חרב להשכיר: צבאות פרטיים ברחבי העולם

תחומים רבים בעולמות הצבא והביטחון מופרטים עם השנים. משירותי לוגיסטיקה ועד לחימה – עולם שכירי החרב מתרחב ומספק למדינות רבות מענה צבאי איכותי. סקירה מיוחדת

אילוסטרציה: Bigstock

חיילים שנלחמים תמורת כסף ללא קשר למוצא האתני או השיוך הפוליטי שלהם קיימים משחר ההיסטוריה. למעשה, במשך תקופות ארוכות, אנשי צבא אלה היוו את הסוג הנפוץ ביותר של חיילים וזאת עד למהפכה הצרפתית ונפוליאון, שנחשב למקים הראשון של "צבא עממי" לאומי. מדינות שלמות, כדוגמת שוויץ, התפרנסו במשך מאות שנים מאספקה של שכירי חרב מיומנים לצבאות של מלכים באירופה ומחוצה לה.

במחצית השנייה של המאה העשרים, כאשר מדינות אפריקה ואסיה השתחררו מעול הקולוניאליזם האירופי, פרצו מאות סכסוכים ביבשות אלה וצדדים שונים החלו לשכור מומחים מערביים, בדרך כלל אנשי צבא מיומנים לשעבר, כדי להדריך ולאמן חיילים מקומיים ולעתים אף להשתתף בקרבות יחד איתם. בין שכירי החרב הרבים היו גם ישראלים לא מעטים כמובן.

אתכם בכל מקום: בואו לעקוב אחרינו באינסטגרםבפייסבוק ובטוויטר

עם תום המלחמה הקרה, בשנות התשעים, עלתה לכותרות החברה הצבאית הפרטית (PMC) הדרום אפריקנית Executive Outcomes, אשר לקחה חלק בין השאר במלחמת האזרחים בסיירה ליאון. בעקבות הזעקה הציבורית שקמה סביב המעורבות המתוקשרת של החברה בסכסוכי דמים ברחבי אפריקה, היא פורקה. בעקבות אירועי ה-11 בספטמבר ב-2001, עם יציאתה של ארה"ב ל"מלחמה בטרור" בכל רחבי העולם ובמיוחד במזרח התיכון, החל "תור הזהב" הנוכחי של החברות הצבאיות הפרטיות.

הפרטת שירותי ם צבאיים

לאחר הפלישות האמריקניות לאפגניסטן ולעיראק בתחילת שנות האלפיים, עלה הרעיון לעשות "מיקור חוץ" לשירותים צבאיים רבים, מהצבא האמריקני על זרועותיו השונות לחברות צבאיות פרטיות. רוב השירותים, שהפעלתם הועברה לחברות אלה, היו "תומכי לחימה" כדוגמת אספקה לוגיסטית, ליווי שיירות ואבטחה של אח"מים, ואילו הלחימה הישירה הושארה בידי הצבא האמריקני. עם זאת, במהלך השנים הסתבר שזה לא פשוט להפריד בין סוגי המשימות הללו בשטח ובמקרים רבים עובדי החברות הצבאיות הפרטיות, רובם יוצאי צבא לשעבר בעצמם, נאלצו לקחת חלק בלחימה ישירה מכל הסוגים.

שירותיהן של חברות אלו ממשיכים להיות אטרקטיביים מכיוון שממשלות יכולות להשתמש בהן ובעובדיהן בצורה חופשית יותר מאשר בחיילי הצבאות הסדירים שלהן, ופציעתם או חלילה מותם של עובדים אלה "קלים יותר לעיכול" בעיני דעת הקהל. זאת, כיוון שהם נתפסים כאנשים אשר הבינו את הסיכון הכרוך בעבודתם ולקחו אותו על עצמם מתוך רצון מלא. דבר זה נכון אף במקרה של דעת הקהל האמריקנית, וזאת למרות שצבא ארה"ב הוא בעצמו צבא התנדבותי-מקצועי ללא גיוס חובה.

בארה"ב פועלות חברות צבאיות פרטיות רבות אך המפורסמת שבהן היא ללא ספק Constellis Group, אשר לפני כן הייתה ידועה כ-Blackwater ואז כ-Academi.

שכירי חרב של חברה אמריקנית. צילום (ארכיון): AP

מדובר למעשה בקבוצת חברות אשר מספקת שירותים צבאיים מכל הסוגים בכל העולם, אך בסיסה הוא בארה"ב והלקוחה המרכזית שלה היא הממשלה האמריקנית. החברה זכתה במכרזים רבים של צבא ארה"ב וכן של סוכנויות וגופים רבים של ממשלת ארה"ב למתן שירותים שונים באזורי סכסוך בכל רחבי העולם, ובמיוחד במזרח התיכון. הם מספקים שירותים כגון אספקה לוגיסטית יבשתית ואווירית של יחידות של הצבא האמריקני באפגניסטן, הדרכה ואימון של חיילים מצבאות ידידותיים במתקני החברה בארה"ב ואבטחה של אח"מים בעיראק. בקבוצת החברות מועסקים מעל 20 אלף עובדים שלרשותם עומדים מתקנים, שדות תעופה וכלי טיס הנמצאים בבעלות החברה. החברה אף מייצרת רכב משוריין משלה ומחזיקה ברישיון אחזקת נשק ואף כלי תחבורה יבשתיים ואוויריים צבאיים מסוגים שונים.

