טיל תחת כנף: פיתוח טילי אוויר-אוויר בישראל
תקופה זו של פעילות מטוסי קרב מאופיינת בתקיפות מהאוויר. עם זאת, פיתוח טילי אוויר-אוויר ממשיך בקצב גבוה, מתוך הבנה שמדובר ב"השגחה פרטית" לכל מטוס. בכיר ברפאל מסביר: "זו חלק משמירה על עליונות אווירית"
דן ארקין
| 22/10/2019
טילי אוויר-אוויר במטוסי F16. צילום: באדיבות רפאל
"באתי מאחוריו, ישבתי לו על הזנב ופתחתי באש והפלתי אותו", כך תיאר בעבר טייס קרב הפלת מטוס אויב, כשהוא נעזר בתנועות ידיו: יד אחת מדמה את מטוס האויב והיד השנייה מדמה אותו, את הטייס, כשהוא מדגים כיצד התייצב מאחורי מטוס האויב, ירה והפיל. ולמה התקיפה היא מאחור? כי שם טייס האויב רחוק ולא יוכל להפעיל את תותחיו, ושם נפלטים האש והחום ממנועי מטוס האויב ולשם מכוון הטיל מחפש החום של התוקף".
תיאור כזה של קרב אוויר שייך לעבר. היום 'לא מתיישבים על הזנב' כפי שנהוג היה במלחמת העולם השנייה ואצלנו, בחיל האוויר, עד שהופיעו טילי אוויר-אוויר הראשונים. ככל שהתקדמו טילי אלה, ירד, ובסופו של דבר נעלם הצורך לטוס מאחורי מטוס האויב כדי להפילו. טיל אוויר-אוויר מודרני מאפשר לטייס ולמערכות מטוסו לגלות מטוס אויב, לרכוש את המטרה, לעקוב אחריה, לשגר טיל ולהשמיד מכל זווית ומכל מקום במעטפת סביב מטוס האויב, ומוטב בטווח הכי גדול ממנו. כיום מדברים על טווח של 100 ק"מ.
נכון שחלפו שנים רבות מאז התחולל קרב אוויר בשמי המזרח התיכון. בחיל האוויר הישראלי משרתים דורות של טייסים שלא חוו ולא ניהלו קרב אוויר למעט באימונים ובסימולטור. כמעט כל פעילות חיל האוויר מתמקדת בתקיפת מטרות קרקע בכל החזיתות – ברצועת עזה, בצפון ובסוריה. נוצר רושם שטילי אוויר-אוויר סובלים קצת מיחסי ציבור מופחתים. התהילה היא לטייסים, למטוסים ולחימוש שמשמידים מטרות על הקרקע.
לא יוצאים בלי טיל מהבית
אך יש בכך משום אשליה. התעשיות מייצרות טילים אלה, הם זוכים לשיפורים וחידושים, חלקם מהפכניים, ובמדינות רבות מתבשרים על טילים חדשים. בחיל האוויר הישראלי הכלל הוא שלא ימריא מטוס קרב ללא טילי אוויר-אוויר תלויים מתחת לכנפיו. זו ההגנה "הפרטית" של מטוס והוא לא ימריא בלי חימוש כזה, אפילו אם משימתו היא תקיפה קרקעית. "למרות שלא מפילים מטוסים, ארה"ב וסין מפרסמות פרטים על טילים חדשים. מדברים על טילי אוויר-אוויר עתידיים שחייבים לפתח אותם אחרת יפילו אותך", אומר מאיר, סגן למו"פ של חטיבת הגנה אווירית ברפאל, "אתה חייב לפתח טילים כאלו כחלק משמירת עליונות אווירית".
