הדרך למניעת טרור: כך מטפלת ארה"ב ברדיקליזציה
ארה"ב מתמודדת עם סוגים שונים של טרור – מפיגועים של גורמי אסלאם ועד טרור ימין קיצוני. בראיון לישראל דיפנס מספרת סינא מארי ביגלי, שהייתה שותפה למחקר מקיף בנושא, כיצד מתמודדת ארה"ב עם האיום
עמי רוחקס דומבה
| 07/11/2019
אילוסטרציה: AP
רדיקליזציה מכל סוג שהיא מטרידה את הממשל הפדרלי בארה"ב, שמנסה להתמודד עם האיום שתהליכים מסוג אלה מהווים על המדינה. מכון המחקר האמריקני ראנד קיבל מימון לבצע מחקר בנושא, כדי לבדוק את האפקטיביות של הממשל האמריקני בטיפול ברדיקליזציה. המחקר של ראנד נערך במספר שכבות - ממשל פדרלי, מסגרת המדינה והקהילה. "המסקנה של המחקר הייתה שהקשר בין הממשל הפדרלי לקהילה המקומית משפיע הרבה על הטיפול בנושא", אומרת סינא מארי ביגלי, מנהלת שותפה במרכז מדיניות סייבר ומודיעין וחוקרת מדיניות בכירה בנושאי ביטחון לאומי במכון ראנד.
ביגלי, שהייתה שותפה לכתיבת המחקר, אמרה את הדברים בראיון לישראל דיפנס במסגרת כנס של INSS, תחת הכותרת "ביטחון לאומי, תקשורת אסטרטגית, ודעיכת האמת בסביבה של תקשורת מאותגרת".
המחקר כלל בדיקה של שלוש שכבות הטיפול שהוזכרו בחמש ערים בארה"ב, ביניהן מיניאפוליס, לוס אנג'לס ויוסטון. "חשוב לציין כי בארה"ב רדיקליזציה אינה מתייחסת רק לאסלאם, אלא לכל רדיקליזציה דתית, כמו גם ימין ושמאל קיצוניים. מדובר בספקטרום רחב של טרור שמנסים לטפל בו" ,מסבירה ביגלי.
את המחקר חילקו לשלוש וקטורים עיקריים - שלב ראשוני שכלל סממנים ראשוניים של רדיקליזציה כמו תוכן ברשת; שלב אמצעי שכלל ביצוע בפועל של מעשה טרור או סיוע למעשה כזה; ושלב סופי שכלל את הטיפול בזמן הכליאה וכן הליווי לאחר השחרור מהכלא. "בעתיד הקרוב צפוי בארה"ב גל שחרורים מהכלא של אלו שהשתתפו בצורה זו או אחרת במתקפה על התאומים או מאז. אחת השאלות היא כיצד יטפלו באותם טרוריסטים לאחר השחרור במסגרת הקהילה והמדינה", אמרה ביגלי.
בהקשר השלב הראשוני, הכולל חשיפה של הפרט לתכנים ברשת או בעולם הפיזי, מסבירה ביגלי כי מדובר בעיקר בקשר שלו עם הקהילה: "המטרה היא לייצר שייכות חיובית של הפרט לקהילה המקומית. לגבי תכנים ברשת, זו בעיקר עבודה מול הפלטפורמות (פייסבוק, גוגל וכו') לאיתור וחסימה של תכנים רדיקליים". עם זאת, ראוי לציין כי בארה"ב, ובמדינות ליברליות, כולל ישראל, מתנהל שיח ער ועיקש סביב שמירה על חופש הביטוי ברשת. לעיתים קרובות השיח הזה מאפשר חופש ביטוי רחב מאוד, לעומת שיח צר יותר בו מעוניינים שירותי אכיפת חוק.
