"הברק 8 הוא שינוי דוקטרינה בעולם ההגנה האווירית"
בעקבות עסקת הענק של 1.6 מיליארד דולר בין תע"א עם הודו בה נמכרה מערכת ההגנה האווירית MRSAM ממשפחת ברק 8, ראיון מיוחד עם מנהל חטיבת מערכות טילים וחלל בתעשייה אווירית, בועז לוי
עמי רוחקס דומבה
| 04/05/2017
חטיבת מערכות טילים וחלל בתעשייה אווירית אותה מנהל בועז לוי אחראית על פרויקט הדגל של תעשיה אווירית - הברק 8. לוי שהיה בעברו מנהל המפעל הראשון שבו התחיל הברק 8, אחראי היום על חטיבה המונה 3500 עובדים וחולשת על שני קמפוסים, ביהוד ובאר יעקב.
נזכיר כי לוי מנהל פרויקט של מעל שני מיליארדי דולרים. החתימה הסופית צפויה בחודש יולי הקרוב במסגרת ביקור היסטורי של ראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי. העסקה הגדולה ביותר שנחתמה אי פעם בין תעשייה ביטחונית ישראלית ומדינה זרה.
"החטיבה מורכבת משישה מפעלים", מסביר לוי. "חמישה מפעלים עסקיים ועוד מפעל טכנולוגיה. מתוכם יש שלושה מפעלי טילים. מפעל מל"מ, ידוע בעיקר בגלל החץ והמשגרים, מפעל מב"ט - אחראי על פיתוח טיל הגבריאל שממנו צמחו עם השנים פרויקטים נוספים ומפעל הגנה אווירית - בעיקר מפתח את הברק 8.
"ב-2006 התחלנו לפתח את הברק 8. זה פרויקט גדול מאד בהיבט העסקי ולכן החליטו להקים סביבו מפעל. הפרויקט התחיל עבור הזירה הימית תחת המטרייה של משרדי הביטחון בישראל והודו. במסגרת הפרויקט מספקים מערכות הגנה לספינות הודיות וישראליות. זה שיתוף פעולה רחב עם ה-DRDO ותעשיות הודיות. הכסף מגיע משתי המדינות לפני כמות הספינות. גם תעשייה אווירית שותפה במימון".שינוי פרדיגמה בהגנה אוויריתלוי מסביר שהברק 8 משנה פרדיגמה בעולם ההגנה האווירית: "כשמדמיינים הגנה אווירית, לרוב חושבים על תותחים, אחר כך טילים, ושיש מפעיל עם מכ"מ שמשגר את הטיל מול איום מסוים", אומר לוי: "זו הפרדיגמה העיקרית היום בתחום. אנחנו חשבנו אחרת. בפיתוח הברק 8 בנינו תפיסה בשם Joint Task Force Concept. תחשוב על מספר סוללות או ספינות שכל אחת נושאת מכ"מ, שו"ב, משגרים וטילים. אין טעם להפעיל כל אחת כיחידה סגורה. היתרון הוא בשיתוף משאבים. מערך כזה מאפשר למפקד כוח ימי עם שלוש ספינות הכוללות ברק 8 לשבת באחת מהן ולהפוך אותה למאסטר. בצורה כזו הוא מפעיל את המערכת כמערך הגנה אווירי. אפשר לקלוט את המטרה מספינה A, לנהל את האירוע בספינה B ולשגר את המיירט מספינה C. המפקד יכול לשנות את תצורת העבודה איך שהוא רוצה. זה דינמי".
אחת הבעיות שגישה מערכתית כזו פותרת היא ניהול משאב המיירטים. כאשר ספינה יוצאת לים, היא נושאת כמות סופית של מיירטים. אם המיירטים נגמרים, הספינה הופכת לברווז במטווח. אם עובדים במערך, מפקד המערך יכול לעשות ניהול משאבים חכם ולדאוג שלא יהיה מצב שספינה אחת נשארת בלי מיירטים ושניה עם יתרה גדולה.
