"ג'יהאדיסטים גרעיניים" בפקיסטן
בין בכירי תכנית הנשק הגרעיני של פקיסטן, שפותח נגד האויב ההודי, שררה שנאה תהומית. אך רבים מהם שנאו יותר את המערב, ישראל והיהודים, וחתרו לממש את "הפצצה האסלמית"
רפאל אופק
| 08/03/2018
צילום ארכיון: AP
העוינות בין הודו ופקיסטן בשחר עצמאותן ב-1947, בתום השלטון הבריטי בתת היבשת ההודית, הובילה לרדיפות, מרחץ דמים וגירושם מבתיהם של מיליוני בני אדם ממדינה אחת לשכנתה. אך לא די בכך, ב-1948 ו-1965 פרצו ביניהן מלחמות גבול, בעיקר בשל סוגיית קשמיר. מרוץ החימוש הגרעיני שפרץ בין שתי המדינות החריף מאוד את העימות ביניהן, ובפרט הניסוי הגרעיני הראשון של הודו במאי 1974 - "בודהה המחייך" - שהציב בפני פקיסטן תמרור אזהרה חמור. אדריכל תכנית הגרעין הצבאית הפקיסטנית היה זולפיקר עלי בהוטו. כבר ב-1965, כשר החוץ, הוא קבע: "נייצר נשק גרעיני אפילו ניאלץ לאכול עשב... אין לנו בררה אחרת".
חזונו החל להתממש בינואר 1972 כשנבחר כנשיא פקיסטן, כתוצאה מהתבוסה לצבא ההודי. מיד בהיכנסו לתפקידו החליט בהוטו להסב את תכנית הגרעין האזרחית של ארצו לתכנית נשק גרעיני, כדי ליצור מאזן חימוש מול הודו. בינואר 1972 בהוטו קיים בעיר מולטאן פגישה סודית עם כ-50 מדענים, מהנדסים ובכירי הממשל של ארצו, בה דרש מאנשיו להציג לו תכנית לפתח נשק גרעיני. יו"ר הוועדה לאנרגיה אטומית של פקיסטן (PAEC - Pakistan Atomic Energy Commission) דאז, ד"ר אישראט עוסמאני טען כי הדרישה בלתי מעשית. לדבריו, התעשייה הפקיסטנית לא הייתה מסוגלת לייצר אפילו מחטים. מנגד, מהנדס הגרעין מוניר אחמד ח'אן (להלן ח'אן) שנכח בפגישה, הצהיר אינסטינקטיבית כי הוא מוכן לקבל על עצמו את המשימה, ולפיכך מונה מיד לתפקיד יו"ר PAEC וראש "תכנית החירום" הפקיסטנית לפיתוח נשק גרעיני שכינויה היה "פרויקט 706".
ח'אן רכש את התמחותו בשטח הגרעין באוניברסיטת צפון קרולינה ואחרי כן במעבדה הלאומית ארגון (ANL) בארה"ב, במשך 14 שנה, עד 1972, הוא עבד בסבא"א כמומחה בתחום כורי כוח, ובתפקידו האחרון כראש מחלקת הכורים של סבא"א. אכן כיו"ר PAEC הוא צידד בפלוטוניום כחומר הבקיע המועדף עבור הנשק הגרעיני. קנדה סיפקה לפקיסטן את הכור הגרעיני (Karachi Nuclear Power Plant) KANUPP, מדגם CANDU, שנחנך ב-1972. הכור נועד לייצור חשמל, אך בשל היותו מטיפוס אורניום טבעי/מים כבדים והמבנה המיוחד של ליבתו, ניתן להפיק מהדלק הגרעיני המשומש שלו פלוטוניום באיכות צבאית.
מרכיב נוסף שנדרש לפקיסטן להשלמת מסלול הפלוטוניום היה מתקן להפרדת הפלוטוניום מתוך הדלק המשומש - תהליך כימי מסובך הנובע מהרדיואקטיביות הגבוהה של הדלק כתוצאה מהקרנתו בכור. לפיכך, פקיסטן חתמה ב-1976 על חוזה עם צרפת להספקת מפעל מיחזור דלק גרעיני בקנה מידה תעשייתי., שיאפשר הפרדת פלוטוניום מהדלק המשומש של KANUPP. ב-1978, תחת לחץ אמריקני, צרפת ביטלה את ההסכם הגרעיני. מכל מקום, כ-95 אחוזים מהידע הטכני המפורט של הפרויקט כבר נמסר לפקיסטן, ולפיכך מהנדסיה הצליחו להקים את המפעל באופן עצמאי, ליד צ'אסמה שבמרכז המדינה.
אבי הפצצה הפקיסטנית
הג'יהאדיסט הפקיסטני הקנאי ביותר היה סולטן באשיר-אודין מחמוד (להלן מחמוד). הוא נולד בערך ב-1940 בחבל פונג'אב ההודי, וב-1947, בפרוץ מלחמת הדת בתת היבשת ההודית נמלטה משפחתו לעיר לאהור שבפקיסטן. ב-1960 הוא סיים בהצטיינות לימודי תואר ראשון בהנדסת חשמל באוניברסיטת הנדסה וטכנולוגיה של לאהור, ולאור הצטיינותו נתקבל כחוקר ב-PAEC. ומטעמה הוא נשלח ב-1962 ללימודי תואר שני בתחומי מערכות בקרה והנדסה גרעינית באוניברסיטת מנצ'סטר בבריטניה. בשהותו במנצ'סטר הוא החל להתעניין בשיטות העשרת אורניום. ב-1968 מחמוד חזר לעבוד ב- PAECבמכון PINSTECH (Pakistan Institute of Nuclear Science and Technology) בנילור שליד הבירה איסלמאבאד, והועסק בפרויקט הקמת כור KANUPP. הוא זכה להערכה רבה בקהילייה המדעית הבינלאומית על המצאת מכשיר לגילוי דליפות אדים מצנרת המים של כורים, תופעה שהייתה נפוצה בכורים הגרעיניים בעולם. הניסוי הגרעיני ההודי ב-1974 היכה את פקיסטן בהלם. על רקע זה ח'אן מינה את מחמוד כראש אגף העשרת האורניום ב-PAEC, שהמליץ על צנטריפוגות הגז כשיטה הכדאית ביותר לפקיסטן. אולם במהרה הופיע בתמונה ד"ר עבדול קאדיר ח'אן (להלן קאדיר ח'אן), ואז עולמו של מחמוד חרב עליו.