"ישנו צורך ברגולציה על הפלטפורמה המרכזת תכנים. כמו גם השקעה בחינוך וגיבוש קהילתי. למעשה, בחנו במחקר את כלל המהלכים שעושה הממשל שאינם בגדר עבודת שירותי אכיפת החוק", אומרת ביגלי. השלב האמצעי מגיע כאשר הפרט מביע כוונה לנקוט בטרור או להיות שותף לו. מידע כזה יכול להגיע מהמשפחה, חברים, קהילה, רשת חברתית או ממקורות אחרים המכירים את הפרט.
סינא מארי ביגלי. צילום: יח"צ
הטיפול הממשלתי בשלב זה מורכב משתי סיבות - סטיגמה ואי אמון בממשל מצד הקהילה והמשפחה. ביגלי מציינת כי "אנשים אינם אוהבים ש'צובעים' אותם תחת תווית של טרור. גם לא קהילות. ולכן, גם אם הממשל רוצה לעזור, עצם הפניה לפרט או לקהילה, על אף שהיא תמימה בשלב זה לצרכי ברור ראשוני בלבד, נתקלת בהתנגדות. לכן, לפעמים מרכזים קהילתיים המנוהלים על ידי עמותות שאינן קשורות לממשל עושים עבודה טובה יותר. אף הורה לא ירצה לדווח על הבן שלו אם ידע שמחר המשטרה תעצור אותו. המורכבות הזו מפריעה לעיתים למידע רלוונטי להגיע בזמן לגורמים המתאימים כדי למנוע אירוע טרור".
בשלב הסופי, הרדיקליזציה הופכת למעשה בפועל ומי שביצע את הפיגוע או עזר לו נשלח לכלא. "בדקנו גם את הטיפול בפרטים במסגרת הכלא וכן את התוכניות לאחר השחרור המלוות אותו בקהילה. חלק מאלו הנעצרים על סיוע לטרור יושבים תקופות קצרות בכלא, ויש צורך לוודא שהם לא עוברים בין כותליו הליך רדיקליזציה. כך גם אלו שיושבים תקופות ארוכות", אומרת ביגלי.
ממצאי המחקר רבים, אך ביגלי הדגישה כמה מהם. ראשון, הצורך בשיתוף ידע בכל רמות הממשל בהקשר זה: "לסוכנויות הממשל יש הרבה מידע שלעיתים לא משותף עם המדינות והקהילות. שיתוף מידע בזמן יכול לעזור באיתור וטיפול פרטים בקהילה במסגרות שיותר נוחות לו, כמו מרכזים קהילתיים"
מסקנה נוספת היא שקיימת משמעות רבה לנציג של הממשל הפדרלי בקהילה. לפי המחקר, בערים בהן היה נציג פדרלי שהיווה נקודת ממשק אנושית וזמינה למידע בנוגע לרדיקליות בקהילה, המקרים טופלו בזמן קצר.
עוד היבט הוא המימון, או חוסר מימון, של תכניות קהילתיות למיגור רדיקליזציה. ביגלי מסבירה כי בארה"ב מספר אירועי הטרור בפועל קטן, ולכן קשה לעיתים להצדיק הקצאת תקציב לנושא בקהילה, במדינה או בממשל הפדרלי. "בקהילה המקומית יש מגוון נושאים לטפל בהם, כאשר אלו הנדירים יותר מטבע הדברים מקבלים פחות. זה נכון לכל שכבת ממשל", אומרת ביגלי וממשיכה, "כמו כן, ישנו השיקול של דימוי הקהילה. אם משקיעים הרבה ברדיקליזציה, המשמעות כלפי חוץ היא שמדובר בקהילה רדיקלית וזה מייצר סטיגמה. אף אחד לא מעוניין בכך".
לצד המסקנות שהוזכרו, אחת נוספת קשורה לאמון הציבור ברשויות אכיפת חוק. אם סוכנויות ממשל מאשימות סתם אנשים בקהילה (תוצאה חיובית שגויה), הפרטים באותה קהילה לא ירצו לשתף פעולה עם הממשל. "כל טעות כזו מצד הממשל גורמת לאובדן האמון של הציבור במערכת. בשל כך, על הממשל להיות קשוב לקהילה, להיות נוכח ולהיות מדויק בכל הקשור לטיפול בבעיות רדיקליזציה", אמרה החוקרת.