"אודות לחיבור היכולות של הספינות במערך, אתה יכול לראות תמונת עולם רחבה יותר, לייעל את השימוש במיירטים, לשתף מטרות בין ספינות ואפילו להעביר את השליטה על המערך למרכז ביבשה", מסביר לוי. "זה שינוי פרדיגמה בהגנה אווירית. זה מאפשר ללקוח גם להשתמש בספינות עם ברק 8 להגן על שטח יבשה או שטח ימי. הטווח של הברק 8 נע בין 35 ל-150 ק"מ".
בכל ספינה עם ברק 8 מותקן מכ"מ דיגיטלי phased array המאפשר לראות ולעקוב אחרי הרבה מטרות בו זמנית. לוי מסביר שהמכ"מ המתקדם מספק קצב דגימה מהיר וכולל ארבע פאות לכיסוי 360 מעלות. בגרסה היבשתית המכ"מ בנוי כקיר מסתובב מהיר. עוד יתרון במכ"מ טמון ביכולת לבצע עיבוד נתונים ישירות באנטנה (בסנסור), יכולת המאפשרת לעבד יותר מטרות בו זמנית.
"אם מאחדים את המכ"מים של כל הספינות במערך, מקבלים ספירה מנוטרת גדולה מאד. אפשר להשתמש ביכולת זו להגן על ספינות אחרות באותו אזור, ואם מתקרבים לחוף , גם על מטרות ביבשה. לקוח שרוכש מערכות ברק 8 ימיות ויבשתיות יכול לייצר לעצמו חגורת הגנה היקפית רציפה", אומר לוי.
בתעשייה אווירית לא חושפים את מנעד גובה היירוט של המערכת, אך אומרים כי המיירט נבחן בטווחים וגבהים שונים. היות והברק 8 נועד להתמודד עם טילי ים-ים "לוחכי ים" ומטוסי קרב, ניתן להעריך כי הוא יודע לעבוד מגובה של מטרים בודדים מעל הים / קרקע ועד עשרות ק"מ.
"המכ"מ של הברק יכול לקבל גם מטרות ממכ"מים אחרים", מסביר לוי. "זה מאפשר להתארגן מבעוד מועד מול מטרות שעדיין לא רואים בספינה. להקצות טילים, תדרים ועדיפויות למכ"מ ולחכות למטרה. היכולת הזו מאפשרת גם לייעל את ניצול המשאבים של מערך הספינות".
כל משגר של הברק 8 כולל שמונה טילים ויש ספינות שהותקנו עליהן ארבעה משגרים. כלומר, 32 מיירטים במצב הכן. המשגר הימי מאופיין בגודל קטן שלא תופס הרבה נדל"ן בסיפון הספינה, ובאמינות גבוהה. לוי מדגיש כי היות והמשגר כולל פיר שיורד לתוך הספינה, ליד מגורי הצוות, אמינות היא ערך עליון.
"המערכת צריכה להיות אמינה מאד בהיבט הבטיחות. אם יש עכשיו טיל שפורץ מבטן הספינה באמצעות המנוע הרקטי שלו. זה דורש מערכת לסילוק הגז מהספינה ולדאוג שהוא לא יכנס לספינה", מסביר לוי. "ביבשה זה סיפור אחר. אין חיילים שישנים ליד. אבל יש דרישה לפריסה מהירה וניידות. המשגר היבשתי מוכן לירי במהירות לאחר פריסת האלמנטים של המערכת".
הפעלה דינמית
מערכת הברק 8 פותחה עם תפיסה המספקת גמישות מרבית למפעיל. כאשר מיירטים איומים במרחק של 70 או 150 ק"מ, המטרה לרוב משנה מיקום וצריך מערכת שמאפשרת שינויי הנחייה למיירט בזמן מעוף. "בנינו את המערכת כך שאם המטרה מתמרנת, המיירט מקבל נקודת מפגש חדשה דרך הדאטה לינק", מסביר לוי.
"התכנון של המערכת כלל גם שו"ב שיאפשר למספר מפעילים לא גדול לשלוט על הרבה תרחישים (מיירטים באוויר). השו"ב מאפשר למפעיל לקבוע דוקטרינת הפעלה ביחס לכל איום. אם יש מטרה בערך נמוך, תשגר אליה מיירט אחד. אבל אם יש מטרה ערכית שאותה חייבים ליירט, תוכל לשגר אליה שני מיירטים במצבי הפעלה שונים לבחירה. מצב שוט-שוט - כלומר, יש לך מטרה ואתה משגר אליה שני מיירטים יחד. מצב שוט-לוק-שוט - כלומר, יש לך מטרה, אתה משגר אליה מיירט ראשון, ולפי התוצאה מחליט אם להוציא את השני. כל אלו תרחישים שניתנים לשליטה של המפעיל".
