אש המחאה: תחילתו של "אביב מערבי"?

ברצלונה, פריז והונג-קונג הן רק חלק מהערים שבערו במסגרת ההפגנות האזרחיות האלימות. נדמה שאזרחי המערב שואבים השראה מתושבים במדינות ערב, וכעת צריכות ממשלות לספק מענה להתמודדות עם הפרות הסדר. סקירה מיוחדת

 
אש המחאה: תחילתו של "אביב מערבי"?

ברצלונה בלהבות המחאה. צילום: AP

2018-19 מתאפיינות במחאות חברתיות הולכות וגוברות ברחבי העולם המערבי. השילוב שבין העידן הטכנולוגי המתקדם, נגישות המידע ברשתות החברתיות וההתעלמות של השלטונות מהצרכים הבסיסיים של הציבור מביא לכדי "סיר לחץ" מבעבע. התוצאה בשטח היא הפרות סדר המוניות אלימות שלרוב מסתיימות בנפגעים בנפש ונזק רב לרכוש. מחאת "האפודים הצהובים" בצרפת, המחאה העממית בהונג-קונג נגד "חוק ההסגרה" והתפרעויות בברצלונה עקב ענישת מנהיגי הבדלנים בקטלוניה - הן רק חלק מהדוגמאות למתרחש ברחבי העולם המערבי. האם אנחנו בעיצומו של ה"אביב המערבי"?

ובכן, מאמר זה סוקר את האירועים המרכזיים סביב המחאות העממיות, הסיבות להתרחשותן ודרכי ההתמודדות של כוחות הביטחון והשלטונות.

יוקר מחייה – ראו הוזהרתם

מחאת ה"אפודים הצהובים" פורצת בצרפת באמצע נובמבר 2018. תחילתה בקריאה לציבור לצאת לרחובות ולהפגין נגד יוקר המחייה, קריאה שמגיעה איך לא - ברשתות החברתיות, מספר חודשים קודם לכן. ההפגנות מתפשטות בשיא המהירות ומתרחבות כמעט לכלל רחבי צרפת ומפליגות עד לפאתי בלגיה. הסיבה הבסיסית למחאה טמונה בעלייה המתמשכת במחירי הדלק, בטענות לנטל לא זהה שרובו "נופל" על מעמד הביניים ומעמד הפועלים.

בפועל, עד היום, המחאה הובילה להוצאתם של מיליוני מפגינים לרחובות, גרימת נזק עצום לרכוש, שריפת כלי רכב, ביזה ונפגעים בנפש. המפגינים דורשים את הורדת מחירי הדלק במדינה, הורדת יוקר המחייה והוזלה במוצרי מחייה בסיסיים. המחאה שמסרבת לדעוך מזה כ-9 חודשים, חוסר היכולת של השלטון להשתלט ואי העשייה הממשלתית לטענתם, הולידה דרישה חדשה של המפגינים והיא התפטרותו של נשיא צרפת עמנואל מקרון.

הפגנות הווסטים הצהובים בפריז. צילום: AP

עיקרי המחאה העממית נעוצה בהתנגדות לגישה שמייצג השלטון ובה העיקר הוא פיתוח הערים הגדולות (פריז, ליון, מרסיי ואחרות) והזנחתם של הכפרים והעיירות. זאת, יחד עם נתוני האבטלה הכבדים (כ-40% בפריפריה), היו משהו שהציבור לא יכול היה לעמוד בו והקריאה לצאת להפגנות הייתה בבחינה של ניצוץ שהובילה למחאה המונית.

ההפגנות הוציאו לרחובות מאות אלפי מפגינים. הן התאפיינו לרוב בסולידריות למול המוחים ברוב אזורי הפריפריה בעוד שבפריז היו ההפגנות אלימות והתאפיינו בביזה ונזק רב לרכוש. מאות כלי רכב נשרפו, נתלשו שלטי חוצות והוצבו מחסומים מאולתרים, שחסמו צירים מרכזיים ונתיבי תחבורה. עד כה נהרגו 3 אזרחים, 2 בתאונות דרכים ואישה מבוגרת שמתה משאיפת עשן של אמצעי הפיזור אותם הפעילו כוחות השיטור והביטחון הצרפתיים. ההשפעות המיידיות היו שהשלטון בראשותו של הנשיא מקרון קרא לשיח עם המפגינים והודיע על השהיית המשך העלאת מיסים בשלב זה.

חוק ההסגרה

המחאה העממית בהונג-קונג פורצת בשלהי מרץ 2019. סדרה של הפגנות המוניות, אלימות ביותר פורצות עקב הצעת חוק שמציעה להסגיר מבוקשים לשלטון המרכזי בבייג'ינג, סין. המפגינים טוענים כי הצעת החוק תהא המקור לכך שהשלטון בהונג-קונג יהפוך להיות כפוף לחוק הסיני ותוצאה ישירה תהיה שהאזרחים יהיו כפופים למערכת משפט אחרת. חשוב להבין, שהונג-קונג נהנית מעצמאות מעצם הגדרתה כאזור מנהלי מיוחד ואינה כפופה לחוק הסיני.