טילי אוויר-אוויר. צילום: רפאל
רפאל היא בית היוצר לטילי אוויר-אוויר מהמתקדמים בעולם, התלויים תחת כנפיהם של מטוסי קרב של חיל האוויר ושל עשרות חילות אוויר ברחבי העולם. 60 שנה של מסורת ומורשת, מימי שפריר 1 (דור 1) ועד ימי פיתון 5 (דור 5) והתכניות לטילים דור 6. מפעל הטילים נמצא בכרמיאל. "שפריר 1 היה ראשון, אחריו באו פיתוחים מותאמים למטוסים, לאיומים ולסביבה המבצעית האווירית. בעזרת שפריר 2 הופלו 100 מטוסי אויב במלחמת יום הכיפורים. לטילי דור 3, פיתון 3, כבר הייתה יכולת תקיפה מכמה כיוונים. הייתה מגבלה אחת – לטיל הייתה נטייה 'לברוח'. התקלה תוקנה בפיתון 4, טיל שהגדיל עוד יותר את מעטפת התקיפה. ואילו הטיל המתקדם ביותר פיתון 5 יכול לפגוע בכל מעטפת מטוס האויב", אומר מאיר.
תיאורטיקנים של שנות ה-50 התלהבו מהמצאת טיל אוויר-אוויר וכתבו כי "כל מה שטייס צריך הוא מטוס טוב, מכ"ם טוב וטיל מונחה טוב כדי להפיל טייס אויב". על בסיס תפיסה זו צוידו מטוסי הקרב האמריקניים F-4 בשלבים הראשונים של מלחמת ווייטנאם בטילי אוויר-אוויר בלבד, ללא תותחים. אלא שלפעמים מערכת הטיל לא פעלה, והטייסים האמריקאים מצאו עצמם מנהלים בנחיתות קרב אוויר עם טייסי צפון וייטנאם, שמטוסי המיג-21 שלהם חומשו בתותחים, והללו הצליחו להפיל מטוסים אמריקאים רבים.
סקירה נוספת חושפת עוד תיאוריה שלא כל כך עמדה במבחן המציאות: רווחה דוקטרינה בדבר חשיבות שמירת עליונות אווירית, שגרסה כי את מטוסי האויב יש להשמיד לא באוויר אלא על הקרקע, לפני שהם ממריאים, בעזרת מטוסי חמקן מתקדמים (F-35 ו-F-22) המסוגלים לתקוף שדות תעופה ומסלולים בלי להתגלות. כלומר, החמקנות יותר חשובה מהטילים. אלא שהתברר שדוקטרינה זו לא תמיד ישימה, בעיקר נוכח הידיעות שהסינים והרוסים שמים היום דגש רב על פיתוח טילי אוויר-אוויר מתקדמים, בטכנולוגיות חדישות. בפנטגון עוקבים אחרי התפתחות זו, ומכאן כוונת משרד ההגנה האמריקני לפתח טילי אויר-אוויר דור 5 ו-6 מדגם AIM-260, שהוא טיל ארוך טווח.
הרוסים והסינים מגדילים טווחים
טווח ארוך ומהירות גבוהה לטיל אוויר-אוויר אלו תכונות עיקריות בעלות חשיבות רבה – לתקוף את מטוס האויב עם טיל מהיר כשאתה רחוק ממנו כדי לא להיפגע, כי גם לו יש טילים. הסינים ערכו לפני כשלוש שנים ניסוי בטיל בעל טווח ארוך מאוד של יותר מ-200 ק"מ ומהירות יותר מחמישה מאך, לטענתם. הרוסים לא מפגרים ומפרסמים שהטיל שלהם VYMPEL R-37M הוא בעל טווח של יותר מ-300 ק"מ ומהירותו שישה מאך.
בחודש יוני השנה פרסם כתב העת האמריקני FORCE TECHNOLOGY AIR דירוג של עשרה טילי אוויר-אוויר "היעילים ביותר בעולם". במקום הרביעי נזכר הטיל הישראלי פיתון 5 של רפאל, ושלושה מקומות אחריו טיל נוסף של רפאל – I DERBY ER, עליו נאמר כי הוא יכול ליירט מטרות בטווח של 100 ק"מ. הטיל פיתון 5 זכה לתואר "אחד המתקדמים בעולם", בעל חסינות לאמצעי שיבוש ויכולת "נעילה לפני שיגור" ו"נעילה אחרי שיגור". יכולת שיגור FULL SPHERE - שיגור מכל זווית בכל המעטפת, מנוע רקטי עם דלק מוצק.
