האם טראמפ גורם לחרדת נטישה בירושלים?
המהלכים האחרונים של ארה"ב באזור מעלים את החשש מפני נטישה אמריקנית ברגע האמת. האם יש ממה לחשוש? הדרך עוד ארוכה כדי לדעת, אך נראה שיש לקחת בחשבון את האינטרס הכלכלי האמריקני, שהופך לקלף חזק במדיניות שלה. פרשנות
עמי רוחקס דומבה
| 13/10/2019
נטישה בשעה המכריעה? הנשיא טראמפ. צילום: AP
המתח הביטחוני עם איראן, ההתקפה המוצלחת על תשתיות האנרגיה של סעודיה וההודעה על היציאה של צבא ארה"ב מצפון סוריה, יוצרים תחושת אי נוחות בישראל. אחדים יתארו תחושה זו כחרדת נטישה. כלומר, בעוד האיום האיראני מתקרב לנקודת רתיחה, ארה"ב מבצעת מהלכים הנתפסים כנטישה של בנות ברית בשעת מלחמה.
במקרה של הכורדים בצפון סוריה זו מלחמה מול הטורקים. במקרה הישראלי, זו יכולה להיות מלחמה מול איראן או מול שלוחות שלה בחזיתות עוטפות ישראל. יהיו שיגידו כי הנסיגה של טראמפ מצפון סוריה שקולה לאמברגו הנשק שהטיל אובמה על ישראל בעת הלחימה בעזה במסגרת צוק איתן. שני נשיאים שונים, תוצאה דומה - אמריקה קודם.
אתכם בכל מקום: בואו לעקוב אחרינו באינסטגרם, בפייסבוק ובטוויטר
נחזור למקרה האיראני. ההנחה המבצעית היא כי אם ארה"ב לא תגיע להסכם, ואיראן תחליט להאיץ לפצצה, לא ניתן לפגוע בתכנית הגרעין רק באמצעות תקיפה אווירית. מכאן, שארה"ב יחד עם בנות בריתה תצטרך לכבוש את איראן או חלקים ממנה כפי שעשתה בעיראק, על מנת "לנקות" את המדינה. צה"ל לא מחזיק ביכולות כאלה. ולכן, ישראל במובן מסוים, מסתמכת על "גב" אמריקני שיציל אותה מפצצה איראנית או לפחות ממלחמה שתתפתח בעקבות תקיפה אווירית ישראלית. ואם טראמפ נוטש מלחמה שלא מתאימה לו כלכלית, ייתכן וייטוש גם את ישראל.
הירוק של הדולר
במקרה כזה, ישראל תאלץ להתמודד עם השלכות חמורות לביטחונה הלאומי בדמות התגרענות איראנית, ומירוץ גרעין מזרח תיכוני. יתרה מכך, הנטישה של טראמפ מעלה שאלות גם לגבי הדחיפה שלו את תכנית המאה. בעוד בירושלים חושבים כי טראמפ מקדם אינטרסים ישראלים מול הפלסטינים בתכנית חלוקה נוספת לארץ ישראל, ייתכן ובבית הלבן רואים את התמונה דרך הירוק של הדולר.
השימוש במקרה המבחן של טראמפ בצפון סוריה חשוב במיוחד היות והוא נתפס כאחד הנשיאים הכי ידידותיים כלפי ישראל מאז הקמתה. לפחות בשלוש השנים הראשונות לכהונתו הראשונה. מכאן, שאם הוא נוטש ככה בני ברית, אחרים שיחליפו אותו כנראה יעשו זאת בקלות יתר.
אין ספק כי נטישת ארה"ב את הכורדים בצפון סוריה בעת זו מהווה נורת אזהרה כלפי מקבלי החלטות בישראל. גם אם מדובר בנסיגה זעומה של כמה עשרות חיילים בפועל, כפי שמדווחים חלק מכלי תקשורת אמריקנים, ההחלטה של טראמפ לאפשר פלישה למדינה ריבונית ללא התערבות אמריקנית היא החלק הבעייתי.
האם המקרה הכורדי בסוריה והישראלי דומים? כן. האם הם זהים? לא. ישראל היא מדינה ריבונית עם מערכת יחסים ארוכת שנים עם ארה"ב ולובי פוליטי חזק מאד בוושינגטון. עם זאת, נראה כי החלטתו של טראמפ בנושא זה גירדה עוד שכבה בדבק שמחבר בין המדינות.