קאדיר ח'אן, ג'יהאדיסט גרעיני מוכר ביותר, נחשב "אבי הפצצה הגרעינית הפקיסטנית". זאת, בזכות פרויקט הצנטריפוגות להעשרת אורניום (Khan Research Laboratories - KRL) שהקים בפקיסטן, ושעמד בראשו שנים רבות. קאדיר ח'אן, שיעי באמונתו, נולד ב-1936 במדינת בהופאל, שסופחה ב-1947 להודו, וב-1952 עברה משפחתו להתגורר בקראצ'י שבפקיסטן. חאדיר ח'אן סיים ב-1960 את לימודי תואר הראשון בפיסיקה באוניברסיטת קראצ'י, והמשיך ללימודי לתואר שני במטרלוגיה באוניברסיטה הטכנית של ברלין ובאוניברסיטת דלפט לטכנולוגיה שבהולנד. קאדיר ח'אן סיים ב-1972 את לימודי הדוקטורט בהנדסה באוניברסיטה הקאתולית של לאוון בבלגיה, ובהמלצת מנחהו לדוקטורט, פרופ' מרטין בראברס התקבל מיד כחוקר במעבדה למחקר דינמיקה פיסיקלית (FDO) באמסטרדם.
המעבדה שימשה כקבלן משנה של חברת UCN (Ultra-Centrifuge Nederland), שמטעם הולנד הייתה שותפה לגרמניה ובריטניה בפיתוח צנטריפוגות גז להעשרת אורניום עבור כורי כוח בתאגיד האירופי URENCO. סיווגו הביטחוני של קאדיר ח'אן ב-FDO היה נמוך, בדרגת "סודי". ייתכן כי קלות השגת הסיווג על ידי קאדיר ח'אן התאפשרה בזכות אשתו הני, שנולדה בדרום אפריקה להורים ממוצא הולנדי אשר עברו להתגורר ברודזיה, ולכן זכתה בדרכון בריטי.
ברם, ב-URENCO חסרה מודעות והקפדה מספקת על ביטחון המידע הרגיש. מיד בשבוע הראשון לעבודתו קאדיר ח'אן נשלח לבקר במפעל ההעשרה ההולנדי של UCN/URENCO באלמלו, ובמהרה מצא עצמו בלב הנושאים המסווגים ביותר בתחום פיתוח צנטריפוגות, ואף ביקר תכופות באזור הרגיש ביותר של המפעל. גם במהרה הוא התבלט כמומחה בתחום זה, ומחקריו הובילו לשיפור יעילות הצנטריפוגות. קאדיר ח'אן ח'אן אף בלט בקשריו החברתיים, ובפרט התיידד עם צלם המעבדה שלו, פריץ פירמן, למרות הסטאטוס הנמוך של פרימן ב-FDO, וזאת במטרה להשתמש בו כדי לצלם את מאגרי המידע של FDO ואת רכיבי הצנטריפוגות למיניהם.
באוקטובר 1974 הוחלט ב-URENCO לאמץ את דגם הצנטריפוגה G2 שפותח במפעל הגרמני של URENCO בגרונאו - בעלת רוטור מסגסוגת פלדת מאראג', ולכן יעילה יותר מדגמי CNOR/SNOR ההולנדים בעלי הרוטורים מנתך אלומיניום. קאדיר ח'אן שלט היטב בגרמנית ולפיכך נתבקש לתרגם להולנדית מסמכים רגישים ביותר של הצנטריפוגות הגרמניות G1 ו-G2, שנשמרו באלמלו ב-Brainbox, חדר כספת מיוחד. קאדיר ח'אן עסק בכך במשך 16 יום ללא השגחה מיוחדת עליו, ואף שמר לעצמו עותק של החומר המתורגם. הניסוי הגרעיני ההודי ב-1974 עורר בקאדיר ח'אן רגש פטריוטי, ולפיכך פנה במכתב לבהוטו בהצעה לתרום מכושרו המקצועי למאמץ הגרעיני של ארצו. ואכן, בהוטו שיגר להולנד צוות אנשי PAEC בראשות מחמוד שראיין את קאדיר ח'אן. בעקבות זאת קאדיר ח'אן החל להעביר לפקיסטן באמצעות דואר דיפלומטי את המידע הרגיש שצבר עד כה, שכלל גם רשימת יצרנים אירופיים של רכיבים וחומרים עבור צנטריפוגות.
מנגד ב-1975 החלו שרות הביטחון ההולנדי לחשוד בקאדיר ח'אן ואף התכוונו בנובמבר לעצור אותו, אך אנשי CIA שכנעו את ההולנדים להימנע מכך, כדי להמשיך לעקוב אחריו בלי לעורר את חשדו. ברם, באוקטובר קאדיר ח'אן "קודם" לתפקיד חדש אך הורחק מהפעילות בתחום העשרת אורניום. יש לשער כי קאדיר ח'אן כבר חש שהקרקע בוערת תחתיו ולפיכך הזדרז בדצמבר לחזור לפקיסטן עם משפחתו.
ב-1976, זמן מה לאחר הצטרפות קאדיר ח'אן לצוות הצנטריפוגות של PAEC בראשות מחמוד, נתגלעה בין השניים מחלוקת. בתחילה הייתה לכאורה בהיבט המקצועי, אך גלשה במהרה למאבק אישי מר על הסמכויות בפרויקט הצנטריפוגות, עד כדי כך שמחמוד החל לכנות את קאדיר ח'אן "אגו-מניאק". מנגד, קאדיר ח'אן התריס כי מחמוד משתייך לכת האחמדיה, החריגה באסלם, ושמוסדותיו אינם מכירים באחמדים כמוסלמים כשרים. אשר לח'אן, יו"ר PAEC, קאדיר ח'אן חלק עליו וטען שיש להעדיף העשרת האורניום על פני הפקת פלוטוניום כמסלול מוביל לפיתוח נשק גרעיני.