אינטרסים בהתנגשות

במהלך השנים שמה של החברה נקשר לכמה שערוריות כגון פגיעה באזרחים בעיראק. כמו כן, התפרסמו ידיעות כי החברה מתכוונת לפתוח מרכז אימונים ולוגיסטיקה במערב סין וזאת על מנת לספק שירותי תמיכה ואבטחה ליוזמת One Belt One Road של ממשלת סין. מטרתה הרשמית של היוזמה היא הקמה של "דרך משי" מודרנית והגברת הסחר בין סין למדינות אחרות באסיה, אפריקה ואירופה באמצעות פיתוח מאסיבי של תשתיות בהשקעה סינית. עם זאת, מבקריה של היוזמה טוענים כי מטרתה המרכזית היא הגברת ההשפעה הסינית ברחבי העולם, מטרה המנוגדת לאינטרסים של ארה"ב, המדינה שהיא כרגע הלקוח הכי גדול של החברה.

ההצלחה של החברות הצבאיות הפרטיות במערב, גרמה גם לרוסיה לאמץ דרכי פעולה דומות. במהלך הסכסוכים עם אוקראינה שהחלו בשנת 2014, השתמשה רוסיה בחברת האבטחה הפרטית Wagner כדי לכבוש את חצי האי קרים מידי אוקראינה, כמעט ללא פעולות צבאיות משמעותיות ובלי שניתן יהיה לקשר את ממשלת רוסיה ישירות לכך.

בכלי התקשורת במדינה נפוץ המיתוס על כך שאזרחי קרים שכרו חברה צבאית פרטית על מנת שתתפוס את חצי האי מידי אוקראינה ותעביר את השליטה בו לידי רוסיה. בהמשך השתתפו שכירי החרב של החברה גם במלחמה במזרח אוקראינה, בה הם השתתפו בקרבות לצידם של הבדלנים הפרו-רוסיים נגד הצבא האוקראיני. בהמשך הם לקחו חלק במעורבות הצבאית הרוסית בסוריה לצדם של צבא אסד ובעלי בריתו ונגד גורמי האופוזיציה, גם האסלאמית – סונית וגם הדמוקרטית.

במהלך המעורבות בסוריה ספגו שכירי החרב הרוסים אבידות קשות של מאות הרוגים ופצועים, בין השאר בתחילת 2018 כאשר ניסו לכבוש מוצב כורדי-אמריקני ליד שדות הנפט שבמזרח המדינה. הם נתקלו בהתנגדות אמריקנית קשה שבמהלכה כוחות צבא ארה"ב את מטוסי חיל האוויר, אשר השמידו את כלי השריון בהם השתמשו שכירי החרב הרוסים, וגרמו להם אבידות כבדות בכוח אדם.

הממשלה הרוסית סירבה להגיש להם עזרה רשמית ואף סירבה לאשר את דבר קיומה של החברה, שבראשה עומד לפי פרסומים שונים סא"ל לשעבר מהצבא הרוסי שמחזיק בהשקפת עולם ניאו-נאצית וכן אוליגרך המקורב לפוטין. מלבד המעורבות במזרח אוקראינה ובסוריה, התפרסמו דיווחים על מעורבות של החברה בסכסוכים בלוב, ברפובליקה המרכז אפריקנית ולאחרונה גם במדגסקר ובמוזמביק. מספר עיתונאים שניסו לחקור את פעילות החברה נרצחו על ידי גורמים לא ידועים. כך על פי דיווחים שונים.  

גם מדינות קטנות יותר שאינן מעצמות עולמיות עושות שימוש בשכירי חרב. כך למשל התפרסמו ידיעות רבות על כך שהממשלה הסעודית משתמשת בשכירי חרב קולומביאנים וסודנים במלחמה נגד החות'ים בתימן, וכך גם איחוד האמירויות.

בשנים האחרונות תחומים ביטחוניים נוספים עוברים הפרטה ואנו עדים לטשטוש הגבול בין גופים ממשלתיים לבין גופים פרטיים בכל העולם. ניתן להעריך בזהירות שמגמה זו תימשך בעתיד הנראה לעין ואף תתגבר, וזאת בעקבות ההצלחה היחסית של החברות הפרטיות בתחומי הצבא והביטחון, והיכולת של ממשלות להשתמש בהן במקומות ובמשימות שבהם השימוש משתלם יותר מאשר בכוחות הצבא, גם מהבחינה הכלכלית וגם מבחינת דעת הקהל.

אולי יעניין אותך גם

רוסיה: גידול במכירות נשק למדינות בסהרה

תאגיד היצוא הביטחוני הרוסי משווק באזור זה מסוקים, מערכות הגנ"א, מוצרים ימיים, רכבים משוריינים, ציוד לסוכנויות אכיפת חוק, ציוד נמלי תעופה ותשתיות קריטיות, נק"ל כולל אמל"ח מיוחד