המהלכים האחרונים של ארה"ב באזור מעלים את החשש מפני נטישה אמריקנית ברגע האמת. האם יש ממה לחשוש? הדרך עוד ארוכה כדי לדעת, אך נראה שיש לקחת בחשבון את האינטרס הכלכלי האמריקני, שהופך לקלף חזק במדיניות שלה. פרשנות
נטישה בשעה המכריעה? הנשיא טראמפ. צילום: AP
המתח הביטחוני עם איראן, ההתקפה המוצלחת על תשתיות האנרגיה של סעודיה וההודעה על היציאה של צבא ארה"ב מצפון סוריה, יוצרים תחושת אי נוחות בישראל. אחדים יתארו תחושה זו כחרדת נטישה. כלומר, בעוד האיום האיראני מתקרב לנקודת רתיחה, ארה"ב מבצעת מהלכים הנתפסים כנטישה של בנות ברית בשעת מלחמה.
במקרה של הכורדים בצפון סוריה זו מלחמה מול הטורקים. במקרה הישראלי, זו יכולה להיות מלחמה מול איראן או מול שלוחות שלה בחזיתות עוטפות ישראל. יהיו שיגידו כי הנסיגה של טראמפ מצפון סוריה שקולה לאמברגו הנשק שהטיל אובמה על ישראל בעת הלחימה בעזה במסגרת צוק איתן. שני נשיאים שונים, תוצאה דומה - אמריקה קודם.
אתכם בכל מקום: בואו לעקוב אחרינו באינסטגרם, בפייסבוק ובטוויטר
נחזור למקרה האיראני. ההנחה המבצעית היא כי אם ארה"ב לא תגיע להסכם, ואיראן תחליט להאיץ לפצצה, לא ניתן לפגוע בתכנית הגרעין רק באמצעות תקיפה אווירית. מכאן, שארה"ב יחד עם בנות בריתה תצטרך לכבוש את איראן או חלקים ממנה כפי שעשתה בעיראק, על מנת "לנקות" את המדינה. צה"ל לא מחזיק ביכולות כאלה. ולכן, ישראל במובן מסוים, מסתמכת על "גב" אמריקני שיציל אותה מפצצה איראנית או לפחות ממלחמה שתתפתח בעקבות תקיפה אווירית ישראלית. ואם טראמפ נוטש מלחמה שלא מתאימה לו כלכלית, ייתכן וייטוש גם את ישראל.
הירוק של הדולר
במקרה כזה, ישראל תאלץ להתמודד עם השלכות חמורות לביטחונה הלאומי בדמות התגרענות איראנית, ומירוץ גרעין מזרח תיכוני. יתרה מכך, הנטישה של טראמפ מעלה שאלות גם לגבי הדחיפה שלו את תכנית המאה. בעוד בירושלים חושבים כי טראמפ מקדם אינטרסים ישראלים מול הפלסטינים בתכנית חלוקה נוספת לארץ ישראל, ייתכן ובבית הלבן רואים את התמונה דרך הירוק של הדולר.
השימוש במקרה המבחן של טראמפ בצפון סוריה חשוב במיוחד היות והוא נתפס כאחד הנשיאים הכי ידידותיים כלפי ישראל מאז הקמתה. לפחות בשלוש השנים הראשונות לכהונתו הראשונה. מכאן, שאם הוא נוטש ככה בני ברית, אחרים שיחליפו אותו כנראה יעשו זאת בקלות יתר.
אין ספק כי נטישת ארה"ב את הכורדים בצפון סוריה בעת זו מהווה נורת אזהרה כלפי מקבלי החלטות בישראל. גם אם מדובר בנסיגה זעומה של כמה עשרות חיילים בפועל, כפי שמדווחים חלק מכלי תקשורת אמריקנים, ההחלטה של טראמפ לאפשר פלישה למדינה ריבונית ללא התערבות אמריקנית היא החלק הבעייתי.
האם המקרה הכורדי בסוריה והישראלי דומים? כן. האם הם זהים? לא. ישראל היא מדינה ריבונית עם מערכת יחסים ארוכת שנים עם ארה"ב ולובי פוליטי חזק מאד בוושינגטון. עם זאת, נראה כי החלטתו של טראמפ בנושא זה גירדה עוד שכבה בדבק שמחבר בין המדינות.
