כך מונעת ארה״ב עסקת ענק של רפאל
ארה”ב מספקת סיוע ביטחוני נדיב למדינת ישראל, אך חוסמת אותה מעסקאות ייצוא ביטחוניות גדולות. האם הסיוע הביטחוני האמריקאי העצום ״משתלם״ לישראל? הטור השבועי של עמיר רפפורט
עמיר רפפורט
| 18/07/2019
https://youtu.be/AwbX8-qQu7Q
האם הסיוע הביטחוני האמריקאי העצום ״משתלם״ לישראל? לכאורה, אין לפקפק במתנה בסך 3.8 מיליארד דולר בכל שנה. למרות זאת, המקרה הבא אמור להעלות שאלות: ארצות הברית מפעילה בימים אלה לחץ כבד על שווייץ, שמונע ממנה לרכוש מערכת הגנה אווירית מסוג ״שרביט קסמים״ מתוצרת חברת רפאל הישראלית (״קלע דוד״ על פי שם הקוד למערכת בחיל האוויר). המניע של ארה"ב ברור - למכור לשוויץ מערכות לחימה מתוצרתה. ההפסד הישיר לרפאל, שהיא חברה ממשלתית, עומד על לא פחות ממליארד וחצי דולר. וזו אינה הפעם הראשונה. ארצות הברית כבר אילצה את פולין לרכוש מערכות הגנה מתוצרתה במקום ״שרביט קסמים״.
אליה וקוץ בה
כיצד יכולה ארצות הברית למנוע יצוא של מערכת ישראלית מרכזית? תכירו את מנגנון הסיוע. על פי הסכם לעשר שנים, שנחתם בשלהי ימיו של ברק אובמה בבית הלבן, ישראל מקבלת בכל שנה 3.8 מילארד דולר סיוע ביטחוני. זהו סכום עצום, הגבוה ב-200 מיליון בכל שנה לעומת ההסכם הקודם, ואולם ההעלאה הייתה כרוכה בביטול האפשרות שהייתה למערכת הביטחון להמיר בכל שנה כמעט מליארד דולר לשקלים לצורך רכישות ישירות מהתעשיות הביטחוניות של ישראל. כעת, ניתן להשתמש בכספי הסיוע אך ורק לצורך רכישת מוצרים ומערכות המיוצרים על אדמת ארצות הברית.
זאת, למעט 500 מיליון דולר מתוך 3.8 המיליארד, המיועדים לשני פרוקיטים משותפים לישראל ולארצות הברית: ה״חץ 3״ ו״שרביט קסמים״. שתי המדינות חולקות בהוצאות של הפרויקטים האלה. ה״חץ״ מפותח על ידי התעשייה האווירית ומיוצר על ידי בואינג. ״שרביט קסמים״ הוא פרויקט משותף לרפאל ולרייתיאון. לעומת זאת, מערכת ההגנה לטווחים קצרים, ״כיפת ברזל״, מפותחת בישראל על ידי רפאל שהיא הקבלן הראשי ומיוצרת במשולב בישראל ובארה"ב (ברק אובמה החליט בנדיבות לממן הצטיידות של ישראל בשבע סוללות הגנה).
חילופי השלטון בארה״ב לא השפיעו על אופן הסיוע. ההסכם של אובמה אושרר על ידי דונלד טראמפ ב-2018, ונכנס לתוקף מלא השנה. הנשיא טראמפ תומך אמנם בריבונות הישראלית ברמת הגולן וביטל את הסכם הגרעין כפי שביקש ראש הממשלה נתניהו, אבל כאשר מדובר בקידום התעשיות האמריקאיות הוא תומך גדול. לכן, לא הוכנס בתקופתו אפילו פסיק חדש להסכם הסיוע של העשור הקרוב. יתירה מכך, ארצות הברית מפעילה בימים אלה כל מנוף מדיני אפשרי כדי לדחוף את המכירות של התעשייה הביטחונית שלה ברחבי העולם, על חשבון המתחרות, כולל מישראל. במדינות מסוימות, למשל בפולין התלויה לחלוטין במטרייה האמריקאית אל מול האיום הרוסי, המנוף האמריקאי מוחלט .