ארה"ב מתמודדת עם סוגים שונים של טרור – מפיגועים של גורמי אסלאם ועד טרור ימין קיצוני. בראיון לישראל דיפנס מספרת סינא מארי ביגלי, שהייתה שותפה למחקר מקיף בנושא, כיצד מתמודדת ארה"ב עם האיום
אילוסטרציה: AP
רדיקליזציה מכל סוג שהיא מטרידה את הממשל הפדרלי בארה"ב, שמנסה להתמודד עם האיום שתהליכים מסוג אלה מהווים על המדינה. מכון המחקר האמריקני ראנד קיבל מימון לבצע מחקר בנושא, כדי לבדוק את האפקטיביות של הממשל האמריקני בטיפול ברדיקליזציה. המחקר של ראנד נערך במספר שכבות - ממשל פדרלי, מסגרת המדינה והקהילה. "המסקנה של המחקר הייתה שהקשר בין הממשל הפדרלי לקהילה המקומית משפיע הרבה על הטיפול בנושא", אומרת סינא מארי ביגלי, מנהלת שותפה במרכז מדיניות סייבר ומודיעין וחוקרת מדיניות בכירה בנושאי ביטחון לאומי במכון ראנד.
ביגלי, שהייתה שותפה לכתיבת המחקר, אמרה את הדברים בראיון לישראל דיפנס במסגרת כנס של INSS, תחת הכותרת "ביטחון לאומי, תקשורת אסטרטגית, ודעיכת האמת בסביבה של תקשורת מאותגרת".
המחקר כלל בדיקה של שלוש שכבות הטיפול שהוזכרו בחמש ערים בארה"ב, ביניהן מיניאפוליס, לוס אנג'לס ויוסטון. "חשוב לציין כי בארה"ב רדיקליזציה אינה מתייחסת רק לאסלאם, אלא לכל רדיקליזציה דתית, כמו גם ימין ושמאל קיצוניים. מדובר בספקטרום רחב של טרור שמנסים לטפל בו" ,מסבירה ביגלי.
את המחקר חילקו לשלוש וקטורים עיקריים - שלב ראשוני שכלל סממנים ראשוניים של רדיקליזציה כמו תוכן ברשת; שלב אמצעי שכלל ביצוע בפועל של מעשה טרור או סיוע למעשה כזה; ושלב סופי שכלל את הטיפול בזמן הכליאה וכן הליווי לאחר השחרור מהכלא. "בעתיד הקרוב צפוי בארה"ב גל שחרורים מהכלא של אלו שהשתתפו בצורה זו או אחרת במתקפה על התאומים או מאז. אחת השאלות היא כיצד יטפלו באותם טרוריסטים לאחר השחרור במסגרת הקהילה והמדינה", אמרה ביגלי.
בהקשר השלב הראשוני, הכולל חשיפה של הפרט לתכנים ברשת או בעולם הפיזי, מסבירה ביגלי כי מדובר בעיקר בקשר שלו עם הקהילה: "המטרה היא לייצר שייכות חיובית של הפרט לקהילה המקומית. לגבי תכנים ברשת, זו בעיקר עבודה מול הפלטפורמות (פייסבוק, גוגל וכו') לאיתור וחסימה של תכנים רדיקליים". עם זאת, ראוי לציין כי בארה"ב, ובמדינות ליברליות, כולל ישראל, מתנהל שיח ער ועיקש סביב שמירה על חופש הביטוי ברשת. לעיתים קרובות השיח הזה מאפשר חופש ביטוי רחב מאוד, לעומת שיח צר יותר בו מעוניינים שירותי אכיפת חוק.
"ישנו צורך ברגולציה על הפלטפורמה המרכזת תכנים. כמו גם השקעה בחינוך וגיבוש קהילתי. למעשה, בחנו במחקר את כלל המהלכים שעושה הממשל שאינם בגדר עבודת שירותי אכיפת החוק", אומרת ביגלי. השלב האמצעי מגיע כאשר הפרט מביע כוונה לנקוט בטרור או להיות שותף לו. מידע כזה יכול להגיע מהמשפחה, חברים, קהילה, רשת חברתית או ממקורות אחרים המכירים את הפרט.
