חידוש מנדט הכוח של יוניפי"ל: מה שהיה – הוא (כנראה) מה שיהיה
למרות התגובות הנלהבות לעדכון מנדט כוח האו"ם, תא"ל (מיל') ניצן נוריאל, שפיקד על ראש החטיבה לקשרי חוץ של צה"ל, מאמין כי זה לא ישנה כמעט דבר בשטח. דעה
ניצן נוריאל
| 06/09/2017
חייל מכוח יוניפי"ל (צילום: AP)
יוניפי"ל 2 הוקם כחלק מימוש החלטת האו״ם 1701 במסגרת מנגנון הסיום של מלחמת לבנון השנייה. טור זה לא יעסוק בהערכת מצב כוחות שמירת שלום בגבולותינו ואף לא בהערכת תפקודו של יוניפי"ל, אלא דווקא בתגובות בישראל נוכח חידוש מנדט הכוח והוספת כלים לכאורה לכוח האו"ם למלא את ייעודו באופן יותר מקצועי וממוקד ובכך להחליש את נוכחות חיזבאללה מדרום לליטאני.
לאחרונה התבשרנו על מאמץ ישראלי אמריקאי משותף לשנות את מנדט כוח האו"ם שהסתיים שבוע שעבר בהארכת המנדט תוך הדגשת מרכיבים "חדשים" בארגז הכלים של הכוח, כך שיפעל ביתר נחישות כנגד התבססות חיזבאללה בדרום .
גילוי נאות, בין השנים 2004-2006 כיהנתי כראש החטיבה לקשרי חוץ בצה״ל, שבין שלל הנושאים שהיו תחת אחריות החטיבה היה הקשר עם כלל כוחות שמירת השלום סביב גבולותינו. כך שאני בקיא מאוד בתהליכי העבודה של כוחות אלו ואף על פי כן אני שייך למתי מעט שסבורים שכוחות שמירת שלום צריכים להיות חלק ממארג המרכיבים שיכולים לייצב מציאות ביטחונית טובה יותר.
אני חוזר ומדגיש כי כוחות שמירת שלום, איכותיים ככל שיהיו, לא יכולים לבדם לשאת במשימת אבטחת גבולותינו. הם יכולים להוות שכבה אחת מיני כמה, שצה״ל - על יכולותיו - הוא המענה העיקרי.
אם כך מה הבעיה? מדוע "שינוי" המנדט אינה בשורה אמיתית אלא סוג של משחק מילים, תקווה וקצת נאיביות?
רגע של היסטוריה. ביוני 2006 ספג כוח האו״ם אירוע משמעותי של מכונית תופת, אירוע בו נהרגו 6 אנשים מכוח האו״ם. כשלושה שבועות לאחר מכן אירעה תקרית נוספת כאשר מטען צד הופעל לעבר כוח של האו"ם, הפעם לא היו נפגעים מצד הכוחות. הרקע לאירועים אלו היה "מוטיבציית יתר" של כוח האו״ם במימוש המנדט שהיה לו אז.
בשפת הסרטים הייתה זו העברת מסרים נוסח הסנדק - רמז ברור, חד וכואב מצד חיזבאללה או שלוחותיו למפקדי כוח האו״ם "אל תיקחו את משימתכם יותר מידי ברצינות!".
כל בר דעת יודע שלא ניתן להחדיר מכונית תופת או להניח מטען ללא "אישור/סיוע" של חיזבאללה. אם כך מה השתנה? מדוע אנו חושבים שעדכון מילולי של המנדט והוספת מילות מוטיבציה ישנו את המציאות?
על מנת להבין את הדינמיקה אתן שתי דוגמאות: אם כוח או"ם רוצה להיכנס לתוך כפר שבשליטת חיזבאללה הוא נדרש לתאם זאת. ללא תיאום (לכאורה דרך צבא לבנון) כניסתו תיבלם על ידי פעילים של חיזבאללה שפיזית יחסמו את הציר. האם אנו באמת מאמנים שכוח האו"ם תחת המנדט החדש יתעמת איתם? אני ממש לא משוכנע.
ונניח שכוח האו״ם יחליט למקם מחסום שתכליתו לבדוק כלי רכב חשודים כדי למנוע הברחת אמל״ח, האם חיזבאללה יאפשר זאת? האם חיזבאללה לא ידחה את העברת האמל"ח למועד בו אין מחסום כזה?
לכן המסקנה שלי היא שמעשית בשטח, חרף עדכון המנדט, לא באמת יחלו שינוי בשטח. אנחנו לא נראה תפיסות אמל"ח או מעצר/גירוש פעילים. חיזבאללה, ובחלק מן המקרים יחד עם צבא לבנון, ימצא את הדרך ל"שרוד" את המצב הלכאורה חדש .
היתרון היחיד שמקופל בהחלטה החדשה היא האפשרות להביך את חיזבאללה משום החיכוך שייווצר (בהנחה שיתועד) יוכל לשמש את קו ההסברה הישראלי.
למיטב הערכתי אירועים בדומה לאירועים המוזכרים בתחילת הטור כנגד כוח האו״ם הם שאלה של זמן.
צהלות השמחה על "עדכון" המנדט הן מוגזמות ובעיקר נטולות בסיס עובדתי. כוחות שמירת שלום סביב גבולותינו לא ילחמו עבורנו. תרומתם יכולה וצריכה להיות ביכולתם לחזק את הטענות שלנו בשאלה "מי התחיל?" ומי נושא באחריות להסלמה כחלק מגיוס הלגיטימציה הבינלאומית ההכרחית לשימוש בכוח, אם וכאשר נדרש לכך.