כתב העת מציין ייחוד של שני הטילים הישראליים: לשניהם ניתנה יכולת להיות חלק ממערכת ההגנה האווירית הישראלית SPYDER. מאיר מסביר: "חטיבת מערכות הגנה אווירית ברפאל פיתחה בין היתר את 'כיפת ברזל' ואת 'שרביט קסמים', שתי שכבות ההגנה של מדינת ישראל. מכיוון שקרבות אוויר אין, החלטנו שניתן להשתמש בטילי אוויר-אוויר גם מהקרקע ושילבנו את שני הטילים המתקדמים פיתון 5 ודרבי ER במערכת ההגנה האווירית 'ספיידר'. בנינו פלטפורמה, משגר, לטיל אוויר-אוויר חיברנו בוסטר שהגדיל את הטווח. הבוסטר מביא את הטיל לגובה מסוים והטיל ממשיך בדרכו. שילוב של שני הטילים במערכת 'ספיידר' הוא יתרון אסטרטגי ממשי. יש כאן גם יישומים נוספים של הטילים – כנגד מל"טים ורחפנים, ואלו חידושים טכנולוגיים".
מערכת SPYDER של רפאל
הטיל I DERBY ER הוא אחד הטילים המתקדמים של רפאל. טיל מכ"מי הכולל אמצעי נגד שיבוש אלקטרוני של הטיל לקרב אוויר בסביבה מאיימת. הסבר לטיל מכ"מי: בתוך ראש הביות (SEEKER) יש אנטנת מכ"ם קטנה מיוצבת. ראש הביות משדר פולסים לעבר המטרה, הפולסים חוזרים, וראש הביות יודע היכן המטרה. המטרה נרכשת, הטיל עוקב אחר המטרה, תוקף ומשמיד אותה.
שגר ושכח
בעולם האוויר-אוויר מדברים על שתי שיטות שיגור: נעילה לפני שיגור (LOBL - LOCK ON BEFORE LAUNCH) ונעילה אחרי שיגור (LOAL LOCK ON AFTER LAUNCH). ב'נעילה לפני שיגור' מחליט הטייס לשגר טיל כשהוא רואה מטרה מסוימת ומוגדרת. הטיל עוקב אחר המטרה ויוצא לדרכו. בנעילה אחרי שיגור משגר הטייס טיל לנקודה מסוימת בשמים. הטיל יוצא לדרכו ומחפש מטרה, רוכש אותה ומשמיד. בכל מקרה ההחלטות נתונות בידי הטייס. הוא מצויד במעטפות שיגור שונות, שומע צליל נעילה ומשגר לכיוון כללי של המטרה. הטיל כבר יגיע.
טילי פיתון 5. צילום: באדיבות רפאל
סגן למו"פ בחטיבת ההגנה האווירית ברפאל אומר כי כל דורות הטילים של רפאל משמשים את חיל האוויר הישראלי, כאשר כיום הטיל המוביל הוא פיתון 5. נכון שחיל האוויר מפעיל תחת כנפיו גם טילים תוצרת ארה"ב, אך לדברי מאיר אלה אילוצים של FMS, הסיוע הצבאי האמריקני למדינת ישראל. לדבריו יש יתרון להפעלת טיל תוצרת ישראל, כיוון שבטיל אמריקני "חיל האוויר מקבל קופסה שחורה", ואילו כשהחיל הוא לקוח של חברה ישראלית, יש פתרונות בבית לכל הנישות המתעוררות. הטיל פיתון 5 מתאים בהחלט למטוסי "אדיר" F-35, אומר מאיר, אולם כרגע המצב הוא שחיל האוויר צריך לקבל החלטה על סוג החימושים של מטוסי החמקן.
מדע בדיוני הופך למציאות
שאלנו את איש רפאל, שעוסק קרוב ל-40 שנה בעולם טילי אוויר-אוויר, מה העתיד של טילים אלו. מה עוד אפשר להמציא כדי להפיל מטוס אויב. הוא סיפר כי יש כיום חברות גדולות לייצור מטוסים ומערכות תעופה שחושבות על העתיד ושואלות את אותה שאלה - 'מה עוד אפשר להמציא'. החברות מזמינות סופרים, מחברי ספרי מדע בדיוני, ומבקשות מהם תחזית – 'הראו לנו כיצד ייראו המערכות בשנת 2050'. יש דוגמאות למקרי אמת כאלו שחזונם של סופרי מדע בדיוני נהפך למציאות על ידי מהנדסים.