זו הסיבה שהפולנים ביטלו את תכניתם להצטייד במערכת הגנה אווירית ישראלית מתקדמת כבר לפני כמה שנים. שוויץ רחוקה יותר מרוסיה, אבל החליטה בינואר שלא להצטייד בשרביט קסמים, למרות שכל גורמי המקצוע בצבאה מעוניינים במערכת הישראלית. בשבועות האחרונים מנסה רפאל בדרכיה לשנות את רוע הגזירה ולהחזיר את עסקת הענק של ״שרביט קסמים״ לתמונה, אבל מקורות שוויצרים מגלים שחבל על הזמן שלה: ארצות הברית אינה מסכימה.
ומה לגבי רייתיאון? שותפתה האמריקאית של רפאל? היא אינה מאוכזבת מטרפוד העסקה. במקום ״שרביט קסמים״ יקנו השוויצרים את מערכת ההגנה פטריוט, גם היא מתתוצרת החברה. שם הרווח של רייתיאון כנראה גדול יותר, וכולו הולך לקופתה. אגב, בזכות השותפות בפיתוח מערכות ההגנה, ארצות הברית טירפרדה בעבר כל ניסיון של ישראל למכור את ה״חץ״ למדינות אחרות. לעומת זאת, ל״כיפת ברזל״, נמצאו מדינות קונות (ששמן לא פורסם, למעט ארצות הברית שהצטיידה באחרונה בשתי סוללות ״כיפה״ להגנה על צבא היבשה שלה. אם ״כיפת ברזל״ תוכיח את עצמה ביבשה, צפוי לה שוק גדול בכל הזרועות של הצבא האמריקאי).
חזרה להשלכות הסיוע. לדברי תא״ל מיל' אברהם בר דוד, ראש פורום התעשיות הביטחוניות בהתאחדות התעשיינים, טרפוד עסקאות גדולות לישראל על ידי ארה״ב, כהשלכה של הסיוע האמריקאי, הוא רק היבט שלילי אחד. במאמר שפרסם באחרונה ציין כי ״ההחלטה על אי יכולת להשתמש בסיוע האמריקאי לרכש בארץ תביא למחסור של מעל 4 מיליארד שקל בתקציב משרד הביטחון. אין ספק כי המשרד לא יצליח להשיג את התוספת התקציבית הנדרשת כדי למנוע את הפגיעה בתעשיות אלה. אם לא יקרה שינוי משמעותי בתקציב הביטחון השקלי, לא תהיה אפשרות אחרת אלא שחלק מהתעשיות יעבירו את היצור לארצות הברית, חלקן ייסגרו ויפסיקו להתקיים תוך אובדן הידע אשר נצבר בהן משך השנים של פיתוח ויצור תת מכלולים.
למעשה התהליך כבר החל להתממש. להערכתי תוך שנים בודדות מעל 40 מפעלים כאלה, מרביתם ממוקמים באזורי פיתוח ייעלמו מנוף הארץ. התעשיות הגדולות אשר לחלקן יש מפעלים בארצות הברית לא תיפגענה בשלב הזה. לאחר מספר שנים מתחילת התהליך, יתברר כי כל הידע שהועבר לתעשיות האמריקאיות, אם בבעלות ישראלית או בבעלות אמריקאית, יהיה זמין לתעשיות הגדולות של ארצות הברית. בנקודה הזאת תתחלנה התעשיות הביטחוניות הגדולות בארץ להיפגע מהתחרות הבינלאומית במכירת מוצריהן ברחבי העולם.
הקשיים של התעשיות הגדולות יגרמו לפיטורי עובדים, וגם לאובדן ידע שנצבר ויכולות טכנולוגיות לענות לצורכי צה"ל במתארי המלחמה הצפויים. לאחר מכן ייפגע צה"ל בצורה משמעותית משום שזמינות האמל"ח עבורו תהיה נגזרת של רצון מדינות אחרות למכור לישראל. עד היום מדינת ישראל לא קיבלה זכות לרכוש את מערכות מתקדמות ממעצמות, אלא רק במקרים בהם הוכיחה כי יש ביכולתה לפתח מערכת דומה או אף טובה יותר.
עם כל הביקורת הנוקבת הזאת, חשוב להזכיר כי מרבית תכניות הרכש הגדולות של חיל האוויר הישראלי, כולל מטוס הקרב אף-35, אך לא רק, מבוססות על הסיוע הביטחוני האמריקאי. בעניין הזה אין מחלוקת על התרומה (החיובית) של הסיוע.