אך בהוטו הכיר בכישוריו המיוחדים של קאדיר ח'אן והעניק לו אוטונומיה מלאה לקידום פרויקט הצנטריפוגות כארגון עצמאי בלתי כפוף לPAEC- שכינויו ERL (Engineering Research Laboratories) (שלאחר שנים הוסב שמו ל-KRL, על שם מייסדו ד"ר עבדול קאדיר ח'אן). ואשר למחמוד המתוסכל, ח'אן הרחיק אותו מתחומי הגרעין הרגישים בהחזירו לתפקידו הקודם בפרויקט KANUPP.
מסע רכישות בחו"ל
בשל רמת התיעוש הנמוכה של פקיסטן באותה עת, היה צורך לרכוש בחו"ל את כל החומרים, מתקני הייצור והרכיבים הרגישים של פרויקט הצנטריפוגות שבמסגרת ERL. קאדיר ח'אן הקים לשם כך רשת רכש חשאית שהתבססה על מכריו של קאדיר ח'אן באירופה בתקופות לימודיו ועבודתו ב-FDO, ובפרט נשענה על הדיפלומטים הפקיסטניים באירופה, שכונתה "הצנרת הפקיסטנית". הנק סלבוס), שלמד עם קאדיר ח'אן באוניברסיטת דלפט, בלט במיוחד ברשת החשאית. בין היתר הוא תיווך בין קאדיר ח'אן לבין החברה ההולנדיתVan Doorne Transmissie לרכישת 6,500 צינורות פלדת מאראג' שנועדו לייצור רוטורי צנטריפוגות. אף בראברס, מנחהו של קאדיר ח'אן בדוקטורט, הצטרף לרשת הרכש כיועץ. כמו כן קאדיר ח'אן יצר קשר עם הגרמני ארנסט פיפל, בעל חברת Team Industries, שרכש עבורו מחברת Emerson Electric הבריטית כ-40 ממירי תדר גבוה להספקת זרם חשמלי אחיד לצנטריפוגות. ממירים מעין אלה משמשים אף בתעשיית הטקסטיל, שהייתה מפותחת למדי בפקיסטן. אולם הממירים שסופקו היו פגומים, ולכן קאדיר ח'אן הזמין ממירים נוספים מחברתWeargate הבריטית בבעלות המהנדס הבריטי פטר גריפין ועבדוס סלאם.
עבדוס סלאם, קניין של קאדיר ח'אן בבריטניה, פנה בקיץ 1976 לגריפין, שעבד באותה עת בחברת Scimitar בויילס, בהזמנת מיכשור מגוון בשווי מיליון דולר, ועל רקע הקשר נוצר ביניהם הם הקימו את Weargate. בין חברי הרשת היו פרדריק טינר, בעליה של חברת VAT השוויצרית, ושני בניו מרקו ואורס, שסיפקו ל-ERL שסתומים מיוחדים עבור מתקן הצנטריפוגות וסייעו לקאדיר ח'אן בעסקות רכש נוספות. חברה שוויצרית נוספת הראויה לציון היא CORA שמכרה ל-ERL מתקן גדול להזנת גז אורניום הקסא-פלואוריד למתקן הצנטריפוגות, לביצוע תהליך ההעשרה. כמו כן נימנו על הרשת גם המהנדס הגרמני המומחה למערכות ואקום גוטהארד לרך מחברת Leybold והיינץ מבוס בעל חברת CES Kalthof, שהקימה בפקיסטן מתקן לייצור פלואור ההכרחי לייצור גז UF6. לבסוף, אפילו קויס, מנהל המכירות של FDO, לא היסס מלנסוע ב-1977 לפקיסטן ולהתארח בביתו של קאדיר ח'אן, על מנת לסכם עסקת מכירתם של מכשירי מדידה מיוחדים שיוצרו בהזמנת URENCO, אך ב-URENCO ביטלו את העסקה, וזאת למרות שקאדיר ח'אן נחשד בריגול ולפיכך הזדרז לחזור לפקיסטן, הרשת של קאדיר ח'אן חדלה לפעול ב-2003, כתוצאה מחשיפת עסקותיה עם איראן ולוב.
קאדיר ח'אן הוכיח את יכולותיו כטכנולוג בעל ידע רב תחומי וכמנהל מוכשר. המפעל להעשרת האורניום של ERL הוקם ליד קאהוטה, וב-1986 החל להעשיר אורניום לדרגת העשרה צבאית. זאת, לאחר שכלול הצנטריפוגות הפקיסטניות ומעבר מהדור הראשון שכינויו P-1 שהתבסס על הצנטריפוגות ההולנדיות מדגמי CNOR/SNOR לדגם P-2, שהסתמך על הצנטריפוגה הגרמנית G-2, ולדגמים מתקדמים יותר. אחרי מספר שנים קאדיר ח'אן אף הקים בארגונו אגף לפיתוח נשק גרעיני, במקביל לפעילות בתחום זה ב-PAEC. כמו כן בתמורה למסירת טכנולוגית הצנטריפוגות לצפון קוריאה בשנות ה-90 של המאה הקודמת הוא קיבל ממנה את טכנולוגית הטיל הבליסטי "נודונג", שפותח בפקיסטן כטיל "גאורי".
בשורה התחתונה, ב-28 למאי 1998, כשבועיים לאחר ניסוייה הגרעיניים של הודו, השני והשלישי, פקיסטן ערכה את הניסוי הגרעיני הראשון, צ'אגאי-1. ההתקן הגרעיני שהופעל כלל ליבת אורניום מועשר. בכך פקיסטן הצטרפה למועדון הנשק הגרעיני.
