מחקר: המזימה הבריטית לניצחון ערבי במלחמת העצמאות

"הסוס הטרואני הבריטי", ספרו החדש של ד"ר עזרא נשרי, קורא תיגר על הגרסה ההיסטורית של מלחמת העצמאות. על פי מחקרו, הבריטים דווקא דחפו לניצחון ערבי במלחמה

 
מחקר: המזימה הבריטית לניצחון ערבי במלחמת העצמאות

הסוס הטרויאני הבריטי במלחמת השחרור הישראלית מאת עזרא נשרי, הוצאת סטימצקי, 2019

אל המדף הגדול של ספרי ההיסטוריה של מלחמת 1948 ("העצמאות", "הקוממיות", "השחרור") נוסף עתה מחקר מקורי של ד"ר עזרא נשרי המעמיד השערת מחקר ומבסס אותה על מסמכי ארכיון בריטיים שנפתחו בשנים האחרונות. השערת המחקר היא שהבריטים רצו להמשיך לשלוט בארץ ישראל, למנוע הקמת מדינה יהודית ולשם כך דחפו את מדינות ערב לפלוש וללחום במדינה החדשה והחלשה.

פלשתינה הייתה מיועדת להיות מדינה ערבית בחסות בריטית. לבריטים היה עניין בשימור הדומיננטיות שלהם כדי שהערבים ירכשו מהם נשק ויקבלו סיוע צבאי, והמשימה הוטלה על גופי המודיעין הבריטי. אלה, הפעילו אמצעי סחיטה ושוחד חשאיים על מנהיגים ערבים. מעט המידע שהיה על כך בעבר הוצנע ע"י הממסד הישראלי מתוך רצון לקיים מערכת יחסים מועילה עם בריטניה. המחקר של נשרי קורא תיגר על הגרסה ההיסטורית – אקדמית של מלחמת העצמאות.

במוקד ספרו של נשרי עומד בריגדיר (מקביל תא"ל) אילטיד קלייטון, קצין התיאום של המודיעין הבריטי למזרח התיכון, "הארכיטקט של המדיניות הבריטית באזור", כהגדרת אבא אבן. הוא והציר הבריטי בעמאן, סר אלק קירקברייד, פעלו ליצירת קואליציה של מדינות ערב בראשות עיראק. מעניין לקרוא בספר כי רבים ממנהיגיה של מצרים, המדינה הערבית הגדולה בין שכנותיה של ישראל, התנגדו להכנסת הצבא המצרי למלחמה על ארץ ישראל.

התוצאות המפתיעות של המלחמה בניצחון ישראל הביאו גם לסיום ההשפעה הבריטית במזה"ת. זו הייתה דומיננטית עד 1947 בא"י, ירדן, מצרים ועיראק ואפילו בניסיונם של הבריטים להחליש את השליטה הצרפתית בסוריה ולבנון. מנהיגים ערבים מרכזיים, כמו המלך עבדאללה, שוכרי אלקואתלי וג'מיל מרדם הסורים, ריאד א-צולח הלבנוני, עבד א-רחמן עזאם, מזכיר הליגה הערבית ומוסא אלעלמי הפלסטיני, גויסו כבני חסות בריטיים במסגרת המזימה למנוע מדינה יהודית.

הראשון לזהות

הספר ערוך לקריאה של חוקר היסטוריה, ופחות נוח לקורא הרגיל. הוא עמוס בפרטים רבים התומכים בהצלחה את השערת המחקר, אך כולל חזרות רבות מדי, ובעיקר בתכיפות רבה את משפט המפתח של נשרי "בניגוד לתפיסה המקובלת באקדמיה". חיזוק גדול להשערתו של נשרי הוא בן גוריון, אשר זיהה כבר ב-1947 כי קיים תיאום הדוק של הבריטים עם הערבים נגד היישוב העברי. גם גולדה מאיר, סגניתו של משה שרתוק (שרת), ראש המחלקה המדינית בסוכנות היהודית, אמרה ב-11 במאי 1948 לאחר פגישתה עם המלך עבדאללה, כי "לא עבדאללה הוא הפולש ולא הליגה הערבית. הפולש הוא הכוח הבריטי העוזב דרך הדלת של חיפה וחוזר דרך דלת אחרת בדמות (השליחים) עבדאללה והעיראקים". ראובן זסלני (שילוח) מהש"י של היישוב העברי פעל רבות בשליחותו של בן גוריון אצל מנהיגים ערביים, שהיו בקשר עם המחלקה המדינית, לסכל את הפעילות הבריטית בסוף 1947 עד הפלישה הערבית במאי 48.

במחקרו נעזר נשרי רבות במחקריו החשובים של פרופ' מאיר זמיר, אשר זיהה במקורות צרפתיים את ההישג של בן גוריון על שת"פ עם המודיעין הצרפתי, אשר החליש את היוזמה הבריטית.  

המחבר, עזרא נשרי, קצין מודיעין בעבר (יח' 8200), מהנדס ברפאל, בוגר המכללה לביטחון לאומי, כתב את עבודת הדוקטורט באוניברסיטת בן גוריון בנגב, בהנחייתו של פרופ' טוביה פרילינג, שהיה גנז המדינה.

אולי יעניין אותך גם