תלפיות חוגגת 40
וגם זה קרה השבוע: באופן צנוע התכנסו הבוגרים של תכניות ״תלפיות״ היוקרתית של מערכת הביטחון, המציינת 40 שנה לקיומה. בין המתכנסים היו בני הדורות השונים של ״תלפיות״ המוכרים לציבור הרחב כ״גאונים״. רק מעטים יודעים עד כמה עמוקה וייחודית היא תרומתם לעוצמה הטכנולוגית של מערכת הביטחון הישראלית, ובהמשך גם למשק. אז הנה תקציר כל הפרקים כולם. תכנית תלפיות הוקמה בשנת 1979 כיוזמה של פרופסורים באוניברסיטה העברית לאחר מלחמת יום הכיפורים.
מה שעמד לנגד עיניהם היה הצורך להקים עליונות טכנולוגית צבאית באופן שיטתי, והם חשבו שזה יקרה רק דרך העשרה וחינוך ייעודיים. הם הציעו לגייס את עילית הנוער המדעי-טכנולוגי ולהכשירה באופן ייעודי כדי ״לפתח נשק חדש״. על פי התכנית שהגו, התלפיונים עוברים מסלול קרבי בכל ביחידות הלוחמות של הצבא - ולאחר שהם נחשפים לצרכים הביטחוניים המגוונים במו עינהם - מגיע השלב שבו עליהם לאמץ את המוח.
מי ש״קנה״ את התזה והקים את התכנית בפועל היה הרמטכ״ל רפאל איתן (רפול). וכך, מאז 1978 ועד היום סיימו 37 מחזורים עם מעט מעל 1000 בוגרים. ההכשרה מורכבת מנדבך אקדמי איכותי של תואר רחב בפיסיקה, מתמטיקה ומחשבים בפקולטה למדעי הטבע באוניברסיטה העברית משולב עם הכשרות צבאיות ייעודיות וייחודיות בכלל הצבא. המטרה היא להכיר את הצד המבצעי של כל הזרועות, הצרכים, וגם את כל כיווני המחקר והפיתוח. המסלול מתחיל בטירונות צנחנים וקורס קצינים. הבוגרים משובצים לכלל מערכי המו״פ של צה״ל ומערכת הביטחון למשך שש שנים. הם תופסים את ליבת תפקידי המו״פ החשובים ביותר.
הם ״פותרי בעיות״ ו״קוראי התיגר״. למשל, היכולת של צה״ל להתגבר טכנולוגית על בעיית המנהרות מבוססת על קבוצת תלפיונים עקשנית שלא ויתרה ובנתה את קונספט ״המעבדה״ באוגדה בעזה. במסגרתה משתמשים במערכות חדשניות שטרם גמרו פיתוח, ובאינטגרציה של מידע מטכנולוגיות שונות. גם הלב של מערכות הל״א (לוחמה אלקטרונית) של צה״ל מפותח על ידי תלפיונים בצוותים ייעודיים בחיל האוויר ובחיל הים. בוגרי תלפיות נמצאים בלב הנדסת המערכת של מערכות כבדות כמו כיפת ברזל או לווייני אופק, והם המציאו ופיתחו מערכות סייבר ב8200. הם המנוע של היחידה הטכנולוגית של אמ״ן לפיתוח מערכות מיוחדות. הם ליבת היכולת של מצו״ב באגף התקשו״ב להוביל בהגנת סייבר ובצופן.
בכל מקום בו יש צורך בחשיבה שונה, מהפכנית, נועזת אך מבוססת ידע - שם הם המצרך המבוקש ביותר. יחידות ״רבות״ עליהם. אך תרומתם אינה מסתיימת בצבא. תכנית תלפיות היא תכנית לאומית ובוגריה מהווים כיום את ליבת המו״פ של ישראל באקדמיה ובתעשייה עתירת הידע - ההייטק. זה מתחיל במריוס נכט, אחד מיזמי צ׳קפוינט, וממשיך בשיטפון של בוגרים בחברות ההייטק המובילות - קטנות כגדולות, כמו גם מרכזי מו״פ מובילים.