אחד המרכיבים הכי חשובים (והכי מסווגים) בברק 8 הוא ראש הביות. הוא זה שמביא את הטיל למטרה: "הטיל מגיע לנקודה בשמיים, ראש הביות נפתח, יוצאות אנטנות, והוא מחפש את המטרה באזור שאמרו לו. הוא מגלה אותה, ומאותו רגע הוא מתביית, מתקרב אליה ומפעיל את הראש הקרבי", אומר לוי. "כאשר הרש"ק מתקרב לאיום, הוא מתפוצץ וממלא את השמיים בענן של רסיסים. בצורה כזו אנחנו מגדילים את ההסתברות להרוס את האיום. למרות זאת, במסגרת הניסויים, ועשינו הרבה כאלו, ראינו שבחלק גדול מהמקרים יש כניסת גוף בגוף. זה מראה על דיוק גבוה מאד של המערכת ושל ראש הביות.
"טיל ים-ים או טיל שמשוגר מהחוף לים, טס נמוך. הוא לוחך גלים וקשה להפריד בינו לבין הים. לכן צריך ראש ביות חכם. הוא צריך להתמודד גם עם מטוסי קרב. לכן אפיון של טיל עם בנק מטרות גדול, שצריך לעבוד גם בים וגם ביבשה, מכתיב ראש ביות מתוחכם".
אחרי שהצליחו בתעשייה אווירית להביא את הברק 8 למבצעיות בים וביבשה, עוברים לאתגר הבא - הארכת טווח. הטיל הבסיסי של הברק 8 הוא לטווח 70 ק"מ. עכשיו עובדים על שני טווחים נוספים - מערכת לטווח ארוך יותר של 150 ק"מ ומערכת קצרת טווח ל- 30ק"מ שמתמודדת על מכרז ה- QRSAM בהודו.
בעקבות עסקת הענק של 1.6 מיליארד דולר בין תע"א עם הודו בה נמכרה מערכת ההגנה האווירית MRSAM ממשפחת ברק 8, ראיון מיוחד עם מנהל חטיבת מערכות טילים וחלל בתעשייה אווירית, בועז לוי
חטיבת מערכות טילים וחלל בתעשייה אווירית אותה מנהל בועז לוי אחראית על פרויקט הדגל של תעשיה אווירית - הברק 8. לוי שהיה בעברו מנהל המפעל הראשון שבו התחיל הברק 8, אחראי היום על חטיבה המונה 3500 עובדים וחולשת על שני קמפוסים, ביהוד ובאר יעקב.
נזכיר כי לוי מנהל פרויקט של מעל שני מיליארדי דולרים. החתימה הסופית צפויה בחודש יולי הקרוב במסגרת ביקור היסטורי של ראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי. העסקה הגדולה ביותר שנחתמה אי פעם בין תעשייה ביטחונית ישראלית ומדינה זרה.
"החטיבה מורכבת משישה מפעלים", מסביר לוי. "חמישה מפעלים עסקיים ועוד מפעל טכנולוגיה. מתוכם יש שלושה מפעלי טילים. מפעל מל"מ, ידוע בעיקר בגלל החץ והמשגרים, מפעל מב"ט - אחראי על פיתוח טיל הגבריאל שממנו צמחו עם השנים פרויקטים נוספים ומפעל הגנה אווירית - בעיקר מפתח את הברק 8.
