקופת כהונתו תקף חיל האוויר את מפקדות אש"ף בטוניס במבצע "רגל עץ". קצין מודיעין אוויר תחת פיקודו מעלה את סיפור המבצע לזכרו של המפקד. הטור השבועי של אפרים לפיד
זאב לכיש
| 29/11/2019
הפצצת היעדים במסגרת מבצע "רגל עץ". צילום: מתוך אתר חיל האוויר
בבוקרו של יום הכיפורים, 25 באוקטובר 1985, נרצחו שלושה ישראלים שהגיעו ביאכטה לקפריסין בידי מחבלים פלסטינים חברי אש"פ. בתחילה נראה היה שפני המחבלים למו"מ לשחרור אסירים בישראל, ובארץ החלו מיד בתכנון מהיר למבצע חילוץ בני הערובה הישראליים. תוך זמן קצר התברר שהמחבלים רצחו את שלושת הישראלים, והסגירו את עצמם לשלטונות קפריסין.
באותו יום הוחלט על תגובה חריפה מול יעדי מחבלים משמעותיים מאוד. בתחילה נשקלה אפשרות לתקוף מחנות מחבלים בתימן, אך אופציה זו נדחתה מול החלופה – מפקדות אש"פ בטוניס, לשם עבר יאסר ערפאת עם מפקדותיו לאחר הפינוי מלבנון. המרחק של היעד היה כ- 2,000 קילומטר מישראל. המסר, כפי שהגדיר שר הביטחון, יצחק רבין, היה ברור: "אין חסינות לגורם אש"פיסטי בשום מקום בעולם. ידו הארוכה של צה"ל תדע להשיג ולהעניש".
לביצוע התקיפה נבחנו כמה חלופות, כולל הגעה בדרך הים והפעלת כוחות קרקעיים מיוחדים, אך לבסוף נבחרה האופציה האווירית, בעיקר כיוון שבחיל האוויר היו קיימות כבר "תכניות מגירה" לאותן מטרות. לתקיפה נועדו מטוסי "בז" F-15 בעלי טווח ארוך ויכולת נשיאת חימוש מתוחכם. המודיעין שנדרש היה רב וכלל מעבר למידע על המטרות, ניתוח האיומים האוויריים בדרך ליעד וביעד עצמו. חשש מגילוי מוקדם חייב גם מידע מדויק על ציים זרים המשייטים בים התיכון.
מפקד חיל האוויר במבצע, אלוף (מיל') עמוס לפידות ז"ל. צילום: ארכין צה"ל ומשרד הביטחון
למחרת הרצח בקפריסין, ביום חמישי 26 באוקטובר, הציג מפקד חיל האוויר אלוף עמוס לפידות ז"ל בפני הקבינט הביטחוני את התוכנית. לימים סיפר כי "במקרים כאלו אפילו הניואנסים של הקול והאינטואיציה של המילים הם בעלי חשיבות. לאחר ניתוח המטרה הגעתי למסקנה שרמת הסיכונים אינה גבוהה במיוחד, כשהסיכונים היותר מסתברים הם במישור הטכני – בגלל הטווח הגדול והטיסה הארוכה מעל הים".
ברוב של שבעה שרים - מול התנגדותו של השר עזר ויצמן, שחשש לפגיעה בשיחות שהתנהלו באותם ימים עם המצרים – התקבלה ההחלטה לממש את המבצע. בתחילה תוכנן שהתקיפה תצא לפועל ביום ראשון, אך מחשש שביום זה צפויה נוכחות רבה של אזרחים תמימים באזור, נדחה המבצע ביומיים, ליום שלישי 1 בנובמבר 1985.
עם בכירים וחפ"ק מוטס
במבצע השתתפו עשרה מטוסי "בז" בהובלת שני מפקדי הטייסות: סא"ל אבנר נוה, מפקד טייסת 106, וסא"ל מיקי לב מפקד טייסת 133. בשל חשיבות המבצע וייחודו הצטרפו כטייסים גם מפקד בסיס תל-נוף תא"ל גיורא רום ואל"מ יואל פלדשו שסיים רק זמן קצר קודם לכן את כהונתו כמפקד טייסת 106. החימוש העיקרי היה פצצות מונחות מסוג GBU-15 כדי להבטיח דיוק מרבי, והימנעות מפגיעה ביעדים שלא תוכננו. בעיקר נבחנה בקפדנות ההימנעות מפגיעה בבית ספר סמוך לאחת המטרות.