חברות כמו טקדו לגילוי דליפות בצנרות מים על בסיס אלגוריתמיקה מתוחכמת, פסיבה בתחום יכולת שידור כמויות של מידע, XIV שהוקמה על ידי מספר בוגרים ממחזור י״ד של תלפיות (ומכאן שמה) לפתרון אחסון מידע רב, אדאלום בתחום הגנת סייבר שנמכרה למיקרוסופט, חברות רבות בתחום ציוד רפואי מתוחכם, סייבר ובינה מלאכותית ועוד.
האקדמיה הישראלית שופעת גם היא בוגרי תלפיות, במיוחד בתחומי המתמטיקה, הפיסיקה, הבין פיסיקה ועוד. שמות כמו פרופ' אלי וקסמן ממכון ויצמן שגם שימש כמדען הראשי של הוא״א, פרופ' אילון לינדנשטראוס זוכה מדלית פילדס במתמטיקה או פרופ' אורי אלון ממכון ויצמן אולי אינם מוכרים לקהל הרחב, אך שמם הולך לפניהם ברחבי העולם.
לצידם, ניתן למנות דמויות ידועות אחרות כמו ראש מפא״ת הקודם תא״ל אופיר שוהם, אשר כבוגר תלפיות שילב מסלול מבצעי בחיל הים עם מסלול מו״פ והגיע לתפקידים הבכירים ביותר של המו״פ הביטחוני. פרופ׳ אביתר מתניה, שהקים את מערך הסייבר הלאומי של מדינת ישראל בכפיפות ישירה לראש הממשלה (התפקיד הבכיר ביותר בין התלפיונים במגזר הציבורי) ושכיום מוביל עבור ממשלת ישראל את מיזם ״המערכות הנבונות״ לגיבוש תכנית לאומית לבינה מלאכותית לישראל.
מתניה פיקד בעברו הרחוק יותר על תכנית תלפיות והוביל אותה במנהל לפיתוח אמצעי לחימה ותשתיות טכנולוגיות במשרד הביטחון (מפא״ת). לדבריו, ״מה שתכנית תלפיות מביאה למדינת ישראל ולצה״ל בפרט, זה השילוב הנדיר של אפיקורסיות אקדמית משולבת בתכליתיות צבאית. התכנית אינה לבד במערכה המדעית טכנולוגית של המדינה בכלל ובצה״ל בפרט, אבל היא, ללא ספק, ספינת הדגל של הצי״
המלחמה האחרת
בחזית המערכה על הלגיטימיות של מדינת ישראל סיימה את תפקידה באחרונה תא״ל מיל׳ סימה ווקנין-גיל, שהייתה מנכ״ל המשרד לעניינים אסטרטגיים. ווקנין-גיל נכנסה לתפקידה בינואר 2016, מיד לאחר שחרורה משירות צבאי, אותו סיימה בתפקיד הצנזור הראשי. כמנכ״ל המשרד לנושאים אסטרטגיים, שקיבל את הסמכת הממשלה להוביל את המערכה נגד קמפיין הדה לגיטימציה וקידום החרמות, בנתה והובילה את מערכת הנגד במשך שלוש שנים וחצי.
מעטים הבינו מה בעצם עשתה שם. כעת, ניתן להסביר כי ״כוח המשימה״ שהוקם במשרד פועל תחת הגיון אסטרטגי שהגדיר שלושה מאמצים מרכזיים - פגיעה בנתיב הכסף לארגונים, חשיפת פניהם האמיתיות של מובילי הקמפיין נגד ישראל (טרור, אנטישמיות ואיראן). ומנגד חשיפת המציאות המורכבת בישראל לקהלים רחבים באופן עדכני ומתקדם. לצורך כך, נעשה שימוש בטכנולגיות מגוונות מעולמות האינטרנט והמודיעין
לאחר שלוש שנות ״לחימה״, תמונת המודיעין לגבי היריב היא כיום הדוקה מתמיד, דבר שאיפשר את המעבר ממגננה למתקפה. רשת פרו-ישראלית שהוקמה במרחב האינטרנטי פועלת באופן מתואם וסינרגטי. היריב נבלם, נכנס למגננה, מתקשה להציג הצלחות אמיתיות, נאבק על מקורות ההכנסה שלו ועל תדמיתו הלכאורה נקייה, עליה עמל רבות. מה הלאה? סימה ווקנין-גיל נמצאת בדרך לתפקיד ראשון אי פעם במגזר הפרטי. עדיין לא ברור מי יחליף אותה וימשיך את המתקפה במסגרת המלחמה הישראלית על הלגיטימיות.
