אתגר הפיקוד

מפקד חטיבת הנח"ל אל"מ דן גולדפוס על האתגרים בתפקיד, האיומים במגוון הזירות וההתמודדות עם הדור הצעיר של החיילים. "החיילים באים מעולם טכנולוגי שהכול נורא אינסטנט. התפקיד שלנו זה לאתגר אותם", הוא אומר בראיון מיוחד

אתגר הפיקוד

מפקד חטיבת הנח"ל אל"מ דן גולדפוס (צילום: דו"צ)

מפקד חטיבת הנח"ל, אל"מ דן גולדפוס, נחשב לאחד הקצינים הנועזים והערכיים בצה"ל, לוחם בכל רמ"ח איבריו, שנתקל במחבלים רבים ב-23 שנותיו בצה"ל מטווח אפס, במקומות קרובים כמו השטחים, ובמקומות רחוקים, כאלה שאי אפשר עדיין לפרסם שהסתובב בהם.

הוא בן לעולים מדרום אפריקה שעלו והתיישבו בירושלים. במקור חובש כיפה אבל היום כבר לא. גולדפוס התגייס ב-1995 לשייטת 13, הקומנדו הימי. במבצע "שירת הצפצפה", האסון באנצריה ב-1997, גולדפוס, כלוחם צעיר, היה בכוח החילוץ של הכוח שהסתבך באנצריה עם הרוגים ופצועים רבים, במה שהפך להיות אחד האסונות הגדולים בתולדות השייטת, בפרשייה שהיא עדיין תיק פתוח עבור רבים בשייטת גם 21 שנים אחרי. גולדפוס היה אז לוחם בן 20, במה שנחשב עד היום זה כאירוע קשה וטראומתי ותעלומה מבחינתו על מה באמת היה שם. באחרונה מונה גולדפוס בידי הרמטכ"ל לקחצ"ר, קצין חי"ר וצנחנים ראשי. הוא יקודם לדרגת תא"ל והמשמעות היא שלא יזכה להגשים חלום של כל לוחם שייטת, לפקד על הקומנדו הימי. אם גולדפוס מאוכזב הוא מסתיר את זה היטב, בוודאי לא נותן לזה להשפיע על תפקידו התובעני כמפקד חטיבת הנח"ל.

הדרך של גולדפוס בצה"ל הייתה תמיד בזיגזוג שבין הקומנדו הימי לבין הנח"ל והחטיבות ב"צה"ל הגדול", ההוא שמחוץ לעולם היחידות המיוחדות. במבצע "חומת מגן" שימש גולדפוס כמפקד פלוגת הסיור של הנח"ל, סיירת נח"ל. על תפקידו בשורה של מבצעים מוצלחים נגד הטרור בשטחים העניק לו אלוף פיקוד מרכז דאז משה קפלינסקי צל"ש אלוף. הוא שימש כסגן מפקד שייטת 13, ואז כמפקד חטיבה 769, עוצבת חירם, החטיבה המזרחית בגבול לבנון, ספגה החטיבה את הפיגוע טילי הנ"ט הקשה שירה החיזבאללה על שיירה של גבעתי בהר דב, באירוע שכונה בצה"ל "שמש חורפית", והוביל את מדינת ישראל להיות במצב הקרוב ביותר למה שמכונה "מלחמת לבנון השלישית", או "מלחמת הצפון הראשונה".

אנחנו נפגשים בבסיס האימונים של חטיבת הנח"ל בתל ערד. החיילים מתרגלים היתקלות מטווח קרוב. קודם יבש. ואז רטוב. "הם לומדים עמידה ויכולת לבצע ירי. אני מאוד מאמין בסימולטורים שהם עוברים קודם. אנחנו רוצים לפתח את אז עוד יותר", אומר גולדפוס, "בוא. אנחנו נכנסים לראות את היורים".