מחמוד, קודם מחדש בשנות ה-80 של המאה הקודמת כמנהל פרויקט הקמת המים הכבדים ח'ושאב-1, המתודלק באורניום טבעי ומואט ומקורר במים כבדים, ולכן מיועד להפקת פלוטוניום באיכות צבאית. כאשר הכור החל לפעול, באפריל 1998, מחמוד טען כי הכור מסוגל לייצר פלוטוניום בכמות של 3-2 פצצות לשנה. הוא אף מונה כראש מחלקת הכורים ב-PAEC, אולם ב-1999 הוא פרש מ PAEC-כמחאה על החלטת פקיסטן להצטרף לאמנת CTBT לאיסור ניסויים גרעיניים. מכל מקום יש לציין כי בניגוד לצ'אגאי-1, שני הניסויים הגרעיניים שפקיסטן ביצעה יומיים אחרי כן ב-30 במאי 1998, שכינוים צ'אגאי-2, כללו ליבות פלוטוניום, שכל הנראה הופק בכור KANUPP.
עוינות רבה לישראל
כאשר בהוטו יזם ב-1972 את תכנית הנשק הגרעיני הוא הגדירה כפיתוח "פצצה אסלמית", סיסמה שהופנתה למדינות ערב העשירות כדי לקבל מהן מימון לתכנית. אכן, לוב ובעקבותיה ערב הסעודית, מדינות מוסלמיות קיצוניות שהיו באותה עת עוינות מאוד לישראל, סייעו במימון תכנית הגרעין הפקיסטנית, בשל שאיפתן לזכות בעתיד מפירות המאמץ הפקיסטני. אף ישראל התייחסה למאמץ הפקיסטני כאל "פצצה אסלמית". ברם, ה"פצצה אסלמית" החלה להתממש רק בשנות ה-90 של המאה הקודמת, כאשר קאדיר ח'אן החל להשתמש ברשת החשאית שלו למכור טכנולוגיות גרעין רגישות למדינות אחרות. הוא פעל בעיקר מתוך מניע כספי. אך העובדה שמרבית לקוחותיו היו מדינות ערביות-מוסלמיות מצביעה שפעל גם ממניעים דתיים-אסלמיים. כידוע הוא מכר לאיראן ולוב את טכנולוגיית הצנטריפוגות, ואף ניסה למכור לעיראק וסוריה טכנולוגיות גרעין רגישות. שנאתו למערב והאנטישמיות שלו באו לידי ביטוי בעבר כאשר האשים את ח'אן, יו"ר PAEC, שהינו סוכן של המערב, ישראל ויהודים. כמו כן הוא הביע זאת בציוצים (tweets) בעשור האחרון, לדוגמה: ב-9 בספטמבר 2012 הוא צייץ: "איינשטיין נחשב כאבי המדע והפיסיקה בשל תמיכתו באמריקה בהשמדת העולם", או ב-19 בספטמבר 2012, בעקבות הצגת סרט אנטי מוסלמי ביוטיוב הוא כינה זאת בציוצו כ"סרט יהודי שהוצג כדי לתקוף את האסלם".
אשר למחמוד, כבר ב-1975 הוא פרסם בעיתון הפקיסטני Dawn מאמר נוטף אנטישמיות כלפי ישראל והיהודים. השקפתו באה לידי ביטוי לאחר התפטרותו מ-PAEC, בייסדו את הארגון המוסלמי הפונדמנטליסטי UTN במסווה אגודת צדקה. ב-2001 הוא יצא עם ידידו צ'אודרי עבדול-מאג'יד לאפגניסטן כדי לסייע לאל-קעידה בתחום הגרעין, והם אף פגשו את אוסמה בן-לאדן. עבדול-מאג'יד, כימאי גרעיני בהתמחותו, עמד ב-1973 בראש צוות המו"מ עם חברת Belgonuclaire הבלגית לרכישת 'המעבדות החדשות' והתמנה כמנהלן הראשון. המעבדות הוקמו במרכז PINSTECH ושימשו כ'מעבדה חמה' להפרדת פלוטוניום מדלק מוקרן, כשלב מקדים להפעלת מפעל המיחזור בצ'אסמה. ברם, חרף רקעם המקצועי של מחמוד ועבדול מאג'יד ותפקידיהם הבכירים בעבר, ספק אם היה להם ידע טכני מתאים לפיתוח התקן הנפץ הגרעיני, ואם יכלו לתרום בפועל לאל-קאעדה. זאת ועוד, לפי ספרו מ-2007 של ג'ורג' טנט, מנהל CIA לשעבר: ב-2003 היה בידי CIA מידע מהימן שלפיו נוצר קשר בין UTN לשלטונות לוב במטרה לספק לה נשק להשמדה המונית. עוד כידוע, לגורמים אסלמיים הייתה בעבר אחיזה בלתי מבוטלת בשורות הצבא והמגזר הבטחוני. בין האישים הבכירים הבולטים שהיו קשורים לאסלם הקיצוני ניתן למנות את גנרל חאמיד גול– ראש שירותי המודיעין (ISI) בשנים 1989-1987 שאף הוא הצטרף ל-UTN.
אשר לתמונת המצב היום, מוערך כי ברשות פקיסטן ארסנל המכיל קרוב ל-100 ראשי נפץ גרעיניים, אך נראה שהוא עומד תחת פיקוח אמריקני. מכל מקום, תמימותו של המערב והרדיפה אחרי בצע הכסף של חברות ותעשיות הגרעין במערב לא רק שסייעו לפקיסטן להגיע לסטטוס הגרעיני, אלא גם אפשרו לטכנולוגיית הגרעין הפקיסטנית לזלוג למדינות כאיראן וקוריאה הצפונית. פועל יוצא מכך הם משברי הגרעין הנוכחיים בעולם שטרם ברור כיצד יבואו על פתרונם.
