ארסנל טילי השיוט של המזה"ת

טילי שיוט הם כבר מזמן לא רק נחלת מדינות בודדות בעולם. תפוצת טילים אסטרטגיים אלה התרחבה גם למדינות סוררות כמו איראן וארגוני טרור. מפת איום טילי השיוט במזה"ת - סקירה מיוחדת. מתוך מגזין ישראל דיפנס

 
 ארסנל טילי השיוט של המזה"ת

טיל חאדר של איראן (ארכיון). צילום: AP

תפוצת טילי השיוט במזרח התיכון בקרב מדינות וארגוני טרור לא מדינתיים גדלה בשנים האחרונות. אם בעבר טילים מתקדמים ממשפחה זו היו נחלת מדינות בודדות בעולם, דמוקרטיזציה בידע מתחום הטילאות הביאה להרחבת מוקדי הפיתוח והייצור מחוץ לגדר הפיקוח המערבי. סין, איראן, צפון קוריאה, רוסיה ומדינות נוספות רכשו ידע בתחום טילי השיוט והחלו להגדיל את תפוצתם גם במזרח התיכון. המשמעות היא כי נשק מתקדם מצא את דרכו למדינות סוררות וכן לארגוני טרור כמו חיזבאללה, חות'ים בתימן ונוספים.

טילי שיוט אינם איום חדש בעולם הטילאות, אולם הימצאותם בידי ארגוני טרור וגרילה מהווה אתגר גם למדינות המחזיקות מערך הגנה אווירי מודרני. כך למשל, טילי שיוט היו חלק מהאמצעים ששימשו בתקיפה על מתקני הנפט של סעודיה החודש. טילים אלו נועדו להתמודד עם מערכות הגנה אווירית באמצעות מסלול טיסה שאינו בליסטי, יכולת לטוס קרוב לפני הקרקע או הים במהירות גבוהה ואפשרות לשגרם מרכבים ניידים. בתוספת ראש קרב רגיל או גרעיני, טילים אלו מהווים כוח אש קריטי בשלבים ראשונים של מלחמה.

תפוצה נרחבת

אחד מטילי השיוט המוכרים במזרח התיכון הוא ה-C-802, טיל שיוט לזירה הימית. טיל ממשפחה זו פגע בספינת האח"י חנית של חיל הים במהלך מלחמת לבנון השנייה. זהו טיל שיוט שעבר שיפורים באיראן. בשנת 1995 רכשה איראן כ-100 טילים מסין מסוגים C-801K ו-C-802. הוא נחשף לראשונה ב-1989 עם מנוע turbo-jet וטווח של 75 מייל. איראן ערכה ניסוי ראשון ב-C-802 בשנת 1996. הטיל מסוגל להתמודד עם מטרות בטווח מינימלי של שבעה מייל.

ארגון נוסף שמחזיק בטילי שיוט הוא החות'ים (Houthis) בתימן, שלקחו אחריות על התקיפה בסעודיה. גם כאן מדובר בארגון טרור המקבל תמיכה מאיראן. בין היתר, מחזיק הארגון בטילי C-802, קודס ו-Soumar תוצרת איראן. הסומר, על פי הערכות, הוא גלגול של טילי Kh-55 תוצרת רוסיה שהוברחו מאוקראינה לאיראן בתחילת שנות ה-2000. טילי השיוט של חיזבאללה והחות'ים מגיעים לארגונים אלו באמצעות משמרות המהפכה של איראן ומיוצרים בתעשייה הביטחונית של איראן - בחברת AIO, פיתחה גם טילי שיוט נוספים תחת השמות Ya-Ali ו-Hoveizeh

טיל חובייזה של איראן. צילום: AP

סעודיה גם מחזיקה בטילי שיוט מסוג Harpoon ו-Storm Shadow (בצרפת נקרא SCALP EG). טילים אלו תוצרת הם תעשיות אמריקאיות ואירופאיות בהתאמה. מדינה נוספת שמחזיקה בטילי שיוט היא מצרים. לפי פרסומים גלויים, מצרים מחזיקה גם היא בהרפון, ולאחרונה ביקשה לרכושStorm Shadow, בקשה שנתקלה בהתנגדות אמריקאית.

לצד סעודיה, איראן ומצרים, גם סוריה מצידה מחזיקה טילי שיוט, בעיקר נגד מטרות ימיות. הטילים כוללים את ה-SS-N-3B, SS-N-2C וה-SS-N-26.

השיוט הישראלי

ומול ארסנל טילי השיוט של המדינות סביבנו, מדינה נוספת במזרח התיכון שמחזיקה בטילי שיוט, לפי מקורות זרים, היא ישראל. לפי פרסומים גלויים, חיל הים הישראלי מחזיק בטילי שיוט לזירה הימית מסוגים שונים. טילי שיוט לזירה היבשתית כוללים את הדלילה והפופאי.

טיל שיוט רוסי משוגר (ארכיון). צילום: AP

למרות מאמצי הפיקוח, תפוצת טילי השיוט עתידה לגדול בשל דמוקרטיזציה של הטכנולוגיה. מדינות כמו סין, רוסיה, איראן וצפון קוריאה מחזיקות בידע לפיתוח וייצור טילי שיוט ואינן מתיישרות תמיד עם משטרי פיקוח אמריקאים ואירופאים. כיצד הידע עובר? ובכן, במספר דרכים. ראשית, השכלה גבוהה בתחום מדעים מדויקים הפכה בעשורים האחרונים לפתוחה יותר. סטודנטים ממדינות שונות יכולים ללמוד בפקולטות מובילות בעולם, לחזור לארצות המוצא שלהם, ולהעביר את הידע הלאה.

אין ספק כי תפוצת טילי שיוט למדינות סוררות, ארגוני טרור וגרילה צפויה לגדול בשנים הקרובות. הסיבה לכך טמונה ביתרון שאמל"ח זה מספק למחזיק בו גם מול מערכות הגנה מתקדמות, העובדה שידע כזה קיים אצל מדינות צמאות למזומנים והקלות שבה מדינות כמו איראן, צפון קוריאה או סין מוכרות אמל"ח גם לארגונים שאינם מדינתיים.

הכתבה המלאה - בגיליון 45 של ישראל דיפנס

אולי יעניין אותך גם