המשטרה אחרה להגיב להפרות הסדר. האם כשלה? דעה
פעלו נכון מקבלי ההחלטות שהחליטו, באיחור אומנם, אך החליטו להפגין מדיניות של "אפס סובלנות" לחסימות צירים ואירועים אלימים. באשר לשאלה מה גרם למדיניות ה"הכלה וההבלגה" בשלבים המקדימים לאירועים והאם באמת התרחשה הפתעה, יוכלו לענות רק בעלי העניין במשטרה ובפוליטיקה
נתן פז
| 04/07/2019
דוברות המשטרה
אירועי הפרות הסדר שפרצו בשבוע האחרון במסגרת המחאה עממית של בני העדה האתיופית העמידו את המדינה בכלל ואת משטרת ישראל בפרט, במבחן לא פשוט. במבחן התוצאה המציאות קשה : 83 בני אדם נפגעו. 47 שוטרים, 26 מפגינים, 9 עוברי אורח וכבאי אחד. מדינה שלמה עמדה שעות בפקקי ענק בעקבות חסימות הכבישים ושיתוק עורקי התנועה המרכזיים. נזק נגרם לרכוש, הצתות כלי רכב, וונדילזם, שריפת מדי שוטר מג"ב ועוד הם רק חלק מהדוגמאות בהם הופיעו גילויי הזעם של המוחים. לבעלי הזיכרון הקולקטיבי שבינינו נראה היה שמדובר ב"דה ז'וו" של הפרות סדר מאירועי אוקטובר 2000 במגזר הערבי בישראל. מאמר זו מנסה לתת מענה לשאלה האם הייתה הפתעה או שמה מדובר במשהו מסוג אחר.
שוב מופתעים?
משטרת ישראל ובייחוד משמר הגבול נחשבים כמומחים בטיפול באירועי הפרות סדר בעולם. הניסיון המבצעי שכוחות השיטור צברו לאורך שנות קיומה של המדינה בטיפול בהפרות סדר, בתוך גבולות המדינה ובשטחים, שדרוג ופיתוח אמצעים לפיזור הפגנות ובדגש על "נשק פחות קטלני", מיסוד מערכי מודיעין ולימוד הפסיכולוגיה של ההמון מקנים לנו יתרון יחסי מובהק על מקבילינו בעולם.
לא בכדי, מאמנים אנשי מדור לוחמה בטרור של מג"ב מסגרות שונות בארץ ובעולם כיצד להתמודד עם הפרות סדר. התקוממות עממית או התפרצות זעם עממית כפי שחווינו בימים האחרונים אינה מתרחשת ללא סממנים מקדימים. במקרה דנן, מותו של סלומון טקה ז"ל מירי של קצין משטרה היווה את הזרז להתפרצות האלימה. נשאלת השאלה מדוע לא הצליחה משטרת ישראל למנוע ו/או להשתלט על האירועים בהתהוותם?
ראשית, איסוף וניתוח מודיעין הוא הכלי המשמעותי והמרכזי שעושה בו המשטרה שימוש בכלל, ובפרט בהתייחס לאירועי סדר ציבורי. הלקחים שנצברו במשטרה צרובים היטב מאירועים קשים של הפרות סדר לאורך השנים שפרצו במהלך משחקים במגרשי כדורגל, במסגרת הפגנות מגזריות כמו הפגנות הסטודנטים, הפגנות הנכים, הפגנות של המגזר החרדי, אירועי ההתנתקות, האירועים האלימים במגזר הערבי וגם אירועים אלימים למול העדה האתיופית. חלק משיפור משמעותי ביכולות המשטרה בשני העשורים האחרונים הוא בזכות הגדלת מערך איסוף המודיעין והצבת "רכזי סד"צ" בכל מרחב/תחנה.
מעבר לכך, הניסיון שיש לפיקוד המשטרה ולאנשי המודיעין באירועים מסוג זה לרבות אירועים אלימים למול העדה האתיופית משנים קודמות היה צריך להוות איתות מקדים לעתיד לבוא ולהתרחש. אזי שאלה מתבקשת היא מדוע לא נעשו מעצרי מנע של מסיתים, האם נעשה ניטור מספיק של הרשתות החברתיות, האם נעשו הערכות מצב מודיעיניות ומדוע לא נערכו כוחות ייעודיים מבצעיים מבעוד מעוד? מהיכרותי עם חלק מהמפקדים הבכירים, חלק מאנשי המודיעין וחלק מאנשי היחידות המיוחדות, אני סמוך ובטוח שהתרעה מודיעינית הייתה. על כן, נשאלת השאלה מדוע הייתה הערכות חסר?