***
סא"ל (מיל') ד"ר רפאל אופק הוא מומחה לפיסיקה והטכנולוגיה של הגרעין. בעברו הוא שירת בקהיליית המודיעין הישראלית כחוקר ומנתח בכיר
בין בכירי תכנית הנשק הגרעיני של פקיסטן, שפותח נגד האויב ההודי, שררה שנאה תהומית. אך רבים מהם שנאו יותר את המערב, ישראל והיהודים, וחתרו לממש את "הפצצה האסלמית"
צילום ארכיון: AP
העוינות בין הודו ופקיסטן בשחר עצמאותן ב-1947, בתום השלטון הבריטי בתת היבשת ההודית, הובילה לרדיפות, מרחץ דמים וגירושם מבתיהם של מיליוני בני אדם ממדינה אחת לשכנתה. אך לא די בכך, ב-1948 ו-1965 פרצו ביניהן מלחמות גבול, בעיקר בשל סוגיית קשמיר. מרוץ החימוש הגרעיני שפרץ בין שתי המדינות החריף מאוד את העימות ביניהן, ובפרט הניסוי הגרעיני הראשון של הודו במאי 1974 - "בודהה המחייך" - שהציב בפני פקיסטן תמרור אזהרה חמור. אדריכל תכנית הגרעין הצבאית הפקיסטנית היה זולפיקר עלי בהוטו. כבר ב-1965, כשר החוץ, הוא קבע: "נייצר נשק גרעיני אפילו ניאלץ לאכול עשב... אין לנו בררה אחרת".
חזונו החל להתממש בינואר 1972 כשנבחר כנשיא פקיסטן, כתוצאה מהתבוסה לצבא ההודי. מיד בהיכנסו לתפקידו החליט בהוטו להסב את תכנית הגרעין האזרחית של ארצו לתכנית נשק גרעיני, כדי ליצור מאזן חימוש מול הודו. בינואר 1972 בהוטו קיים בעיר מולטאן פגישה סודית עם כ-50 מדענים, מהנדסים ובכירי הממשל של ארצו, בה דרש מאנשיו להציג לו תכנית לפתח נשק גרעיני. יו"ר הוועדה לאנרגיה אטומית של פקיסטן (PAEC - Pakistan Atomic Energy Commission) דאז, ד"ר אישראט עוסמאני טען כי הדרישה בלתי מעשית. לדבריו, התעשייה הפקיסטנית לא הייתה מסוגלת לייצר אפילו מחטים. מנגד, מהנדס הגרעין מוניר אחמד ח'אן (להלן ח'אן) שנכח בפגישה, הצהיר אינסטינקטיבית כי הוא מוכן לקבל על עצמו את המשימה, ולפיכך מונה מיד לתפקיד יו"ר PAEC וראש "תכנית החירום" הפקיסטנית לפיתוח נשק גרעיני שכינויה היה "פרויקט 706".
ח'אן רכש את התמחותו בשטח הגרעין באוניברסיטת צפון קרולינה ואחרי כן במעבדה הלאומית ארגון (ANL) בארה"ב, במשך 14 שנה, עד 1972, הוא עבד בסבא"א כמומחה בתחום כורי כוח, ובתפקידו האחרון כראש מחלקת הכורים של סבא"א. אכן כיו"ר PAEC הוא צידד בפלוטוניום כחומר הבקיע המועדף עבור הנשק הגרעיני. קנדה סיפקה לפקיסטן את הכור הגרעיני (Karachi Nuclear Power Plant) KANUPP, מדגם CANDU, שנחנך ב-1972. הכור נועד לייצור חשמל, אך בשל היותו מטיפוס אורניום טבעי/מים כבדים והמבנה המיוחד של ליבתו, ניתן להפיק מהדלק הגרעיני המשומש שלו פלוטוניום באיכות צבאית.
מרכיב נוסף שנדרש לפקיסטן להשלמת מסלול הפלוטוניום היה מתקן להפרדת הפלוטוניום מתוך הדלק המשומש - תהליך כימי מסובך הנובע מהרדיואקטיביות הגבוהה של הדלק כתוצאה מהקרנתו בכור. לפיכך, פקיסטן חתמה ב-1976 על חוזה עם צרפת להספקת מפעל מיחזור דלק גרעיני בקנה מידה תעשייתי., שיאפשר הפרדת פלוטוניום מהדלק המשומש של KANUPP. ב-1978, תחת לחץ אמריקני, צרפת ביטלה את ההסכם הגרעיני. מכל מקום, כ-95 אחוזים מהידע הטכני המפורט של הפרויקט כבר נמסר לפקיסטן, ולפיכך מהנדסיה הצליחו להקים את המפעל באופן עצמאי, ליד צ'אסמה שבמרכז המדינה.
אבי הפצצה הפקיסטנית
הג'יהאדיסט הפקיסטני הקנאי ביותר היה סולטן באשיר-אודין מחמוד (להלן מחמוד). הוא נולד בערך ב-1940 בחבל פונג'אב ההודי, וב-1947, בפרוץ מלחמת הדת בתת היבשת ההודית נמלטה משפחתו לעיר לאהור שבפקיסטן. ב-1960 הוא סיים בהצטיינות לימודי תואר ראשון בהנדסת חשמל באוניברסיטת הנדסה וטכנולוגיה של לאהור, ולאור הצטיינותו נתקבל כחוקר ב-PAEC. ומטעמה הוא נשלח ב-1962 ללימודי תואר שני בתחומי מערכות בקרה והנדסה גרעינית באוניברסיטת מנצ'סטר בבריטניה. בשהותו במנצ'סטר הוא החל להתעניין בשיטות העשרת אורניום. ב-1968 מחמוד חזר לעבוד ב- PAECבמכון PINSTECH (Pakistan Institute of Nuclear Science and Technology) בנילור שליד הבירה איסלמאבאד, והועסק בפרויקט הקמת כור KANUPP. הוא זכה להערכה רבה בקהילייה המדעית הבינלאומית על המצאת מכשיר לגילוי דליפות אדים מצנרת המים של כורים, תופעה שהייתה נפוצה בכורים הגרעיניים בעולם. הניסוי הגרעיני ההודי ב-1974 היכה את פקיסטן בהלם. על רקע זה ח'אן מינה את מחמוד כראש אגף העשרת האורניום ב-PAEC, שהמליץ על צנטריפוגות הגז כשיטה הכדאית ביותר לפקיסטן. אולם במהרה הופיע בתמונה ד"ר עבדול קאדיר ח'אן (להלן קאדיר ח'אן), ואז עולמו של מחמוד חרב עליו.
