הכל נשאר במשפחה

השחיתות השלטונית בסוריה אינה דבר חדש, אולם פרסומים אחרונים שופכים אור על פרשיית שחיתות סביב צי הצוללות של משטר אסד בשנות ה-90 של המאה שעברה

הכל נשאר במשפחה

צילום: AP

אחד המאפיינים של משטר הבעת' בסוריה בראשות משפחת אסד היא השחיתות השלטונית. זו פשתה בעיקר בהנהגה ובקצונה הבכירה שהשתייכה לעדה העלאוית, והתבטאה בין השאר בניצול אוצרות המדינה ונכסיה לטובתם האישית. בשל אופיו הרגיש של הנושא לא נתן המשטר לכך כל ביטוי, והוא הפך להיות לאחד הנושאים הבולטים,  שהועלו בעיקר על-ידי גורמי אופוזיציה שפעלו מחוץ לסוריה. אמנם שחיתות היתה קיימת בסוריה ובצבאה גם לפני כן, אך מדיניות שלטון הבעת' גרמה לבסס ולהשריש נגע זה, שהיו לו השלכות חמורות בתחומים שונים, ובעיקר על הפיתוח הכלכלי של סוריה.   
 
הגורמים המסמלים יותר מכל את השחיתות בסוריה גם כיום הם משפחת השלטון, היא משפחת אסד, הצבא ושירותי המודיעין. בתקופת שלטונו של הנשיא חאפז אל-אסד (האב) מנע החוק הסורי העברת ביקורת כלשהי כלפי נשיא המדינה, והתעמולה הרשמית העמידה אותו מעל כל חשד ופקפוק. הדבר סייע לו כמובן לנהל את ענייני המדינה ללא כל פיקוח או מתן דין וחשבון למישהו. כך לדוגמא נושא ההוצאות בתחום הצבאי, שהיוו בזמנו כ-60% מסך תקציב המדינה, לא היה נתון לפיקוח הממשלה, כפי שגם היה עם מכירות הנפט שהופק משדות הנפט שבמזרח סוריה. אלה הכניסו רווחים של 3 מיליארד דולאר בשנה, שהועברו לנשיא, ולא נכללו, לפי המקורות הסורים, בתקציב השנתי. לכך ניתן להוסיף גם את ההכנסות ממכירת הסמים שיובאו מלבנון, שעמדו לאורך שנות ה-80 על כמיליארד דולאר לשנה, על-פי הערכת הסוכנות למלחמה בסמים האמריקאית.  
 
בין אלה ממשפחת הנשיא, ששמם נקשר לשחיתות בלטו רפעת אל-אסד, אחי הנשיא, ששמו נקשר בסחר בסמים ובהברחתם, ובניהול מיזמים גדולים מחוץ לסוריה, וגם בפשעים קשים שבוצעו בסוריה, ובחיסול מתנגדי המשטר הנמצאים מחוץ לסוריה. כן נכללים ברשימת השחיתות שמותיהם של ג'מיל עלי אל-אסד, אחי הנשיא חאפז, ובנו פואז, וכן בני הנשיא, באסל ומאהר, בנו של רפעת, פיראס, ואחרים נוספים מבני הדור הצעיר של המשפחה, שלכל אחד מהם נקשרים סיפורים רבים כיצד ניצלו את אוצרות המדינה לטובת אינטרסיהם האישיים, ולמימוש שלטון הטרור שלהם.  
 
באשר לצבא ולגורמי המודיעין, אלה יצרו לעצמם מדינה עצמאית בתוך המדינה, כשלהם השפעה רבה ביותר על עיצוב מהלך האירועים בה, דבר שהפך אותם למערכת שלטון נסתרת, ובלתי רשמית המעניקה לחבריה, רובם מן העדה העלאוית, הטבות ומענקים רבים. כל אלה העניקו להם כוח רב, דבר שהביא אותם אף להתנגשות עם הממשלה החוקתית, כפי שקרה בתקופת ממשלתו של עבד אל-רא'וף אל-כסם (סוני, בשנים 1987-1980), שניסה לבלום ולצמצם את ממדי השחיתות במדינה, ובשל כך לא היה אהוד על הצבא. הדבר אף הביא למעורבות הנשיא אסד עצמו בסכסוך, שנטה לטובת הממסד הצבאי וראשיו העלאוים, שתקפו את ראש הממשלה והאשימו אותו בשחיתות. 
 
