יריב שהיה מנהיג מודיעיני

בימים אלה מלאו 25 שנה לפטירתו של אלוף אהרון יריב, שהיה ראש אמ"ן בתקופה הארוכה ביותר של ראשי אמ"ן לדורותיהם. עמוס גלבוע על דמותו המיוחדת בטור השבועי של אפרים לפיד

 

עמוס גלבוע | 06/06/2019

ראש הממשלה, גולדה מאיר, ראש אמ"ן אלוף יריב והרמטכ"ל רב אלוף חיים בר לב (צילום: באדיבות המרכז למורשת המודיעין)

 

אלוף אהרון (אהרל'ה) יריב היה ראש אמ"ן שמונה שנים בשנים 1964-1972 , והציב את המודיעין הישראלי בכותל המזרח של טובי גופי המודיעין בעולם. בחיים הפוליטיים הוא היה שר, שהתפטר מרצונו מהממשלה, לאחר שנוכח כי לא נתנו למשרדו אפשרויות לתפקד בהצלחה.

יריב הניח את היסודות למודיעין הצבאי שלנו בשנות ה-60 של המאה הקודמת, בהכנות למלחמת ששת הימים, במלחמת ההתשה ובדיונים עם המצרים לקראת הסדר מדיני והסכם הפסקת האש ב-1970. הוא גם הוזעק למלא שליחות דיפלומטיה צבאית הסברתית במלחמת יום הכיפורים. הוא היה היועץ הראשון של ראש ממשלת ישראל לנושאי טרור ועמד בראש המשלחת הישראלית לשיחות הפרדת הכוחות הראשונה עם מצרים אחרי מלחמת יום הכיפורים; מונה לשר בממשלת גולדה ושר בממשלת רבין הראשונה; הקים את "המכון למחקרי ביטחון לאומי", גוף בעל חשיבות ישראלית ועולמית עד היום. הקים עם רבים נוספים את  "המועצה לשלום וביטחון".

מעל כל התארים והתפקידים היה אהרל'ה יריב אישיות בעלת שיעור קומה מוסרי  וראש יהודי חכם, מטובי המסבירים שלנו ברחבי תבל, ובעיקר בארה"ב, ובקרב הקהילות היהודיות. זן מיוחד שכל כך חסר לנו היום.

שלושה נושאים בתפקודו של יריב מתאימים להיזכר כיום ולחוש בהבדלים לזמננו.

האחד, התפקיד והמעמד ראש אמ"ן. יריב היה  קמ"ן הרמטכ"ל וגם קמ"ן ראש הממשלה, והרבה מעבר לזה:  לאחר מלחמת "ששת הימים", הוא היה חבר בצוות המצומצם של מקבלי ההחלטות במדינת ישראל בתחום המדיני, הביטחוני והאסטרטגי. פעמים גם מלא תפקידים דיפלומטיים, ועמד בקשר הדוק עם שגריר ישראל בארה"ב, יצחק רבין. הוא היה חביבה של גולדה מאיר, ראש הממשלה, ועמד לצידה בשיחות הגורליות עם ניקסון וקיסינג'ר אחרי מלחמת יום הכיפורים. אחרי מלחמת ששת הימים הוא היה דמות מוכרת מאוד בציבוריות הישראלית. וכיום, מי יודע בציבור מיהו ראש אגף המודיעין, מה שמו ומה השפעתו? מעטים מאוד.

המודיעין שהוא מספק הוא אדיר, וכולנו מרבים לדבר בשבחו. ראש אמ"ן אינו כיום חלק מהצוות המצומצם של ראש הממשלה לקבלת החלטות אסטרטגיות ברמה הלאומית.  הוא "פונקציונר", אחרים יקראו לזה "פקיד" במערכת.  מהיכן נובע ההבדל הזה בין מעמדו  של יריב  לבין מעמד של ראש אמ"ן בעשורים האחרונים? לדעתי הסיבה היא שבעידן של יריב, הוא , כמו רבין, כמו בר לב, היו חלק בלתי נפרד מהאליטה הפוליטית, בשר מבשרה. יש לכך יתרונות ויש לכך חסרונות שלא כאן המקום לדון בהם. לא כך הוא המצב בדור האחרון. יש הדרה מוחלטת, ובצדק, של אנשי צבא מהמערכת הפוליטית. גם לכך יש יתרונות וחסרונות. מה עדיף? כל אחד ושיפוטו, מה שברור הוא שאז הייתה דמוקרטיה מסוג אחד, שונה מאוד מהיום.

השני, יריב היה שר  שהתפטר מרצונו החופשי  מתפקידו כשר ההסברה בממשלת רבין, בינואר 1975 . בנימוקים להתפטרות הוא כתב כי משרדו לא יכול היה לתפקד כי כל שר הפך למסביר, והיו הרבה גופי הסברה ; שנית , הממשלה לא טיפלה ביוקר המחיה שעלה ועלה, לא טיפלה בפערים החברתיים והזניחה את עיירות הפיתוח; לא הייתה לממשלה מדיניות לגבי הנושאים המדיניים הבוערים, שהחדש שבהם היה ההתנחלויות; ומעל לכל הייתה אכזבה גדולה מרבין: לא היה לו חזון, לא הביא שום בשורה חדשה, לא הכניס כל שינוי.

השלישי. יריב היה מהראשונים שקרא  לדיאלוג עם אש"ף כבר ב-1974 כשר, כמובן בתנאים מחמירים, שעה שזה נחשב אז לכפירה בעיקר, חילול הקודש,  איש לא קרא לו אז שמאלני ובוגד. לא בגין ולא אנשיו. הוא זכה לנזיפות במפלגתו, מפא"י.

יריב היה פטריוט אמיתי, שהגדיר עצמו קודם כל ומעל לכל כיהודי, והאמין שהמאבק שלנו הוא "על קיומה של ישראל כמדינה יהודית, מדינת הלאום של העם היהודי" (מדבריו, 1970).

שלוש נקודות לתפארתו של קצין בכיר, מדינאי ישראלי אשר תרם לביטחון הלאומי של ישראל בשנים מכוננות של המדינה.

***

המחבר, תא"ל (מיל') עמוס גלבוע, היה ראש חטיבת המחקר באמ"ן, מחבר הספר "מר מודיעין" על אהרון יריב, הוצאת ידיעות ספרים, 2013

 

שיתוף