היבט נוסף קשור לכך שמשטרת ישראל מחזיקה כוחות כוננות מקומיים וארציים 24/7, לרבות את יחידות מג"ב ברחבי הארץ ומסגרות הקורסים הארציים. בפרוץ מוקד האירועים כבר ביום האירוע ו/או יום לאחריו, מדוע לא נפרסו כוחות שיטור מאסיביים ברחבי הארץ כחלק מהערכת המצב הארצית? אין לי הסבר הגיוני, שכן אגף המבצעים של המשטרה מתורגל באירועים מסוג זה. בוודאי אין הסבר מניח את הדעת כיצד שעות רבות המון משתולל בצירי תנועה, פוגע באזרחים תמימים, עושה נזק לרכוש ומתנהג בצורה אלימה ביותר. תמונות המזכירות אנרכיה במדינת עולם שלישי.
למעט כוחות שיטור מקומיים שמנסים בכל כוחם להשתלט על ההמון הזועם לא ניתן היה להבחין בהערכות סדורה של כוחות היסמ"גים המתורגלים בטיפול באירועים אילו. יעברו עוד שעות רבות עד אשר כוחות מתאימים יגיעו למוקדי החיכוך ויבצעו את משימתם.
היבט שלישי הוא מדיניות הפיקוד והנחיות הדרג המדיני שבלטו בחסרונן. הניסיון המצטבר עליו הצבעתי חונה גם אצל מקבלי ההחלטות ברמת הדרג הפוליטי והפיקוד העליון של המשטרה. המשטרה יודעת ל"דברר" היטב אירועים בסדר גודל שכזה ואף מנוסה בהם. מדובר במערך משומן ומאורגן בחטיבת הדוברות שיודע לתדרך מפקדים, בנוסף אין ספור הכשרות שנעשו למפקדים לאורך השנים בכל הקשור להופעה בכלי התקשורת בפרוץ אירוע שכזה. הכי חשוב היה שאלו יזכרו שבשטח נמצאים הפיקוד הזוטר, שוטרי ושוטרות התחנה/מרחב. שוטרים אלו הראשונים להגיע לזירות ומצאו עצמם בלב אירוע עם עוצמות אלימות מטורפות.
חשוב היה שיזכרו שם למעלה שאנשיהם מנסים בכל כוחם ובסיכון גופם ונפשם להשתלט על ההמון וללא הועיל בזמן שקולם של הבכירים אינו נשמע. האנשים בשטח חיפשו את ההנחיות הברורות של הפיקוד העליון ואף ציפו לשמוע גיבוי לפעילותם מצד הדרג הפוליטי. שעות רבות עברו עד אשר הפיקוד העליון של המשטרה הוציא הודעות סדורות בתקשורת ובייחוד היה מורגש החסר של הדרג המדיני.
מחאה מוצדקת – אין מקום לאלימות
כאזרח וכאיש כוחות הביטחון בעבר, אין ספק כי מדובר במחאה מוצדקת של העדה האתיופית. עדה מפוארת שיש לה תרומה אדירה לחברה ולביטחון של המדינה, שבניה שילמו בדם והם ממיטב הלוחמים והלוחמות שיש לנו בכוחות הביטחון. יחד עם זאת, לראות את ההשתוללות האלימה וחסרת הרסן הזו כפי שהשתקפה, אין בה כל שוני מכל אירוע אלים בעבר. אין לזה מקום במדינה דמוקרטית. הזכות להפגין ולמחות היא זכות בסיסית והיא שמורה לכל אזרח באשר הוא ללא הבדל דת, גזע ומין. אין שום זכות להרמת יד על שוטרים, להכאת אזרחים, לניסיונות לינץ' ולשריפת כלי רכב, אין מקום ליידויי אבנים.
על כן, פעלו נכון מקבלי ההחלטות שהחליטו, באיחור אומנם, אך החליטו להפגין מדיניות של "אפס סובלנות" לחסימות צירים ואירועים אלימים. התוצאה המיידית בשטח של המעצרים, הקצאת הכוחות המתאימה והשימוש באמצעים ומודיעין הייתה שכמעט ולא צצו אירועים ביום ד' 3.7.19 בהשוואה ליום קודם. יותר מכך, נחישות המשטרה החל מיום ד' היא זו שהביאה להרתעה ולרגיעה ולא מדיניות ה"הכלה". היכן שפוגעים בשלטון החוק, מכים שוטרים ואזרחים, חוסמים צירים לא מכילים אלא מגיבים. בסופו של דבר, באשר לשאלה מה גרם למדיניות ה"הכלה וההבלגה" בשלבים המקדימים לאירועים והאם באמת התרחשה הפתעה, יוכלו לענות רק בעלי העניין במשטרה ובפוליטיקה.