למרות התגובות הנלהבות לעדכון מנדט כוח האו"ם, תא"ל (מיל') ניצן נוריאל, שפיקד על ראש החטיבה לקשרי חוץ של צה"ל, מאמין כי זה לא ישנה כמעט דבר בשטח. דעה
חייל מכוח יוניפי"ל (צילום: AP)
יוניפי"ל 2 הוקם כחלק מימוש החלטת האו״ם 1701 במסגרת מנגנון הסיום של מלחמת לבנון השנייה. טור זה לא יעסוק בהערכת מצב כוחות שמירת שלום בגבולותינו ואף לא בהערכת תפקודו של יוניפי"ל, אלא דווקא בתגובות בישראל נוכח חידוש מנדט הכוח והוספת כלים לכאורה לכוח האו"ם למלא את ייעודו באופן יותר מקצועי וממוקד ובכך להחליש את נוכחות חיזבאללה מדרום לליטאני.
לאחרונה התבשרנו על מאמץ ישראלי אמריקאי משותף לשנות את מנדט כוח האו"ם שהסתיים שבוע שעבר בהארכת המנדט תוך הדגשת מרכיבים "חדשים" בארגז הכלים של הכוח, כך שיפעל ביתר נחישות כנגד התבססות חיזבאללה בדרום .
גילוי נאות, בין השנים 2004-2006 כיהנתי כראש החטיבה לקשרי חוץ בצה״ל, שבין שלל הנושאים שהיו תחת אחריות החטיבה היה הקשר עם כלל כוחות שמירת השלום סביב גבולותינו. כך שאני בקיא מאוד בתהליכי העבודה של כוחות אלו ואף על פי כן אני שייך למתי מעט שסבורים שכוחות שמירת שלום צריכים להיות חלק ממארג המרכיבים שיכולים לייצב מציאות ביטחונית טובה יותר.
אני חוזר ומדגיש כי כוחות שמירת שלום, איכותיים ככל שיהיו, לא יכולים לבדם לשאת במשימת אבטחת גבולותינו. הם יכולים להוות שכבה אחת מיני כמה, שצה״ל - על יכולותיו - הוא המענה העיקרי.
אם כך מה הבעיה? מדוע "שינוי" המנדט אינה בשורה אמיתית אלא סוג של משחק מילים, תקווה וקצת נאיביות?
רגע של היסטוריה. ביוני 2006 ספג כוח האו״ם אירוע משמעותי של מכונית תופת, אירוע בו נהרגו 6 אנשים מכוח האו״ם. כשלושה שבועות לאחר מכן אירעה תקרית נוספת כאשר מטען צד הופעל לעבר כוח של האו"ם, הפעם לא היו נפגעים מצד הכוחות. הרקע לאירועים אלו היה "מוטיבציית יתר" של כוח האו״ם במימוש המנדט שהיה לו אז.
בשפת הסרטים הייתה זו העברת מסרים נוסח הסנדק - רמז ברור, חד וכואב מצד חיזבאללה או שלוחותיו למפקדי כוח האו״ם "אל תיקחו את משימתכם יותר מידי ברצינות!".
כל בר דעת יודע שלא ניתן להחדיר מכונית תופת או להניח מטען ללא "אישור/סיוע" של חיזבאללה. אם כך מה השתנה? מדוע אנו חושבים שעדכון מילולי של המנדט והוספת מילות מוטיבציה ישנו את המציאות?
על מנת להבין את הדינמיקה אתן שתי דוגמאות: אם כוח או"ם רוצה להיכנס לתוך כפר שבשליטת חיזבאללה הוא נדרש לתאם זאת. ללא תיאום (לכאורה דרך צבא לבנון) כניסתו תיבלם על ידי פעילים של חיזבאללה שפיזית יחסמו את הציר. האם אנו באמת מאמנים שכוח האו"ם תחת המנדט החדש יתעמת איתם? אני ממש לא משוכנע.
ונניח שכוח האו״ם יחליט למקם מחסום שתכליתו לבדוק כלי רכב חשודים כדי למנוע הברחת אמל״ח, האם חיזבאללה יאפשר זאת? האם חיזבאללה לא ידחה את העברת האמל"ח למועד בו אין מחסום כזה?
לכן המסקנה שלי היא שמעשית בשטח, חרף עדכון המנדט, לא באמת יחלו שינוי בשטח. אנחנו לא נראה תפיסות אמל"ח או מעצר/גירוש פעילים. חיזבאללה, ובחלק מן המקרים יחד עם צבא לבנון, ימצא את הדרך ל"שרוד" את המצב הלכאורה חדש .
היתרון היחיד שמקופל בהחלטה החדשה היא האפשרות להביך את חיזבאללה משום החיכוך שייווצר (בהנחה שיתועד) יוכל לשמש את קו ההסברה הישראלי.
למיטב הערכתי אירועים בדומה לאירועים המוזכרים בתחילת הטור כנגד כוח האו״ם הם שאלה של זמן.
צהלות השמחה על "עדכון" המנדט הן מוגזמות ובעיקר נטולות בסיס עובדתי. כוחות שמירת שלום סביב גבולותינו לא ילחמו עבורנו. תרומתם יכולה וצריכה להיות ביכולתם לחזק את הטענות שלנו בשאלה "מי התחיל?" ומי נושא באחריות להסלמה כחלק מגיוס הלגיטימציה הבינלאומית ההכרחית לשימוש בכוח, אם וכאשר נדרש לכך.