כוחות הביטחון בהונג קונג מול המפגינים. צילום: AP

הפגנות אלו, כמו גם אחרות דומות ברחבי העולם המערבי, פורצות בעקבות קריאות ברשתות החברתיות. כאן, ארגוני זכויות אדם לוקחים חסות בניגוד למתרחש בצרפת והתוצאה הישירה הינה, שבין מרץ ליוני 2019, מיליונים מאזרחי הונג-קונג נוהרים לרחובות. ההפגנות הראשונות התאפיינו בשקט יחסי ומיעוט אירועים חריגים. ההפגנות ביוני הובילו להתנגשות בין כוחות השיטור למפגנים, ביניהם רוב בולט לסטודנטים, דבר שהוביל לחסימות צירי תנועה מרכזים, שימוש באמצעי פיזור על ידי המשטרה, אלימות, נזק לרכוש ומעצרים המוניים.

ההפגנות הובילו להתעניינות בינלאומית בנעשה בהונג-קונג, ובהקשר ישיר לכך לצנזורה קשה שהטיל השלטון המרכזי בסין על התקשורת והרשתות החברתיות. המחאה, שטרם דעכה לחלוטין, המשיכה להתקיים בחודשים יולי-אוגוסט אם כי בעוצמות משתנות ונמוכות מתחילתה. לאור ההפגנות האינטנסיביות, התוצאה הישירה הייתה השהיית הצעת החוק לזמן בלתי מוגבל.

יעד התיירות הפופולרי בוער

ב-15.10.19 החליטו שופטי בית המשפט העליון בספרד להטיל עונשי מאסר כבדים על תשעה מנהיגי הבדלנים, שהכריזו עצמאות בחבל קטלוניה. הדבר הצית הפרות סדר אלימות בקנה מידה חדש. אלפים יצאו לרחובות, מעל 100 אזרחים ואנשי כוחות הביטחון נפצעו וכ-100 נוספים נעצרו על ידי השלטונות הספרדיים. נזק והרס כבד נראו ברחבי ספרד ובעלות משוערת של מיליוני אירו. כלי רכב ופחי אשפה הוצתו ושימשו לחסימות צירים מרכזיים, אלפי סטודנטים גדשו את הרחובות יחד עם איגודי עובדים והתעמתו עם השוטרים. רעולי פנים נראו ברחובות ומולם כוחות גדולים של יחידות לפיזור הפגנות וכוחות שיטור.

לשנייה נדמה היה שזה נלקח מתוך סרט פעולה על המזרח התיכון ולא מציאות מערבית. למי שאינו זוכר, רק אומר שקטלוניה מהווה מחוז אוטונומי בספרד עם כ-8 מיליון תושבים. לפני כשנתיים, בעקבות תנועות הבדלנות שקראו להיפרד מהשלטון המרכזי בספרד, נערך משאל עם באשר להחלטה האם לצאת לעצמאות. 44% הצביעו בעד בעוד שכ-48% הצביעו נגד. בעקבות המהלכים להכרזת עצמאות, החליט השלטון המרכזי לבצע מעצרים של בכירי הבדלנים. נשיא קטלוניה דאז, קרלוס פוג'לון נמלט מהמדינה לאחר ניסיון הכושל להכריז עצמאות. לאחרונה הסגיר עצמו לרשויות בבלגיה שם נמצא בבריחה לאור צו מעצר מבית המשפט הספרדי.

השראה מ"האביב הערבי"

באופן אישי, תחושתי היא שמגמת המחאות ההמוניות של הציבור במדינות המערביות הוא תולדה של נרטיב עממי שנצרב דווקא מ"האביב הערבי". האוכלוסייה המערבית, מעצם היותה דמוקרטית, ממהרת פחות להשתמש בכלים ובמחאות אלימות כחלק ממאבק לזכויות/דרישות עממיות. עצם הדמוקרטיה, יש בה דבר והיפוכו בכך, שמחד היא מקנה "זכויות טבעיות" לאזרחיה, מאידך, היא מקהה את המאבק העממי האותנטי ולרוב המאבק יהיה משפטי, תקשורתי והפגנות מוחלשות.

במציאות מייצרת לטעמי מגמה של מחאות והפגנות אלימות שהופכת ונהיית "מדבקת". בהיבט זה, הציבור המערבי מבין את מה ש"המדוכאים" בעולם הערבי הבינו, והוא ששינויים יחולו רק ביציאה לרחובות ובנקיטת צעדים שיגרמו לשלטונות להרגיש את הרעד ש"בכיסאות המרופדים" . המשך התעלמות מעול כלכלי, חוסר רגישות לציבורים ולקהילות, ניסיון לשלוט בכוח על אחרים, עיסוק מרובה במדיניות חוץ ולא במדיניות פנים, יכולים שיובילו לתחילתו של עידן "האביב המערבי". עוד ימים יגידו. באשר להערכות כוחות השיטור, נראה כי יגבר הצורך בשימוש נרחב של יחידות מקצועיות בפיזור המון, אמצעים פחות קטלניים, מותאמים לטיפול במפגינים ולהערכות מודיעינית מוגברת על מנת להתמודד עם העתיד לבוא.

אולי יעניין אותך גם