פעלו נכון מקבלי ההחלטות שהחליטו, באיחור אומנם, אך החליטו להפגין מדיניות של "אפס סובלנות" לחסימות צירים ואירועים אלימים. באשר לשאלה מה גרם למדיניות ה"הכלה וההבלגה" בשלבים המקדימים לאירועים והאם באמת התרחשה הפתעה, יוכלו לענות רק בעלי העניין במשטרה ובפוליטיקה
דוברות המשטרה
אירועי הפרות הסדר שפרצו בשבוע האחרון במסגרת המחאה עממית של בני העדה האתיופית העמידו את המדינה בכלל ואת משטרת ישראל בפרט, במבחן לא פשוט. במבחן התוצאה המציאות קשה : 83 בני אדם נפגעו. 47 שוטרים, 26 מפגינים, 9 עוברי אורח וכבאי אחד. מדינה שלמה עמדה שעות בפקקי ענק בעקבות חסימות הכבישים ושיתוק עורקי התנועה המרכזיים. נזק נגרם לרכוש, הצתות כלי רכב, וונדילזם, שריפת מדי שוטר מג"ב ועוד הם רק חלק מהדוגמאות בהם הופיעו גילויי הזעם של המוחים. לבעלי הזיכרון הקולקטיבי שבינינו נראה היה שמדובר ב"דה ז'וו" של הפרות סדר מאירועי אוקטובר 2000 במגזר הערבי בישראל. מאמר זו מנסה לתת מענה לשאלה האם הייתה הפתעה או שמה מדובר במשהו מסוג אחר.
שוב מופתעים?
משטרת ישראל ובייחוד משמר הגבול נחשבים כמומחים בטיפול באירועי הפרות סדר בעולם. הניסיון המבצעי שכוחות השיטור צברו לאורך שנות קיומה של המדינה בטיפול בהפרות סדר, בתוך גבולות המדינה ובשטחים, שדרוג ופיתוח אמצעים לפיזור הפגנות ובדגש על "נשק פחות קטלני", מיסוד מערכי מודיעין ולימוד הפסיכולוגיה של ההמון מקנים לנו יתרון יחסי מובהק על מקבילינו בעולם.
לא בכדי, מאמנים אנשי מדור לוחמה בטרור של מג"ב מסגרות שונות בארץ ובעולם כיצד להתמודד עם הפרות סדר. התקוממות עממית או התפרצות זעם עממית כפי שחווינו בימים האחרונים אינה מתרחשת ללא סממנים מקדימים. במקרה דנן, מותו של סלומון טקה ז"ל מירי של קצין משטרה היווה את הזרז להתפרצות האלימה. נשאלת השאלה מדוע לא הצליחה משטרת ישראל למנוע ו/או להשתלט על האירועים בהתהוותם?
ראשית, איסוף וניתוח מודיעין הוא הכלי המשמעותי והמרכזי שעושה בו המשטרה שימוש בכלל, ובפרט בהתייחס לאירועי סדר ציבורי. הלקחים שנצברו במשטרה צרובים היטב מאירועים קשים של הפרות סדר לאורך השנים שפרצו במהלך משחקים במגרשי כדורגל, במסגרת הפגנות מגזריות כמו הפגנות הסטודנטים, הפגנות הנכים, הפגנות של המגזר החרדי, אירועי ההתנתקות, האירועים האלימים במגזר הערבי וגם אירועים אלימים למול העדה האתיופית. חלק משיפור משמעותי ביכולות המשטרה בשני העשורים האחרונים הוא בזכות הגדלת מערך איסוף המודיעין והצבת "רכזי סד"צ" בכל מרחב/תחנה.
מעבר לכך, הניסיון שיש לפיקוד המשטרה ולאנשי המודיעין באירועים מסוג זה לרבות אירועים אלימים למול העדה האתיופית משנים קודמות היה צריך להוות איתות מקדים לעתיד לבוא ולהתרחש. אזי שאלה מתבקשת היא מדוע לא נעשו מעצרי מנע של מסיתים, האם נעשה ניטור מספיק של הרשתות החברתיות, האם נעשו הערכות מצב מודיעיניות ומדוע לא נערכו כוחות ייעודיים מבצעיים מבעוד מעוד? מהיכרותי עם חלק מהמפקדים הבכירים, חלק מאנשי המודיעין וחלק מאנשי היחידות המיוחדות, אני סמוך ובטוח שהתרעה מודיעינית הייתה. על כן, נשאלת השאלה מדוע הייתה הערכות חסר?