מפקד מהסוג הישן

אל"מ גולדפוס הוא מפקד שאפשר להגדירו כ'אולד פאשן', מפקד מהסוג הישן, זה שרואה בשירות שליחות, זה שרואה בצה"ל צבא עם שתפקידיו חורגים רק מלהילחם או להתאמן למלחמה. באחרונה עברה חטיבת הנח"ל טראומה גדולה. ב-30.11.2017 נרצח בדקירות סכין לוחם חטיבת הנחל סמל רון קוקיא ז"ל מתל אביב בידי בדואים שגנבו את נשקו בתחנת ההסעה בערד בדרכו לבסיס חטיבת הנח"ל . "הוא הגיע לתחנת ההסעה ובנקודת ההסעה הוא חיכה על ספסל. לא חשבנו שזה יגיע מבפנים. חשבנו שזה מגיע מהשטחים, מאזור חברון".

מתוך ההלם והזעם, הכריז גולדפוס על פרויקט חדש ושמו "אוהל אברהם", סדרת מפגשים להכיר את הבדואים בפזורה בנגב הנמצאים בסמוך לבסיס הנח"ל. המטרה המוצהרת: פיוס והכרות. המטרה הלא מוצהרת: להגדיל את אחוזי הגיוס של הבדואים לצה"ל, למול מגמות האיסלאמיזציה והרדיקליזציה, כאשר המתחרים של צה"ל על לבם של בני הדור הצעיר של הבדואים הם החמאס התנועה האיסלאמית ודאעש.

"הפרויקט בנוי מארבעה מפגשים, ומתחיל במפגש של המפקדים", מסביר גולדפוס. "אנחנו רוצים את השותפות, את ה'ביחד' הזה. הרעיון הוא שהצעירים יראו את החיילים, והחיילים יראו את הצעירים, ויורידו את הסטיגמות".

יותר מסובך היום להיות מח"ט בצה"ל מאשר כשאתה התגייסת לשייטת ב-1995?

"היה לנו אימון שלקחנו את החבר'ה והיינו שלושה ימים עכשיו בלי טלפונים. פתאום יש אינטראקציה בין החיילים. פתאום מדברים אחד עם השני. נגמרו השלושה ימים כל אחד לוקח את הטלפון והולך עם המסך. זה אתגר מעניין. ההיררכיה השטחתה מאז שאני התגייסתי. הסיפור שאתה מספר הוא מאותגר. אתה צריך להיות מוכן לענות לשאלות של אחרון החיילים. יש למישהו שאלות? כן יש לי שאלה. האלוף יום טוב סמיה שהיה מג"ד 931 של הנח"ל בא לדבר עם הגדוד. פתאום קם חייל ושואל למה אתה הולך לפוליטיקה. מי היה פעם קם ושואל? זה מדהים. זה נהדר. זה חבר'ה שאתה צריך להבין את החיים שלהם. בעיקר למפקד הצעיר, האתגר שלו הוא גדול פי כמה. החיכוך שלו הוא עם המידע. היום זה שב מ"מ (מפקד מחלקה) אני אספר לך מה היה. צריך לחזק את המ"מ. אנחנו לוקחים כמובן מאליו את מה שאנחנו עושים. ילד בן 18 שומע ברדיו על פרסומת למכללה. אצלנו תמצא פיקוד ומשימה. נותנים כאן לבני 18 ו20 אחריות מטורפת של מבוגרים. והיום הם יותר ילדים וההורים יותר מעורבים ואתה מנסה לייצר מחויבות משולשת: פיקוד-חייל-הורה".

אל"מ גולדפוס ניגש לטירונים סמוך למאהלים. "מה נשמע ח'ברה?", הוא שואל אותם בעודו עובר מאחד לשני ולוחץ ידיים. הוא עובר ולוחץ ידיים.

אתה קצת אולד פאשן בכל מה שנוגע ליחסי צבא חברה? זה התפקיד של הצבא? לחנך ולקרב לבדואים? יגידו לך מה לך ולזה? תילחם או תתאמן למלחמה

"כן, אני מאמין בזה. אם זה להיות אולד פאשן אז אני מאמין בזה. זו העוצמה. אני לא מאמין בצבא מקצועי. אני הראשון שאשמח להוריד את המדים אבל אני פה כי אני מאמין במה שאני עושה. זה מדהים...אין דבר יותר טהור מזה. ואין שווה ערך לאפשרות לגדל אנשים ולהוביל אותם".