קאדיר ח'אן, ג'יהאדיסט גרעיני מוכר ביותר, נחשב "אבי הפצצה הגרעינית הפקיסטנית". זאת, בזכות פרויקט הצנטריפוגות להעשרת אורניום (Khan Research Laboratories - KRL) שהקים בפקיסטן, ושעמד בראשו שנים רבות. קאדיר ח'אן, שיעי באמונתו, נולד ב-1936 במדינת בהופאל, שסופחה ב-1947 להודו, וב-1952 עברה משפחתו להתגורר בקראצ'י שבפקיסטן. חאדיר ח'אן סיים ב-1960 את לימודי תואר הראשון בפיסיקה באוניברסיטת קראצ'י, והמשיך ללימודי לתואר שני במטרלוגיה באוניברסיטה הטכנית של ברלין ובאוניברסיטת דלפט לטכנולוגיה שבהולנד. קאדיר ח'אן סיים ב-1972 את לימודי הדוקטורט בהנדסה באוניברסיטה הקאתולית של לאוון בבלגיה, ובהמלצת מנחהו לדוקטורט, פרופ' מרטין בראברס התקבל מיד כחוקר במעבדה למחקר דינמיקה פיסיקלית (FDO) באמסטרדם.
המעבדה שימשה כקבלן משנה של חברת UCN (Ultra-Centrifuge Nederland), שמטעם הולנד הייתה שותפה לגרמניה ובריטניה בפיתוח צנטריפוגות גז להעשרת אורניום עבור כורי כוח בתאגיד האירופי URENCO. סיווגו הביטחוני של קאדיר ח'אן ב-FDO היה נמוך, בדרגת "סודי". ייתכן כי קלות השגת הסיווג על ידי קאדיר ח'אן התאפשרה בזכות אשתו הני, שנולדה בדרום אפריקה להורים ממוצא הולנדי אשר עברו להתגורר ברודזיה, ולכן זכתה בדרכון בריטי.
ברם, ב-URENCO חסרה מודעות והקפדה מספקת על ביטחון המידע הרגיש. מיד בשבוע הראשון לעבודתו קאדיר ח'אן נשלח לבקר במפעל ההעשרה ההולנדי של UCN/URENCO באלמלו, ובמהרה מצא עצמו בלב הנושאים המסווגים ביותר בתחום פיתוח צנטריפוגות, ואף ביקר תכופות באזור הרגיש ביותר של המפעל. גם במהרה הוא התבלט כמומחה בתחום זה, ומחקריו הובילו לשיפור יעילות הצנטריפוגות. קאדיר ח'אן ח'אן אף בלט בקשריו החברתיים, ובפרט התיידד עם צלם המעבדה שלו, פריץ פירמן, למרות הסטאטוס הנמוך של פרימן ב-FDO, וזאת במטרה להשתמש בו כדי לצלם את מאגרי המידע של FDO ואת רכיבי הצנטריפוגות למיניהם.
באוקטובר 1974 הוחלט ב-URENCO לאמץ את דגם הצנטריפוגה G2 שפותח במפעל הגרמני של URENCO בגרונאו - בעלת רוטור מסגסוגת פלדת מאראג', ולכן יעילה יותר מדגמי CNOR/SNOR ההולנדים בעלי הרוטורים מנתך אלומיניום. קאדיר ח'אן שלט היטב בגרמנית ולפיכך נתבקש לתרגם להולנדית מסמכים רגישים ביותר של הצנטריפוגות הגרמניות G1 ו-G2, שנשמרו באלמלו ב-Brainbox, חדר כספת מיוחד. קאדיר ח'אן עסק בכך במשך 16 יום ללא השגחה מיוחדת עליו, ואף שמר לעצמו עותק של החומר המתורגם. הניסוי הגרעיני ההודי ב-1974 עורר בקאדיר ח'אן רגש פטריוטי, ולפיכך פנה במכתב לבהוטו בהצעה לתרום מכושרו המקצועי למאמץ הגרעיני של ארצו. ואכן, בהוטו שיגר להולנד צוות אנשי PAEC בראשות מחמוד שראיין את קאדיר ח'אן. בעקבות זאת קאדיר ח'אן החל להעביר לפקיסטן באמצעות דואר דיפלומטי את המידע הרגיש שצבר עד כה, שכלל גם רשימת יצרנים אירופיים של רכיבים וחומרים עבור צנטריפוגות.
מנגד ב-1975 החלו שרות הביטחון ההולנדי לחשוד בקאדיר ח'אן ואף התכוונו בנובמבר לעצור אותו, אך אנשי CIA שכנעו את ההולנדים להימנע מכך, כדי להמשיך לעקוב אחריו בלי לעורר את חשדו. ברם, באוקטובר קאדיר ח'אן "קודם" לתפקיד חדש אך הורחק מהפעילות בתחום העשרת אורניום. יש לשער כי קאדיר ח'אן כבר חש שהקרקע בוערת תחתיו ולפיכך הזדרז בדצמבר לחזור לפקיסטן עם משפחתו.
ב-1976, זמן מה לאחר הצטרפות קאדיר ח'אן לצוות הצנטריפוגות של PAEC בראשות מחמוד, נתגלעה בין השניים מחלוקת. בתחילה הייתה לכאורה בהיבט המקצועי, אך גלשה במהרה למאבק אישי מר על הסמכויות בפרויקט הצנטריפוגות, עד כדי כך שמחמוד החל לכנות את קאדיר ח'אן "אגו-מניאק". מנגד, קאדיר ח'אן התריס כי מחמוד משתייך לכת האחמדיה, החריגה באסלם, ושמוסדותיו אינם מכירים באחמדים כמוסלמים כשרים. אשר לח'אן, יו"ר PAEC, קאדיר ח'אן חלק עליו וטען שיש להעדיף העשרת האורניום על פני הפקת פלוטוניום כמסלול מוביל לפיתוח נשק גרעיני.