היבט נוסף קשור לכך שמשטרת ישראל מחזיקה כוחות כוננות מקומיים וארציים 24/7, לרבות את יחידות מג"ב ברחבי הארץ ומסגרות הקורסים הארציים. בפרוץ מוקד האירועים כבר ביום האירוע ו/או יום לאחריו, מדוע לא נפרסו כוחות שיטור מאסיביים ברחבי הארץ כחלק מהערכת המצב הארצית? אין לי הסבר הגיוני, שכן אגף המבצעים של המשטרה מתורגל באירועים מסוג זה. בוודאי אין הסבר מניח את הדעת כיצד שעות רבות המון משתולל בצירי תנועה, פוגע באזרחים תמימים, עושה נזק לרכוש ומתנהג בצורה אלימה ביותר. תמונות המזכירות אנרכיה במדינת עולם שלישי.
למעט כוחות שיטור מקומיים שמנסים בכל כוחם להשתלט על ההמון הזועם לא ניתן היה להבחין בהערכות סדורה של כוחות היסמ"גים המתורגלים בטיפול באירועים אילו. יעברו עוד שעות רבות עד אשר כוחות מתאימים יגיעו למוקדי החיכוך ויבצעו את משימתם.
היבט שלישי הוא מדיניות הפיקוד והנחיות הדרג המדיני שבלטו בחסרונן. הניסיון המצטבר עליו הצבעתי חונה גם אצל מקבלי ההחלטות ברמת הדרג הפוליטי והפיקוד העליון של המשטרה. המשטרה יודעת ל"דברר" היטב אירועים בסדר גודל שכזה ואף מנוסה בהם. מדובר במערך משומן ומאורגן בחטיבת הדוברות שיודע לתדרך מפקדים, בנוסף אין ספור הכשרות שנעשו למפקדים לאורך השנים בכל הקשור להופעה בכלי התקשורת בפרוץ אירוע שכזה. הכי חשוב היה שאלו יזכרו שבשטח נמצאים הפיקוד הזוטר, שוטרי ושוטרות התחנה/מרחב. שוטרים אלו הראשונים להגיע לזירות ומצאו עצמם בלב אירוע עם עוצמות אלימות מטורפות.
חשוב היה שיזכרו שם למעלה שאנשיהם מנסים בכל כוחם ובסיכון גופם ונפשם להשתלט על ההמון וללא הועיל בזמן שקולם של הבכירים אינו נשמע. האנשים בשטח חיפשו את ההנחיות הברורות של הפיקוד העליון ואף ציפו לשמוע גיבוי לפעילותם מצד הדרג הפוליטי. שעות רבות עברו עד אשר הפיקוד העליון של המשטרה הוציא הודעות סדורות בתקשורת ובייחוד היה מורגש החסר של הדרג המדיני.
מחאה מוצדקת – אין מקום לאלימות
כאזרח וכאיש כוחות הביטחון בעבר, אין ספק כי מדובר במחאה מוצדקת של העדה האתיופית. עדה מפוארת שיש לה תרומה אדירה לחברה ולביטחון של המדינה, שבניה שילמו בדם והם ממיטב הלוחמים והלוחמות שיש לנו בכוחות הביטחון. יחד עם זאת, לראות את ההשתוללות האלימה וחסרת הרסן הזו כפי שהשתקפה, אין בה כל שוני מכל אירוע אלים בעבר. אין לזה מקום במדינה דמוקרטית. הזכות להפגין ולמחות היא זכות בסיסית והיא שמורה לכל אזרח באשר הוא ללא הבדל דת, גזע ומין. אין שום זכות להרמת יד על שוטרים, להכאת אזרחים, לניסיונות לינץ' ולשריפת כלי רכב, אין מקום ליידויי אבנים.
על כן, פעלו נכון מקבלי ההחלטות שהחליטו, באיחור אומנם, אך החליטו להפגין מדיניות של "אפס סובלנות" לחסימות צירים ואירועים אלימים. התוצאה המיידית בשטח של המעצרים, הקצאת הכוחות המתאימה והשימוש באמצעים ומודיעין הייתה שכמעט ולא צצו אירועים ביום ד' 3.7.19 בהשוואה ליום קודם. יותר מכך, נחישות המשטרה החל מיום ד' היא זו שהביאה להרתעה ולרגיעה ולא מדיניות ה"הכלה". היכן שפוגעים בשלטון החוק, מכים שוטרים ואזרחים, חוסמים צירים לא מכילים אלא מגיבים. בסופו של דבר, באשר לשאלה מה גרם למדיניות ה"הכלה וההבלגה" בשלבים המקדימים לאירועים והאם באמת התרחשה הפתעה, יוכלו לענות רק בעלי העניין במשטרה ובפוליטיקה.