בשבוע שבו נפגשנו בבא"ח הנחל, חטיבת הנח"ל מפוזרת בכל הגזרות:  יש לאל"מ גולדפוס גדוד בחברון, גדוד ברמת הגולן בגבול הסורי, ושני גדודים בגבול לבנון. כמפקד החטיבה הוא מתרוצץ בין כולם.

"אנחנו כמו כל חטיבת חי"ר", אומר גולדפוס, "שמנו לעצמנו משימה להיות מצוינים ורלוונטיים. לוחם החי"ר שואל את עצמו איך להיות רלוונטי? להיות עם ציוד משופר, ולהשתמש בסימולטורים ולהגיד מהו איום הייחוס. זה גם חיזבאללה וגם השטח הבנוי שרלוונטי גם לצפון וגם לדרום ואנחנו מכינים את האנשים שלנו".

סיימתם לאחרונה תרגיל אוגדתי של אוגדה 162 של פיקוד דרום אליה צורפה חטיבת הנח"ל. כמה זה הרגיש קרוב שאתם עוד רגע על אמת בתוך הרצועה במבצע חדש כתוצאה מהתדרדרות ברצועה?

"אני חושב שבאוגדה 162 הגענו והצלחנו להגיע לשפה משותפת ברמה מאוד מאוד גבוהה בתוכניות, בתפיסות ובאיך אנחנו מצפים מעצמנו לעמוד במשימה ביום פקודה. עד הסוף. זה התוכנית. תלכו עד הסוף לאן שצריך להגיע. ומתוך זה אפשר להגיד שרוצים לעצור איפה שהוא או אקט מסוים כדי להשפיע על המערכה. התחושה היא שזה עניין של החלטה. יוצאים או לא יוצאים (למבצע חדש ברצועה, א.ה.) ואנחנו מוכנים. וזה מה שאנחנו גם אומרים לרמטכ"ל:  אנחנו מוכנים, אנחנו נחושים אנחנו נעמוד במשימה. אין לנו ספק בסיפור הזה. אחד הדברים המשמעותיים הוא שאנחנו לפעמים מפקפקים ביכולות של עצמנו.

"אנחנו מקשיבים יותר מדי לצד השני. לנסראללה, לסינוואר. לכל מי שרוצה לספר סיפורים. אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מה איתנו. תמיד יהיו לנו פערים. האם אני שבע רצון ממה שיש לי? מזמן האימון שלי? לא. ברור שלא. אבל אנחנו צריכים להיות מוכנים עם מה שיש כדי לעמוד במשימה. בלי תירוצים. 'לא הגענו לפה, כן הגענו לפה'. בלי תירוצים. להגיע וליזום כל הזמן. אנחנו בכוננות גבוהה מאוד למה שנידרש. המשימה שלי כמפקד שדה להכין את האנשים שלי להיות נחושים כאלה שיידעו בסופו של יום להיות ערכיים ולעמוד במשימה".

איך אתה רואה את הביקורת שצה"ל סופג על הפעילות שלו ברצועה בכל מבצע וגם בפעילות על הגדר?

"אין לי בעיה עם כל מיני ארגונים שאומרים 'לא היינו ככה ולא היינו ככה'. ההפך הוא הנכון. אני שואב מזה שאני צריך להסביר לעצמנו ולחיילים שלנו יותר טוב. בכל מיני אירועים. היה איזה אירוע. למה עשינו ככה ולא ככה? בוא נשאל את עצמנו למה עשינו את מה שעשינו. אנחנו חיים במדינה דמוקרטית. צריך להיות מספיק חזק כדי להביא את זה לידי ביטוי".

"להביא את היתרונות שלי ואת התחבולה שלי לשדה הקרב"

אתה שואל את עצמך איך זה ייראה בפעם הבאה במערכה בעזה, במבצע הבא?