ארה”ב מספקת סיוע ביטחוני נדיב למדינת ישראל, אך חוסמת אותה מעסקאות ייצוא ביטחוניות גדולות. האם הסיוע הביטחוני האמריקאי העצום ״משתלם״ לישראל? הטור השבועי של עמיר רפפורט
https://youtu.be/AwbX8-qQu7Q
האם הסיוע הביטחוני האמריקאי העצום ״משתלם״ לישראל? לכאורה, אין לפקפק במתנה בסך 3.8 מיליארד דולר בכל שנה. למרות זאת, המקרה הבא אמור להעלות שאלות: ארצות הברית מפעילה בימים אלה לחץ כבד על שווייץ, שמונע ממנה לרכוש מערכת הגנה אווירית מסוג ״שרביט קסמים״ מתוצרת חברת רפאל הישראלית (״קלע דוד״ על פי שם הקוד למערכת בחיל האוויר). המניע של ארה"ב ברור - למכור לשוויץ מערכות לחימה מתוצרתה. ההפסד הישיר לרפאל, שהיא חברה ממשלתית, עומד על לא פחות ממליארד וחצי דולר. וזו אינה הפעם הראשונה. ארצות הברית כבר אילצה את פולין לרכוש מערכות הגנה מתוצרתה במקום ״שרביט קסמים״.
אליה וקוץ בה
כיצד יכולה ארצות הברית למנוע יצוא של מערכת ישראלית מרכזית? תכירו את מנגנון הסיוע. על פי הסכם לעשר שנים, שנחתם בשלהי ימיו של ברק אובמה בבית הלבן, ישראל מקבלת בכל שנה 3.8 מילארד דולר סיוע ביטחוני. זהו סכום עצום, הגבוה ב-200 מיליון בכל שנה לעומת ההסכם הקודם, ואולם ההעלאה הייתה כרוכה בביטול האפשרות שהייתה למערכת הביטחון להמיר בכל שנה כמעט מליארד דולר לשקלים לצורך רכישות ישירות מהתעשיות הביטחוניות של ישראל. כעת, ניתן להשתמש בכספי הסיוע אך ורק לצורך רכישת מוצרים ומערכות המיוצרים על אדמת ארצות הברית.
זאת, למעט 500 מיליון דולר מתוך 3.8 המיליארד, המיועדים לשני פרוקיטים משותפים לישראל ולארצות הברית: ה״חץ 3״ ו״שרביט קסמים״. שתי המדינות חולקות בהוצאות של הפרויקטים האלה. ה״חץ״ מפותח על ידי התעשייה האווירית ומיוצר על ידי בואינג. ״שרביט קסמים״ הוא פרויקט משותף לרפאל ולרייתיאון. לעומת זאת, מערכת ההגנה לטווחים קצרים, ״כיפת ברזל״, מפותחת בישראל על ידי רפאל שהיא הקבלן הראשי ומיוצרת במשולב בישראל ובארה"ב (ברק אובמה החליט בנדיבות לממן הצטיידות של ישראל בשבע סוללות הגנה).
חילופי השלטון בארה״ב לא השפיעו על אופן הסיוע. ההסכם של אובמה אושרר על ידי דונלד טראמפ ב-2018, ונכנס לתוקף מלא השנה. הנשיא טראמפ תומך אמנם בריבונות הישראלית ברמת הגולן וביטל את הסכם הגרעין כפי שביקש ראש הממשלה נתניהו, אבל כאשר מדובר בקידום התעשיות האמריקאיות הוא תומך גדול. לכן, לא הוכנס בתקופתו אפילו פסיק חדש להסכם הסיוע של העשור הקרוב. יתירה מכך, ארצות הברית מפעילה בימים אלה כל מנוף מדיני אפשרי כדי לדחוף את המכירות של התעשייה הביטחונית שלה ברחבי העולם, על חשבון המתחרות, כולל מישראל. במדינות מסוימות, למשל בפולין התלויה לחלוטין במטרייה האמריקאית אל מול האיום הרוסי, המנוף האמריקאי מוחלט .