"ב-2006 התחלנו לפתח את הברק 8. זה פרויקט גדול מאד בהיבט העסקי ולכן החליטו להקים סביבו מפעל. הפרויקט התחיל עבור הזירה הימית תחת המטרייה של משרדי הביטחון בישראל והודו. במסגרת הפרויקט מספקים מערכות הגנה לספינות הודיות וישראליות. זה שיתוף פעולה רחב עם ה-DRDO ותעשיות הודיות. הכסף מגיע משתי המדינות לפני כמות הספינות. גם תעשייה אווירית שותפה במימון".שינוי פרדיגמה בהגנה אוויריתלוי מסביר שהברק 8 משנה פרדיגמה בעולם ההגנה האווירית: "כשמדמיינים הגנה אווירית, לרוב חושבים על תותחים, אחר כך טילים, ושיש מפעיל עם מכ"מ שמשגר את הטיל מול איום מסוים", אומר לוי: "זו הפרדיגמה העיקרית היום בתחום. אנחנו חשבנו אחרת. בפיתוח הברק 8 בנינו תפיסה בשם Joint Task Force Concept. תחשוב על מספר סוללות או ספינות שכל אחת נושאת מכ"מ, שו"ב, משגרים וטילים. אין טעם להפעיל כל אחת כיחידה סגורה. היתרון הוא בשיתוף משאבים. מערך כזה מאפשר למפקד כוח ימי עם שלוש ספינות הכוללות ברק 8 לשבת באחת מהן ולהפוך אותה למאסטר. בצורה כזו הוא מפעיל את המערכת כמערך הגנה אווירי. אפשר לקלוט את המטרה מספינה A, לנהל את האירוע בספינה B ולשגר את המיירט מספינה C. המפקד יכול לשנות את תצורת העבודה איך שהוא רוצה. זה דינמי".
אחת הבעיות שגישה מערכתית כזו פותרת היא ניהול משאב המיירטים. כאשר ספינה יוצאת לים, היא נושאת כמות סופית של מיירטים. אם המיירטים נגמרים, הספינה הופכת לברווז במטווח. אם עובדים במערך, מפקד המערך יכול לעשות ניהול משאבים חכם ולדאוג שלא יהיה מצב שספינה אחת נשארת בלי מיירטים ושניה עם יתרה גדולה.
"אודות לחיבור היכולות של הספינות במערך, אתה יכול לראות תמונת עולם רחבה יותר, לייעל את השימוש במיירטים, לשתף מטרות בין ספינות ואפילו להעביר את השליטה על המערך למרכז ביבשה", מסביר לוי. "זה שינוי פרדיגמה בהגנה אווירית. זה מאפשר ללקוח גם להשתמש בספינות עם ברק 8 להגן על שטח יבשה או שטח ימי. הטווח של הברק 8 נע בין 35 ל-150 ק"מ".
בכל ספינה עם ברק 8 מותקן מכ"מ דיגיטלי phased array המאפשר לראות ולעקוב אחרי הרבה מטרות בו זמנית. לוי מסביר שהמכ"מ המתקדם מספק קצב דגימה מהיר וכולל ארבע פאות לכיסוי 360 מעלות. בגרסה היבשתית המכ"מ בנוי כקיר מסתובב מהיר. עוד יתרון במכ"מ טמון ביכולת לבצע עיבוד נתונים ישירות באנטנה (בסנסור), יכולת המאפשרת לעבד יותר מטרות בו זמנית.
"אם מאחדים את המכ"מים של כל הספינות במערך, מקבלים ספירה מנוטרת גדולה מאד. אפשר להשתמש ביכולת זו להגן על ספינות אחרות באותו אזור, ואם מתקרבים לחוף , גם על מטרות ביבשה. לקוח שרוכש מערכות ברק 8 ימיות ויבשתיות יכול לייצר לעצמו חגורת הגנה היקפית רציפה", אומר לוי.
בתעשייה אווירית לא חושפים את מנעד גובה היירוט של המערכת, אך אומרים כי המיירט נבחן בטווחים וגבהים שונים. היות והברק 8 נועד להתמודד עם טילי ים-ים "לוחכי ים" ומטוסי קרב, ניתן להעריך כי הוא יודע לעבוד מגובה של מטרים בודדים מעל הים / קרקע ועד עשרות ק"מ.
"המכ"מ של הברק יכול לקבל גם מטרות ממכ"מים אחרים", מסביר לוי. "זה מאפשר להתארגן מבעוד מועד מול מטרות שעדיין לא רואים בספינה. להקצות טילים, תדרים ועדיפויות למכ"מ ולחכות למטרה. היכולת הזו מאפשרת גם לייעל את ניצול המשאבים של מערך הספינות".