אך בהוטו הכיר בכישוריו המיוחדים של קאדיר ח'אן והעניק לו אוטונומיה מלאה לקידום פרויקט הצנטריפוגות כארגון עצמאי בלתי כפוף לPAEC- שכינויו ERL (Engineering Research Laboratories) (שלאחר שנים הוסב שמו ל-KRL, על שם מייסדו ד"ר עבדול קאדיר ח'אן). ואשר למחמוד המתוסכל, ח'אן הרחיק אותו מתחומי הגרעין הרגישים בהחזירו לתפקידו הקודם בפרויקט KANUPP.
מסע רכישות בחו"ל
בשל רמת התיעוש הנמוכה של פקיסטן באותה עת, היה צורך לרכוש בחו"ל את כל החומרים, מתקני הייצור והרכיבים הרגישים של פרויקט הצנטריפוגות שבמסגרת ERL. קאדיר ח'אן הקים לשם כך רשת רכש חשאית שהתבססה על מכריו של קאדיר ח'אן באירופה בתקופות לימודיו ועבודתו ב-FDO, ובפרט נשענה על הדיפלומטים הפקיסטניים באירופה, שכונתה "הצנרת הפקיסטנית". הנק סלבוס), שלמד עם קאדיר ח'אן באוניברסיטת דלפט, בלט במיוחד ברשת החשאית. בין היתר הוא תיווך בין קאדיר ח'אן לבין החברה ההולנדיתVan Doorne Transmissie לרכישת 6,500 צינורות פלדת מאראג' שנועדו לייצור רוטורי צנטריפוגות. אף בראברס, מנחהו של קאדיר ח'אן בדוקטורט, הצטרף לרשת הרכש כיועץ. כמו כן קאדיר ח'אן יצר קשר עם הגרמני ארנסט פיפל, בעל חברת Team Industries, שרכש עבורו מחברת Emerson Electric הבריטית כ-40 ממירי תדר גבוה להספקת זרם חשמלי אחיד לצנטריפוגות. ממירים מעין אלה משמשים אף בתעשיית הטקסטיל, שהייתה מפותחת למדי בפקיסטן. אולם הממירים שסופקו היו פגומים, ולכן קאדיר ח'אן הזמין ממירים נוספים מחברתWeargate הבריטית בבעלות המהנדס הבריטי פטר גריפין ועבדוס סלאם.
עבדוס סלאם, קניין של קאדיר ח'אן בבריטניה, פנה בקיץ 1976 לגריפין, שעבד באותה עת בחברת Scimitar בויילס, בהזמנת מיכשור מגוון בשווי מיליון דולר, ועל רקע הקשר נוצר ביניהם הם הקימו את Weargate. בין חברי הרשת היו פרדריק טינר, בעליה של חברת VAT השוויצרית, ושני בניו מרקו ואורס, שסיפקו ל-ERL שסתומים מיוחדים עבור מתקן הצנטריפוגות וסייעו לקאדיר ח'אן בעסקות רכש נוספות. חברה שוויצרית נוספת הראויה לציון היא CORA שמכרה ל-ERL מתקן גדול להזנת גז אורניום הקסא-פלואוריד למתקן הצנטריפוגות, לביצוע תהליך ההעשרה. כמו כן נימנו על הרשת גם המהנדס הגרמני המומחה למערכות ואקום גוטהארד לרך מחברת Leybold והיינץ מבוס בעל חברת CES Kalthof, שהקימה בפקיסטן מתקן לייצור פלואור ההכרחי לייצור גז UF6. לבסוף, אפילו קויס, מנהל המכירות של FDO, לא היסס מלנסוע ב-1977 לפקיסטן ולהתארח בביתו של קאדיר ח'אן, על מנת לסכם עסקת מכירתם של מכשירי מדידה מיוחדים שיוצרו בהזמנת URENCO, אך ב-URENCO ביטלו את העסקה, וזאת למרות שקאדיר ח'אן נחשד בריגול ולפיכך הזדרז לחזור לפקיסטן, הרשת של קאדיר ח'אן חדלה לפעול ב-2003, כתוצאה מחשיפת עסקותיה עם איראן ולוב.
קאדיר ח'אן הוכיח את יכולותיו כטכנולוג בעל ידע רב תחומי וכמנהל מוכשר. המפעל להעשרת האורניום של ERL הוקם ליד קאהוטה, וב-1986 החל להעשיר אורניום לדרגת העשרה צבאית. זאת, לאחר שכלול הצנטריפוגות הפקיסטניות ומעבר מהדור הראשון שכינויו P-1 שהתבסס על הצנטריפוגות ההולנדיות מדגמי CNOR/SNOR לדגם P-2, שהסתמך על הצנטריפוגה הגרמנית G-2, ולדגמים מתקדמים יותר. אחרי מספר שנים קאדיר ח'אן אף הקים בארגונו אגף לפיתוח נשק גרעיני, במקביל לפעילות בתחום זה ב-PAEC. כמו כן בתמורה למסירת טכנולוגית הצנטריפוגות לצפון קוריאה בשנות ה-90 של המאה הקודמת הוא קיבל ממנה את טכנולוגית הטיל הבליסטי "נודונג", שפותח בפקיסטן כטיל "גאורי".
בשורה התחתונה, ב-28 למאי 1998, כשבועיים לאחר ניסוייה הגרעיניים של הודו, השני והשלישי, פקיסטן ערכה את הניסוי הגרעיני הראשון, צ'אגאי-1. ההתקן הגרעיני שהופעל כלל ליבת אורניום מועשר. בכך פקיסטן הצטרפה למועדון הנשק הגרעיני.