"באשר לעתיד טילי אוויר-אוויר", אומר מאיר, "שתיים מהתכונות העתידיות החשובות הן טווח הטיל ומהירותו. הטייס טס בעומק שטח האויב, הוא מקבל התרעה על מטרה, הוא יודע היכן היא נמצאת, הוא רוצה לשגר טיל מוקדם ככל האפשר כדי שמטוס האויב לא יהווה איום, כי גם לו יש טילים. זה שם המשחק, שיגור מרחוק.
"וזה לא הכל. חובה לחשוב על תכונות מטוסי הקרב של ימינו. או שהם חמקניים או שהם 'משוחמים' – בעלי חתימה מכ"מית מופחתת כמה שאפשר כדי שיקשה לגלותם. לכן, לפתח טיל נגד מטוס F-35 או דומה לו, זה אתגר רציני ביותר, וזה האתגר שלנו ברפאל. מטוס קרב שואף להקטין את החתימה שלו. היום לא רואים את להבת המנוע. מפעילים נגדך אמצעי נגד כמו שיבוש אלקטרוני. הטיל שלך חייב להתגבר על אמצעים ופיתיונות אלו. המערכת חייבת לדאוג שהטיל שלי 'לא יתבלבל' אלא ישמיד את המטרה".
לטילים של רפאל יש יכולת מבצעית מוכחת. ויש גם מוניטין בעולם. על פי פרסומים בחו"ל, נמכרו טילי רפאל לדרום אפריקה, סין, ברזיל, רומניה, הודו, סינגפור, אקוודור, צ'ילה, ונצואלה ובוליביה. ברפאל מדגישים את חשיבות העצמאות הישראלית בייצור טילים כחול-לבן, חוסר התלות במקורות ייצור בחו"ל והיכולת לפתח ביצירתיות ובחדשנות.
כתבה מתוך מגזין 45 של ישראל דיפנס
תקופה זו של פעילות מטוסי קרב מאופיינת בתקיפות מהאוויר. עם זאת, פיתוח טילי אוויר-אוויר ממשיך בקצב גבוה, מתוך הבנה שמדובר ב"השגחה פרטית" לכל מטוס. בכיר ברפאל מסביר: "זו חלק משמירה על עליונות אווירית"
טילי אוויר-אוויר במטוסי F16. צילום: באדיבות רפאל
"באתי מאחוריו, ישבתי לו על הזנב ופתחתי באש והפלתי אותו", כך תיאר בעבר טייס קרב הפלת מטוס אויב, כשהוא נעזר בתנועות ידיו: יד אחת מדמה את מטוס האויב והיד השנייה מדמה אותו, את הטייס, כשהוא מדגים כיצד התייצב מאחורי מטוס האויב, ירה והפיל. ולמה התקיפה היא מאחור? כי שם טייס האויב רחוק ולא יוכל להפעיל את תותחיו, ושם נפלטים האש והחום ממנועי מטוס האויב ולשם מכוון הטיל מחפש החום של התוקף".
תיאור כזה של קרב אוויר שייך לעבר. היום 'לא מתיישבים על הזנב' כפי שנהוג היה במלחמת העולם השנייה ואצלנו, בחיל האוויר, עד שהופיעו טילי אוויר-אוויר הראשונים. ככל שהתקדמו טילי אלה, ירד, ובסופו של דבר נעלם הצורך לטוס מאחורי מטוס האויב כדי להפילו. טיל אוויר-אוויר מודרני מאפשר לטייס ולמערכות מטוסו לגלות מטוס אויב, לרכוש את המטרה, לעקוב אחריה, לשגר טיל ולהשמיד מכל זווית ומכל מקום במעטפת סביב מטוס האויב, ומוטב בטווח הכי גדול ממנו. כיום מדברים על טווח של 100 ק"מ.