זו הסיבה שהפולנים ביטלו את תכניתם להצטייד במערכת הגנה אווירית ישראלית מתקדמת כבר לפני כמה שנים. שוויץ רחוקה יותר מרוסיה, אבל החליטה בינואר שלא להצטייד בשרביט קסמים, למרות שכל גורמי המקצוע בצבאה מעוניינים במערכת הישראלית. בשבועות האחרונים מנסה רפאל בדרכיה לשנות את רוע הגזירה ולהחזיר את עסקת הענק של ״שרביט קסמים״ לתמונה, אבל מקורות שוויצרים מגלים שחבל על הזמן שלה: ארצות הברית אינה מסכימה.
ומה לגבי רייתיאון? שותפתה האמריקאית של רפאל? היא אינה מאוכזבת מטרפוד העסקה. במקום ״שרביט קסמים״ יקנו השוויצרים את מערכת ההגנה פטריוט, גם היא מתתוצרת החברה. שם הרווח של רייתיאון כנראה גדול יותר, וכולו הולך לקופתה. אגב, בזכות השותפות בפיתוח מערכות ההגנה, ארצות הברית טירפרדה בעבר כל ניסיון של ישראל למכור את ה״חץ״ למדינות אחרות. לעומת זאת, ל״כיפת ברזל״, נמצאו מדינות קונות (ששמן לא פורסם, למעט ארצות הברית שהצטיידה באחרונה בשתי סוללות ״כיפה״ להגנה על צבא היבשה שלה. אם ״כיפת ברזל״ תוכיח את עצמה ביבשה, צפוי לה שוק גדול בכל הזרועות של הצבא האמריקאי).
חזרה להשלכות הסיוע. לדברי תא״ל מיל' אברהם בר דוד, ראש פורום התעשיות הביטחוניות בהתאחדות התעשיינים, טרפוד עסקאות גדולות לישראל על ידי ארה״ב, כהשלכה של הסיוע האמריקאי, הוא רק היבט שלילי אחד. במאמר שפרסם באחרונה ציין כי ״ההחלטה על אי יכולת להשתמש בסיוע האמריקאי לרכש בארץ תביא למחסור של מעל 4 מיליארד שקל בתקציב משרד הביטחון. אין ספק כי המשרד לא יצליח להשיג את התוספת התקציבית הנדרשת כדי למנוע את הפגיעה בתעשיות אלה. אם לא יקרה שינוי משמעותי בתקציב הביטחון השקלי, לא תהיה אפשרות אחרת אלא שחלק מהתעשיות יעבירו את היצור לארצות הברית, חלקן ייסגרו ויפסיקו להתקיים תוך אובדן הידע אשר נצבר בהן משך השנים של פיתוח ויצור תת מכלולים.
למעשה התהליך כבר החל להתממש. להערכתי תוך שנים בודדות מעל 40 מפעלים כאלה, מרביתם ממוקמים באזורי פיתוח ייעלמו מנוף הארץ. התעשיות הגדולות אשר לחלקן יש מפעלים בארצות הברית לא תיפגענה בשלב הזה. לאחר מספר שנים מתחילת התהליך, יתברר כי כל הידע שהועבר לתעשיות האמריקאיות, אם בבעלות ישראלית או בבעלות אמריקאית, יהיה זמין לתעשיות הגדולות של ארצות הברית. בנקודה הזאת תתחלנה התעשיות הביטחוניות הגדולות בארץ להיפגע מהתחרות הבינלאומית במכירת מוצריהן ברחבי העולם.
הקשיים של התעשיות הגדולות יגרמו לפיטורי עובדים, וגם לאובדן ידע שנצבר ויכולות טכנולוגיות לענות לצורכי צה"ל במתארי המלחמה הצפויים. לאחר מכן ייפגע צה"ל בצורה משמעותית משום שזמינות האמל"ח עבורו תהיה נגזרת של רצון מדינות אחרות למכור לישראל. עד היום מדינת ישראל לא קיבלה זכות לרכוש את מערכות מתקדמות ממעצמות, אלא רק במקרים בהם הוכיחה כי יש ביכולתה לפתח מערכת דומה או אף טובה יותר.
עם כל הביקורת הנוקבת הזאת, חשוב להזכיר כי מרבית תכניות הרכש הגדולות של חיל האוויר הישראלי, כולל מטוס הקרב אף-35, אך לא רק, מבוססות על הסיוע הביטחוני האמריקאי. בעניין הזה אין מחלוקת על התרומה (החיובית) של הסיוע.