בכירי הממסד הצבאי והמודיעיני, המשתייכים כאמור רובם ככולם לעדה העלאוית, הפכו במהלך השנים למעמד אריסטוקרטי במדינה, בשל הצלחתם להשיג לעצמם הטבות מפליגות בכל התחומים. המשטר יודע כי במידה וסמלי שחיתות אלה, המהווים את עמודי התווך שלו, יסולקו ממנו, יביא הדבר לקריסתו ולאיבוד השלטון מידי העדה העלאוית. המשטר אמנם ניסה להתמודד עם סוגיה זו, אך מהלכיו היו בבחינת "זריית חול בעיניים", ונועדו רק כדי לחזק את מעמדו, ולהפוך כשעירים לעזאזל את אלה ששימשו בתפקידים בכירים שונים, שלא היו מהעדה העלאוית. 
     
לאחרונה פרסמו גורמי אופוזיציה סורים מידע שהגיע לידיהם על פרשיות שחיתות בצי הסורי, שארעו בתקופת הנשיא חאפז אל-אסד. לטענתם מבוסס מידע זה על עדויות של קצינים ששרתו בחיל זה בעת הארועים, והחושפים את השחיתות הרבה ששררה ב"מדינת אסד", לדבריהם.  

מחיר הברזל

הצי הסורי קיים מאז 1950, אך מכל פעילותו לאורך השנים מכיר העם הסורי רק סוג אחד של פעילות מבצעית שלו, והוא ירי בתותחי הספינות וטיליהן כנגד האוכלוסיה האזרחית באזור החוף, במהלך מלחמת האזרחים, ומתחילתה. במלחמת אוקטובר 1973 פעלו ספינות הצי באופן מוגבל בהגנת החוף הסורי, וחלק מספינות הטילים שלו הוטבעו על ידי חיל הים הישראלי.
 
הצי הסורי הפעיל גם יחידת צוללות, שנרכשו בברית המועצות. אלה כללו שלוש צוללות מדגם רומאו 633 שהגיעו ב-1961, וצוללת רביעית למשימות תובלה, מדגם רומאו 613, שפעלו במסגרת יחידה 108. צוללות אלה, שלא היו חדשות מלכתחילה, שרתו בצי כ-30 שנה, ובמהלך הזמן התיישנו, והגיעו לקצה אורך חייהן, הן באשר לגופן, ובמיוחד באשר למנועיהן. המומחים הרוסים שבדקו אותן קבעו כי הן לא בטוחות יותר לבצע צלילות, ובעקבות כך החליטה מפקדת הצי להוציאן מהשרות. 
 
לדברי המקורות הייתה זו טעות של מפקדת החיל שלא הציעה לשקמן ולהאריך את חייהן על ידי מדינה אחרת מלבד רוסיה, כפי שעשתה מצרים לצוללות שנמצאו ברשותה. כך ניתנו ההוראות לפסילתן וגריעתן מהסד"כ ב-1993, בחתימת שר ההגנה דאז, עמאד (מקביל לרב אלוף) מוצטפא טלאס.
 
ההוראה הראשונה התייחסה לשתי צוללות מדגם רומאו 633, אותן הוחלט למכור כגרוטאות במכירה פומבית, וכאן החלה פרשת השחיתות. המכירה נערכה במפקדת חטיבה ימית 56 בטרטוס, והזוכה היה לא אחר מאשר מוחמד מח'לוף, אחי אשתו של הנשיא חאפז אל-אסד, שרכש את הצוללות במחיר אפסי של 6 מיליון לירות סוריות בלבד, וזאת לאחר שנמנע מכמה סוחרים אחרים להכנס לאולם המכירות, ועל אחרים שנמצאו באולם הופעל לחץ. יצויין כי שער החליפין של הלירה הסורית באותה עת עמד על 42.5 לירות לדולאר אחד. כלומר, שתי הצוללות נמכרו תמורת 141 אלף דולר בלבד.
 
וכאן מגיעה השחיתות לשיאה. על פי המקורות, משקל כל צוללת הוא 1,850 טון, ושתיהן יחד שוקלות 3,700 טון, כלומר 3,7 מיליון ק"ג. בהנחה שמחיר ק"ג ברזל או אלומיניום נע בין 10-5 לירות סוריות בלבד, והוא היה אז גבוה מכך בהרבה, הרי שהמחיר האמיתי שלהן היה אמור להיות בין 37-18.5 מיליון לירות סוריות. כמו כן נמצא בכל אחת מהן עשרה ק"ג של כספית לבנה יקרה, ששווה יותר מכל ערכה המלא של העסקה, בנוסף לשני מנועי דיזל בעלי הספק גבוה, מנועים חשמליים ותאורה בגדלים שונים השווים סכומי כסף גדולים, כמו גם מדחסים רבים בשווי של אלפי דולרים, נחושת בכמות גדולה מאוד וכן ציוד מגוון אחר. כל אלה הגדילו כמובן את הרווחים של הקונה המאושר, מוחמד מח'לוף, עשרות מונים מהמחיר ששילם בעת המכרז.