בנוסף למטוסי הקרב השתתפו גם שני מטוסי "ראם" (בואינג 707). האחד לתדלוק המטוסים התוקפים, והשני - חפ"ק מוטס בו ישבו בכירי צה"ל וחיל האוויר, עם צוות התכנון ואנשי מודיעין. המבצע עבר בהצלחה מלאה. רוב המטרות הושמדו, וכל המטוסים שבו בשלום.
יו"ר אש"פ יאסר ערפאת מיהר לאזור התקיפה: "ניצלתי בנס ממוות בטוח", סיפר למקורביו, למרות שחיסולו לא היה במטרות המבצע, כפי שאמר ראש אמ"ן אהוד ברק: "נוכחותו של ערפאת לא היוותה שיקול בתכנון המבצע או בביצועו".
המבצע המוצלח הוכיח את עוצמת חיל האוויר ואת נחישותה של ישראל להילחם בטרור בכל מקום, אך זה לא נעצר. בין היתר, כעבור כשבוע רצח שוטר טוניסאי שלושה מתפללים יהודים בבית כנסת בג'רבה ומחבלים פלסטינים השתלטו על האנייה האיטלקית "אכילה לאורו" ורצחו נוסע יהודי קשיש. חודשיים מאוחר יותר, כפעולה שהוגדרה כנקמה על "רגל עץ", רצחו מחבלים מארגונו של אבו-נידאל 19 נוסעים בשדות התעופה ברומא ובווינה.
לטוניס הגיע צה"ל שוב באפריל 1988. הפעם פעלו כוחות חיל הים וסיירת מטכ"ל לחיסול מנהיג הטרור אבו ג'יאהד, אבל זו כבר "הצגת תכלית" אחרת.
הכותב הוא סא"ל במיל', חוקר היסטוריה צבאית וציונית. שימש כקצין מודיעין אוויר ומנהל מוזאון בית הפלמ"ח
בשבוע שעבר הלך לעולמו מפקד חיל האוויר העשירי, אלוף עמוס לפידות ז"ל. בתקופת כהונתו תקף חיל האוויר את מפקדות אש"ף בטוניס במבצע "רגל עץ". קצין מודיעין אוויר תחת פיקודו מעלה את סיפור המבצע לזכרו של המפקד. הטור השבועי של אפרים לפיד
הפצצת היעדים במסגרת מבצע "רגל עץ". צילום: מתוך אתר חיל האוויר
בבוקרו של יום הכיפורים, 25 באוקטובר 1985, נרצחו שלושה ישראלים שהגיעו ביאכטה לקפריסין בידי מחבלים פלסטינים חברי אש"פ. בתחילה נראה היה שפני המחבלים למו"מ לשחרור אסירים בישראל, ובארץ החלו מיד בתכנון מהיר למבצע חילוץ בני הערובה הישראליים. תוך זמן קצר התברר שהמחבלים רצחו את שלושת הישראלים, והסגירו את עצמם לשלטונות קפריסין.
באותו יום הוחלט על תגובה חריפה מול יעדי מחבלים משמעותיים מאוד. בתחילה נשקלה אפשרות לתקוף מחנות מחבלים בתימן, אך אופציה זו נדחתה מול החלופה – מפקדות אש"פ בטוניס, לשם עבר יאסר ערפאת עם מפקדותיו לאחר הפינוי מלבנון. המרחק של היעד היה כ- 2,000 קילומטר מישראל. המסר, כפי שהגדיר שר הביטחון, יצחק רבין, היה ברור: "אין חסינות לגורם אש"פיסטי בשום מקום בעולם. ידו הארוכה של צה"ל תדע להשיג ולהעניש".
לביצוע התקיפה נבחנו כמה חלופות, כולל הגעה בדרך הים והפעלת כוחות קרקעיים מיוחדים, אך לבסוף נבחרה האופציה האווירית, בעיקר כיוון שבחיל האוויר היו קיימות כבר "תכניות מגירה" לאותן מטרות. לתקיפה נועדו מטוסי "בז" F-15 בעלי טווח ארוך ויכולת נשיאת חימוש מתוחכם. המודיעין שנדרש היה רב וכלל מעבר למידע על המטרות, ניתוח האיומים האוויריים בדרך ליעד וביעד עצמו. חשש מגילוי מוקדם חייב גם מידע מדויק על ציים זרים המשייטים בים התיכון.