נכון שחלפו שנים רבות מאז התחולל קרב אוויר בשמי המזרח התיכון. בחיל האוויר הישראלי משרתים דורות של טייסים שלא חוו ולא ניהלו קרב אוויר למעט באימונים ובסימולטור. כמעט כל פעילות חיל האוויר מתמקדת בתקיפת מטרות קרקע בכל החזיתות – ברצועת עזה, בצפון ובסוריה. נוצר רושם שטילי אוויר-אוויר סובלים קצת מיחסי ציבור מופחתים. התהילה היא לטייסים, למטוסים ולחימוש שמשמידים מטרות על הקרקע.
לא יוצאים בלי טיל מהבית
אך יש בכך משום אשליה. התעשיות מייצרות טילים אלה, הם זוכים לשיפורים וחידושים, חלקם מהפכניים, ובמדינות רבות מתבשרים על טילים חדשים. בחיל האוויר הישראלי הכלל הוא שלא ימריא מטוס קרב ללא טילי אוויר-אוויר תלויים מתחת לכנפיו. זו ההגנה "הפרטית" של מטוס והוא לא ימריא בלי חימוש כזה, אפילו אם משימתו היא תקיפה קרקעית. "למרות שלא מפילים מטוסים, ארה"ב וסין מפרסמות פרטים על טילים חדשים. מדברים על טילי אוויר-אוויר עתידיים שחייבים לפתח אותם אחרת יפילו אותך", אומר מאיר, סגן למו"פ של חטיבת הגנה אווירית ברפאל, "אתה חייב לפתח טילים כאלו כחלק משמירת עליונות אווירית".
טילי אוויר-אוויר. צילום: רפאל
רפאל היא בית היוצר לטילי אוויר-אוויר מהמתקדמים בעולם, התלויים תחת כנפיהם של מטוסי קרב של חיל האוויר ושל עשרות חילות אוויר ברחבי העולם. 60 שנה של מסורת ומורשת, מימי שפריר 1 (דור 1) ועד ימי פיתון 5 (דור 5) והתכניות לטילים דור 6. מפעל הטילים נמצא בכרמיאל. "שפריר 1 היה ראשון, אחריו באו פיתוחים מותאמים למטוסים, לאיומים ולסביבה המבצעית האווירית. בעזרת שפריר 2 הופלו 100 מטוסי אויב במלחמת יום הכיפורים. לטילי דור 3, פיתון 3, כבר הייתה יכולת תקיפה מכמה כיוונים. הייתה מגבלה אחת – לטיל הייתה נטייה 'לברוח'. התקלה תוקנה בפיתון 4, טיל שהגדיל עוד יותר את מעטפת התקיפה. ואילו הטיל המתקדם ביותר פיתון 5 יכול לפגוע בכל מעטפת מטוס האויב", אומר מאיר.
תיאורטיקנים של שנות ה-50 התלהבו מהמצאת טיל אוויר-אוויר וכתבו כי "כל מה שטייס צריך הוא מטוס טוב, מכ"ם טוב וטיל מונחה טוב כדי להפיל טייס אויב". על בסיס תפיסה זו צוידו מטוסי הקרב האמריקניים F-4 בשלבים הראשונים של מלחמת ווייטנאם בטילי אוויר-אוויר בלבד, ללא תותחים. אלא שלפעמים מערכת הטיל לא פעלה, והטייסים האמריקאים מצאו עצמם מנהלים בנחיתות קרב אוויר עם טייסי צפון וייטנאם, שמטוסי המיג-21 שלהם חומשו בתותחים, והללו הצליחו להפיל מטוסים אמריקאים רבים.
סקירה נוספת חושפת עוד תיאוריה שלא כל כך עמדה במבחן המציאות: רווחה דוקטרינה בדבר חשיבות שמירת עליונות אווירית, שגרסה כי את מטוסי האויב יש להשמיד לא באוויר אלא על הקרקע, לפני שהם ממריאים, בעזרת מטוסי חמקן מתקדמים (F-35 ו-F-22) המסוגלים לתקוף שדות תעופה ומסלולים בלי להתגלות. כלומר, החמקנות יותר חשובה מהטילים. אלא שהתברר שדוקטרינה זו לא תמיד ישימה, בעיקר נוכח הידיעות שהסינים והרוסים שמים היום דגש רב על פיתוח טילי אוויר-אוויר מתקדמים, בטכנולוגיות חדישות. בפנטגון עוקבים אחרי התפתחות זו, ומכאן כוונת משרד ההגנה האמריקני לפתח טילי אויר-אוויר דור 5 ו-6 מדגם AIM-260, שהוא טיל ארוך טווח.