מחמוד, קודם מחדש בשנות ה-80 של המאה הקודמת כמנהל פרויקט הקמת המים הכבדים ח'ושאב-1, המתודלק באורניום טבעי ומואט ומקורר במים כבדים, ולכן מיועד להפקת פלוטוניום באיכות צבאית. כאשר הכור החל לפעול, באפריל 1998, מחמוד טען כי הכור מסוגל לייצר פלוטוניום בכמות של 3-2 פצצות לשנה. הוא אף מונה כראש מחלקת הכורים ב-PAEC, אולם ב-1999 הוא פרש מ PAEC-כמחאה על החלטת פקיסטן להצטרף לאמנת CTBT לאיסור ניסויים גרעיניים. מכל מקום יש לציין כי בניגוד לצ'אגאי-1, שני הניסויים הגרעיניים שפקיסטן ביצעה יומיים אחרי כן ב-30 במאי 1998, שכינוים צ'אגאי-2, כללו ליבות פלוטוניום, שכל הנראה הופק בכור KANUPP.
עוינות רבה לישראל
כאשר בהוטו יזם ב-1972 את תכנית הנשק הגרעיני הוא הגדירה כפיתוח "פצצה אסלמית", סיסמה שהופנתה למדינות ערב העשירות כדי לקבל מהן מימון לתכנית. אכן, לוב ובעקבותיה ערב הסעודית, מדינות מוסלמיות קיצוניות שהיו באותה עת עוינות מאוד לישראל, סייעו במימון תכנית הגרעין הפקיסטנית, בשל שאיפתן לזכות בעתיד מפירות המאמץ הפקיסטני. אף ישראל התייחסה למאמץ הפקיסטני כאל "פצצה אסלמית". ברם, ה"פצצה אסלמית" החלה להתממש רק בשנות ה-90 של המאה הקודמת, כאשר קאדיר ח'אן החל להשתמש ברשת החשאית שלו למכור טכנולוגיות גרעין רגישות למדינות אחרות. הוא פעל בעיקר מתוך מניע כספי. אך העובדה שמרבית לקוחותיו היו מדינות ערביות-מוסלמיות מצביעה שפעל גם ממניעים דתיים-אסלמיים. כידוע הוא מכר לאיראן ולוב את טכנולוגיית הצנטריפוגות, ואף ניסה למכור לעיראק וסוריה טכנולוגיות גרעין רגישות. שנאתו למערב והאנטישמיות שלו באו לידי ביטוי בעבר כאשר האשים את ח'אן, יו"ר PAEC, שהינו סוכן של המערב, ישראל ויהודים. כמו כן הוא הביע זאת בציוצים (tweets) בעשור האחרון, לדוגמה: ב-9 בספטמבר 2012 הוא צייץ: "איינשטיין נחשב כאבי המדע והפיסיקה בשל תמיכתו באמריקה בהשמדת העולם", או ב-19 בספטמבר 2012, בעקבות הצגת סרט אנטי מוסלמי ביוטיוב הוא כינה זאת בציוצו כ"סרט יהודי שהוצג כדי לתקוף את האסלם".
אשר למחמוד, כבר ב-1975 הוא פרסם בעיתון הפקיסטני Dawn מאמר נוטף אנטישמיות כלפי ישראל והיהודים. השקפתו באה לידי ביטוי לאחר התפטרותו מ-PAEC, בייסדו את הארגון המוסלמי הפונדמנטליסטי UTN במסווה אגודת צדקה. ב-2001 הוא יצא עם ידידו צ'אודרי עבדול-מאג'יד לאפגניסטן כדי לסייע לאל-קעידה בתחום הגרעין, והם אף פגשו את אוסמה בן-לאדן. עבדול-מאג'יד, כימאי גרעיני בהתמחותו, עמד ב-1973 בראש צוות המו"מ עם חברת Belgonuclaire הבלגית לרכישת 'המעבדות החדשות' והתמנה כמנהלן הראשון. המעבדות הוקמו במרכז PINSTECH ושימשו כ'מעבדה חמה' להפרדת פלוטוניום מדלק מוקרן, כשלב מקדים להפעלת מפעל המיחזור בצ'אסמה. ברם, חרף רקעם המקצועי של מחמוד ועבדול מאג'יד ותפקידיהם הבכירים בעבר, ספק אם היה להם ידע טכני מתאים לפיתוח התקן הנפץ הגרעיני, ואם יכלו לתרום בפועל לאל-קאעדה. זאת ועוד, לפי ספרו מ-2007 של ג'ורג' טנט, מנהל CIA לשעבר: ב-2003 היה בידי CIA מידע מהימן שלפיו נוצר קשר בין UTN לשלטונות לוב במטרה לספק לה נשק להשמדה המונית. עוד כידוע, לגורמים אסלמיים הייתה בעבר אחיזה בלתי מבוטלת בשורות הצבא והמגזר הבטחוני. בין האישים הבכירים הבולטים שהיו קשורים לאסלם הקיצוני ניתן למנות את גנרל חאמיד גול– ראש שירותי המודיעין (ISI) בשנים 1989-1987 שאף הוא הצטרף ל-UTN.
אשר לתמונת המצב היום, מוערך כי ברשות פקיסטן ארסנל המכיל קרוב ל-100 ראשי נפץ גרעיניים, אך נראה שהוא עומד תחת פיקוח אמריקני. מכל מקום, תמימותו של המערב והרדיפה אחרי בצע הכסף של חברות ותעשיות הגרעין במערב לא רק שסייעו לפקיסטן להגיע לסטטוס הגרעיני, אלא גם אפשרו לטכנולוגיית הגרעין הפקיסטנית לזלוג למדינות כאיראן וקוריאה הצפונית. פועל יוצא מכך הם משברי הגרעין הנוכחיים בעולם שטרם ברור כיצד יבואו על פתרונם.
***
סא"ל (מיל') ד"ר רפאל אופק הוא מומחה לפיסיקה והטכנולוגיה של הגרעין. בעברו הוא שירת בקהיליית המודיעין הישראלית כחוקר ומנתח בכיר