תלפיות חוגגת 40
וגם זה קרה השבוע: באופן צנוע התכנסו הבוגרים של תכניות ״תלפיות״ היוקרתית של מערכת הביטחון, המציינת 40 שנה לקיומה. בין המתכנסים היו בני הדורות השונים של ״תלפיות״ המוכרים לציבור הרחב כ״גאונים״. רק מעטים יודעים עד כמה עמוקה וייחודית היא תרומתם לעוצמה הטכנולוגית של מערכת הביטחון הישראלית, ובהמשך גם למשק. אז הנה תקציר כל הפרקים כולם. תכנית תלפיות הוקמה בשנת 1979 כיוזמה של פרופסורים באוניברסיטה העברית לאחר מלחמת יום הכיפורים.
מה שעמד לנגד עיניהם היה הצורך להקים עליונות טכנולוגית צבאית באופן שיטתי, והם חשבו שזה יקרה רק דרך העשרה וחינוך ייעודיים. הם הציעו לגייס את עילית הנוער המדעי-טכנולוגי ולהכשירה באופן ייעודי כדי ״לפתח נשק חדש״. על פי התכנית שהגו, התלפיונים עוברים מסלול קרבי בכל ביחידות הלוחמות של הצבא - ולאחר שהם נחשפים לצרכים הביטחוניים המגוונים במו עינהם - מגיע השלב שבו עליהם לאמץ את המוח.
מי ש״קנה״ את התזה והקים את התכנית בפועל היה הרמטכ״ל רפאל איתן (רפול). וכך, מאז 1978 ועד היום סיימו 37 מחזורים עם מעט מעל 1000 בוגרים. ההכשרה מורכבת מנדבך אקדמי איכותי של תואר רחב בפיסיקה, מתמטיקה ומחשבים בפקולטה למדעי הטבע באוניברסיטה העברית משולב עם הכשרות צבאיות ייעודיות וייחודיות בכלל הצבא. המטרה היא להכיר את הצד המבצעי של כל הזרועות, הצרכים, וגם את כל כיווני המחקר והפיתוח. המסלול מתחיל בטירונות צנחנים וקורס קצינים. הבוגרים משובצים לכלל מערכי המו״פ של צה״ל ומערכת הביטחון למשך שש שנים. הם תופסים את ליבת תפקידי המו״פ החשובים ביותר.
הם ״פותרי בעיות״ ו״קוראי התיגר״. למשל, היכולת של צה״ל להתגבר טכנולוגית על בעיית המנהרות מבוססת על קבוצת תלפיונים עקשנית שלא ויתרה ובנתה את קונספט ״המעבדה״ באוגדה בעזה. במסגרתה משתמשים במערכות חדשניות שטרם גמרו פיתוח, ובאינטגרציה של מידע מטכנולוגיות שונות. גם הלב של מערכות הל״א (לוחמה אלקטרונית) של צה״ל מפותח על ידי תלפיונים בצוותים ייעודיים בחיל האוויר ובחיל הים. בוגרי תלפיות נמצאים בלב הנדסת המערכת של מערכות כבדות כמו כיפת ברזל או לווייני אופק, והם המציאו ופיתחו מערכות סייבר ב8200. הם המנוע של היחידה הטכנולוגית של אמ״ן לפיתוח מערכות מיוחדות. הם ליבת היכולת של מצו״ב באגף התקשו״ב להוביל בהגנת סייבר ובצופן.
בכל מקום בו יש צורך בחשיבה שונה, מהפכנית, נועזת אך מבוססת ידע - שם הם המצרך המבוקש ביותר. יחידות ״רבות״ עליהם. אך תרומתם אינה מסתיימת בצבא. תכנית תלפיות היא תכנית לאומית ובוגריה מהווים כיום את ליבת המו״פ של ישראל באקדמיה ובתעשייה עתירת הידע - ההייטק. זה מתחיל במריוס נכט, אחד מיזמי צ׳קפוינט, וממשיך בשיטפון של בוגרים בחברות ההייטק המובילות - קטנות כגדולות, כמו גם מרכזי מו״פ מובילים.
חברות כמו טקדו לגילוי דליפות בצנרות מים על בסיס אלגוריתמיקה מתוחכמת, פסיבה בתחום יכולת שידור כמויות של מידע, XIV שהוקמה על ידי מספר בוגרים ממחזור י״ד של תלפיות (ומכאן שמה) לפתרון אחסון מידע רב, אדאלום בתחום הגנת סייבר שנמכרה למיקרוסופט, חברות רבות בתחום ציוד רפואי מתוחכם, סייבר ובינה מלאכותית ועוד.