סינא מארי ביגלי. צילום: יח"צ
הטיפול הממשלתי בשלב זה מורכב משתי סיבות - סטיגמה ואי אמון בממשל מצד הקהילה והמשפחה. ביגלי מציינת כי "אנשים אינם אוהבים ש'צובעים' אותם תחת תווית של טרור. גם לא קהילות. ולכן, גם אם הממשל רוצה לעזור, עצם הפניה לפרט או לקהילה, על אף שהיא תמימה בשלב זה לצרכי ברור ראשוני בלבד, נתקלת בהתנגדות. לכן, לפעמים מרכזים קהילתיים המנוהלים על ידי עמותות שאינן קשורות לממשל עושים עבודה טובה יותר. אף הורה לא ירצה לדווח על הבן שלו אם ידע שמחר המשטרה תעצור אותו. המורכבות הזו מפריעה לעיתים למידע רלוונטי להגיע בזמן לגורמים המתאימים כדי למנוע אירוע טרור".
בשלב הסופי, הרדיקליזציה הופכת למעשה בפועל ומי שביצע את הפיגוע או עזר לו נשלח לכלא. "בדקנו גם את הטיפול בפרטים במסגרת הכלא וכן את התוכניות לאחר השחרור המלוות אותו בקהילה. חלק מאלו הנעצרים על סיוע לטרור יושבים תקופות קצרות בכלא, ויש צורך לוודא שהם לא עוברים בין כותליו הליך רדיקליזציה. כך גם אלו שיושבים תקופות ארוכות", אומרת ביגלי.
ממצאי המחקר רבים, אך ביגלי הדגישה כמה מהם. ראשון, הצורך בשיתוף ידע בכל רמות הממשל בהקשר זה: "לסוכנויות הממשל יש הרבה מידע שלעיתים לא משותף עם המדינות והקהילות. שיתוף מידע בזמן יכול לעזור באיתור וטיפול פרטים בקהילה במסגרות שיותר נוחות לו, כמו מרכזים קהילתיים"
מסקנה נוספת היא שקיימת משמעות רבה לנציג של הממשל הפדרלי בקהילה. לפי המחקר, בערים בהן היה נציג פדרלי שהיווה נקודת ממשק אנושית וזמינה למידע בנוגע לרדיקליות בקהילה, המקרים טופלו בזמן קצר.
עוד היבט הוא המימון, או חוסר מימון, של תכניות קהילתיות למיגור רדיקליזציה. ביגלי מסבירה כי בארה"ב מספר אירועי הטרור בפועל קטן, ולכן קשה לעיתים להצדיק הקצאת תקציב לנושא בקהילה, במדינה או בממשל הפדרלי. "בקהילה המקומית יש מגוון נושאים לטפל בהם, כאשר אלו הנדירים יותר מטבע הדברים מקבלים פחות. זה נכון לכל שכבת ממשל", אומרת ביגלי וממשיכה, "כמו כן, ישנו השיקול של דימוי הקהילה. אם משקיעים הרבה ברדיקליזציה, המשמעות כלפי חוץ היא שמדובר בקהילה רדיקלית וזה מייצר סטיגמה. אף אחד לא מעוניין בכך".
לצד המסקנות שהוזכרו, אחת נוספת קשורה לאמון הציבור ברשויות אכיפת חוק. אם סוכנויות ממשל מאשימות סתם אנשים בקהילה (תוצאה חיובית שגויה), הפרטים באותה קהילה לא ירצו לשתף פעולה עם הממשל. "כל טעות כזו מצד הממשל גורמת לאובדן האמון של הציבור במערכת. בשל כך, על הממשל להיות קשוב לקהילה, להיות נוכח ולהיות מדויק בכל הקשור לטיפול בבעיות רדיקליזציה", אמרה החוקרת.