כל משגר של הברק 8 כולל שמונה טילים ויש ספינות שהותקנו עליהן ארבעה משגרים. כלומר, 32 מיירטים במצב הכן. המשגר הימי מאופיין בגודל קטן שלא תופס הרבה נדל"ן בסיפון הספינה, ובאמינות גבוהה. לוי מדגיש כי היות והמשגר כולל פיר שיורד לתוך הספינה, ליד מגורי הצוות, אמינות היא ערך עליון.
"המערכת צריכה להיות אמינה מאד בהיבט הבטיחות. אם יש עכשיו טיל שפורץ מבטן הספינה באמצעות המנוע הרקטי שלו. זה דורש מערכת לסילוק הגז מהספינה ולדאוג שהוא לא יכנס לספינה", מסביר לוי. "ביבשה זה סיפור אחר. אין חיילים שישנים ליד. אבל יש דרישה לפריסה מהירה וניידות. המשגר היבשתי מוכן לירי במהירות לאחר פריסת האלמנטים של המערכת".
הפעלה דינמית
מערכת הברק 8 פותחה עם תפיסה המספקת גמישות מרבית למפעיל. כאשר מיירטים איומים במרחק של 70 או 150 ק"מ, המטרה לרוב משנה מיקום וצריך מערכת שמאפשרת שינויי הנחייה למיירט בזמן מעוף. "בנינו את המערכת כך שאם המטרה מתמרנת, המיירט מקבל נקודת מפגש חדשה דרך הדאטה לינק", מסביר לוי.
"התכנון של המערכת כלל גם שו"ב שיאפשר למספר מפעילים לא גדול לשלוט על הרבה תרחישים (מיירטים באוויר). השו"ב מאפשר למפעיל לקבוע דוקטרינת הפעלה ביחס לכל איום. אם יש מטרה בערך נמוך, תשגר אליה מיירט אחד. אבל אם יש מטרה ערכית שאותה חייבים ליירט, תוכל לשגר אליה שני מיירטים במצבי הפעלה שונים לבחירה. מצב שוט-שוט - כלומר, יש לך מטרה ואתה משגר אליה שני מיירטים יחד. מצב שוט-לוק-שוט - כלומר, יש לך מטרה, אתה משגר אליה מיירט ראשון, ולפי התוצאה מחליט אם להוציא את השני. כל אלו תרחישים שניתנים לשליטה של המפעיל".
אחד המרכיבים הכי חשובים (והכי מסווגים) בברק 8 הוא ראש הביות. הוא זה שמביא את הטיל למטרה: "הטיל מגיע לנקודה בשמיים, ראש הביות נפתח, יוצאות אנטנות, והוא מחפש את המטרה באזור שאמרו לו. הוא מגלה אותה, ומאותו רגע הוא מתביית, מתקרב אליה ומפעיל את הראש הקרבי", אומר לוי. "כאשר הרש"ק מתקרב לאיום, הוא מתפוצץ וממלא את השמיים בענן של רסיסים. בצורה כזו אנחנו מגדילים את ההסתברות להרוס את האיום. למרות זאת, במסגרת הניסויים, ועשינו הרבה כאלו, ראינו שבחלק גדול מהמקרים יש כניסת גוף בגוף. זה מראה על דיוק גבוה מאד של המערכת ושל ראש הביות.
"טיל ים-ים או טיל שמשוגר מהחוף לים, טס נמוך. הוא לוחך גלים וקשה להפריד בינו לבין הים. לכן צריך ראש ביות חכם. הוא צריך להתמודד גם עם מטוסי קרב. לכן אפיון של טיל עם בנק מטרות גדול, שצריך לעבוד גם בים וגם ביבשה, מכתיב ראש ביות מתוחכם".
אחרי שהצליחו בתעשייה אווירית להביא את הברק 8 למבצעיות בים וביבשה, עוברים לאתגר הבא - הארכת טווח. הטיל הבסיסי של הברק 8 הוא לטווח 70 ק"מ. עכשיו עובדים על שני טווחים נוספים - מערכת לטווח ארוך יותר של 150 ק"מ ומערכת קצרת טווח ל- 30ק"מ שמתמודדת על מכרז ה- QRSAM בהודו.