מפקד חיל האוויר במבצע, אלוף (מיל') עמוס לפידות ז"ל. צילום: ארכין צה"ל ומשרד הביטחון
למחרת הרצח בקפריסין, ביום חמישי 26 באוקטובר, הציג מפקד חיל האוויר אלוף עמוס לפידות ז"ל בפני הקבינט הביטחוני את התוכנית. לימים סיפר כי "במקרים כאלו אפילו הניואנסים של הקול והאינטואיציה של המילים הם בעלי חשיבות. לאחר ניתוח המטרה הגעתי למסקנה שרמת הסיכונים אינה גבוהה במיוחד, כשהסיכונים היותר מסתברים הם במישור הטכני – בגלל הטווח הגדול והטיסה הארוכה מעל הים".
ברוב של שבעה שרים - מול התנגדותו של השר עזר ויצמן, שחשש לפגיעה בשיחות שהתנהלו באותם ימים עם המצרים – התקבלה ההחלטה לממש את המבצע. בתחילה תוכנן שהתקיפה תצא לפועל ביום ראשון, אך מחשש שביום זה צפויה נוכחות רבה של אזרחים תמימים באזור, נדחה המבצע ביומיים, ליום שלישי 1 בנובמבר 1985.
עם בכירים וחפ"ק מוטס
במבצע השתתפו עשרה מטוסי "בז" בהובלת שני מפקדי הטייסות: סא"ל אבנר נוה, מפקד טייסת 106, וסא"ל מיקי לב מפקד טייסת 133. בשל חשיבות המבצע וייחודו הצטרפו כטייסים גם מפקד בסיס תל-נוף תא"ל גיורא רום ואל"מ יואל פלדשו שסיים רק זמן קצר קודם לכן את כהונתו כמפקד טייסת 106. החימוש העיקרי היה פצצות מונחות מסוג GBU-15 כדי להבטיח דיוק מרבי, והימנעות מפגיעה ביעדים שלא תוכננו. בעיקר נבחנה בקפדנות ההימנעות מפגיעה בבית ספר סמוך לאחת המטרות.
בנוסף למטוסי הקרב השתתפו גם שני מטוסי "ראם" (בואינג 707). האחד לתדלוק המטוסים התוקפים, והשני - חפ"ק מוטס בו ישבו בכירי צה"ל וחיל האוויר, עם צוות התכנון ואנשי מודיעין. המבצע עבר בהצלחה מלאה. רוב המטרות הושמדו, וכל המטוסים שבו בשלום.
יו"ר אש"פ יאסר ערפאת מיהר לאזור התקיפה: "ניצלתי בנס ממוות בטוח", סיפר למקורביו, למרות שחיסולו לא היה במטרות המבצע, כפי שאמר ראש אמ"ן אהוד ברק: "נוכחותו של ערפאת לא היוותה שיקול בתכנון המבצע או בביצועו".
המבצע המוצלח הוכיח את עוצמת חיל האוויר ואת נחישותה של ישראל להילחם בטרור בכל מקום, אך זה לא נעצר. בין היתר, כעבור כשבוע רצח שוטר טוניסאי שלושה מתפללים יהודים בבית כנסת בג'רבה ומחבלים פלסטינים השתלטו על האנייה האיטלקית "אכילה לאורו" ורצחו נוסע יהודי קשיש. חודשיים מאוחר יותר, כפעולה שהוגדרה כנקמה על "רגל עץ", רצחו מחבלים מארגונו של אבו-נידאל 19 נוסעים בשדות התעופה ברומא ובווינה.
לטוניס הגיע צה"ל שוב באפריל 1988. הפעם פעלו כוחות חיל הים וסיירת מטכ"ל לחיסול מנהיג הטרור אבו ג'יאהד, אבל זו כבר "הצגת תכלית" אחרת.
הכותב הוא סא"ל במיל', חוקר היסטוריה צבאית וציונית. שימש כקצין מודיעין אוויר ומנהל מוזאון בית הפלמ"ח