הרוסים והסינים מגדילים טווחים
טווח ארוך ומהירות גבוהה לטיל אוויר-אוויר אלו תכונות עיקריות בעלות חשיבות רבה – לתקוף את מטוס האויב עם טיל מהיר כשאתה רחוק ממנו כדי לא להיפגע, כי גם לו יש טילים. הסינים ערכו לפני כשלוש שנים ניסוי בטיל בעל טווח ארוך מאוד של יותר מ-200 ק"מ ומהירות יותר מחמישה מאך, לטענתם. הרוסים לא מפגרים ומפרסמים שהטיל שלהם VYMPEL R-37M הוא בעל טווח של יותר מ-300 ק"מ ומהירותו שישה מאך.
בחודש יוני השנה פרסם כתב העת האמריקני FORCE TECHNOLOGY AIR דירוג של עשרה טילי אוויר-אוויר "היעילים ביותר בעולם". במקום הרביעי נזכר הטיל הישראלי פיתון 5 של רפאל, ושלושה מקומות אחריו טיל נוסף של רפאל – I DERBY ER, עליו נאמר כי הוא יכול ליירט מטרות בטווח של 100 ק"מ. הטיל פיתון 5 זכה לתואר "אחד המתקדמים בעולם", בעל חסינות לאמצעי שיבוש ויכולת "נעילה לפני שיגור" ו"נעילה אחרי שיגור". יכולת שיגור FULL SPHERE - שיגור מכל זווית בכל המעטפת, מנוע רקטי עם דלק מוצק.
כתב העת מציין ייחוד של שני הטילים הישראליים: לשניהם ניתנה יכולת להיות חלק ממערכת ההגנה האווירית הישראלית SPYDER. מאיר מסביר: "חטיבת מערכות הגנה אווירית ברפאל פיתחה בין היתר את 'כיפת ברזל' ואת 'שרביט קסמים', שתי שכבות ההגנה של מדינת ישראל. מכיוון שקרבות אוויר אין, החלטנו שניתן להשתמש בטילי אוויר-אוויר גם מהקרקע ושילבנו את שני הטילים המתקדמים פיתון 5 ודרבי ER במערכת ההגנה האווירית 'ספיידר'. בנינו פלטפורמה, משגר, לטיל אוויר-אוויר חיברנו בוסטר שהגדיל את הטווח. הבוסטר מביא את הטיל לגובה מסוים והטיל ממשיך בדרכו. שילוב של שני הטילים במערכת 'ספיידר' הוא יתרון אסטרטגי ממשי. יש כאן גם יישומים נוספים של הטילים – כנגד מל"טים ורחפנים, ואלו חידושים טכנולוגיים".
מערכת SPYDER של רפאל
הטיל I DERBY ER הוא אחד הטילים המתקדמים של רפאל. טיל מכ"מי הכולל אמצעי נגד שיבוש אלקטרוני של הטיל לקרב אוויר בסביבה מאיימת. הסבר לטיל מכ"מי: בתוך ראש הביות (SEEKER) יש אנטנת מכ"ם קטנה מיוצבת. ראש הביות משדר פולסים לעבר המטרה, הפולסים חוזרים, וראש הביות יודע היכן המטרה. המטרה נרכשת, הטיל עוקב אחר המטרה, תוקף ומשמיד אותה.
שגר ושכח
בעולם האוויר-אוויר מדברים על שתי שיטות שיגור: נעילה לפני שיגור (LOBL - LOCK ON BEFORE LAUNCH) ונעילה אחרי שיגור (LOAL LOCK ON AFTER LAUNCH). ב'נעילה לפני שיגור' מחליט הטייס לשגר טיל כשהוא רואה מטרה מסוימת ומוגדרת. הטיל עוקב אחר המטרה ויוצא לדרכו. בנעילה אחרי שיגור משגר הטייס טיל לנקודה מסוימת בשמים. הטיל יוצא לדרכו ומחפש מטרה, רוכש אותה ומשמיד. בכל מקרה ההחלטות נתונות בידי הטייס. הוא מצויד במעטפות שיגור שונות, שומע צליל נעילה ומשגר לכיוון כללי של המטרה. הטיל כבר יגיע.