"בטח. כל הזמן. אני חייב לשאול את עצמי איך זה ייראה כל הזמן. לקחתי את המ"מים שלי (מפקדי המחלקות בחטיבת הנח"ל) ושאלתי אותם 'בוא תגידי לי איך תיראה המלחמה הבאה. תדמיין לי את המלחמה הבאה'. ב'צוק איתן' החיילים פה היו בכיתה ט' אבל איפה היו המפקדים? קשה להם מאוד לדמיין את המלחמה. אבל קל להם מאד לדמיין את החופשה שלהם בתאילנד. צריך לעזור להם לדמיין את האתגרים של המלחמה הבאה. את המפגש עם הקרב. אני חושב שאנחנו מאוד חזקים. אנחנו לא צריכים להיות יהירים. אנחנו צריכים להציף את הבעיות בלי לפחד לקבל ביקורת. מי שלא יעשה את זה ילך לאיבוד.

"אני שואל את עצמי כל הזמן ואת המפקדים שמעליי ומתחתיי. מה אני יכול לעשות ומה יהיה לי יותר מורכב לעשות. להפחיד את עצמי לדעת עם נפגעים זה לא יעיל. אני תמיד רוצה להחזיר את כל מי שאפשר בשלום. דווקא ב'צוק איתן' ראיתי הבנה שזה כרוך בנפגעים. האזרחים אני חושב היו מאוד חזקים. וב'צוק איתן' היו שגיאות שאנחנו צריכים ללמוד מהן כדי להיות יותר טובים בפעם הבאה".

חבר'ה כאלה, טירונים בנח"ל, מתאמנים למשל ללחימה נגד מנהרות? מה שנקרא לת"ק, לוחמה תת קרקעית

"השאיפה היא לא להיכנס לתת קרקע. אנחנו צריכים להפוך את התת קרקע עבורם למלכודת מוות. תסתכל על ההיסטוריה. על קרב אוקינוואווה. מה אמרו היפנים? אני לא יודע להתמודד עם האמריקנים. בוא נבנה מנהרות. הם בנו שלושה קווי הגנה ממנהרות. הם אמרו נביא את האמריקנים להילחם על כל מטר.

"חמאס אומר אני לא יכול לעמוד מול צה"ל. אם צה"ל רוצה - הוא כובש את הרצועה בשנייה. אני צריך לחשוב איך אני הופך לו את המרחב שלו למלכודת מוות. שהוא יברח מהמקום הבטוח שלו. זה המשחק. זה הקרב. אני רוצה להביא את היתרונות שלי ואת התחבולה שלי לשדה הקרב. יש לנו את השיטה לעשות את זה ואת שיתוף הפעולה שלנו לעשות את זה. שום דבר לא מושלם ולא ורוד. נדרש מאיתנו להתאמן על היתרונות שלנו ועל החסרונות שלנו. הוא מחפש לחטוף לנו חייל. הוא מחפש לעשות מאירוע קטן אירוע אסטרטגי, ואני מחפש לא לאפשר לו את זה. ולהרוג אותו מתחת לקרקע ולא לשחק לידיים שלו.

"החיילים מתאמנים כרגע פה בשלב היסוד שלהם. חזרנו בפעם הראשונה מאז שנת 2000 והאינתיפאדה השנייה להתאמן במתכונת של 17-17. שבעה עשר שבועות אימון ושבעה עשר שבועות בקו. יוצא שלוחמים מתאמנים הרבה יותר. הלוחם מכיר את האמל"ח שלו, המפקד יכול לאמוד את איכות האימון. אנחנו רוצים לראות כמה הלוחם נכנס לאימון באיקס, ואיך הוא יצא מהאימון? איקס פלוס מה? אנחנו צריכים להבין מה האימון נותן לו. אם זה סימולטורים שמדמים את שדה הקרב, ואת הנפגעים.

"אנחנו צריכים לאתגר אותם. החיילים באים מעולם טכנולוגי שהכול נורא אינסטנט. התפקיד שלנו זה לאתגר אותם. בהקשר של מה אנחנו הולכים לפגוש במלחמה. עשינו השתלמות על היותנו הקפיץ הדרוך. רק עזה. רק תרחישים".

אולי יעניין אותך גם