בין‭ ‬הניצחון‭ ‬הצבאי‭ ‬להישגים‭ ‬המדיניים

אם הדרג המדיני ינחה מה ההישג המדיני שהוא מצפה לו מהפעלת הכוח הצבאי, הצבא יוכל להפעיל את כוחו מתוך הבנה מה מצפים ממנו, כך טוען האלוף (מיל') דוד עברי. במאמר דעה מיוחד הוא כותב על הקו הנמתח בין ניצחון להישג

(צילום: דו"צ)

יש האומרים שהדרג המדיני צריך להנחות את צה"ל לנצח במלחמה ובכך להסתפק. אולם, הדרג המדיני אינו יכול להתחמק מלהגדיר את מהות הניצחון, ובכך למעשה יכתיב לצבא את אופן הפעלת הכוח. פעולה צבאית היא המשך המדיניות באמצעים צבאיים (קלאוזוביץ). פעולה צבאית איננה עומדת בפני עצמה. הפעולה הצבאית, מטרתה לשפר את המצב המדיני. אם ניצחון צבאי גדול ומוצלח פוגע באינטרסים המדיניים, הניצחון החטיא את מטרתו.
 
המטרה המדינית העליונה היא להשיג שלום וביטחון יציבים לאזרחי ישראל. אם הפעילות הצבאית לא קידמה אותנו לעבר מטרה זו, הפעילות איננה מוצדקת. לפעמים היא הכרחית כי נכפתה עלינו, אבל גם פעילות צבאית שנכפתה מחייבת הישג מדיני, או לפחות אי פגיעה באינטרסים המדיניים.
 
ניתן לבחון מזווית ראיה זו את העימותים השונים בהם לקחנו חלק בשנות ה-2000. מרבית העימותים התפתחו ממצב בו מצבנו המדיני היה נוח, ולעיתים אפילו טוב. כלומר, הבנה בינלאומית לצורך בפעולה צבאית, אולם תוך כדי הלחימה אבדנו תמיכה זו ויצאנו מהמלחמה כאשר מרבית המדינות שתמכו בנו בתחילת הלחימה שינו עמדתן עד שעברו לעמדת ביקורת על דרך הפעלת הצבא. במילים אחרות, אפילו שמבחינה צבאית ידנו הייתה על העליונה, כאשר יש הטוענים שניצחנו צבאית ויש המסתייגים מכך, איבדנו נקודות במגרש המדיני.
 
אם הדרג המדיני ינחה מה ההישג המדיני שהוא מצפה לו מהפעלת הכוח הצבאי, הצבא יוכל להפעיל את כוחו מתוך הבנה מה מצפים ממנו. הניצחון במלחמת יום הכיפורים, עם כל הביקורת, הביא את השלום עם מצרים. לא כן הניצחון של מלחמת ששת הימים. הניצחון הצבאי במלחמת ששת הימים יצר קיטוב גדול בין הניצים עד כדי כך שלא איפשר קידום תהליך שלום.
 
לאחר מלחמת לבנון השניה זכינו בשקט מגבול לבנון. האם זה בגלל הניצחון הצבאי? להערכתי, נהפוך הוא. את המלחמה סיימנו כאשר ביום האחרון שוגרו יותר רקטות לעבר ישראל מאשר בכל ימי המלחמה האחרים. מבחינה זו אינני מקבל את הטענה שהשגנו הרתעה. אכן זכינו ב-11 שנות שקט. החיזבאללה, שהרגיש שהוא ניצח, השיג את יעדיו הצבאיים של שיגור רקטות למרכז הארץ ואי הפסקת שיגורים לעבר ישראל למרות כניסת כוחות יבשה ישראליים ללבנון. כך הוא השיג את הדומיננטיות הפוליטית בלבנון. החיזבאללה מכתיב כל מינוי ממשלי בכיר בשלטון הלבנוני, וחבל לו להפסיד עמדה זו. מובן שהחיזבאללה חושש שכל עימות גדול עם ישראל יביא את הציבור הלבנוני להתנגד למעמדו הדומיננטי. מבחינה זו הושגה הרתעה מדינית, אולם לא בגלל הניצחון הצבאי.
 
הסיבה השניה היא כמובן מעורבות החיזבאללה במלחמה בסוריה שמקשה על פתיחת חזית שניה עם ישראל. כלומר, מלחמת לבנון השניה – למרות שיש ספק בניצחון הצבאי שהושג – יצרה באופן ישיר ועקיף מצב של שקט. אמנם שקט מתוח עם פוטנציאל לעימות קשה עתידי, אולי קשה ממלחמת לבנון השניה.
 
המסקנה שלי שההרתעה הצבאית איננה יעד בפני עצמו. היא חייבת להיות חלק מההישגים המדיניים. בדרך כלל, ההרתעה המדינית חזקה מהרתעה צבאית. לדוגמא, מלחמת יום הכיפורים נפתחה למרות שהייתה הרתעה צבאית. הנשיא סאדאת הבין שהוא לא ינצח, אך היה מוכן להפסיד כמיליון חיילים כדי להניע תהליך מדיני שמבחינתו זה היה יעד המלחמה והוא השיג את היעד המדיני למרות ההפסד הצבאי. קשה לי להעריך שמנהיג ישראלי יציב יעד דומה.
 
תפקידו של הדרג המדיני הוא להגדיר מהו היעד המדיני של העימות הצבאי. הגדרה מאד מורכבת בתנאים המדיניים – אסטרטגיים, והיא בדרך כלל נובעת מתפישת הביטחון הלאומי של הדרג המדיני. איננו יכולים להרשות לעצמנו את שארע במלחמות של המאה הקודמת, שמפקד צבאי בשטח ייזום את הישגי המלחמה. במאה הקודמת הניצחון הצבאי בדרך כלל היה זהה להישג המדיני. כיום, יוזמה כזו יכולה להיות אסון מבחינה מדינית.