האקדמיה הישראלית שופעת גם היא בוגרי תלפיות, במיוחד בתחומי המתמטיקה, הפיסיקה, הבין פיסיקה ועוד. שמות כמו פרופ' אלי וקסמן ממכון ויצמן שגם שימש כמדען הראשי של הוא״א, פרופ' אילון לינדנשטראוס זוכה מדלית פילדס במתמטיקה או פרופ' אורי אלון ממכון ויצמן אולי אינם מוכרים לקהל הרחב, אך שמם הולך לפניהם ברחבי העולם.
לצידם, ניתן למנות דמויות ידועות אחרות כמו ראש מפא״ת הקודם תא״ל אופיר שוהם, אשר כבוגר תלפיות שילב מסלול מבצעי בחיל הים עם מסלול מו״פ והגיע לתפקידים הבכירים ביותר של המו״פ הביטחוני. פרופ׳ אביתר מתניה, שהקים את מערך הסייבר הלאומי של מדינת ישראל בכפיפות ישירה לראש הממשלה (התפקיד הבכיר ביותר בין התלפיונים במגזר הציבורי) ושכיום מוביל עבור ממשלת ישראל את מיזם ״המערכות הנבונות״ לגיבוש תכנית לאומית לבינה מלאכותית לישראל.
מתניה פיקד בעברו הרחוק יותר על תכנית תלפיות והוביל אותה במנהל לפיתוח אמצעי לחימה ותשתיות טכנולוגיות במשרד הביטחון (מפא״ת). לדבריו, ״מה שתכנית תלפיות מביאה למדינת ישראל ולצה״ל בפרט, זה השילוב הנדיר של אפיקורסיות אקדמית משולבת בתכליתיות צבאית. התכנית אינה לבד במערכה המדעית טכנולוגית של המדינה בכלל ובצה״ל בפרט, אבל היא, ללא ספק, ספינת הדגל של הצי״
המלחמה האחרת
בחזית המערכה על הלגיטימיות של מדינת ישראל סיימה את תפקידה באחרונה תא״ל מיל׳ סימה ווקנין-גיל, שהייתה מנכ״ל המשרד לעניינים אסטרטגיים. ווקנין-גיל נכנסה לתפקידה בינואר 2016, מיד לאחר שחרורה משירות צבאי, אותו סיימה בתפקיד הצנזור הראשי. כמנכ״ל המשרד לנושאים אסטרטגיים, שקיבל את הסמכת הממשלה להוביל את המערכה נגד קמפיין הדה לגיטימציה וקידום החרמות, בנתה והובילה את מערכת הנגד במשך שלוש שנים וחצי.
מעטים הבינו מה בעצם עשתה שם. כעת, ניתן להסביר כי ״כוח המשימה״ שהוקם במשרד פועל תחת הגיון אסטרטגי שהגדיר שלושה מאמצים מרכזיים - פגיעה בנתיב הכסף לארגונים, חשיפת פניהם האמיתיות של מובילי הקמפיין נגד ישראל (טרור, אנטישמיות ואיראן). ומנגד חשיפת המציאות המורכבת בישראל לקהלים רחבים באופן עדכני ומתקדם. לצורך כך, נעשה שימוש בטכנולגיות מגוונות מעולמות האינטרנט והמודיעין
לאחר שלוש שנות ״לחימה״, תמונת המודיעין לגבי היריב היא כיום הדוקה מתמיד, דבר שאיפשר את המעבר ממגננה למתקפה. רשת פרו-ישראלית שהוקמה במרחב האינטרנטי פועלת באופן מתואם וסינרגטי. היריב נבלם, נכנס למגננה, מתקשה להציג הצלחות אמיתיות, נאבק על מקורות ההכנסה שלו ועל תדמיתו הלכאורה נקייה, עליה עמל רבות. מה הלאה? סימה ווקנין-גיל נמצאת בדרך לתפקיד ראשון אי פעם במגזר הפרטי. עדיין לא ברור מי יחליף אותה וימשיך את המתקפה במסגרת המלחמה הישראלית על הלגיטימיות.