"משחטת הצוללות" של מח'לוף

אך בכך לא הסתיימו פרשיות השחיתות בנושא הצוללות. בעקבות מזכר של מפקד הצי הסורי למפקדה הכללית על מצב הצוללות הנותרות בצי, הוחלט לגרוע גם את שתי הצוללות הנותרות, הראשונה מדגם רומאו 633, והשנייה מדגם רומאו 613, והוצא צו באפריל 1996, בחתימת שר ההגנה, טלאס, המורה על העברתן כגרוטאות למנהלת הרכב (גורם העוסק בנושאי הרק"מ והרכב בצבא הסורי), וזאת כמעין לקח מארוע מכירת שתי הצוללות הקודמות, שנתיים קודם לכן. אך גם הפעם לא נפקד מקומה של השחיתות בעניין.
 
על פי המקורות הסורים, היה מפקד חיל הים דאז מודע לרווח הרב של מח'לוף מהמכירה הקודמת, ולכן הציע להעביר את שתי הצוללות האחרות למנהלת הרכב, כגרוטאות, במטרה לגנוב מהן מה שניתן במהלך תהליך הפרוק שלהן בסדנאות החיל. וכך היה. סדנאות החיל החלו בפירוקן והעבירו אותן כגרוטאות למנהלת הרכב, שהעבירה אותם למקום זמני ליד העיר עדרא, שמצפון מזרח לדמשק. כל הנחושת והאלומיניום שהיו בהן, שהוערכו בכמה אלפי ק"ג, נגנבו, ולא נמסרו למנהלת הרכב, וכך גם ציוד יקר ערך אחר, ולא נודע היכן ואיך נעלמו. המקורות מציינים כי הם נמכרו על ידי מפקד חיל הים ומפקד חטיבה ימית 56 באותם הימים. 
 
כן נגנבו 10 ק"ג של כספית לבנה, שהוא, כאמור, חומר יקר מאד. החומר הוצא על ידי קצין מהנדס בדרגת אל"מ, ובסיוע מפקד חטיבה ימית 56, והובא למשרדו, אך הוא טען אחר כך כי החומר נגנב ממשרדו, ואיש אינו יודע מה עלה בגורלו, עד עצם היום הזה.
 
בכך בעצם הסתיים סיפור הצוללות בצי הסורי, אשר לא נהג כפי שנהג הצי המצרי, ששיקם ושיפר ארבע צוללות מאותו הדגם בסיוע סין, בדיוק באותו זמן שהסורים החליטו להפטר מהן כגרוטאות, בדרכי מרמה ושחיתות, במעורבותם של בני משפחת אסד ובכירים בחיל הים.
 
על פי אחד המקורות היה מוחמד מח'לוף מעורב גם בפרשיה השנייה, והפיק ממנה את רווחיו הנאים. ככלל, בשל קרבתה לראשי המשטר, הפכה משפחת מח'לוף לגורם כלכלי חזק וחשוב בסוריה, והחזיקה בידיה את כל עסקות המכירה והקנייה במדינה. על פי גורמים כלכליים, סייע בן המשפחה, רמי מחלוף, שהוא דודנו של הנשיא בשאר, להפחית את העול הכלכלי על המדינה, שנוצר בעקבות המלחמה בת שבע השנים, והסנקציות הבינלאומיות שהוטלו על סוריה במהלכה. 
 

אולי יעניין אותך גם

צילום מסך, מתוך אתר האינטרנט של BreezoMeter

BreezoMeter הישראלית משיקה כלי שיאפשר מעקב וניטור אחר שריפות והתפשטותן

הטכנולוגיה החדשה תאפשר למשתמשים לקבל יכולת מעקב ונראות מלאה אחר שריפות יער פעילות ואחר איכות האוויר שהם נושמים. השירות כבר ניתן באמצעות האינטרנט של החברה, ובהמשך יהיה זמין גם באפליקציה החינמית