טילי פיתון 5. צילום: באדיבות רפאל
סגן למו"פ בחטיבת ההגנה האווירית ברפאל אומר כי כל דורות הטילים של רפאל משמשים את חיל האוויר הישראלי, כאשר כיום הטיל המוביל הוא פיתון 5. נכון שחיל האוויר מפעיל תחת כנפיו גם טילים תוצרת ארה"ב, אך לדברי מאיר אלה אילוצים של FMS, הסיוע הצבאי האמריקני למדינת ישראל. לדבריו יש יתרון להפעלת טיל תוצרת ישראל, כיוון שבטיל אמריקני "חיל האוויר מקבל קופסה שחורה", ואילו כשהחיל הוא לקוח של חברה ישראלית, יש פתרונות בבית לכל הנישות המתעוררות. הטיל פיתון 5 מתאים בהחלט למטוסי "אדיר" F-35, אומר מאיר, אולם כרגע המצב הוא שחיל האוויר צריך לקבל החלטה על סוג החימושים של מטוסי החמקן.
מדע בדיוני הופך למציאות
שאלנו את איש רפאל, שעוסק קרוב ל-40 שנה בעולם טילי אוויר-אוויר, מה העתיד של טילים אלו. מה עוד אפשר להמציא כדי להפיל מטוס אויב. הוא סיפר כי יש כיום חברות גדולות לייצור מטוסים ומערכות תעופה שחושבות על העתיד ושואלות את אותה שאלה - 'מה עוד אפשר להמציא'. החברות מזמינות סופרים, מחברי ספרי מדע בדיוני, ומבקשות מהם תחזית – 'הראו לנו כיצד ייראו המערכות בשנת 2050'. יש דוגמאות למקרי אמת כאלו שחזונם של סופרי מדע בדיוני נהפך למציאות על ידי מהנדסים.
"באשר לעתיד טילי אוויר-אוויר", אומר מאיר, "שתיים מהתכונות העתידיות החשובות הן טווח הטיל ומהירותו. הטייס טס בעומק שטח האויב, הוא מקבל התרעה על מטרה, הוא יודע היכן היא נמצאת, הוא רוצה לשגר טיל מוקדם ככל האפשר כדי שמטוס האויב לא יהווה איום, כי גם לו יש טילים. זה שם המשחק, שיגור מרחוק.
"וזה לא הכל. חובה לחשוב על תכונות מטוסי הקרב של ימינו. או שהם חמקניים או שהם 'משוחמים' – בעלי חתימה מכ"מית מופחתת כמה שאפשר כדי שיקשה לגלותם. לכן, לפתח טיל נגד מטוס F-35 או דומה לו, זה אתגר רציני ביותר, וזה האתגר שלנו ברפאל. מטוס קרב שואף להקטין את החתימה שלו. היום לא רואים את להבת המנוע. מפעילים נגדך אמצעי נגד כמו שיבוש אלקטרוני. הטיל שלך חייב להתגבר על אמצעים ופיתיונות אלו. המערכת חייבת לדאוג שהטיל שלי 'לא יתבלבל' אלא ישמיד את המטרה".
לטילים של רפאל יש יכולת מבצעית מוכחת. ויש גם מוניטין בעולם. על פי פרסומים בחו"ל, נמכרו טילי רפאל לדרום אפריקה, סין, ברזיל, רומניה, הודו, סינגפור, אקוודור, צ'ילה, ונצואלה ובוליביה. ברפאל מדגישים את חשיבות העצמאות הישראלית בייצור טילים כחול-לבן, חוסר התלות במקורות ייצור בחו"ל והיכולת לפתח ביצירתיות ובחדשנות.
כתבה מתוך מגזין 45 של ישראל דיפנס
